רב פעלים/ב/אבן העזר/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png אבן העזר

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. נשאלתי מאת מעלת הב"ד יכב"ץ, עשיר אחד מת, והניח קרקעות, בתים, וחצרות, וחניות, ושדות, וכרמים, ונכסים רבים, והאלמנה לא לקחה ירושה כמנהג הגוים ח"ו מכל הקרקעות ונכסים של בעל, ורק היה בכלל הקרקעות של בעלה קרקעות שקנה אותם בעלה מן המלך יר"ה, ומאלו בלבד לקחה ירושה כפי מה שעלה לה בדינא דמלכותא בחק ירושה אשר יסד המלך יר"ה לקרקעות של ממשלתו שמוכר אותם המלך יר"ה שקורין אותם אמלאקי טאבו, שבאלו הקרקעות עשה המלך יר"ה משפט ירושה מחודש משונה ממשפט הירושה המיוסד בערכאות בדיניהם, וכשימות הקונה תתן הממשלה מאליה שטרות של טאבו, לבנים ולבנות ולאשתו לכל אחד בפני עצמו כפי חלק המגיע לו ע"פ היסוד אשר יסד המלך יר"ה, ולכן האשה נתנה לה הממשלה שטרות בקרקעות הנז' כפי מה שיעלה לה בירושה מצד בעלה, ועתה האלמנה הנז' תובעת מזונות מן היורשים, ונסתפקנו אם יש לה מזונות כשאר אלמנות, או"ד כיון שהיא לקחה ירושה משאר קרקעות ונכסים, די לה חלק ירושה שנטלה בעבור מזונותיה ולא תקח הא והא, ורק בכתובה לא נסתפקנו, דודאי יש לה כתובה, על כן יורינו ושכמ"ה:

תשובה. ספק זה שנסתפקתם בו אינו ספק כלל, יען כי המזונות שלוקחת האלמנה אחר מיתת הבעל, הם תנאי כתובה שתקנו לה חז"ל, דכל ימי מיגר אלמנותה תהא יתבא בביתו ומתוזנת מנכסיו, ואפילו אם לא נכתב דבר זה בכתובה, ואפילו אם צוה בשעת מיתה אל תזון אלמנתו מנכסיו, אין שומעין לו, וכל זה התיקון עשו אותו חז"ל, כדי שיהא כבוד בעלה עליה שלא תנשא לאחר, ולכן אם נתארסה הפסידה מזונותיה מפני שתנאי כתובה הנז' אינו אלא במשך ימי אלמנותה דאז שם בעלה עליה, וכיון דנתארסה הפקיעה מעליה כבוד שם בעלה הראשון, ולכן הפסידה מזונותיה, וכמ"ש בסי' צ"ג, וכיון דהמזונות תקנו לה משום האי טעמא שהיא יושבת באלמנותה וכבוד שם בעלה עליה, מה שייך למימר דאם לקחה מקצת מנכסי בעלה מתורת מתנה או מתורת ירושה שתפסיד מזונותיה, ואיך נדחה תנאי כתובה הנז' מחמת זה, דודאי הוא עודנו בתוקפו מחמת שהוא עודנו בטעמו וריחו, דהיא עתה יושבת באלמנותה ונקרא שם בעלה עליה, דהא באמת המזונות שתקנו לה חז"ל לאו משום רחמנות הוא דרחמו עליה, דהראיה אפילו אם היא עשירה גדולה שיש לה נכסי מלוג, ממון רב, ג"כ יש לה מזונות מנכסי בעלה, ולכן אין טעם וריח בספק של מעלתכם, ואין שייכות לזה עם זה כלל:

צא ולמד עוד לזה ממ"ש בש"ע סי' ק"ח ס"א, בש"מ או בריא שקנו ממנו שתטול אשתו חלק כאחד מן הבנים הרי זו נוטלת כאחד מבניו יתר על כתובתה, ומפורש בפוסקים דאע"ג דאמרינן בסי' ק"ו ס"א, דהואיל ועשה לה כבוד שהשוה אותה לבניו מחלה כתובתה, התם מיירי במחלק נכסיו, אבל זה אינו מחלק אלא לטפויי על כתובתה קאתי, לפיכך נוטלת חלק זה יתר על כתובתה. ע"כ, הרי אפילו על שטר כתובה דאיכא סברה לומר דמחלה כיון דנתן לה חלק בנכסיו, או דאיכא למימר נמי שנתן לה חלק בנכסיו בשביל פרעון כתובתה, אפ"ה אמרינן דאין זה נוגע לכתובתה והרי זו נוטלת כתובתה מלבד זה, וכ"ש בכה"ג דמזונות שהוא תנאי כתובה שנתקן כדי לקשור אותה שלא תנשא ולא תפקיע שם בעלה מעליה, ולא שייכי ביה הנהו טעמי, דהא ודאי שלא תפסיד המזונות בשביל הנאה זו שנהנית מחלק שלקחה מנכסי בעלה, ולא נצרכו חז"ל לפרש בהאי דינא דכתב לאשתו שתטול חלק עם בניו, אלא רק לענין כתובה אבל לענין מזונות לא הוצרכו לפרש, ולפי ספק של מעלתכם בנ"ד, הנה גם בדין דסי' ק"ח הנז"ל שאמרו לא תפסיד כתובה, ראוי לפי דבריכם שתפסיד המזונות, וזה פלא שלא פירשו רבותינו הראשנים ואחרונים דבר זה לחלק בין מזונות לכתובה, וסתימת דבריהם בסי' ק"ח ס"א הנז' משמע דנוטלת מזונות כשאר אלמנות דעלמא, ולכן גם בנידון שאלתכם אין להסתפק בזה כלל, דודאי נוטלת מזונות:

ועוד, דספק שלכם בנידון שאלתכם הוא כ"ש מנידון דסי' ק"ח ז"א הנז"ל, דהתם הבעל נתן לה, אך כאן היא זכתה באותם קרקעות מכח דינא דמלכותא, כי כן יסד המלך יר"ה למיהב להאשה ולבנות חלק בקרקעות אלו אחר פטירת האיש הקונה, שזו הקרקע פקעה ויצאה מן המת וניתנה לאלו בדינא דמלכותא, וידוע דאפילו אם היה בעלה מצווה שלא יתנו לבנותיו ולאשתו חלק בקרקעות אלו שלקחם מן הממשלה אין שומעין לו כנודע, ולפ"ז נמצא חלק זה לא נתנו לה בעלה כדי שנאמר הפקיע ממנה המזונות אחר מותו, ועוד נמי י"ל בלא"ה נידון שאלתכם שאני, שנשאת לבעלה קודם שקנה בעלה קרקעות אלו מן המלך יר"ה, ותנאי כתובה דמזונות נתחייבו בה נכסי בעלה מעת הנשואין, וקיי"ל בסי' צ"ג ס"ג, דאפילו אם צוה בעלה אל תיזון אלמנתו מנכסיו אין שומעין לו, ומפורש טעמא בלבוש ז"ל, משום דלאו כמיניה להפקיע החוב שנשתעבדו נכסיו, ע"ש, מיהו אפילו בנידון אחר דלא הוי הדבר כאשר כתבתי, דאין מקום לספק של מעלתכם, ובידאי תטול מזונות כשאר אלמנות דעלמא:

והנה כל דברים אלו פשוטים הם, ואין צורך להאריך להוכיח בראיות יותר, ורק אזכיר פה דבר אחד, מה שראיתי כלאחר יד בתשובת הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תנ"ה, שהביאו פתחי תשובה סי' צ"ג סק"ד, והוא, בראובן שצוה ש"מ שיתנו לאשתו מאתים זהב בכתובתה, והיא אין לה כתובה אלא במאה זהב, ואחר מות בעלה לא רצתה לגבות כתובתה אלא להיות נזונת כדין האלמנה, ואפטרפוס היתומים טוען דלא הוסיף לה מאה זהב יותר, אלא כדי לסלקה מן המזונות מעל יתומיו, וכיון שהיא רוצה מזונות, א"כ אין לה אח"כ כתובה אלא מאה זהב, והשיב הרדב"ז ז"ל אין כאן ספק כלל, אלא הדין עם האלמנה ותהיה נזונת עד שתרצה, ובעת שתתבע כתובתה תגבה מאתים זהובים, וכו' ע"ש, נמצא לפ"ד ברור אצלו כדינא דסי' ק"ח ס"א הנז"ל, בהיכא דכתב תטול אשתו חלק עם הבנים שאין מפסדת מזונותיה, אלא תקח חלק בנכסיו, וגם תקח המזונות מן האמצע, ורק אם יפרש שתטול חלק בנכסיו למזונותיה יכולים היורשים לדחותה מן המזונות בשביל דבר זה, וכבר כתבתי דנדון שאלתכם הוא כ"ש, ואין צורך לכפול הדברים, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.