רב פעלים/ב/אבן העזר/כה

רב פעלים ‏ ב אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי ממעלת הב"ד יכב"ץ, אשה שבעלה מרד עליה והלך לעיר אחרת והניחה בלא מזונות, והב"ד יכב"ץ פסקו לה מזונות במעב"ד, ועל פי המעב"ד ההיא לקחה פס"ד מן הערכאות בחיוב המזונות על בעלה כנהוג, ואח"ז בא בעלה ואמר לפנינו אינן הב"ד שתבא אצלו וישב עמה כבנות ישראל ויקיים לה שארה כסותה ועונתה, ורק לא תבא אצלו אלא עד שתביא עמה בגדיה החשובים והתכשיטין של זהב שהם נצ"ב ותלבשם בביתו אצלו, והיא אמרה לפנינו שהיא מוכנת לבא אצלו ורק התכשיטין שלה לא תביאם עמה מפני שאין לה אמונה בו, יען שהוא משתכר תמיד, וכבר בזבז מן ממונו ע"י שכרות סך הרבה לבהלה, על כן היא בהאי פחדא יתבא אם תביא חפציה עמה אולי יחטוף אותם וימכרם ויבזבז אותם ותשאר היא ריקם ריקם שאין לה סמך בידה, והבעל השיב שתניחם ביד שליש ויתן השליש שטר קבלה שקבל כו"כ חפצים ממנה ויכתוב בשטר הזה שהוא כתב ומסר שטר זה ביד בעלה שיהיה לו לראיה ולזכות, והיא אמרה דעתה היא תפוסה בחפצים אלו, ואם תעשה כן יחלש כח הזכות שיש לה בחפצים, ורק מקבלת ליתן שטר הודאה בעדים שיש בידה מנכסי צ"ב שלה חפצים ששוים סך כו"כ אחר שישומו אותם השמאים לפי ערך של עכשיו ואחריות של החפצים עלה דידה הדר שהיא תתחייב בהם ויגרע מסך כתובתה, והבעל ממאן בזה האופן, ואינו רוצה אלא רק באופן שאמר הוא בתחלה, וכונתו כדי שיהיה לו שליטה על החפצים:

והנה דו"ד אלו שהיה בין הבעל והאשה, נמשך כמה חדשים שבאו לכלל שנים ולא נפסק הדין עם מי, ועתה נסתפקנו אם יש לה מזונות במשך הזמן הזה שלא נתברר בו הדין עדיין, כי הבעל אומר אין אני מחוייב במזונות, יען כי מאחר שלא הביאה החפצים כאשר דברתי, הנה היא מורדת ואין לה מזונות, והיא אומרת כבר אני אמרת בפני הב"ד שאני מרוצה לבא אצלו תכף ומיד ורק החפצים לא אביאם עמי מטעם שאמרתי, ואני הייתי מרוצה לתת לו שטר הודאה בעדים שיש בידי מצ"ב כו"כ חפצים והאחריות עלי, והוא לא רצה בכך וכיון דאין אני מחוייבת ליתן לו שטר יותר מזה השטר אשר אמרתי, נמצא אין אני מורדת והוא חייב במזונות בכל אותם הימים שעברו, על כן יורינו בדין זה של המזונות, הדין עם מי, גם יורינו בדו"ד שיש בין הבעל ואשתו בשביל החפצים הדין עם מי ושכמ"ה:

תשובה. הדבר פשוט דאין תביעה זו של החפצים נוגעת עם המזונות שהוא חייב בהם מדאורייתא, ותביעה זו שיש לו עמה בדבר החפצים הוא ענין בפ"ע, ואינו יכול לעכב המזונות עד שתודה לו בחפצים או עד שיבררו הב"ד שורת הדין עם מי, וגדולה מזו מצינו להר"ן ז"ל בתשובותיו סי' ל"ח שכתב וז"'ל, שאף לעבור לא"י אינו רשאי למנוע ממנה שאר כסות ועונה, דאע"פ ששנינו הכל מעלין לארץ ישראל היינו לענין שאם היא אינה רוצה לעלות תצא שלא בכתובה, וכדאיתא בכתובות בברייתא בגמרא אבל כל שלא נתן לה גט כיון דמחייב לה בשאר כסות ועונה לאו כל הימינו לעקור לאו זה בידים משום ישובה של ארץ ישראל עכ"ל, נמצא אפילו בהיכא שיש לבעל כח להעלותא לא"י, ואם לא תרצה יגרשנה בלא כתובה, עכ"ז אינו יכול לעכב ולמנוע ממנה המזונות, כל זמן שלא גירשה עדיין, וא"כ כ"ש וקל וחומר בנ"ד שעדיין לא ביררו ב"ד את הדין בתביעה זו של החפצים אם הדין עמו או עמה, דודאי הוא מחוייב במזונתיה ועונתה שהם עליו חיוב מן התורה:

וראיתי למרש"ך ז"ל ח"ב סי' ל"ו דף כ"ה שכתב ולענין מה שבא בשאלה אם חייב האיש הנז' בשאר וכסות, יראה כיון שזה האיש לא נשבע שלא יוצאנה ממקומה ונשאה בסתם, ומן הדין היה יכול לכופה להוציאה ממקום שנשאה וכו' אלא שכפי הנראה יד האשה תקיפה שם בארץ מולדתה ואינו יכול להוציאה, וא"כ מלתא דפשיטה היא דאין לאשה ההיא על בעלה הנז' חיוב שאר וכסות, ואפשר שיספיק עיכוב שאר וכסות לכופה שתצא ממקומה ותלך עמו לארצו, ואם עדיין תמאן ותקשה ערפה, כבר כתבתי שיוכל לישא אשה אחרת במקום שהולך שמה בלי מכשול ועון וחשש כלל, ולא יתחייב בשאר כסות לאשה הממאנת ללכת עמו לארצו עכ"ל, והרב לחם רב בתשובה סי' נ"ה הסכים לדברי מהרש"ך שכתב וז"ל, ולענין שאר כסות ודאי שאינו חייב בכך, כיון שמן הדין חייבת ללכת אחריו למקומו, והוא אינו רוצה, וכמו שכתב הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו, וכל דבריו חיים וקיימים עכ"ל, והרב הכנה"ג בסי' ע' הגה"ט אות וא"ו הביא דברי מהרש"ך ז"ל הנז', וכתב שכ"כ הר"מ די בוטון בתשובה כ"י יע"ש, והנה מלבד כי דברי הרבנים הנז' הם הפך דברי הר"ן בתשובה הנז' ויש לנו לומר אי חזו דברי הר"ן ז"ל הנז' הוו הדרי בהו לחייבו במזונות, ולענין נ"ד י"ל דגם מהרש"ך ולחם רב מודים דחייב הבעל במזונות ולא יוכל לעכב לתלות הא בהא, יען כי בנידון הרבנים היא מורדת ומסרבת בדבר שחייבת בו מן הדין בבירור, כי לכ"ע היא חייבת לעלות לארץ ישראל, ועתה מסרבת, ובהא קאמרי מהרש"ך ולחם רב דיכול לעכב מזונותה כדי שתתרצה לבא עמו, אבל בנ"ד עדיין לא פסקו ב"ד את הדין ולא נתברר הדבר אשר היא מסרבת בו אם היא חייבת באותו דבר או לאו, ולכך גם מהרש"ך ודעמיה יודו דחייב במזונות ואינו יכול לעכב זה בעבור זה. וראיתי להגאון חקרי לב אה"ע שהביא דברי מהרש"ך ולחם רב הנז', ותמה על דבריהם מתשובת הר"ן ז"ל הנז', וכתב דעוד איכא למידק מדברי הרא"ש ז"ל כדברי הר"ן הנז' ודלא כמהרש"ך ז"ל, אך כבר כתבתי לעיל דבנ"ד גם מהרש"ך ולחם רב יודו, ונמצא בנ"ד חייב הבעל לכ"ע:

ומצאתי להגאון הרדב"ז ח"ג סי' תמ"ז, שנשאל בראובן שהעתיק דירתו מבית חמיו בשביל שחרפו וגידפו בפני עדים, ואשתו מיאנה לצאת מבית אביה עד שישבע ראובן בעלה שלא ימכור עוד מנדיונה שלה, וראובן אינו רוצה להשבע וכו', והשיב הגאון ז"ל ולענין שלא רצה ראובן להשבע שלא למכור נכסי נדונייתא הדין עמו שאינו רוצה לחדש תנאי שאינו בכתובה, אבל לא בשביל כך נידון אותה כדין מורדת שהרי היא יכולה לומר איני רוצה לזוז מבית אבי עד שיביא לי נכסי נדונייתי שמכר שאע"פ שנתתי רשות למכור, לא למכור ולאבד אמרתי, אלא למכור ולהרויח, הלכך יביא לי נכסי נדונייתי ואח"כ אלך עמו, וא"כ איני רואה לדון את האשה הזאת בדין מורדת כלל שהרי טענתה טענה, כיון שהוא מודה שהכה אותה פעמים אחדות משמכר מנכסי נדונייתא, אע"פ שמכר ברשותה שהרי מצייא למימר אי אפשר לעמוד בקטטה כל הימים אם לא אתן לו רשות למכור, הילכך אין כאן מרד כלל עכ"ל, ע"ש, נמצא גם מתשובת הרדב"ז ז"ל הנז', עולה זכות גדול להאשה הנז' בנ"ד דמאחר שהיא רוצה לבא, אינה נחשבת למורדת כדי שימנע ממנה מזונות:

ועל שאלה השנית ששאלתם בדבר החפצים הדין עם מי, תשובה עיין מרן ז"ל בסי' צ' סעיף י"ד יע"ש, ועיין משכנות הרועים מע' הנו"ן ובדברי האחרונים בזה יע"ש, והמנהג פשוט פה עירינו בג'דאד יע"א, דכל שהאשה היא תפוסה בחפצים ותכשיטים של נצ"ב אין הבעל יכול להוציאם מידה ולמכרה ולהרויח בהם, ומה שטוען הבעל שתניחם ביד שליש, ורק שיכתוב קבלתי כו"כ מיד האשה ומסרתי שטר זה לבעלה לראיה ולזכות, הנה בודאי תוכל האשה לפו"ד לסרב בדבר זה יען כי בזה ודאי יחלש ויגרע כח וזכות של האשה שיש לה עתה בתפיסה של חפצים האלה כי עי"כ לא יוכל השליש למסרם לאשה בעת שתרצה בלתי רשות הבעל, ובזה נחלש ונגרע כח וזכות שלה הן בדין תורתינו הקדושה, הן במשפט הערכאות, ועל כן לפו"ד הבעל חייב להיות מרוצה בשטר הודאה שרוצה האשה לתת לו באופן הכתוב בשאלה שהיא תודה החפצים ההם הנה הם אצלה, והיא מקבלת האחריות עליה, וכמו האופן הזה הסכים הרב פני יצחק נר"ו, בח"א סוף סי' ט"ו לעשותו בנידון דידיה ע"ש, וכן ראוי לעשות בנידון השאלה דידן, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.