רב פעלים/ב/אורח חיים/ל

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png אורח חיים

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. נשאלתי על ודי הרב ח"ר צאלח סומך נר"ו בערי הנדייא יש פרי שקורין אותו פאפייא, וכאשר זורעין אותו מניחין הזרע בארץ וצומח, וגדל הצמח ועולה כמו אילן והעץ שלו חזק אך הוא חלול, וכאשר יהיה אורך העץ הזה שיעור קומה או יותר, מוציא עלין ארוכין ורחבין, ואז מוציא הפרי הנז' שקורין אותי פאפייא וכל מה שגדל העץ ההוא באורך יותר, הוא מוציא עלין חדשים, ופרי חדש, וכאשר נגמר הפרי אז העלה הסמוכה לו תתייבש, וכן עזה"ד, ויתקיים זה בכך שתים או שלש שנים מיום נטיעתו, ולבסוף יגיע ארכו שיעור קומה וחצי ועובי העץ יהיה קרוב לחצי אמה, ואחר שתים או שלש שנים מיום נטיעתו ימות השרש בארץ, ואז יפול זה העץ מאיליו, ולשאול הגיעו איך יברכו על פרי הנז' בפה"ע או בפה"א, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. הרא"ש ז"ל בברכות דף מ' כתב וז"ל, ובגמרא קאמר כל דבר שעושה פירות משנה לשנה נקרא עץ, אבל כל דבר שצריך לזרעו בכל שנה נקרא פרי הארץ, ועוד אומר סימן אחר בתוספתא, כל דבר שמוציא עלין מעיקרו עשב הוא ויברך עליו בפה"א, וכל שמוציא עלין מענפיו מין אילן הוא ומברכין עליו בפה"ע עכ"ל, והתוספתא שהביא הרא"ש ז"ל הוא בתוספתא בפ"ג דכלאים, אך בירושלמי סוף פ"ה דכלאים קאמר, תני ר"ח בר פפא את שהוא עולה מגזעו מין אילן, ושהוא משרשיו מין ירק, ופירש פ"מ שהנופים והעלין שלו עולין מגזע האילן ולא משרשיו שבקרקע, ה"ז מין אילן, ואת שהעלין שלו עולין משרשיו שבקרקע וגדלין סביב הגזע שהוא באמצע, ה"ז מין ירק, והכי איתא עוד ג"כ בירושלמי דבתרא פרק ה' ה"ב, לענין דו"ד במקח וממכר, והרמב"ם ז"ל בה' כלאים פ"ה ה"ך פסק זה הכלל, כל המוציא עלין מעיקרו ה"ז ירק, וכל שאינו מוציא עלין מעקרו ה"ז אילן, ע"ש:

ולכאורה נראה הסימן דנקיט בתוספתא הוא רק לענין כלאים, אבל לענין ברכה סגי בזה הסימן דנקיט בגמרא דידן, אשר זה הסימן לא יועיל לבדו לענין כלאים, וכן מצאתי בש"מ לרבינו בצלאל הנדפס מחדש על מס' ברכות, דנראה שהבין דהסימן דנקיט בתוספתא הוא הוצרך רק לענין כלאים, אבל לענין הברכה סגי בסימן דנקיט בגמרא דידן, וכן ראיתי לרבינו הריטב"א בהלכות ברכות הנדפס בסוף ספר חיים וחסד, דס"ל דסמכינן לענין הברכה אהאי סימנא דנקיט בגמרא דידן בלבד, אך הרא"ש ז"ל שהבאתי דבריו לעיל נראה דסבר שזה הסימן דנקיט בתוספתא לענין כלאים ישנו ג"כ לענין הברכה, ולפ"ד תותים הגדלים בסנה אע"ג דדרך העץ להתקיים ימים רבים, ואית ביה הסימן דנקיט בגמרא, כיון דלית ביה הסימן דנקיט בתוספתא, שזה המין של האטד מוציא עלין מעיקרו ולא מענפיו, חשיב ירק גם לענין הברכה ומברך בפה"א. והנה מרן בב"י סי' ר"ג הביא דברי הרא"ש ז"ל הנז' שכתב תרי טעמים הנז', לענין הברכה, והביא ג"כ דברי תשובות הגאונים ע"ש, והגאון דרישה כתב דהגאונים והרא"ש פליגי בפירוש התוספתא, אך הגאון ב"ח כתב דרך אחר בפירוש דברי הרא"ש הנז', ע"ש:

על כן מין זה דנידון השאלה לכאורה נראה שהוא מין אילן לענין הברכה, ולכ"ע יברך על הפרי ההוא בפה"ע, יען כי שם נמצאים שני הסמנים של גמרא דידן ושל התוספתא, כי העץ נשאר קיים ומוציא פרי גם בשנה שניה וגם השלישית, וכן העלין הם יוצאים מן העץ ולא מן השורש וכנז' בשאלה, ואע"ג די"ל שזה העץ דנדון השאלה אינו מוציא פירות בשנה שניה באותו מקום שהוציא מקודם, אלא הפירות יצאו במקום חדש באיתו החלק אשר גדל ונתארך אותו העץ, הנה אפילו אם נניח במינח דהכי הוא, עכ"ז י"ל שיברך בפה"ע לכ"ע, דמאחר שהעץ נשאר קיים והוא מוציא פירות חדשים, אפילו דאין יוצאים במקום שיצאו הראשונים, מסתברא דאין זה מעכב:

ואם תאמר אם תחשוב לזה מין אילן, א"כ נוהג בו דין ערלה, ולפי הנזכר בשאלה אין עץ זה מאריך יותר משלש שנים, וא"כ כל פירות שמוציא אסורים משום ערלה, והיכא משכחת לה פירות היתר כדי שיברך עליהם, זה אינו, דהא קיי"ל ספק ערלה בח"ל מותר, ופסק הרמב"ם בפרק יו"ד מה' מ"א, אפילו ראה ענבים יוצאין מכרם שכולו ערלה, או ירק יוצא מן הכרם, דודאי הוא כלאים, עכ"ז מאחר שלא ראה את הגוי בוצר מן הערלה, או לוקט הירק מן הכרם בידו, ה"ז מותר לאכול, דאע"פ שהוא יודע בודאי שהוא ערלה, מאחר שאין רואהו בשעת לקיטתו מותר, והנה הר"ן בסוף פ"ק דקדושין, הבין מדברי הרמב"ם ומפירוש רש"י להתיר ודאי ערלה וודאי כלאי הכרם, אפילו היכא דאין לו לתלות בהיתר אפילו בספק רחוק, כל שלא ראה אותם נלקטים לפניו או שלקטם בידו, דס"ל הכי נתנה ההלכה בחו"ל, דאינו נאסר הערלה אא"כ לקט בידו, או ראה לוקטים לפניו, וגם מרן ז"ל בב"י הבין כן בדעת הרמב"ם, וכמ"ש הרב ב"ח, אך הרב ב"ח לא פירש דברי הרמב"ם כן, וס"ל דלא התיר הרמב"ם אלא בהיכא דאיכא למתלי בהיתר, ואע"פ שהוא ספק רחוק, וכתב הב"ח דכן הוא נמי משמעות דברי מרן בש"ע, וכן עוד יש כמה אחרונים ז"ל שהבינו בדעת הרמב"ם והש"ע כמ"ש הב"ח ז"ל:

הנה עכ"ז, בנידון השאלה שהגוי מביא אותם, איכא למתלי בהיתר, ולומר אין אלו הפירות ערלה, והוא דידוע מ"ש מרן ז"ל בסי' רצ"ד סעיף ד', שלשה שנים אינם נמנים מיום ליום, אלא הולכין בהם אחר שנות העולם, שהוא מתחיל מתשרי, ופעמים שאינו אלא שתי שנים ומ"ד יום, ופעמים שהם יתרים על שלש שנים, כיצד נטע מקודם ט"ז באב שנשאר עדיין מ"ד עד ר"ח תשרי כיון שהגיע ר"ח תשרי עלתה לו שנה, ומונה עוד שתי שנים וכו' ע"ש, ולפ"ז בנידון השאלה שפירש השואל מתקיים העץ משך ג' שנים מיום זריעתי, על כן המצא ימצא פירות מזה העץ שעברו עליהם שנות ערלה, והוא כגון שזרע קודם ט"ז באב, דנמצא שלמי שני ערלה בשתי שנים ומ"ד יום, נמצא יש פירות שיוצאין באילן זה אחר זמן שני ערלה, וכגון שיצאו אחר ב' שנים ומ"ד יום, וכיון דימצא פירות אלו של היתר, אז תולין להקל בכל פירות שלקט הגוי ומביא כל שלא ראה בעיניו שנלקטו מן ודאי ערלה, וידוע דספק ערלה בחו"ל מותר אף בספק קבוע ואפילו ברוב איסור, וכמ"ש הר"ן ז"ל בקדושין, ולפ"ז נ"ד לכ"ע חשיב ספק ערלה ומותר, וכ"ש לסברת מי שהבין דברי הרמב"ם איירי אפילו בודאי ערלה, ורק לא ראה נלקטו בפניו שרי, ואם תולה בהיתר צריך לחקור אם פירות אלו מתקיימים זמן הרבה בתלוש, ואין נכרים חדשים מן ישנים:

והנה כל דברים אלו אמרתי בס"ד בהשקפה הראשנה לחשוב את זה מין אילן, על כן כתבתי מה שכתבתי, הן לענין ברכה הן לענין ערלה, אמנם באמת אחר הישוב בס"ד, ראיתי שצריך לדון את זה מין ירק, והברכה של הפרי הנז' היא בפה"א, וממילא גם דין ערלה אין כאן כלל, כי ירק הוא ולא עץ, והיא דראיתי להרב מהר"א ישראל במחנה ישראל סי' ר"ן, שכתב וז"ל לענין היתר אכילה הבדינג'אן דלא חיישינן משום ערלה, עיין להרדב"ז ח"א סי' רצ"ו, וגם בחדשות סי' תצ"ט מ"ש בזה, וראיתי בכ"י בגליון הרדב"ז, מכתיבת ידו של הרב הקדוש מהר"ש גרמיזאן ז"ל, דאיתא בתוספתא דכל דבר שמוציא פירות תוך שנתו וזריעתו, אינו נקרא אילן לענין ערלה, ואינו אלא ירק, והבדינג'אן עינינו הרואות דמוציא פירות תוך שנתו, וכן נראה דעת מרן ז"ל בספר הקצר בסי' ר"ג, שפסק על המאיז'יס בפה"א, והרואה יראה בכ"י שם בסי' ר"ג שתלו אותם המאיז'יס עם הבדינג'אן, וכ"כ בספר מעשה רקח בתחלת הספר בשם תשובות הרמב"ם ז"ל, וכן ראיתי כתוב בכ"י להרב הקדוש בעל חסד לאברהם ז"ל, ששאל לתלמידי מרן ז"ל, ולתלמידי מהרח"ו ז"ל, ואמרו שראו אוכלים אותם הרבנים הנז' והיו מברכים עליהם בפה"א, והיו אומרים שהם מין ירק שמוציא פירות בתוך שנתו ע"כ, והנאני הדבר דבאמת פה עה"ק ירושלים תוב"ב לא ראיתי לשום חסיד וחכם שחששו לאסור הבדינג'אן, וכולם אוכלים אותו, אע"פ שהם מחמירין לעצמן בכמה חומרות ומתנהגים בכמה מיני קדושות בעשר ידות כמדובר בם נכבדות, ויש להם על מה לסמוך באכילת הבדינג'אן עכ"ל, והדברים אלו רמזם בספרו כסא אליהו יו"ד סי' רצ"ד, ע"ש:

הרי מצינו. עוד סימן מובהק לירק בתוספתא שהביא הגאון הגדול מהר"ש גרמיזאן ז"ל, שכל דבר שמוציא פירות תוך שנתו לזריעתו אינו אלא ירק, והגם כי בתוספתא נקיט להאי סימנא לענין ערלה, י"ל דכ"ש הוא דסמכינן אהאי סימנא לענין ברכה, ועוד הא מצינו להרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל. דסימנא דהביא בתוספתא לענין כלאים נקיט ליה גם לענין ברכה, וה"ה בסימן זה דנקיט התוספתא לענין ערלה סמכינן עליה גם לענין ברכה, על כן זה העץ דנידון השאלה שהוא מוציא פירות תוך שנתו לזריעתו הא ודאי דירק הוא ומברך על פריו בפה"א ואין בו איסור ערלה:

גם עוד מצינו באמת כי מרן ז"ל ומהרת"ו ז"ל אמרו סימן זה בדין הבדינג'אן, וסמכו על הסימן הזה הן לענין הברכה הן לענין הערלה, וכמ"ש הגאון מהר"ש גרמיזאן ז"ל בשם הרב חס"ל וכנז"ל, והגם כי הגאון חיד"א בברכ"י סי' רצ"ד הביא מן חס"ל על הבדינג'אן שהעידו לו, דהרב מהר"ם אלשיך ז"ל היה אוכל אותו, והיה אומר שהוא ירק, ואמר טעם אחר ולא אמר האי סימנא, אין לפקפק מזה כלום אחר שמצינו שמביא הרב בפירוש דמרן ז"ל ומהרח"ו ז"ל סמכו על זה הסימן הן לענין ברכה הן לענין ערלה, ועוד הלא באמת סימן זה הביאו הגאון מהר"ש מן התוספתא, ואין לך טעם חזק יותר מזה לנ"ד, דודאי הוא מין ירק:

ושו"ר להרב מאמר מרדכי ז"ל בסי' ר"ג, שהביא זה הסימן של מוציא פירות תוך שנתו, מתשובת הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תקל"א על הבדינג'אן ע"ש, ונמצא הרדב"ז הביא זה מסברה דנפשיה, והגאון מהר"ש ז"ל הביא לנו סימן זה מן התוספתא, גם ראיתי להרב הלכות קטנות ח"א סי' פ"ג, שהביא טעם זה מן הרדב"ז על הבדינג'אן, שכתב מפני שאין לך אילן שמוציא הגרעין שלו פרי תוך שנתו, וכתב ע"ז הרב שם טעם חלוש הוא זה להתיר איסור תורה כפי הספק הראשון שלו ע"ש, ואחה"מ נעלם ממנו שטעם זה הוא כתוב בתוספתא, והוא חזק כראי מוצק, וראיתי עוד שם בהלכות קטנות, שאמר מסברה דנפשיה טעם אחר להוכיח על הבדינג'אן שהוא מין ירק, מפני שהעץ שלו חלול בפנים ואינו דומה לעץ אילנות, שאין הדרך להיות חלול בפנים ע"ש, והנה סימן זה ישנו גם בזה העץ דנידון השאלה, שמפורש בשאלה לעיל שהעץ הוא חלול, הרי לפ"ד הרב מהר"י חאג'יז ז"ל איכא בנ"ד עוד סימן אחר שהוא ירק, ואחרי כותבי באה לידי תשובות הרדב"ז ח"ג הנז"ל, וראיתי דכתוב כמ"ש בשמו הרב הלכות קטנות ומאמר מרדכי ז"ל, הנה כי כן צריך להורות בנידון השאלה הנז"ל, שיברכו על זה הפרי שקורין פאפ'ייא בפה"א, כי פרי האדמה הוא, ואין נוהג בו דין ערלה כלל, דמלבד אותו סימן המובהק דאתמר בתוספתא ובתשובת הרדב"ז הנמצא בו, הנה עוד איכא סימנא אחריתי שזכר הלכות קטנות מסברה דנפשיה, והיינו כי העץ שלו חלול בפנים כדרכו של ירק, ומסתברא דהאי סימנא אמת הוא, דלא נמצא כזאת בכל עצי אילנות, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

אחרי כותבי כל האמור לעיל, שלחתי דברי שאלתי הנז' ליד הרב ח"ר צאלח סומך נר"ו, כדי לשלחה ליד השואל ששלח השאלה על ידו והשיב לי מהר"ץ סומך הנ"ז דברים אלו בזה"ל, אנכי הצעיר שאלתי את ששון אחי, ואת חכם יחזקאל שלמה דוד אשר היו בעיר במביי, ואמרו שהמנהג בערי הנדייא שמברכין על הפרי הנקרא פאפ'ייא הנז' בפה"ע, ואין פוצה פה ומצפצף, גם אמרו לי שבארצות הנדייא אם זורעין ענף א' של אתרוג או ליימ"ון או פרתק"אל, גם בעציץ שאינו נקוב, הוא מוציא פרי תוך שלשה חדשים, על כן אני חושש אולי הסימן ההוא אשר הבאת מעכ"ת בתשובה, מפני שאין האילן מוציא פירות תוך שנתו לא אתמר על ארצות הנדייא. גם ספרו לי הנז"ל שגודל זה הפרי שנקרא פאפ'ייא הוא כמו הבדינג'אן, רק שגוון שלו הוא ירוק, ואחר ימים נעשה צהוב, עכ"ד ח"ר צלח סומך הנז' נר"ו:

וזו התשובה שהשבתי לו.

מה שכתבת שאמרו לך אחיך וח"ר יחזקאל הי"ו, דהמנהג. בערי הנדייא שמברכין בפה"ע ואין פוצה פה, אין ראיה מן המנהג שלהם שהוא מחסרון ידיעה, ולא עמדו שם חכמים בעלי הוראה שירגישו בדבר זה, ועוד אם הם מברכים בפה"ע נמצא דחושבין אותו אילן, א"כ נוהג בו דין ערלה, ואיך אוכלים אותו, והלא לפ"ד השואל אינו מתקיים יותר משלש שנים, וגם זה השואל שנסתפק ושאל בעבור הברכה, לא בא לדעת לשאול בשביל איסור ערלה:

ומה שכתבת שאמרו לך אחיך וח"ר יחזקאל הי"ו, שבארץ הנדייא אם זורעין ענף של אתרוג או ליימ'ון וכיוצא, מוציא פרי תוך שלשה חודשים, ובארצות דידן ואחרים אינו מוציא פרי עד שנה האחרת, ולכן נסתפקת אולי. הסימן ההוא אינו בארצות הנדייא. אחר המחילה לא נתבוננת בדבר זה היטב, הם אמרו אם זורעין ענף, ולא אמרו לך על גרעין של פרי, כי גם בערינו אם שותלין ענף קודם אדר הוא מוציא קרא"ח בניסן, אבל זה הסימן דנקטי רבנן הוא על הזורע גרעין של פרי, דאם הוא מין ירק מוציא הפרי בתוך שנתו, ואם הוא מין אילן אינו מוציא פרי תוך שנתו, וזה הפרי הנזכר בשאלה לא יצא מן הענף ששתלו אותו, אלא יצא מן העץ שגדל מן זרע הגרעין, שכן מפורש בשאלה בזה"ל, "וכאשר זורעין אותו מניחין הזרע בארץ וצומח וגדל וכו'" נמצא זה דומה לירק שמניחין גרעיני הזרע בארץ וצומחין ומוצאין פרי, וכן תמצא בדברי הלכות קטנות שהבאתי לעיל שכתב בשם הרדב"ז בזה"ל, שאין בכל מיני אילן שזורעין הגרעין ועושה פרי תוך שנתו, הרי נקט להדיא גרעין, ולא אמר ענף, וכן כתיב בתשובת הרדב"ז ז"ל בעצמו שזכרתי לעיל:

על כן לענין הלכה הדבר ברור כאשר כתבתי לעיל דצריך לברך בפה"א, דלענין הברכה אם בירך על העץ בפה"א יצא, וכ"ש דהכא ברור ופשוט דזה הוא מין ירק לפי טעם הנז' הנזכר בתוספתא, וסמכי עליה מרן ומהרח"ו, בין לענין ברכה בין לענין ערלה, וכן הרדב"ז ז"ל ומהר"ש גרמיזאן ושאר גדולים סמכי על הטעם הזה מלבד טעם אחר שחדש הרב מהר"י חאגיז ז"ל כנז"ל, ואלו שהיו מברכים בפה"ע פתאים הם, דאם הוא עץ איך לוקחים בידם פרי זה מן העץ, ואוכלים תוך שלש שנים לנטיעתו, והלא ערלה הוא, על כן העיקר הוא כמ"ש בס"ד, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

אחר כמה חודשים בא ידיעה במכתב מן השואל אשר שאל שאלה הנז', וכתב בזה"ל: זה האילן של פאפיי"א אין בו ענפים, והוא מוציא עלין דוקא, והפרי יוצא מן העץ, ומקום שמוציא העץ את הפרי בשנה זו לא יוציא פרי בשנה השניה, אלא זה העץ הוא גדל יותר בשנה השנית, ומוציא הפירות במקום שגדל מחדש, והזרע של זה האילן הוא כמו זרעים של ירקות. וכותב עוד שהוא בעצמו זרע בחצירו אחר סוכות מן הזרעונים של מין זה, וצמח העץ והוציא פירות באדר שאחר סוכות, אחר שגדל העץ גובה קומה, וזה יתקיים שלש שנים דוקא, והעץ תוכו חלול, עכ"ד השואל במכתבו, על כן יפה כתבנו והעלינו, שזה הוא מין ירק, ואין נוהג בו דין ערלה ומברכים עליו בפה"א וברור:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.