רב פעלים/ב/אבן העזר/ו

רב פעלים ‏ ב אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה, מעדי הנדייה. ראובן הוא ולאה אשתו מצטערים הרבה וחוששים לא יבא ולא יהיה שמא יפטר ראובן ב"מ בלא זרע, ותפול אשתו זקוקה ליבום אחיו, וחושש שמא תהיה מיתתו פתאום או יטבע בים או ישבר בו הרי"ל, ולא יהיה לו זמן לכתיב גט לאשתו כדי שלא תפול על היבם, ולכן לעת עתה מבקש ממעלת החכמים השלמים הי"ו, שיעשו לו איזה אופן כפי הדין ליתן גט לאשתו מו"מ, שתתגרש שעה אחת קודם מיתתו, או בענין אחר שיראה בעיניהם שהוא כשר כפי הדין, וראובן הנז' בכל יום ויום הוא ואשתו חולנים בצער הזה, ולכן לפי דעתם מצוה גדולה על מעלת החכמים הי"ו, שיחפשו חפוש מחופש בספרי הפוסקים ז"ל, למצוא להם תרופה לצערם וליגונם, ואין צריך לדקדק בזה ע"פ קו הדין, יען כי שמעו שבעיר תונס יע"א יתנו גט על תנאי, ולכן עלייהו דרבנן לגמור הדין על בוריו ושכמ"ה:

תשובה. לא פירש השואל על מה ועל מה צר להאיש ואשתו כ"כ בדבר זה, דחוששים פן תפול לפני יבם, וכפי הנראה הענין הוא שיש לבעל אח מומר, ולכך מצטערים שלא תפול לפני יבם, ועל זאת אשיב דהן אמת בספר באר מים חיים אה"ע סי' כ"ז, העלה דמי שיש לו אח במדינת הים, ישראל או מומר, וירא פן ימות בלא בנים ותתעגן אשתו, יכול ליתן לה גט ואומר לה הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא עד שעה אחת קודם מיתה, עד ולא עד בכלל, ואזי הרי את מגורשת בו וכו', ויתננו לה בע"מ, והגט לא יכתבו בו אלא היום סתם, וכותבין הב"ד מעב"ד ע"פ כל הדברים האלה, ומוסרין ביד האשה והיא צריכה לשמור גיטה והמעב"ד לעת מצוא זו מיתה ברשותה, ובמקום המשתמר לדעתה, ואחרי איו"ש שימות הבעל בין הניח בנים בין לא הניח בנים, הרי היא מגורשת ממנו משעה אחת קודם מיתה, ומותרת לכל אדם. ומשום חשש ביטול, ומשום חשש קדושין כשהוא מתייחד עמה בפני עדים, ובא עליה כדרך כל הארץ כל הימים, ליכא חשש כלל, ומשום גט ישן נמי ליכא, וגם משום שאר חששות אחרים נמי ליכא, והאריך הרב בפרטי החששות, וסו"ד תלה פסקא דדינא בהסכמת הרבנים היושבים על מדין, והרב הגדול הוא הראש, ולא נמצא בספרו שום הסכמה על זאת ע"ש:

ונראה לי, דאין לסמוך על הוראה זו, חדא, כי יד הדוחה נטויה לדחות בטעמי ההיתר שהמציא הרב ז"ל שם מדעתו לבטל החששות שיש בזה, וכאשר יראה הרואה, ואין פנאי להאריך עתה בזה, להציג הדברים שיש להשיג על דבריו בזה לפו"ד. ועוד כי חדשות כאלה בדיני גיטין וקדושין, אשר לא שערום הראשנים והאחרונים, וגם לא יצאו מאדם שהוא מגדולי המורים, לא נוכל לסמוך עליהם, ומה גם דאנו רואין כמה גדולי עולם נתחבטו למצוא תיקון, למי שיש לו אח מומר שלא תתעגן אשתו, ונתנו עיניהם לתקן הדבר בקדושין על תנאי, ולא עלה על לב חד מנייהו לעשות תיקון ע"י גט כזה. ומ"ש השואל ששמע בעיר תונס נותנין גט על תנאי, יתכן עושין כן, בזמן שהבעל הולך למקום רחוק ומתעכב שם כמה שנים שאינו דר עם אשתו ביחד כלל:

ברם, יש למצוא אופן להציל האשה ההיא מן העיגון, בהיכא שיש לו אח מומר, והוא שזה האיש הנז' בשאלה יגרש את אשתו זאת גרושין גמורים בלי שום תנאי כדת משה וישראל, ואחר שיגרשנה יחזור ויקדשנה בפני עדים בתנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן בכל הלכותיו שהוא מקדש את האשה הזאת פב"פ, באופן ובתנאי זה, שאם לא מת בלא זרע קיימא אז יהיו הקדושין תופסים בה כדת משה וישראל, ואם מת בלא זרע קיימא, אז הקדושין בטלין ומבוטלים, ולא יהיו תופסים בה כלל בשום ענין, וכסף הקדושין שמוסר לה עתה בפני העדים, יהיה לה לשם מתנה, ולא לשם קדושין כלל, וגם ישבע בש"ח בנק"ח שלא ימחול ולא יבטל התנאי הזה בשום אופן שבעולם מעתה ועד עולם, וכן יעשה התנאי הזה בפני עדים קודם שיכנס לחדר היחוד לבוא עליה שם ביאה ראשנה, ויפרש שיחול התנאי על כל ביאה וביאה שיבא עליה מעתה ועד עולם:

והנה אופן זה של תנאי הקדושין כבר נפתח בגדולים ראשנים ואחרונים אשר הסכימו בו, וסמכו עליו בשתי ידים, וכמה גדולי ישראל עשו מעשים באופן זה וכבר פשטה ההוראה הלכה למעשה בכך. ותחלת הכל יצאה הוראה. זו מהגאון מהר"י ברין ז"ל, והביא דבריו להלכה, רבינו הרמ"א ז"ל בש"ע אה"ע סי' קנ"ז ס"ד המקדש אשה ויש לו אח מתנכר יכול לקדש ולהתנות בתנאי כפול שאם תפול לפני המתנכר ליבום, שלא תהיה מקודשת ע"ש, והגם דמצינו למרן ז"ל בב"י שהביא דברי הרב תרומת הדשן, במתנה בקידושין שלא תזקק ליבם אם תפול לפניו מאחר שאין ההיתר מבואר בירושלמי ובבלי, אין להקל בדבר, ולא ראינו ולא שמענו מי שהתנה כן ע"ש, הנה כתב הרב ב"ד ז"ל אה"ע סי' צ"ז שאין זה מנגד לדין שכתב מור"ם ז"ל, כי דינו של מרן ז"ל בב"י איירי בהיכא דמתנה שלא תזקק ליבם דהוי מתנה עמ"ש בתורה, אבל התנאי שכתב מור"ם ז"ל הוא שלא תהיה מקודשת מעיקרא ובזה יודה מרן ז"ל ע"ש, וכן כתב הגאון ב"ח לחלק בהכי, וכן כתבו כמה גדולים, ולדידהו מרן ז"ל יודה בכה"ג דנקיט מור"ם ז"ל:

אך הרב ב"ד פקפק בתיקון התנאי הזה מטעם אחר משום דאין אדם עושה בעילתו זנות, ואמרינן חזקה שחזר ובעל לשם קדושין גמורים בלי תנאי, גם הרב דבר משה אה"ע סי' כ"ו פקפק בהיתר התנאי הזה, וסבר דדעת מרן ז"ל לפקפק גם בגוונא דנקיט מור"ם ז"ל, ועיין להרב מטה אשר סי' וא"ו מ"ש בזה ע"ש:

והגאון חיד"א ז"ל, בחיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ס"ח, הביא דברי מור"ם ז"ל הנז', וכתב וז"ל, כתב הרב גור אריה, שכן עשה מעשה הרב מהר"ם זכות ז"ל, ורבני אשכנז נודע דנקטי בשפולי גלמי' דמור"ם, וכן הסכימו הרב שב יעקב אה"ע סי' ט"ל, והרב נודע ביהודה אה"ע סי' נ"ו, והרב שבות יעקב ח"א סי' קכ"ז סבר, דביש לו אח מומר יוכל להתנות כהוראת מהר"י מברונא, אך לא ביש לו אח חרש. ודע, דאע"ג דרבני אשכנז נקטי כמהר"י מברונא, ומור"ם, וכו', אמנם אנן בא"י, ומלכות מצרים ודמשק ובני המערב הפנימי וחיצון, וגלילות טורקייא נוהגין כמרן, וכבר כתב מהראנ"ח בתשובה דקבלנו הוראותיו, ובדבר זה כתב מרן בב"י, דלהתנות שלא תהא זקוקה ליבום, נשתקע הדבר שלא מצינו מי שהתנה כן, ומוכח דמרן חולק על מהר"י מברונא וכו', גם הגאון הרי"ש חולק על מור"ם, גם מעיל צדקה מגמגם בה, גם רב אחד בכ"י, תמה על הרמ"ז שעשה מעשה בזה, גם הרב ב"ד נתקשה בהוראה זו, וגם הרב דבר משה כתב, דאין להקל נגד מרן וכו' עכ"ד ע"ש, נמצא דעת הגאון חיד"א דאין לסמוך על תיקון הנז', של תנאי לבטל הקידושין:

אמנם הרב זכור לאברהם אה"ע אות יו"ד בהלכות יבום העתיק המעב"ד שכתבו רבני מנטובא בהסכמת מהר"ם זכות שעשו מעשה להתיר בתיקון זה, והביא ג"כ דברי הגאון חיד"א ז"ל שכתבתי לעיל, והביא מן חק"ל אה"ע סי' ח"ן, דכתב בפשיטות, דאם התנה בשעת הנשואין דהתנאי קיים ע"ש. והנה באמת, כל כוחו של הגאון חיד"א ז"ל, לפקפק בהיתר זה, הוא ממ"ש מרן בב"י, ובאמת אנחנו רואין, כי זה החילוק שחילקו כמה גדולים בין דין מהר"י מברונא ומור"ם, לבין דין תה"ד שפקפק בו מרן, הוא חילוק אמיתי ויציב ונכון ומסתבר, ולהכי גם מדברי הרשב"ץ ח"ב סי' יו"ד, אין לפקפק בדינו של מהר"י מברונא ומור"ם, דהא התם כתב להדיה, היינו טעמא משום דמתנה על מה שכתוב בתורה, והאי טעמא ליתיה בנדון מהר"י מברונא, שהוא עושה תנאי בקדושין, ומדברי מיר"ם בד"מ אות ה' מוכח להדיה, דדין דקאי עליה מרן בב"י לחוד, ודין מהר"י מברונא לחוד. גם עוד י"ל נמי, דגם מרן ז"ל לא פקפק, אלא בהיכא דעבדי הכי לכתחילה, אבל אם נעשה כבר תיקון זה של התנאי, גם בנידון תה"ד סומך להתירה לשוק, ועוד נמי יש לעשות ס"ס בזה, כאשר יראה הרואה:

וראיתי להרב ראש משביר ח"א, באה"ע סי' מ"ז, אחר שהביא דברי הרב ב"ד והרב ד"מ, כתב, ומיהו נראה, דביש לו אח משומד יש להקל, וכמ"ש הב"ח, ואע"ג דהרב גור אריה, ומוה"ר בעל ד"מ, כתבו, דמ"ש מרן בב"י על דין תה"ד ישתקע הדבר, איירי אפילו בדינו של מהר"י מברונא שהביאו מור"ם סי' קנ"ז, הנה עינינו הרואות דאינו כן, דהא מפורש בב"י הטעם, משום דמתנה עמ"ש בתורה, ובתנאי של נידון מור"ם ליכא הכי, וכן מוכרח בלא"ה לומר דחלוקין הם, דהא מור"ם לא ציין על תה"ד באותו הדין, ועיין בנחלת שבעה, הכרחיות טובות ונכוחות לזה, ומ"ש הרב ב"ד, דנידון מור"ם איירי במקדש לבד, וירא שמא תפול מן האירוסין דאין כאן בעילת זנות, גם בזה עינינו הרואות הרבנים ראשנים ואחרונים דלא אזלי כוותיה בהא וכו', על כן גם אנחנו נאמר ברשותא דרבנן דבשעת הדחק שיש לו אח מומר, דיש לסמוך על הב"ח ונחלת שבעה, ושבות יעקב, כיון דאיכא כמה רבוותא דס"ל אח משומד אינו זוקק ליבום וכו' עכ"ל, ע"ש:

והנה הרבנים שסמכו על היתר התנאי הנז' ועשו מעשה לכתחלה, המה גדולי עולם, והם הגאון מהר"ם זכות ובית דינו הצדק, ומהר"ב, ומהרד"ך, וגם גאוני אשכנז המתירים בזה רבים ועצומים, והם הגאון מהר"י מברונא, ורמ"א, וב"ח, ונחלת שבעה, והגאון מ"ץ, והגאין תורת נתנאל, והגאון שב יעקב, והגאון שבות יעקב, והגאון בית מאיר, והגאון מהר"י בשו"ת בני אהובה, והגאון נודע ביהודה אה"ע סי' נ"ז, והגאון רע"א סי' צ"ג, והגאון חתם סופר סי' ק"י וקי"א, וח"ב סי' ס"ח, וספר השיב רבי אליעזר ושיח השדה סי' י"ד, ושיבת ציון סי' ע', ודברי חיים אה"ע סי' קע"ט, ועיד יש ויש אחרונים שהלכו ע"פ הוראה זו להתיר בכך, ורוב הגאונים הנז' עשו מעשה בכך, ויש בהם שהעידו שראו מעשים בכך מרבותם זלה"ה:

וראיתי להרב מהרד"ח ז"ל בספרו ישרי לב שנזדמן לידי שכתב באות ק' מי שיש לו אח מומר ובא לקדש אשה בתנאי שאם ימות בלא זרע של קיימא שלא יהיו קדושיו קדושין, עיין מור"ם סי' קנ"ז, ועיין להגאון מו"א ז"ל בחק"ל אה"ע סי' ח"ן שנראה דעתו להתיר בתנאי זה ויעשה התנאי בשעת הביאה ג"כ, וכבר הנהיגו פה אזמיר יע"א, הרבנים הקדושים אשר בארץ המה זלה"ה לעשות מעשה בתנאי זה בשעת קדושין, ובעת הביאה, וכן ראיתי להגאון הגדול מרן אבא שעשה מעשה, והשתא הכא שנת התר"י עשינו מעשה בבת הר"י שוחמי, ועיין מטה אשר סי' ה' עכ"ל. נמצא איכא רבים וגדולים מן אחרוני הספרדים דיתבי במקומות דקביל עלייהו הוראת מרן ז"ל, שעשו מעשים רבים בהיתר התנאי הזה בקדושין:

גם ראיתי להרב מעשה אברהם דף קנ"ד שכתב דאין לפקפק אלא רק בהיכא דמתני בשעת קדושין בלבד אבל אם מתנה גם בשעת חופה וביאה מהני, והעיד שכן עשה מעשה הרב מהרש"ת ז"ל מאריה דאתרא אזמיר יע"א, והעתיק שם נוסח התנאי ושטר של העדים, וגם העיד שגם הרב הגדול מהר"ח פלאג'י ז"ל עשה מעשה כמעשה של הרב מהרש"ח ז"ל הנז' ע"ש, ובספר אוזן אהרן מע' התיו אות ט"ו ציין על חיים ושלום ח"ב סי' ק"ב וכתב שבספר עיני דוד דף ק"ד שם הובא המעשה שעשו ונוסח השטר שכתבו, ונוסח התנאי בשעת קדושין ובשעת היחוד ע"ש:

הנה כי כן מאחר דאיכא רבים וגדולים ספרדים ואשכנזים שעשו כמה מעשים לכתחילה בכך, גם אנחנו נתיר לתת עצה להאיש בעל השאלה הנז"ל, לגרש את אשתו גרושין גמורים, ולחזור ולקדשה על פי התנאי הנז"ל, כדי שלא תפול אשתו לפני אחיו המומר ותתעגן. והרואה יראה בדברי הגאונים הנז"ל, שגם על הטענה שטען הרב ב"ד משום דהוי למפרע בעילת זנות, יישבו הדבר היטב דליכא חששה זו, ואין צורך להאריך בזה, ולכן יש לנו לתת עיצה בשופי בתיקון זה של תנאי בקדושין שנתפשט להלכה ולמעשה אצל גדולי ישראל, ובפרט שד"ז אינו נגד סברת מרן בב"י וכמפורש לעיל. ולשון התנאי והשבועה הן בשעת הקדושין, הן קודם שכונס אותה, וגם נוסח השטר שכותבין להם, הכל מפורש יוצא בספר בני אהובה, ושם מצריך הגאון שבועה גם לאשה ע"ש, וגם עוד יש נוסח בספר תורת נתנאל והעתיקו בספר כרם שלמה, גם נוסח שנהגו בעיר פראג כתוב בשבות יעקב ח"א סי' קכ"ז, וגם עוד נוסח הנז' כתוב בספר השיב רבי אליעזר ושיח השדה סי' י"ד דף כ"ח ע"ש, ויש עוד נוסח כתוב בלשון אשכנז בספר נודע ביהודא ח"א סי' נ"ו, וכן כתוב בלשון אשכנז בהרחבה יותר בספר חתם סופר הנז"ל:

ודע דאע"ג שהגאונים הנז"ל דברו תיקון של התנאי הנז', כי יש לו אח מומר ויש קצת מהם שלא התירו אלא רק באח מומר, מ"מ מצינו רבים וגדולים בהם שהתירו בפירוש גם ביש לו אח נעלם, ולכן אם נידון השאלה הנז' איירי באח נעלם ולא אח מומר, ג"כ נתיר להם לעשות תיקון זה שכתבנו כדי שלא תתעגן אשתו אח"כ, ובמקום חשש עיגון אין לנו לחוש לסברת המחמירין, וכאשר מצינו שעשו חז"ל כמה קולות באיסור ערוה משום עיגון, וכ"ש בכה"ג. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.