רב פעלים/ב/אבן העזר/יב

רב פעלים ‏ ב אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מן הב"ד יכב"ץ, ראובן קדש את בת שמעון יתומה והיא גדולה בשנים, והיה התנאי בשעת הקדושין עם אחיה שיתנו להחתן סך ארבעים אלף גרוש ויכתוב לה החתן חיג'א בטאב'ו בסך הנז' על החצר שלי, ועכשיו אחי הכלה אינו רוצה ליתן הסך הנז' כדי שיכתוב אותו החתן על חצרו, באומרו שאם יעשה כן אינו יוצא להם ריוח מן הדבר הזה, כדי שיהיה להם עזר לפרנסתם, ורק החתן פורע בזה הסך החובות שיש לו על חצרו, על כן אני רוצה ליתן הסך הנז' על מנת שיניחו אותו בתורת משכנתא וכיוצא בחצר אחרים, כדי שיהיה להם ריוח מסך זה בכל שנה להיות עזר לפרנסה, והחתן טוען לא קדשתי כי אם על זה התנאי, ואם לא יתנו לי כמו שהתנו עמי, אני אפטרנה בגט, יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה:

תשובה. נראה פשוט דיכול לגרשה, אם לא יתנו לו הסך הנז' כפי התנאי הנז', כיון דאדעתא דהכי קדש, ואע"ג דאינו יכול להכריח את אחיה ליתן כיון דלא נתחייב אחיה בקנין כפי הדין, כי דין דברים הנקנים באמירה לא נאמר אלא במה שפסק אביה, ולא במה שפסק אחיה או שאר קרובים, וכנז' בש"ע סי' נ"א, עכ"ז הוא אינו מחוייב לכונסה אם לא ישלימו התנאי שהתנו עמו להרווחה דידיה, לתת לו המעות שיעשה בהם צרכיו ויפרע בהם חובותיו, ודוקא היכא שכבר נשאה, בזה כתב רמ"א ז"ל בהגה"ה סי' נ"ב, דאינו יכול לבגוד באשתו, משום שאון נותנים לו מה שפסקו לו, אבל בנ"ד שעדיין לא נשאה ורק אירסה, אינו מחוייב לישא אותה אא"כ יתנו לו כפי התנאי ואם לאו יגרשנה בגט, ואם לא תרצה להתגרש אז הב"ד יתנו לו רשות לישא אשה אחרת, וכל זמן שתרצה זו להתגרש יגרשנה:

וכן מפורש בש"ע סי' נ"ב ס"א הפוסק מעות לחתני, והלך האב למדינה אחרת או שאין לו, יכולה היא שתאמר לבעל אני לא פסקתי על עצמי, או כנוס בלא נדונייא או פטרני בגט ע"ש, משמע דאינה יכולה לומר לו בע"כ כנוס בלא נדונייה ותמחול על התנאי, וכן כאן התנאי היה שיתנו לו המעות לעשות בהם צרכיו, לפרוע חובות שיש על חצרו, שזה התנאי הי' להרווחתו ולטובתו, הנה אע"פ שעתה אחיה רוצה ליתן המעות, ורק רוצה שיניחו אותם בתורת משכנתא בחצר אחרים בשביל לקבל ריוח מהם, ולא יקחם הבעל לפרוע חובות שיש לו על חצרו, מ"מ הנה זה הבעל מפסיד אם לא יתנו לו המעות שיהי' מוכרח למשכן ביתו אצל אחרים, או למכרו כדי לפרוע החובות שהם תובעים ונוגשים אותו עליהם, והוא סמך על מעות אלו שיתנו לו, וקדש את האשה הזאת, ועל כן אינה יכולה לומר לו כנוס אע"פ שתפסיד הנאה זו שיש לך מן התנאי הזה:

ואם תאמר, התם בנדון הש"ע הנז' איירי, בהיכא דאביה פסק, דהפסיקה שלו קיימת כפי הדין, שקנה הבעל מדין דברים הנקנין באמירה, ולכן היכא דהלך למדינת הים או אין לו יכולת ליתן, אמרינן אם לא ישלימו לו התנאי אינו מחויב לכנוס, אלא או ישלימו לו התנאי, או תקבל גט, כיון דאדעתא דהכי קדשה, אבל בנ"ד שאחיה פסק ליתן הסך הנז' דמן הדין אינו מועיל כלום פסיקא דידיה, ולא קנה הבעל מעיקרא, דהא גם ביתומה אינו מועיל מה שפסק האח, וכמ"ש המרדכי פרק הנושא, ועיין דינא דחיי נושין דף מ"ה ע"ב, דגם ביתומה דינא הכי הוי ע"ש, לכן אמרינן ליה לבעל, אתה לא קדשת אותה אדעתא דהכי, דא"כ איך סמכת על מה שפסק אחיה, כיון דאינו מתחייב כלום באמירה כפי הדין, והיה לך לחוש שמא זה פושט לך הרגל, ולא יתן כלום, והיה לך לעשות דבר זה בקנין שיתחייב אחיה כפי הדין, וכיון שלא עשית זה בקנין המועיל, מוכח דלא קדשת אותה אדעתא דהכי, אלא סברת וקבלת לקדשה על כל אופן שיהיה אח"כ:

הנה באמת ספק זה לא ניתן להאמר, חדא, שאם אתה אומר כן, השתא גם אם לא יתנו מן הנדונייא כלום ג"כ יאמרו לו, מאחר שלא השגחת לעשות דבר זה בקנין, סברת וקבלת, ואפילו אם יפשוט הרגל ולא יתן לך כלום, ואיך יתכן למימר הכי, דסבר וקביל לישא אותה ערומה. ועוד, גם דבר זה מפורש יוצא בדברי הש"ע, דדין הנז' דסעיף א' לא איירי דוקא בהיכא דפסק האב, שהקנין חל מעיקרא באמירה בלבד כפי הדין, אלא איירי גם בהיכא דלא חל הקנין מעיקרא, ולא קנה כלל, דהא סיים מרן ז"ל באותו הסעיף, בד"א בגדולה, אבל בקטנה שפסקה על עצמה, כופין אותו ליתן גט, או יכנוס בלא נדונייא ע"כ, וידוע הוא בקטנה שפסקה על עצמה, דלא חל הענין מעיקרא, דאין בדברי הקטנה כלום, ואין כאן דין דברים הנתנין באמירה, ועכ"ז ישנו לדין זה הנז', וכן תמצא להתוספות ז"ל בכתובות דף נ"ט ע"א בד"ה תשב עד שתלבין, דרשב"ם מוקים להאי דינא דהפוסק מעות לחתנו, בשלא קדשו מיד, ולדעת ר"ת מוקים לה בנשואין שניים ע"ש, נמצא דאיירי אפילו בגוונא דלא קנה הבעל מעיקרא:

ודע דמ"ש הרב שער המלך ז"ל בפרק כ"ג מה' אישות הי"ג בד"ה גם, וז"ל והנראה דס"ל להרב המגיד שלא כדעת התוספות, דמתניתין דקתני תשב עד שתלבין ראשה היינו דוקא באופן דקנה בדברים כגון שקדשו מיד ובנשואין ראשונים, משום דכיון דמן הדין קנה, וחייב ליתן לו, משום הכי תשב עד שתלבין ראשה, דאדעתא דהכי נתרצה בדבר, אבל אם הוא באופן דלא קנה לכ"ע לא אמרינן תשב עד שתלבין ראשה דכיון דלא עשו קנין ביניהם איכא למימר איהו דאפסיד אנפשיה, ומצי למימר משטה הייתי בך עכ"ל. הנה ודאי אין הכונה לומר דבהיכא דלא קנה הבעל תאמר לו משטה הייתי בך, ותכנוס עתה בעל כרחך בלי קיום התנאי, אלא כונתו לומר דבכה"ג גם ת"ק יודה דלא אמרינן תשב עד שתלבין ראשה, אלא אמרינן ליה או כנוס בלי קיום התנאי, או פטור בגט ופשוט:

וראיתי להרב משפטי שמואל, שנשאל באשה ששידכה את בת אחיה עם שמעון ונדרה לו סך ידוע, וקודם הנשואין פשטה ידה ורגלה, באומרה אין לי מה ליתן לך כלום, אם יש בידו לגרש את ארוסתו, אחרי דאדעתא דהכי ארס ואין כאן שבועה שנשבע לקיים התיקון. והשיב הרב ז"ל כיון דלא היה בשטר השידוכין קנין כלל ולא שעבוד, לא זכתה המשודכת בממון זה, ואע"ג דאמרינן הן הן הדברים הנקנים באמירה, ואפילו בלא קנין, הלא פירשו בירושלמי והביאו הרי"'ף וכל הפוסקים דדוקא באב לבן, אבל לא באח וה"ה לשום קרוב. ובענין ששאל עוד שמעון דמאחר שזו אינה נותנת לו מה שנדרה למשודכת לנדונייא, האם הוא פטור משבועה שנשבע לקיים החיתון, אשיב ואומר דלית דין צריך בושש דהוא פטור, דאנן סהדי ואומדן דעתא הוא, דאדעתא דהכי נשבע שתתן לו נדונייתו, וכך היתה כונתו, והו"ל כאלו פירש, ואין צורך לראיות להיות הדבר פשוט מאד עכ"ל, והא דלא הזכיר הרב בתשובתו הנז' בפירוש על הגירושין, כי אם כתב על השבועה דאינה שבועה, היינו מפני שהשואל אשר שאל על הגירושין, אם בידו לגרשה, תלה חששתו בזה משום השבועה, ולכן הרב ז"ל השיב לו, דאין כאן שבועה, וממילא מובן דיוכל לגרש דאינו מחוייב לכנסה בלתי השלמת התנאי, וזה פשוט:

והרב פני משה ח"א סי' ע"ז דף קע"ז ע"ג, כתב, שבתשובה אחרת נסתפק בהיכא דאיכא חרגמ"ה שלא לגרשה בעל כרחה, ולא נתנו לו כפי התנאי, ורוצה לגרש, אם יכול לגרשה בע"כ, או"ד תאמר לו כנוס בעל כרחך, דלא מצית לגרשני בעל כרחי משום חרגמ"ה, כיון שאני לא עשיתי לך שום פשיעה, אלא אבי פסק מה שפסק, ועלתה הסכמת הרב ז"ל, דאין לצדד כך, דנהי דאיהי לא פשעה, גם הבעל לא פשע, דאדעתא דהכי קדשה, שיתנו לו את הנדונייא שנדרו עמה, ואם לא יתנו לו בכי הא ליכא חרגמ"ה, דאף דהיא לא פשעה, לא מפני כך יפסיד הבעל, כיון דהבעל ג"כ לא פשע, ואדעתא דהכי לא תיקן רגמ"ה, וגם הוא לא נשבע לכנסה לחופה ביום נועד אדעתא דהכי עכ"ד. וכתב עוד הרב ז"ל שבאותה מעשה הכריח לדברים אלו, ונסתייע ג"כ מדברי הרב משפטי שמואל סי' ע"ה, והסכים על ידו התייר הגדול מהרי"ט בן יעיש ז"ל ע"ש, והגם דהרב משנה למלך ז"ל בפרק כ"ג ה' אישות, הט"ז הביא דברי הרב פני משה הנז', וגמגם קצת על מה שהוכיח לנדונו מתשובת משפטי שמואל, אין זה נוגע לנ"ד, כי כונת הרב מש"ל ז"ל לומר אין ללמוד דין חרגמ"ה מדין השבועה דאיירי ביה הרב משפטי שמואל, וכן פירש כונתו בשיבת ציון סי' פ"ח, שהביאו פתחי תשובה סי' נ"ב סק"ב ע"ש, וכן מצאתי ג"כ להגאון מהרמ"ב בשו"ת הר המור סי' ל"ו, שכתב, דלא אסתפק הרב מש"ל שם, אלא לענין חרגמ"ה ע"ש, גם הרב פתחי תשובה שם ציין על הגאון חתם סופר אה"ע סי' ק"ן שהביא דינו של הרב פני משה ז"ל הנז', והסכים עמו, וכתב הדין דין אמת, כל שפשט הרגל בין אירוסין לנשואין, כופין אותה להתגרש בעל כרחה, אפילו בזווג ראשון, ואפילו במקום תקנת חרגמ"ה וכו' ע"ש:

פש גבן לברר בנ"ד ספק אחר שיש לכאורה להסתפק ולומר, דהן אמת אם לא נתנו לו הנדונייא שפסקו ליתן דמצי לגרשה, דאדעתא דהכי לא קדשה, מ"מ בנ"ד שאני שהאח רוצה ליתן מה שפסקו עד ספ"א ורק שרוצה לעבור על התנאי הזה בלבד, והוא שלא יתן לו סך הנז' לפרוע בו חובות שעל החצר שלו, אע"פ שהוא כותב אוג"א לאשתו בסך הנז' אלא רוצה שיתן הסך הנז' על מנת שיניחו אותו בתורת משכנתא וכיוצא בחצר אחרים, כדי שיאכלו הפירות של זה, ולכן אפשר לומר כל כה"ג לא יוכל לגרש ולבטל האירוס, דאין זה חשיב כ"כ ביטול תנאי, דהא נותן הוא כל סך שפסק במושלם ואינו מבטל עיקר התנאי של הנדונייא:

ועל זאת אשיב בס"ד, חדא ספק זה לא מסתבר כלל, יען כיון דזה התנאי עשאו לטובתו ולהרווחתו, לפרוע חובות שיש על חצירו, אשר מבקשים ממנו לפרוע, ואם לא יתנו לו מעות אלו יהיה מוכרח למשכן חצירו לאחרים, או למכרו כדי לפרוע החובות, הא ודאי כל היכא דלא קיימו תנאי זה, מצי אמר אדעתא דהכי לא קדשתי, ואנן סהדי בזה דכן הוא, ואז ממילא יכול לגרשה, ואם לא תרצה מוכרח לישא אשה אחרת ברשות ב"ד. ועוד שנית הנה יש לי להביא ראיה לזה בס"ד ממ"ש הגאון הט"ז ביו"ד סי' רל"ו ס"ק י"ג, דהתנאי שהמעשה תלוי בו דוקא, אז אם לא נתקיים התנאי בטל המעשה, ואם אינו תלוי בו לא נתבטל המעשה, משום הכי באיש ואשה שעשו שבועה לישא זא"ז, והגבילו זמן לנשואין באותה שבועה, ואירע אונס באותו זמן שלא יכול אחד לעשות הנשואין ודאי לא בטלה עיקר השבועה לישא זא"ז, כיון שאין עיקר הזווג תלוי בזמן ההוא ע"ש. והגאון הש"ך בנקודת הכסף שם השיג עליו, וכתב על מה דמחלק בין תנאי שהעיקר תלוי בו לתנאי זמן, והשיג על. הב"ח, דבריו תמוהים, שכבר הוכחתי בחיבורי בח"מ סי' כ"א מן הירושלמי דאפילו בתנאי זמן, ובכהאי גוונא נמי פטור וכו' וגם בלא"ה אין סברא כלל לחלק בהכי וכו' ע"ש:

ולכאורה היה נ"ל לומר דנ"ד הוא במחלוקת הט"ז והש"ך, והוא, כי להט"ז לא חשיב בנ"ד ביטול תנאי כדי שיוכל הבעל לבטל החיתון ולגרשה, די"ל אין עיקר הזווג תלוי בזה הפרט של התנאי הנז', אלא תלוי בנתינת סך הנדונייא, והרי כאן האח נותן סך הנדונייא כאשר פסק במושלם, ורק רוצה שיניחו המעות בחצר אחרים משכנתא וכיוצא, ולהכי אין זה חשיב ביטול תנאי כדי לבטל החיתון, אבל להש"ך ז"ל דס"ל דאפילו שאין עיקר הזווג תלוי בזה, כל שהתנה על איזה דבר יהיה מה שיהיה כיון שלא נתקיים התנאי הזה כמו שהתנה, חשיב ביטול תנאי ויוכל אותו שכנגדו לבטל הזווג, א"כ לדידיה גם בנ"ד יוכל הבעל לבטל החיתון, אם לא יקיימו לו גם פרט זה של התנאי שהתנה למסור לו המעות לעשות בהם כרצונו והוא יכתוב להאשה חוג"א בטאבו בחצרו, והנה בודאי אע"פ שנאמר דל"ד הוא תלוי בפלוגתא דהט"ז והש"ך, מ"מ הבעל יוכל לטעון קי"ל:

וכל זה אמרתי לכאורה, אך אחר הישוב נ"ל בס"ד בנ"ד גם לדעת הט"ז ז"ל נמי יוכל הבעל לבטל החיתון ולגרשה, יען כי זה הפרט של התנאי שהתנה שימסרו לו המעות נמי חשיב תלוי בו עיקר הזווג, שאם לא היו מתרצים בכך לא היה מקבל לקדשה, אלא היה מבקש אשה אחרת שתרצה בכך, והוא לא נתרצה ליקח אשה זו, אלא בשביל שנתרצה בכך לתת לו המעות לפרוע חובותיו, כיון דהוא באמת צריך לכך מאד, וא"א לו למצוא מעות לפרעון החובות, אלא רק בדרך שיקח מעות נדונייא מאשתו ויפרע בהם, ולכן נ"ד לכ"ע הדין עם הבעל:

וגם י"ל עוד, בנ"ד גם הט"ז יודה, כי הרואה יראה דהע"ז לא נקיט הדין שלו אלא בהיכא שלא עשו הגבלת הזמן בלשון תנאי מבורר, דבאמת לא אמרו שהם משדכים על תנאי זה שיהיה זמן הנשואין ביום פלוני דוקא, אלא איירי שהם עשו שבועה לישא זא"ז, ודרך אגב הגבילו זמן לנשואין וכנראה מלשון שלו, אבל היכא שעשו הגבלת הזמן תנאי מפורש, אה"ן יודה הט"ז כל שלא קיים התנאי בטל החיתון, כי כיון שהתנה בכך יהיה מה שיהיה כל שלא נתקיים בטל הדבר:

וכן ראיתי להגאון מהרי"ש בשואל ומשיב קמא בח"א סי' קל"ו, בשידוך שנתחייב מצד החתן סך כו"כ ומצד הכלה סך כו"כ, והוגבל זמן החתונה על אלול ובפירוש התנה צד החתן שלא ידחו הצשואין עד החורף בשום אופן וכו', וכתב הגאון בסוף התשובה וז"ל, וגם יפה כתב שכיון שהעביר המועד לא מבעיא לדעת הש"ך בנקודות הכסף ביו"ד סי' רל"ו, דהותר הקשר, אלא גם לפי מ"ש הט"ז כל שהתנה בפירוש על זה בודאי ניתר הקשר כמ"ש בבית לחם יאודה, ועל כן הדבר ברור דא"א לחייב בצד שכנגדו ויכולין לנתק הקשר עכ'ל ע"ש. ויש לגמגם בדבריו במ"ש דהט"ז יודה בהיכא דהתנה בפירוש, ומ"מ הרי לך הסכמת הגאון מהרי"ש ז"ל בהיכא דמתנה בפירוש דאפילו שהתנאי היה על הזמן ואינו תלוי בו עיקר הזווג ואין ראוי שיהיה הקפדה כ"כ מחמת ביטולו לאחד מן הצדדין, עכ"ז כיון שהיה התנאי בפירוש בכך, תתבטל המעשה אם לא קיימוהו כי יאמר אדעתא דהכי רציתי, וא"כ כ"ש בנ"ד דאיכא בביטול התנאי הנז' פסידא לבעל דנוגע זה לממונו, דודאי מצי טעין לא קדשתי אלא בתנאי זה, ואם לאו אפטרנה בגט ואשא אשה אחרת. כל זה כתבתי בנחיצה רבה והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.