רב פעלים/ב/אבן העזר/כז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה. נשאלתי ממעלת הב"ד יכב"ץ, יתומה נתארסה לאיש בחודש מנחם שעבר, וכשבאו קרוביה להכין לה צרכי החופה מאנה באומרה שהיא אינה רוצה באיש זה וממאנת בו, וקרוביה שלחו שלוחם אצלינו וספר לנו את אשר נעשה, ואנחנו ב"ד שלחנו אותה אצל נשים נאמנות לבדוק אותה בעבור הסימנים ולא מצאו בה סימנים, וכאשר חקרנו על השנים שלה באו שני עדים והעידו איך כשמת אביה נסים יעקב מינא היתה אמה מעוברת ממנו ואחר ילדה ותקרא את שמה חניני, והיא הבת הנצבת פה אשר ארסוה קרוביה ומאנה עתה, ולא נמצא מי שיעיד באיזה חודש ובאיזה שנה נולדה בת זו, וכאשר חקרנו על זמן שמת אביה לא נודע לנו אלא רק ע"פ פנקס הלמדנים שלומדים על נשמת המתים נ"ע, וע"פ אותה עדות הלכה הבת ומאנה בפני עדים, ובכן באנו אל הספק שנסתפק מהריב"ל ח"ד סי' יו"ד ע"ש, ויחוה לנו דעתו בזה ושכמ"ה:
תשובה. קודם כמה שנים בתשובה שכתבתי בס"ד על השאלה של היתומה מסעודה שקדשה ששון בן מעלם שלמה נ"ע, (תשובה זו נדפסה בספר רב פעלים ח"א סי' י"ב) ששם הבאתי הפלוגתא שיש בין הפוסקים אם בעידי נשים בעינן דו"ח או לאו, ועוד הבאתי סברה אחרת דאיכא דס"ל אם העדים באים להתירה לכ"ע לא בעי דו"ח, וגם בד"ז יש פלוגתא ועשינו ס"ס, גם שם הבאתי סברה אחת דס"ל בענין עדות שמעידים על השנים, לא בעינן דו"ח לכ"ע, והוכחתי סברה זו מכמה פוסקים ראשונים ואחרונים, גם עוד הבאתי שם סברה אחרת, די"ל לא הקפידו בעדות של השנים למבעי עדים גמורים, אלא משום דאיכא חזקה מנגדת, אבל היכא שהעדים מעידים שהיא קטנה שאדרבה איכא חזקה דקטנות מסייעת לעדים וליכא נמי חזקת אסור כמו דאיתא גבי חליצה, אז לכ"ע לא בעי עדות גמורה, והארכתי לברר סברה זו מכמה פוסקים וכתבתי דאע"ג דגם בזה איכא פלוגתא הא איכא רבים דס"ל הכי, והבאתי שם דברי הרב דברי אמת סי' וא"ו, שגם הוא האריך בענין העדות היכא דאיכא חזקה דקטנות והעלה דכ"ע מודו היכא דאיכא תרי חזקות שהוא חזקת קטנות וחזקת פנויה לא בעי עדות גמורה ואין כאן איסור מן התורה, גם שם הבאתי בהיכא דהבת שאנו דנין עליה היא גדולה לפנינו ואין לה עידי מיאון אם הקדושין, דיש להסתפק אם הקדושין שנתקדשה בהיותה קטנה יש בה איסור תורה, או רק איסור דרבנן כיון דלא נשאת למקדש ולא בעל, והעלתי אע"ג דאיכא פלוגתא בזה, מ"מ רבים המה רבוותא דס"ל דאין כאן אלא איסור דרבנן כיון דלא בעל:
הנה כי כן, בנידון השאלה דידן עתה דאיתנהו לכולהו טעמי הנזכרים אית לן למעבד בנ"ד ס"ס בשלש וארבע ספיקות, ועוד איכא נמי חזקת קטנות וחזקת פנויה, ומ"מ כיון דבנ"ד ליכא עיגון כלל אין מורין להתירה ע"י מיאון זה אלא תנשא לו או יפטרנה בגט, יען דאיכא בנ"ד ריעותא גדולה דאין עדים מעידים על מיתת אביה של היתומה, אלא הב"ד ידעו מיתתו ע"י פנקס הלמדנים שלומדים למנוחת נפשות של המתים והם אין זוכרים כלום מעצמן, דלפ"ד הרב מהריב"ל ח"ד דף י"ז האי עדות לאו מלתא היא, כיון שאינו זוכר מעצמו כלום ע"ש, ומצינו למרן ז"ל בח"מ סי' כ"ח סעיף י"ג שכתב, אפילו אינו נזכר לעדות אלא מתוך הכתב שכשמסרוהו לו כתב בפנקסו לזכרון דברים ושכח הדבר ואינו נזכר אלא מתוך הכתב יכול להעיד, והוא שאחר שראה הכתב נזכר לדבר ע"ש, משמע דאם אינו נזכר אחר שראה הכתב אינו יכול להעיד, ועיין עוד בש"ע סי' מ"ו סעיף יו"ד, ועיין במהראנ"ח ח"א סי' כ"ו דף מ"ח ע"ב בדבר זה שהעד מעיד ע"פ מה שכתוב אצלו בפנקס ע"ש:
אשר על כן נראה דאין לסמוך בנידון השאלה להתיר את היתומה חניני הנז' במיאון ע"פ עדות זו כיון דליכא עיגון דהבעל לפנינו, ואם תרצה להנשא לו הנה מה טוב, ואם לאו יפטרנה בגט, ועוד דיש לחוש בנ"ד מצד הבדיקה שבדקו אותה הנשים, דאע"ג דמרן ז"ל בש"ע סי' קנ"ה סעיף ט"ו פסק, שבודקין אותה ע"י נשים כשרות ונאמנות ע"ש, הנה הרב מהר"ם בולה בס' זכות משה סי' נ"ה כתב, ומכ"ש לפי מ"ש מהריב"ל ח"ב סי' מ"ט, דיש לחוש בההיא דהחולץ להחמיר לחוש לדעת הרי"ף ז"ל שלא להאמין אשה וקרוב כשבאין להעיד בשעת מעשה, והביא דבריו הכנה"ג סי' קס"ט הגה"ט אות כ"ו ושם בסדר חליצה אות נ"ג כתב בהשמטות שבסוף הספר וז"ל, י"א דאין אשה וקרוב נאמנים אלא שלא בשעת מעשה, ויש לחוש לדבריו עכ"ל, גם בסדר חליצה שתיקן הרב מהר"י בנבשת שנדפס בסוף גט פשוט דף קמ"א אות י"ג כתב, שאם באות להעיד בשעת מעשה, שנכון להחמיר עכ"ל ע"ש, ולכן בנ"ד אין להתיר במיאון, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |