רב פעלים/ב/אורח חיים/כב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png אורח חיים

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. פה עירינו בג'דאד יע"א, יש מדרש תלמוד תורה שלומדים בו תינוקות של בית רבן מן אבג"ד עד לימוד דברי רבותינו, עד ועד בכלל שיושבים שם שורות שורות כל מין לימוד בפ"ע, ועוד ג"כ המקום ההוא הוא מקום תפילה שמתפללין בו הקהל שמ"ע בכל יום ושבתות וי"ט, וכל ילדים היושבים בבה"מ הנ"ז הם עניים, והכולל מספיק להם אכילה ושתיה ושכר המלמדים, ועתה לשאול הגיעו, שרוצה הפקיד להביא להם אחד שילמדם כתיבה שלנו, וגם כתיבה של ישמעאלים, וגם לשון ערבי צח ומתוקן וחשבונות ומוכרח שיביא להם העתק מכתבים מן הסוחרים המדברים במו"מ, ושאר הגיונות של ערבי, כדי שילמדו צחות הלשון, וגם סידור האותיות שקורין עבארה, ושואל אם מותר ללמדם בביהמ"ד הנז' שהוא מקום תפלה, ומקום ת"ת, שיש לו קדושת בית הכנסת ובהמ"ד אך המלמדים שמביא להם בעבור הנז' הם יהודים ולא גוים או"ד לא אריך ללמדם שם לימודים האלה שהם חול גמור יורינו ושכמ"ה:

תשובה. גרסינן במגילה דף כ"ח, ת"ר בתי כנסיות אין נוהגין בהם קלות ראש, אין אוכלין בהם ואין שותין בהם וכו', א"ר אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הם עשויים, ואעפ"כ אין נוהגין בהם קלות ראש, ומאי ניהו חשבונות ע"ש, ופסק הרמב"ם חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה מותר, וכן פסק מרן בש"ע א"ח סי' קנ"א, וכתב ת"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם מדוחק, וידוע מה שהעלו האחרונים בדעת הרא"ש והטור ומרן ז"ל, דס"ל לא מהני תנאה אלא בחרבנן, אבל בישובן לא מהני תנאי, ואפילו בחרבנן דמהני תנאי, עכ"ז אין מחשבין בהם חשבונות של רבים דחשיב זה קלות ראש:

והנה מרן בב"י הביא לשון הר"ן מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל בקיצור, אך בחדושיו למגילה הוא יותר באורך ושם סיים וכתב וז"ל, אבל אין תנאי שלהם מועיל לחשב בהם חשבונות של בני העיר, ואע"פ שהם צריכין לאותם חשבונות, ואין להם מקום להתאסף אלא שם, מפני שהוא קלות ראש בכבוד בית הכנסת עכ"ל. נמצא חשבונות של בני העיר אע"פ שהם צריכין לאותם חשבונות ואין להם מקום אחר להתאסף בו, ה"ז אסור לעשות שם, אע"פ שהוא לפי שעה, ואינו תמידי בכל יום, מטעם שזה חשיב קלות ראש, כמ"ש הרמב"ן ז"ל:

ולפ"ז לימוד זה דנ"ד שמלמדם כתב ולשון ערבי חשבונות והעתק של מכתבי הסוחרים ושאר הגיונות של ערבי, אסור ללמדם במקום המקודש, ולא עדיף זה מחשבונות של רבים דחשבינן לה קלות בכבוד בית הכנסת, ואם תאמר לימודים אלו בכלל אומנות, שהילד אח"כ אפשר שיהיה לו פרנסה בכך, ולכן נחשבת דבר מצוה, זה אינו, דהן אמת ארז"ל חייב אדם ללמד את בנו אומנות לא אמרו שילמדהו בבית וביהמ"ד במקום המקודש, דא"כ עתה יתירו ללמד אומנות של חייטים ושל גרדיים וכיוצא בביה"כ ובהמ"ד, דמאי שנא, ואדרבה מן אמנות כזאת יוכל לחיות יותר מן אמנות של כתיבה ולשון, ואין לך קלות ראש בכבוד בית הכנסת ובהמ"ד יותר מזה, לעשותם כמו האסכולה, כי עתה בזה"ז יש בכל עיר אסכולה ללמד כתיבה ולשונות, אך עושים ובונין ושוכרין להם מקום ללמוד זה, ואין מושיבים אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ועוד כמה קלות ראש יש בזה שהם הוגים מכתבים והגיונים של חול בבית המקודש, כי מוכרח שילמדו בהם כדי שירגילו וילמדו צחות הלשון, ומי יתיר להם שיהיו קורין ומצפצפין בדברים בטלים כאלה, במקום אשר הוגין בו דברים העומדים ברומו של עולם, ואפילו בדרך עראי אסור, וכ"ש בדרך קבע בכל יום ויום בשעות המיוחדות לכך:

והנה הרב המחבר נחלה לישראל בשארית הנחלה בסוף הספר, העתיק מספר העתים תשובה אחת לרבינו האי גאון ז"ל וז"ל, מותר ללמד תינוקות של בית הכנסת אגב לימוד התורה כתב ערבי וחשבונות, אבל שלא עם התורה אינו נכון, ותינוקות של גוים ללמדם בבית הכנסת כל שיכול לדחותם דוחין, ואם חוששין לתרעומת אין דוחין מפני דרכי השלום עכ"ל, ומזו התשובה למד הרב המחבר הנז' הוראה גדולה, לומר שהתירו הגאונים ז"ל ללמד לשונות העמים בבתי כנסיות מקום השראת שכינה ומקדש מעט בגלות החל הזה, ולא עוד אלא שהתירו ללמד ילדי גוים עם ילדי העברים שם בבית הכנסת עכת"ד ע"ש, ושגיאה גדולה שגג הרב המחבר הנז' בדבר זה, שחשב שהתיר רבינו האי גאון ללמד לשונות במקום תפלה ממש, ומה שכתב בבית הכנסת היינו כי הי' להם חדרים ומקומות בבית הכנסת שאין מתפללים בהם, ואין קורין בד"ת בהם, אלא עשויים להכנסת אורחים ולמושב השמש, וגם להלומדים בלילה בפנים שיהיו ישנים שם בחדרים אלו והם בכלל בית הכנסת, ופתוחים לחצר בית הכנסת, אך אינם מקודשים בקדושת בית הכנסת, ויש מקומות שיש להם בתים וחדרים למעלה על גג בית הכנסת, כמו עזרת נשים, ואין מתפללים בהם אלא הם לצורך עניינים אחרים ההם וכיוצא בהם, ובחדרים ומקומות אלו הבנוים בכלל בית הכנסת, ורק לא נתקדשו בקדושת בית הכנסת שם התיר הגאון ז"ל ללמוד לשונות, והואיל ודבר זה היה ידוע בימיהם שהם אין לומדים במקום תפלה ממש, לא הוצרך הגאון לפרש בדבריו של אותם המקומות והחדרים אלא כתב בית הכנסת בסתם, דידע שאין לומדים במקום תפלה אלא רק באותם חדרים שאמרנו, תדע דהא כתב ותנוקות של גוים ללמדם בבית הכנסת כל שיכול לדחותם דוחין, ואם חוששין אין דוחין, וכי ס"ד שיתיר הגאון ללמד גוים במקום תפלה ותורה שהוא דבר מגונה ואסור גם אצלם, כי גם אצל הנכרים אין לומדים כתיבה ולשונות במקום תפלתם, אלא יש להם שם מקום בפ"ע ששם לומדים, ואיך יתיר שילמדו הגוים במקים תפלה שלנו אין לך חלול השם גדול מזה, אלא ודאי זה המקום של הלימוד שמדבר בו הגאון אינו מקום תפלה ממש, אלא הוא מקום שלא נתקדש בתפלה ות"ת, ורק בנוי שם בחצר בית הכנסת, או למעלה מגג בית הכנסת, וזה ברור ופשוט:

והנה נ"ל בס"ד להביא ראיה, דכל מין לימוד לתנוקות מלבד לימוד תורה אין זה בכלל דבר מצוה, ואפילו לימוד חשבונות שהוא צריך לד"ת ג"כ אינו בכלל מצוה, וכ"ש לימוד כתב ערבי, והוא דאיתא בטור ח"מ סי' רנ"ו, אחד מבני החצר שבקש ליעשות רופא אומן או גרדי או מלמד תנוקות של גוים, או סופר שטרות של בני העיר, שרבים באים אליו וצריכין לו, בני החצר מעכבין עליו וכו' אבל הוא עושה מלאכה בביתו ואין בני החצר יכולין לעכב עליו וכו', וכן אין יכולין למחות בידו מללמד תינוקות של בית רבן ואפילו הן רבים, וה"ה לכל מילי דמצוה, כגון לחלק צדקה או להתפלל בעשרה, ומקור דין זה בגמרא דבתרא דף כ"א דתנן ואינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן לא מקול הפטיש וכו' ולא מקול התינוקות, ומפרש בגמרא אמר רבא סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן, ומקשי מתיבי אחד מבני החצר שבקש לעשות רופא אומן וגרדי ומלמד תנוקות בני חצר מעכבין עליו, ומשני הב"ע בתינוקות הגוים, וכתב מרן בב"י בשם נמוקי יוסף, דתנוקות הגוים לאו דוקא, דה"ה לתינוקות של ישראל אם מלמדם אומנות, וכ"כ במרדכי, וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ו מה' שכנים, ובפירוש המשנה כתב בהדיה שאם היה מלמד לתנוקות חשבון או תשבורת יכולין למחות בידו, ופשוט הוא ע"כ ע"ש, עוד כתב שם בב"י פירש רש"י רופא מוהל אומן מקיז דם, ומדברי רבינו נראה דרופא אומן דבר אחד הוא, כלומר רופא שהוא אומן, וכן נראה מדברי הרמב"ם הלכות שכנים וכתב בסמ"ע סע"ק ג', פירוש רופא שהוא רופא לגופות בני אדם, ואומן מקיז דם, ובסק"ה הביא דברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה, שאם היה מלמד לתנוקות חשבון או תשבורת יכולין למחות בידו ע"ש, ועיין בב"ח ובכנה"ג ושאר אחרונים ע"ש:

איך שיהיה נמצינו למידין דלימוד אומנות לתנוקות אינו נחשב בכלל מילי דמצוה, וגם לימוד חשבונות ותשבורת שמצטרך לד"ת אינו נחשב בכלל מילי דמצוה, וא"כ כ"ש וקל וחומר לימוד הכתיבה של ערבי והגיון הערבי, ואם לגבי דינו של הדיוט אמרינן הכי, כ"ש וקל וחומר לגבי קדושת בית הכנסת ובהמ"ד, שהוא כבוד המקום ב"ה, דאין זה נחשב בכלל מצוה, ובודאי הוי קלות ראש בזה הלימוד במקום המקודש לתפלה ולימוד תורה, ולא אריך למעבד הכי, אלא יכינו להם חדרים אצל בית הכנסת שלא נתקדשו, וילמדום בתוכם לימודים הנז"ל:

ואחרי כותבי כל הנז"ל, בא לידי העתק תשובה אחת מספר ויאמר יצחק להרב הגדול מופת הדור מהר"ר יצחק די ואלדי ז"ל, וז"ל, ומ"מ להושיב אומן זה של הכתיבה בחדרים המיוחדים ומקודשים לת"ת, נר' דאינם יכולים אחר שהוא דבר הרשות, וכמ"ש הרמב"ם פי"א מה' תפלה ה"ו, בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש וכו' ואין מחשבים בהם חשבונות, אא"כ היו חשבונות של מצוה, כגון קופה של צדקה או פדיון שבויים וכיוצא בהן וכו', וכ"כ רבינו הטור בסי' קנ"א, ובש"ע שם, הרי מבואר דוקא חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה וכיוצא מותר, אבל כל דבר שהוא של רשות אסור, וחדרים אלו שהוקבעו מתחלה לת"ת, ולומדים בהם תשב"ר, ודאי שיש בהם קדושה, ואינם יכולים להשתמש בהם לדבר הרשות. והגם שיש לדוחה לדחות ולומר, דדבר זה ללמד הילדים מלאכה זו של הכתיבה שיש בו קצת מצוה, לכשיגדילו בהם ילדי העניים, מ"מ הרי לא התירו אלא כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים וכיוצא, שהוא מצוה רבה, אבל בענין אחר לא, ואין זה ענין למ"ש בפרק בני העיר בתי כנסיות שבבבל על תנאי הם עשויים, וה"נ אמרו באלו הבתי מדרשות שנעשו על תנאי, שהרי כתבו הפוסקים דלא מהני בו תנאה אלא להשתמש בו בחרבנו, אבל בישובו לא מהני בו תנאה. ברם כפי הנשמע שבחצר זה של ת"ת, מלבד החדרים של ת"ת יש בו חדרים אחרים, יכולים להושיב זה האומן ללמד הילדים מלאכת הכתיבה באחד מאלו החדרים, זהו מה שנלע"ד להשיב בזה בנחיצה רבה, כי הרץ קאי חד כרעא אפתחא וחד כרעא אברא, ועיני לשמייא נטלית יצילנו מכל שגיאה, כי דעת ממני פליאה. הכ"ד הח"פ טיטואן יע"א, ער"ח מנחם תרכ"ט, עכ"ל לשון הרב בהעתקה שבאה לידי אות באות:

הרי שגם הרב הנז' אוסר בזה, וכתב כאשר כתבתי, ונ"ד כ"ש הוא, כי הרב אוסר אפילו בכתיבה שלנו משום כי מלאכה היא זו, וכנראה מלשונו, וכ"ש בנ"ד דמלמדים חשבון והגיון ערבי, גם ילמדו במכתבים של סוחרים והגיוני ערבי, כדי להתלמד סדר הלשון וצחותו דודאי אסור כל זה במקום מקודש שהוא מקום תפלה ומקום תורה, אלא יעשו להם חדרים שלא נתקדשו וילמדום בהם, וכאשר כתבנו לעיל, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.