רב פעלים/ב/אורח חיים/כז

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. על הסוכר היוצא מן הקנים ודאי צריך לברך שהכל, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ר"ב סעי' ט"ו, ואע"פ שיש סוברים לברך עליו פרי העץ, משום ספק ברכות צריך לברך שהכל, מיהו נסתפקנו היכא דהביאו לפניו פרי מפירות העץ, דודאי עץ, והביאו ג"כ מיני מתיקה, עשויים מן סוכר הנז', אי מצי לברך בפה"ע על הפרי, ואח"כ יברך על הסוכר, או"ד דלא אריך למעבד כן, מפני דלפ"ד הפוסקים דס"ל ברכת הסוכר היא בפה"ע, הרי נפטר הסוכר בברכת אותו פרי, ואיך יברך עליו פעם שנית שהכל, או"ד לא אכפת לנו בזה, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. דבר זה מפורש בספר אלי' רבא ז"ל בסי' ר"ב סע"ק כ', שכתב טוב שיברך בתחלה אסוכר, ואח"כ על הפרי ע"ש, והרב פרי מגדים בפתיחה להלכות ברכות דף י"ב ע"א כתב, אם יש לפניו פרי העץ ודבר שיש בו ספק, אם הוא פה"ע או פה"א, שיברך תחלה פה"ע על הודאי, ויכוין לפטור את הודאי דוקא, ולא את הספק, ואפשר אפילו בסתמא לא נחית אינש נפשיה מספק, ואח"כ יברך בפה"א על הספק ע"ש, וא"כ לפ"ד הרב פרי מגדים הנז', גם בדין השאלה גבי סוכר יעשה כן:

ולכאורה היה נראה להביא ראיה לסכרת הרב פרי מגדים, מהא דכתב מרן ז"ל בסי' קע"ד סעיף ד', הלכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה ע"ש, ועיין ערך השלחן סי' ח' אות ז', ובסי' קע"ד אות א', וחסד לאלפים סי' קע"ד אות ה' ולפ"ז שפיר כתב הרב פרי מגדים שיברך על הודאי, ויכוין שלא לפטור הספק. מיהו נראה דיש לדחות דהתם שאני, שהתירו לו לעשות כן משום לאפוקי נפשיה מפלוגתא, דלא אפשר בענין אחר, אבל הכא מאחר דאפשר שיקדים ברכת הספק קודם, למה יברך על הודאי ויכוין שלא לפטור הספק, ואע"ג דהכא אם יעשה כן איכא עדיפות מצד אחר, שנמצא מקדים בפה"ע לפה"א, משא"כ אם יעשה להפך, מ"מ נראה דאין ד"ז של קדימת העץ לאדמה הכריח כ"כ להכניס עצמו בספק, שהוא בענין ברכות, ועיין תבואת שור ביו"ד סי' י"ט ס"ק י"ז, מה שעשה חילוק בין הך דסי' קע"ד לבין נידון דידיה, משום דהתם אין הכוסות מענין אחד, שזה בא למצוה, וזה בא לשתות, כמ"ש בב"י ותו דהמוציא מפסקתן ע"ש:

על כן נראה להורות כמ"ש הרב אלי' רבא ז"ל להקדים פרי הספק קודם פרי הודאי, אך אם כבר בירך על הודאי קודם פרי הספק יכול לברך על פרי הספק, דאמרינן מסתמא בברכת הודאי דעתו שלא לפטור את הספק, וכמ"ש פרי מגדים, מיהו אם אפשר למצוא מין אחר שברכתו שהכל בודאי, כגון מיני מתיקה העשויים מן קנ"ד, שהוא סוכר העשוי מפרי האדמה שקורין שפנד"ר, או מתוק הנקרא מ'ן סמ'א, שהוא טל היורד מן השמים יברך עליו שהכל ויפטור את זה:

ודע דאם יש לפניו פרי שברכתו עץ בודאי, ועוד פרי שברכתו אדמה בודאי, ועוד פרי שיש בו מחלוקת שיש אומרים ברכתו אדמה, וי"א ברכתו עץ, שדינו הוא לברך עליו שהכל, הנה אם יברך על עץ ודאי ועל אדמה ודאי ויכוין בשניהם לפטור את הספק, לא אריך למעבד הכי גם לסברת פרי מגדים, כיון דהספק נפטר ממה נפשך איך יכוין בשתיהם שלא לפטרו כדי שיברך עליו שהכל שהיא ברכת הספק דודאי לכ"ע הו"ל גורם ברכה שא"צ. אך מה שיש להסתפק הוא אם זה ירצה להקדים לאכול תחלה זה הפרי של הספק כדי לברך עליו שהכל, ואח"כ יאכל עץ הודאי, ואדמה הודאי, ויברך עליהם ברכתם, מאי אי אמרינן ליה לא תקדים לאכול פרי הספק תחלה, אלא תאכל הודאין תחלה כדי שיהיה פרי הספק נפטר ממ"נ, או"ד כיון שהוא רוצה לאכול את הספק תחלה אין אנחנו מכריחים אותו לשנות רצינו באכילתו, אלא יאכל מה שלבו חפץ, ויעשה כהלכה, אע"פ שבזה גורם ברכה על פרי הספק, אין בזה חשש ברכה שא"צ:

ולכאורה נ"ל להביא ראיה בס"ד, דכל כהא ליכא חשש ברכה שא"צ, מדין המלפת פת עם פירות, דקי"ל דאינו מברך עליהם משום דנפטרים לכ"ע בפת, ועכ"ז כתבו האחרונים ז"ל, דיכול לאכול קצת מן הפירות קודם שיאכל הפת כדי לברך עליהם וירויח ברכה, וכנז' ביד אהרן ז"ל סי' קע"ו, בהגהב"י שהוכיח כן מדברי הרא"ש ז"ל אשר הובאו דבריו בביתה יוסף, וכ"כ דבר שמואל סי' קנ"א בפשיטות ע"ש, וא"כ ה"ה הכא אע"ג דיכול לפטור פרי הספק בשני מיני פירות הודאין, יוכל להקדים אכילת פרי הספק וירויח ברכה:

מיהו נראה דיש לדחות ראיה זו, דאיכא לחלק בין הא להתם, די"ל כל שהוא מקדים לברך על הפרי ברכה הראויה לו עדיף טפי מלפטרו בלא ברכה, משא"כ בנ"ד, ברכה זו של שהכל שהוא מברך על פרי שהוא ספק עץ ספק אדמה, אינה מיוחדת לפרי זה אליבא דכ"ע, ורק באה לפרי זה מכח ספק המחלוקת, דלפי מ"ד חד ברכתו של פרי זה הוא עץ, ולמ"ד הב' ברכתו של פרי זה הוא אדמה, ורק אנחנו לאפוקי נפשין מפלוגתא מברכין עליו שהכל, ולהכי י"ל אין לו להקדים לאכול פרי זה קודם פירות הודאין כדי שיברך עליו שהכל, שהיא ברכה שאינה מיוחדת לפרי זה, אלא יאכל הודאין תחלה, ואז יהי נפטר פרי זה ממילא בברכה המיוחדת לו, ממ"נ, משא"כ בפירות שמקדים לברך עליהם קודם שיאכל הפת, הנה הוא מברך עליהם באמת ברכה המיוחדת להם, ואם לא יקדים לברך עליהם הנה הם נפטרים בברכת הפת שאינה שלהם, ולכן אמרינן אדרבה עדיף להקדים בזה, ועיין בבית יוסף סי' רי"ב מ"ש מן האגור בשם א"ז, דאם הצנון עיקר ולא חביב יברך על הזית וחוזר ומברך על הצנון, ואפושי ברכות עדיף, ואין להפקיע הברכות בהאי גוונא ע"ש, והקשה המג"א ז"ל סק"ג אדרבה הא קי"ל אסור להרבות בברכות, ותירץ הרב אשל אברהם דהאי גוונא שאני שהוא מברך על כל מין ברכה הראויה לו ע"ש, והוא הדבר אשר הסברנו בחילוק הנז' בס"ד. ושו"ר להרב זכור ליצחק הררי ז"ל סי' מ"ז דף ע"ט ע"ד, שכתב בשם הרב אבן העוזר ז"ל חילוק זה בפירוש להדיה:

וא"כ השתא הדרן לספק דידן, אם יש חשש ברכה שאינה צריכה בזה או לאו, ואחר הישוב נ"ל בס"ד לומר כל בהא לא חשיב ברכה שאינה צריכה, מפני שבעת שבירך על הפרי של הספק עדיין לא אכל מן הודאין, ואם ירצה שלא לאכול מהם עתה כלל הרשות בידו, ועל כן אין אנחנו יכולים להכריחו לאכול מהם תחלה, כדי לפטור זה הפרי, ובעת שבירך על פרי הספק היתה הברכה צריכה וצריכה, ואחר שאכל ובירך על הודאין אין אומרים נעשית ברכה שא"צ למפרע, דאין דנים דין ברכה שא"צ על הברכה, אלא על שעת הברכה, וכיון דברכה זו שבירך על פרי הספק לא היתה אינה צריכה בשעה שבירך לא אמרינן למפרע זו היתה ברכה שא"צ. ומה שאמרו דין ברכה שאינה צריכה, היינו בהיכא שיש לפניו ב' מיני עץ והוא מברך על א' ומכוין שלא לפטור הב', כדי שיברך עליו פעם שנית, הרי זו ודאי חשיב גורם ברכה שא"צ, וכן אם הוא אוכל ופוסק באמצע אכילתו, ומברך ברכה אחרונה כדי לחזור ולברך תחילה וסוף על סיום אכילתו ה"ז גורם ברכה שא"צ, משא"כ דבר זה שהוא רוצה לאכול מאכל זה תחלה, אין אנחנו יכולים להכריחו לאכול מין אחר קודם זה, כדי שיפטור גם את זה בברכה:

ואחר החפוש ראיתי חילוק זה מפורש יוצא בדברי הרב חמד משה ז"ל סי' רמ"ט וז"ל, נ"ל גם להפוסקים כר"ל דאסור לגרום ברכה שא"צ, מ"מ חילוק יש בדבר, דודאי כל היכי שעשה או אכל דבר שיכול לפטור בברכתו שצריך לברך אחריו גם מה שירצה לאכול או לעשות אחריו, אסור לברך ברכה אחר עשיה או אכילה ראשנה, כדי שיחזור ויברך תחלה וסוף על דבר השני שיעשה או יאכל, אבל אם עדיין לא אכל כלום, ויש לפניו שני דברים שאם יאכל הא' לא יפטור השני, לא בברכה ראשנה ולא בשניה באם יאכל השני, ואם יאכל הדבר השני תחלה, יוכל לפטור האחד בברכה ראשנה ושניה עמו, יש לומר שאין בזה משום גורם ברכה שא"צ, כיון דעדיין לא בירך ברכה ראשנה כלל, ולא נתחייב בברכה אחרונה, יכול לאכול איזה מהם שירצה תחלה, ואף את הא' שאינו פוטר את הב', ויברך עליו תחלה וסוף, אחר שיאכל את השני, ואין זה כגורם ברכה שא"צ, כיון דניחא ליה למיכל זה בראשנה, ולא יפטור את הב', ועיין במג"א סוף סי' רט"ו, דוק ותשכח כי זה הכלל קרוב לאמת ותו לק"מ. ועיין מ"ש סי' רי"ב סק"ב עכ"ל ע"ש. הרי לך דהרב חמד משה ז"ל מחלק כדברינו ומקלסהו, וששתי על זה, כי נ"ל שהוא חילוק מסתבר נכון ואמיתי בעזה"י:

אמנם ראיתי להגאון ר"ז בש"ע שלו סי' רמ"ט סעיף י"א, דס"ל כל כהא יש בזה איסור ברכה שא"צ ע"ש. גם עוד ראיתי בש"ע סי' קע"ה ס"ג הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד, יברך בפה"ג על הטוב, ופוטר את הרע, יולא יברך על הרע תחלה בפה"ג כדי לברך הטוב והמטיב, כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחלה עכ"ל, משמע הא דלא שרי להקדים הרע תחלה, היינו משום האי טעמא דלעולם צריך לברך על העיקר והחשוב תחלה, ולאו משום דעי"כ הוא מרבה בברכות. מיהו בספר הלבוש ז"ל נקיט נמי להאי טעמא דאין להרבות בברכות, שכתב כי לעולם יש לו לאדם לברך על העיקר ועל החביב תחלה, ולמעט בברכות ע"ש, ובאמת גם מסי' רי"ב שכתב וי"א אם הטפל חביב עליו מברך עליו תחלה ואח"כ מברך על העיקר, ויהיב טעמא כיון דאין ברכותיהם שוות אפושי ברכות כי האי עדיף מלהפקיע ברכות, איכא למידק מזה, דבהאי גוונא דנ"ד דליכא האי טעמא דאין ברכותיהן שוות, אית לן למיחש לאפושי בברכות:

ולענין הלכה, אע"ג דעשינו חילוק מסתבר, וכן הוא דעת הרב חמד משה ז"ל, מ"מ כיון דהגאון ר"ז ז"ל לא סבר כן וחשש בכה"ג לברכה שא"צ, וכתבנו דאיכא למידק הכי מסי' קע"ה לפ"ד הגאון הלבוש ז"ל וכן איכא למידק נמי מסי' רי"ב כנז"ל, על כן נראה בכהאי גוונא דאיכא פרי שברכתו עץ בודאי, ואיכא פרי דאית ביה פלוגתא שברכתו שהכל, שיברך על הודאין תחלה ויפטור אותו פרי דאית ביה פלוגתא, וכן הענין בברכת הריח כיוצא בזה, ורק בשבת ויו"ט אם הוא מתכוין להשלים מאה ברכות, יש להתיר לברך על הספק תחלה, ועיין ערך השלחן סי' רי"א סק"ג, דמסיק בשבת ויו"ט שרי בכהאי גוונא ע"ש:

וכן נמי בענין הסוכ"ר היוצא מן הקנים, די"א ברכתו עץ, וי"א שהכל, ואנחנו מברכים שהכל משום ספק ברכות, שבזה יקדים על הסוכ'ר תחלה שהכל משום ספק ברכות, ואח"כ יברך על פרי העץ, וכמ"ש אלי' רבא ז"ל, ורק אם כבר בירך על פרי העץ תחילה יוכל לברך אח"כ על הסוכ'ר שהכל, וכמ"ש לעיל בס"ד. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.