רב פעלים/ב/אבן העזר/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png אבן העזר

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. נשאלתי ממעלת הב"ד יכב"ץ דפה עירינו יע"א, בענין קדושין של בת שאול קרעין, שקדשה תחלה עזרא אחיו בשביל בנו בפני צאלח סיתי ונסים דוד משעל, ואח"כ נתקדשה הבת הזאת בפני שני עדים לאיש אחר, והב"ד יכב"ץ, שהם הרב ח"ר אלישע נסים, והרב ח"ר אברהם משה הלל הי"ו, והרב ח"ר יחזקאל משה הלוי הי"ו, קבלו כמה עדיות בעד קדושין הראשנים שקידש עזרא קרעין את בת שאול אחיו בשביל בנו, ושלחו לי כל העדיות שקבלו, וגם דבריהם וגלוי דעתם בענין זה. וזו התשובה אשר השבתי להם, ולא זכרתי פה כל העדיות, ושאלתם ודבריהם בשביל הוצאות הדפוס, ומן דברי התשובה יובנו:

תחלה וראש, כתבתם על עדות נסים דוד משעל דלא הוייא עדות כלל, מפני שאמר שלא ראה שנתן לה כלום וכו', הנה בענין זה דעד אחד ראה הנתינה, והב' לא ראה, כתבתי באורך מקדמת דנא בס"ד בתשובתי שכתבתי על שאלת הקדושין של הבתולה תפאחה בת צאלח אבו אל אזר, (זו התשובה נדפסה בסה"ק רב פעלים ח"א סי' י"א) ושם הבאתי דברי הראשונים והאחרונים, והעולה משם הוא אע"פ שעד הא' לא ראה הנתינה כלל, כל היכא דאיכא דבר המוכיח, והיינו דחבירו ראה הנתינה, אז לדעת הרא"ם ז"ל ודעמיה אין לבטל הקדושין מחמת כן, וכל שכן היכא דאיכא דבר המוכיח מן הלשון, כי שמע שאמר מלת בזה, וכאן העד נסים משעל ראה הנתינה ושמע שא"ל הרי את מקודשת לבני בזה, ועל כן אע"ג דדין זה הוא פלוגתא דקמאי, וגם בעיקר הקדושין שקדש האב לבנו הקטן, יש בזה מחלוקת גדולה, והא איכא בזה ס"ס, והוא מתהפך מ"מ הנידון זה אין בו עיגון, כי בעלי דבר כולם לפנינו וצייתי דינא כל כה"ג אין להתיר בלא גט, וכמ"ש הגאון מהריט"א, וכאשר נכתוב לקמן:

ואשר כתבתם דהבת היתה קטנה וקדשה עזרא אחי אביה בשביל בני שלא בפני אביה, ולא ידעינן אם נתרצה אביה מעיקרא אם לאו, נכתוב בזה לקמן בעזה"י:

ומה שכתבתם על עדות עבדאלה דוד חתנו של עזרא אבי הבן הנז', לא הויא עדות, חדא שלא ראה את אביה שם, ולא א"ל על זה אח"כ, ועוד שהוא קרוב ופסול לעדות, והגם דהרמב"ם ס"ל קרובים מן האם או מדרך אישות כשרים מן התורה ופסולים מדרבנן, ולפ"ד המקדש בעדים אלו, צריכה גט, הנה הרשב"ץ פירש דבריו דלא כתב כן אלא לענין המצות, אבל לעולם פסולין הם מן התורה, וכמ"ש הרב פני משה ז"ל שעשה בזה ג' ספיקות שכל השלשה אלו ישנם בנ"ד, ולהכי אין כאן מיחוש בעדות זו עכ"ד הי"ו. הנה מצינו למרן ז"ל בב"י אה"ע סוף סי' מ"ב כתב שיש לסמוך על זה היכא דכבר נשאת, אבל אם לא נשאת עדיין, אז הדין עם החולק להצריכה גט משניהם כדברי הרמב"ם ע"ש, נמצא מרן ז"ל פסיק ותני שאם לא נשאת צריכה גט, ואח"ז נטו כמה אחרונים דס"ל שיש לצריכה גט:

והנה בנ"ד אע"ג דאיכא למעבד ג' ספיקות לא יועיל לפטרה בלא גט, מאחר דליכא עיגון, ועיין שמחת יו"ט להגאון מהריט"א ז"ל, דף רכ"ד ע"ד שנטה לסברת מאן דסבר שאין להתיר אפילו בתלת ספיקי ויותר, גם הרב הגדול מהרח"ף בספר חיים ושלום סי' כ"ב, כתב לא מלאני לבי להתיר בספק קדושין בס"ס, ואפילו בתלת ספיקי, דלא יבצר מסברת הפוסקים המחמירים גם בזה זולת היכא דאיכא למיחש לחשש. עיגון, ובשעת הדחק שאינו יכול לבא לידי גירושין, דאז יש לסמוך על המקילין להתיר בס"ס, וכ"ש כשיש תלת ספיקי ע"ש, ואע"ג דכתב הרב הגדול מהר"א קובו ז"ל בתשובתו, שהובאה בספר כרך של רומי דף ק"ט ע"ד להקל בזה, הנה מצינו להרב נכדו של הרה"ג מהר"ר דוד חזן ז"ל שבהיותו בעיר נא אמון אירע אותה מעשה שהובאה בספר כרך של רומי הנז' ובקש הרב המחבר מהר"ם חזן מן הרב הגדול מהר"ד חזן שיסכים עמו להתירה בלא גט, וקרא ושנה פסקו ולא נטה לבו להקל ע"ש, אשר על כן בנ"ד אע"ג דאיכא תלת ספיקי שכתב הרב פני משה, ועוד נמי איכא ספק אחר בעיקר הקדושין שקדש האב לבנו קטן, עכ"ז כיון דליכא עיגון צריך להצריכה גט. ותמהני על מעלתכם שכתבתם ג' ספקות הרב פני משה מתהפכים ואינו מתהפך אלא שנים בלבד:

ומה שכתבתם על עדות שמואל בן אחותו של עזרא אינה כלום מפני שהוא קורבת האב, הנה לפי דעתכם אתם חושבים דקרובת האם שזכר הרמב"ם הכשרים מן התורה איירי דוקא בכגון שני אחים מאם אחת, וכל אחד מהם נולד מאב אחד, אשר אמם ילדה בן אחד מראובן ובן אחד משמעון, אבל בן ראובן ובן של דינה חשובים קורבת האב כיון דראובן ודינה נולדו מאב אחד, ותמהני על מעלתכם איך החלטתם דבר זה מדעתכם בפשיטות שאפילו ספק לא נסתפקתם בו, והלא אתם רואין דכמה גדולי עולם הרמב"ן והרשב"א והרב המגיד ועוד כמה גדולים ראשנים ואחרונים שהשיבו על הרמב"ם בד"ז, מוכרח דכולהו רבנן סברי בדעת הרמב"ם שכתב קרובי האם כשרים מן התורה היינו אפילו קורבת בן ראובן ובן דינה אחות ראובן דאם הם מפרשי' כאשר חשבתם תו ליכא השגה שהשיגו על הרמב"ם ז"ל בד"ז, וא"כ זה שמואל בן אחותו של עזרא הוא קורבת האם דכשר מן התורה לדעת הרמב"ם ז"ל, והן אמת כי סברה זו אשר חשבתם, נמצאת בקרית ספר להרב המבי"ט פרק י"ג מה' עדות, הנה דעתו של הרב המבי"ט בזה הפך כל אותם הגדולים, וכן ראיתי להרב עה"ש ז"ל סי' מ"ב אות ח' שהביא דברי הרב המבי"ט בקרית ספר הנז' וכתב וז"ל, וא"כ בנ"ד אע"ג דקרובים הם שני בשני מצד האם, כיון דאב אחד לשתי אחיות פסולים מדאורייתא לכ"ע, אבל מסתמות דברי הרשב"א והמ"מ משמע דאין חילוק, דלעולם הרמב"ם ס"ל דהוו פסולים מדרבנן, ונידון הריב"ש סי' י"ד, והרשב"ץ סי' קנ"א דשני העדים קרובים זל"ז שהאחד הוא חתן אחי אמו של האחר עכ"ל:

ואשר כתבתם על עדות צאלח סיתי, שהוא רק עד א' והאב מכחישו, והבאתם דברי פתחי תשובה סק"ה ודברי הרב כרך של רומי דף ק"ג ע"ג שכתב איני רואה כי אם מהר"ם מפדאווה וחכם צבי ואמרות טהורות שכתבו לחוש לקדושין אף דליכא הודאת שניהם. ע"כ, על זאת אשיב, הנה מצינו למהר"ם מפדאווה בסי' ל"ב שכתב וז"ל, אכן כי מעיינן ביה היטב לא יועילו כל אלה לפטור הנערה בלא גט, דבתשובה ההיא בספר תרומת הדשן סי' רי"ב מביא גאון אחד דחולק עליו ומפרש עד א' בהכחשה דוקא, הואיל ועד אחד מכחיש, ומי הוא אשר יכניס ראשו בין ההרים וימלאנו לבו להתיר באיסור א"א, עכ"ל. נמצא איכא גאון אחד גדול שהביא בתה"ד הנז' דהכי ס"ל, והגאון מהרמ"ף חש לסברתו, וכתב מי ימלאנו לבו להקל:

ועוד אני אומר דודאי תשובתו דסי' ל"ז כתב קודם תשובתו דסי' ל"ב, דהא כתב בתשובה דסי' ל"ז בדף נ"ט ע"ב בסוף הדף, לא אאמין שמורה צדק יאמר לחוש, ותימה הלא הוא עצמו כתב בסי' ל"ב דברי הגאון שהביא תה"ד, וכתב ג"כ תה"ד מי יכניס ראשו להקל, ואיך יכתוב בסי' ל"ז, לא אאמין שמורה צדק יאמר לחוש, אלא ודאי תשובה זו דסי' ל"ז כתבה בראשונה, ותשובה דסי' ל"ב כתבה באחרונה, ולהכי בזמן שכתב תשובה דסי' ל"ז עדיין לא נרגש ולא ראה אותה תשובה דתה"ד, ולכן כתב לא אאמין שמורה צדק יאמר לחוש, ובדפוס נתערבבו, והדפיסו האחרונה קודם הראשונה, וזה ברור, ותמהתי איך הרב חלקת מחוקק כתב, דבסי' ל"ז חזר בו, וכי יש סדר למשנה, ובפרט תשובות שלא נדפסו ע"י המחבר, ונראה ברור כמו שכתבתי בס"ד:

נמצינו למידין סברה זו, דעד אחד בהכחשת בעל דבר דחוששין לה היא יצאה ונהייתה אצל כמה גדולים תחלה וראש הוא הגאון שהביאו בתרומת הדשן, ועוד הגאון מהר"ם מפאדווה ז"ל דחש לה, ועוד הגאון חכם צבי, הרי תלתא גברי רברבי בסברה זו, ועוד גם הרב אמרות טהורות, חש לזה, ושרי ליה מאריה להרב כרך של רומי שכתב על בעלי סברה זו דבטלי במעוטייהו, והא ודאי לדידן דחיישינן באיסור ערוה במקום דליכא עיגון לכל הסברות צריכין לחוש טפי לבעלי סברה זו שהם גדולי עולם, בנ"ד דליכא עיגון להצריכה גט. ועוד נמי הא כמה גדולים החליטו דרש"י ז"ל בקדושין דף ס"ה ע"ב, הכי סבר מר דהכחשת בע"ד לאו כלום היא, ואע"ג דאיכא דס"ל דברי רש"י ז"ל הנז' לאו דוקא, וגם יש נמי דאית להו גרסה אחרת בדברי רש"י, וכנז' בתה"ד סי' רי"ב, ועיין על זה בש"ך יו"ד סי' קי"ח, ועוד אחרונים, מ"מ כיון שיש גדולים דס"ל כדעת רש"י דהכי ס"ל, נמצא שיש לנו לצרף גם רש"י ז"ל עם בעלי סברה הנז"ל, ועיין פני יהושע בקדושין דף ס"ה הנז' שהביא דברי הש"ך בסי' קכ"ז, וכתב דפירוש רש"י שכתב, רק הכחשת העד מהני ולא הכחשת בעל דבר הוא מוכרח, וכתב שם מלתא בטעמא ע"ש, ועיין להרב תפארת יוסף אה"ע סי' י"א מ"ש בזה ואכמ"ל:

המורם מזה, דמשום עדותו של צאלח סיתי בלבד, אע"ג דחד הוא, יש להצריכה גט, ואע"ג דאיכא למעבד ס"ס, משום דבעיקר קדושי האב בעבור בנו איכא פלוגתא, וס"ס זה מתהפך, עכ"ז לא יועיל זה במקום דליכא עיגון וכדכתיבנא:

ואין לומר, בנ"ד איכא הכחשה להעד צאלח מן העד נסים משעל, כי צאלח העיד שנתן לה דבר בעת שקדשה, ונסים משעל אמר שלא ראה שנתן לה כלום, שנמצא מכחישו בנתינה, ומצינו למרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' כ"ט ס"ג שכתב, אע"ג דלא ראינו אינה ראיה, היכא דתרווייהו כי הדדי, וחמר האחד ראיתי, הו"ל כאומר לחבירו לא ראית, והו"ל הכחשה עכ"ל, וא"כ כאן נמי דאמר נסים משעל לא ראיתי הו"ל הכחשה מעד לעד, עכ"ז אין יוצא מזה תועלת לפטרה בלא גט, יען דגם בזה איכא פלוגתא, דהא הרדב"ז ז"ל ח"א סי' נ"ו שהביאו הכנה"ג בח"מ שם בהגהב"י אות ל"ו פליג בזה ע"ש, וכן נראה מדברי הרא"ם ז"ל ח"א סי' למ"ד, דמשמע דאע"ג שהיו שניהם במעמד אחד, ועד אחד אומר שלא ראה, אין זה חשיב הכחשה לעד הב' שאומר שראה. גם זאת ועוד אחרת מצינו למהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' מ' שציין עליו הכנה"ג ופתחי תשובה אה"ע סי' מ"ז סק"א, דס"ל אין דין הכחשה אלא בהיכא דהעדים הוזמנו להעיד, אבל לא הוזמנו להעיד, אם אמר לא ראיתי, אין זה הכחשה, דאפשר לא רמו אנפשייהו לראות היטב, גם י"ל שמא ראה ושכח, כיון דלא הוזמן לכך, אע"ג שזוכר שאר דברים שהיו שם ומעיד עליהם, ורק על דבר אחד פרטי אומר שלא ראה, עכ"ז אין זו הכחשה, וכנז' שם בדף ס' ע"ד בד"ה ואיברא, ובד"ה ודברי ע"ש, ולפ"ז בנ"ד דלא הוזמנו אותם עדים לעדות, ולא הזמינם המקדש, ורק דרך מקרה ראו מה שראו, אין לא ראיתי של נסים משעל חשיבה הכחשה לצאלח סיתי. גם עוד י"ל דנ"ד לכ"ע לא חשיב הכחשה בדברי נסים משעל, כיון דזה נסים משעל מעיד ששמע שא"ל הרי את מקודשת לבני בזה, וכיון דאמר בזה זו הוכחה גדולה שנתן לה דבר, וכמ"ש הרא"ם ז"ל בסי' למ"ד הנז"ל דף כ"ה ע"ב:

עוד ראיתי בנ"ד איכא טעמא אחרינא להצריכה גט מכח עדותו של שמואל, חתנו של עזרא, אביו של הבן, כי העיד שאח"כ אמר צאלח סיתי לאבי הבת על הקידושין שקדש אותם עזרא בשביל בנו ושתק אביה ולא דבר כלום, ואע"ג דזה שמואל הוא בן אחותו של עזרא, ולדברי המבי"ט בקרית ספר, גם הרמב"ם יודה בזה שפסול מן התורה, הנה כבר הבאתי לעיל כמה גדולים דלא ס"ל כן בדעת הרמב"ם, והשתא בנ"ד איכא ס"ס להחמיר, וידוע כל היכא דאיכא למעבד ס"ס להחמיר תו לא מהני כמה ספיקות להקל, וכמ"ש הגאון מהריט"א ז"ל, בתשובה שהובאה בספר דרכי משה גלאנטי סי' ל"ד דף קכ"ט סוף ע"א, גם הגאון הש"ך ז"ל כתב כן בקנטריס הספיקות מחודשים אות יו"ד ע"ש, וכתב בתורת השלמים שם ס"ק י"ב, דכן מבואר מדברי הטור י"ד ס"ס ש"ה וכ"כ בהגהת דרישה סי' קכ"ב סעיף י"א ע"ש, ועיין זרע אמת יו"ד סי' מ"ז ע"ש, והרב נאמן שמואל בסי' ע"ט דף צ"ג ע"ד, כתב דעבדינן ס"ס להחמיר, אע"ג דאתי לידי קולא, שנאמר אם יקדשנה אחר דלא תפסי קדושין ע"ש, והכנה"ג אה"ע סי' ס"ח הגה"ט אות ל"ו, הביא פוסקים דס"ל ס"ס להחמיר אפילו בדרבנן אזלינן לחומרא ועיין יד אהרן ועה"ש א"ח סי' ק"ד אות ג', ועוד אחרונים:

והנה לפ"ד מור"ם בהגה"ה סי' ל"ז סעיף י"א, אם שמע ושתק ולא מיחה מיד, חשיב כאלו נתרצה, ואפילו אח"ז מיחה לא מהני דאין יכול למחות, ועיין מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' א', מ"ש שם בענין זה ע"ש, ועיין עצמות יוסף דף פ"א, עמ"ש בגמרא דף מ"ג ע"ש, וכאן לפ"ד העד שמואל כשא"ל צאלח סיתי לאבי הבת, דאחיו קידש את הבת בשביל בנו שתק, ולכן לא מהני הא דמוחה עתה דבעינן מחה מיד, וגם לדברי צאלח סיתי שהשיב לו אביה בערבי. אשכון בקא, הנה דברים האלו יש לפרשם שנתרצה, ויש לפרש בהפך, ופירוש שנתרצה מרווח טפי, ומצינו בפוסקים בכמה עובדי דאתו לקמייהו דאם הלשון משתמע לתרי אנפי אין סומכין לפירוש דהוי ביה קולא, וכ"ש בנ"ד דפירוש שהוא לחומרא מרווח טפי:

ודע דאע"ג דצאלח סיתי העיד שידע אבי הבת בזמן אחד, ושמואל העיד על ידיעתו של אבי הבת בזמן אחר, הרי אלו מצטרפים דדיני אישות נמי הם כדיני ממונות דמצטרפים בכה"ג, וכמ"ש מרן' בב"י ח"מ סי' למ"ד דהכי נקטינן דאפילו לענין אישות מצטרפים ומ"ש בש"ע אה"ע סי' מ"ב ס"ב, קדשה לפני עד א' ואח"כ קדשה לפני עד שני, אינה מקודשת, הא שאני משום דבעינן ב' עדים בעת קדושין, דהא אפילו שניהם מודים בעינן ב' עדים ומסירת קדושין בפני עד אחד לא מהני וכמ"ש האחרונים שם:

ועתה נדבר מצד חששת הקול, שיצא קול שזו הבתולה בת שאול קרעין, היתה מקודשת לבן אחיו עזרא קרעין, והרב פני משה ח"ב סי' ק"ל האריך בענין הקול, ועיין עוד בספר בית יאודה עיישא אה"ע סי' י"ט, גם בספר פחד יצחק מערכת קי"ף האריך בזה, ומכל הנז"ל נראה דענין זה דנ"ד תלוי בפלוגתא בחששה של הקול, וא"כ יש לעשות כאן ס"ס להחמיר, והוא ספק אם זו הבתולה צריכה גט מכח עדות של הקדושין, ספק אינה צריכה, ואת"ל אינה צריכה גט מכח אותם עדיות, שמא הלכה כמ"ד כיון דיצא קול חוששין לתת גט וס"ס זה מתהפך, גם יש לחוש בנ"ד לקול טפי מפני עדות של עזרא יצחק חיים שיש לו קורבה של אישות בלבד שאמר ראה הנשים שדרכן לנגן בארוסין יושבים ומנגנין, ושאל למה נתעכבו עד עתה, ואמרו לו כי עזרא קידש את מסעודה בת שאול אחיו לבנו יצחק, ע"כ, וכנז' בקב"ע של הב"ד יכב"ץ, ואפשר דזה חשיב כהך דנירות דולקות דכ"ע מודו, דהא א"ל שנתעכבו לנגן בשביל קדושין הנז' ועוד בנ"ד איכא כמה אומדנות, לומר דשאול ידע מה שעשה עזרא אחיו ולא מיחה, ועתה משקר בהכחשתו:

באופן דנראה ברור, מה שכתבנו בס"ד דאין להתירה למקדש השני בלא גט מן הראשון, ולא אפשר שיגרש השני וישא הראשון, וכמפורש בש"ע סי' מ"ב, והטעם כדי שלא יאמרו הראשון גרש תחלה, וקדשה השני, ואח"כ גרשה שני והחזירה ראשון ונשאה, והו"ל מחזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתארסה לאחר ע"ש:

והנה הגאון ישועות יעקב על אה"ע בסי' ל"ה בפירוש הארוך סק"ז כתב, זה נראה בעיני ברור, דאם קדש קדושין שיש אחריו קדושין והקדושין לא מהני רק למען שצריכה גט בזה, נראה לפע"ד לא מהני בזה, כיון דאין בזה זכות, כיון דעדיין אינה מקודשת גמורה, והוא נאסר בקרבותיה, פשיטה דחוב גמור הוא, ואפילו גט אינה צריכה כיון דחוב הוא עכ"ל, וכונת הרב ז"ל הוא דאם האב קדשה לבנו קדושי ספק, כגון היכא שקדש באוכל או בכלי וכיוצא, ששוה פחות משוה פרוטה, דהרי זו מקודשת מספק, וכנז' בסי' ל"א ס"ג, או בשאר גווני כיוצא בזה שתחלתם קדושי ספק נינהו דאפשר לבא אחריהם קדושין אחרים מאדם אחר, דאז לא אפשר שישאנה הראשון אלא מוכרח שיתן גט, וכמ"ש בסי' ל"א סעיף ד' בהיתה מקודשת קדושי ספק וקידשה אחר אח"כ קדושין גמורים דמגרש ראשון ונושא שני ע"ש, הנה על זה קאמר הרב בהיכא דקדש האב לבנו בכה"ג חוב הוא לו כיון שמשעת קדושין לא קידשה לו אביו קדושין גמורים, אלא קידשה באופן שיוכל לחול עליה קדושין של אחר, ויהיה הוא מחויב לתת גט דוקא, שא"א לו שישאנה, וזה ברור בדברי הרב דאיירי בקדשה האב לבנו קדושי ספק, ולא איירי בקדשה האב לבנו קדושין גמורים, ונ"ל דברי הרב ז"ל הנז' לא שייכי בנ"ד, כי בנ"ד כשקדש האב בשביל בנו היה זכות לבן ולא חובה, ומה שנתחדש אח"כ בקדושי שני מזלו גרם, ולא היה החסרון מצד מעשי האב דלא קדש קדושי ספק כהנך:

ודע כי בתשובה אחרת שכתבתי בס"ד, על ענין קדושין של בת יחזקאל ח' יאודה שקדשה מנשה בלבול לאחד מבניו בסתם (התשובה נדפסה בסה"ק רב פעלים ח"א סי' יו"ד) ולא פירש למי. וכתבתי בס"ד, סברה זו לחלק ולומר זה עשה חובה לו בודאי, דלא אפשר לישא אותה כל או"א מבניו, והיא כמו סברת הגאון ישועות יעקב ז"ל הנז' ואותו נידון הוי כ"ש דאין שום צד זכות כלל דא"א לישא באותם קדושין, אלא רק לגרש בלבד:

אחרי כותבי כל הנז"ל, שלח לי חכם אחד מחכמי המדרש פתקא, דנראה לו דהאי עובדא יש להקל בה בלא גט, משום דליכא בה ספק תורה בקדושין אלו שקדש האב בשביל בנו, דאפילו לסברת ריב"ב ז"ל אין כאן קדושין מן התורה אלא מדרבנן. ונומתי לו דשגה בזה דבאמת איכא פוסקים דס"ל לפי סברת ריב"ב ז"ל מקודשת מן התורה לפי הטעם הראשון דאתי עלה מדין זכיה, והוא כי הגאון מש"ל ז"ל בהלכות גירושין פ"ו ה"ג הביא טעם הראשון של ריב"ב ז"ל שכתב משום דזכין לאדם שלא בפניו, וכתב על זה משום קדושי תורה אתי עלה ע"ש, וטעמו ונימוקו עמו, דהיינו משום דרוב הפוסקים ס"ל יש לקטן זכיה מן התורה על ידי אחרים, ודוקא על ידי עצמו לית ליה זכיה, וכמ"ש מהר"ם בולה ז"ל בספרי זכות משה סי' ח"י וכל הקושיות שהקשה מרן ז"ל בתשובה על הטעם הזה, וגם מה שהקשה מהרימ"ט ז"ל ח"ב סי' מ"א, את הכל תירצו האחרונים בטוב טעם והסירו את כל תלונתם מעליו, וכאשר האריך הרב הנז' בספרו זכות משה הנז' סי' י"ג, והעלה קטן שקידש לו אביו אשה, זכות הוא לו ע"ש, ולכן שפיר כתב הגאון מש"ל על טעם זה דמשום קדושי תורה אתי עלה, ואע"ג דאיכא פוסקים ס"ל שגם לטעם זה דריב"ב לא הוי קדושין מן התורה אלא מדרבנן, מ"מ הא הגאון משנה למלך ס"ל קדושי תורה הן, ומי יבא אחר המשנה למלך ובפרט דאיכא טעמא למילתיה, וכ"כ הגאון המפורסם מהר"י חתנו של הגאון נו"ב בספר נו"ב ח"א אה"ע סי' ס"ג וז"ל, כללא דמלתא, לא אוכל לירד להבין דבריו כפי מ"ש המש"ל שיהא קדושי תורה, אך מי יבא אחר ריב"ב והבנת המש"ל בדבריו ובאמת כמה גדולים חשו לדבריו עכ"ל ע"ש, גם עוד מצינו למהראנ"ח ז"ל סי' מ"ז, ומהר"י בסאן סוף סי' למ"ד דס"ל לטעם הראשון הם קדושי תורה, וגם הרב פני משה ח"ב סי' ד' נמשך אחר סברה זו ולא התיר אלא בסבלנות דליכא קדושי תורה ע"ש, נמצא איכא רבים דס"ל קטן שקדש לו אביו אשה יש כאן קדושי תורה, וא"כ הוי נ"ד ספק תורה דאין להקל בו:

הנה כי כן מחמת כל הצדדין שצדדנו לעיל לחוש לקדושין דנ"ד, וגם עשינו ס"ס להחמיר וגם כל הקרובים שלהם היה אצלם דבר זה פשוט, שהבת נתקדשה לבנו של עזרה קרעין וכן, הדבר הזה היה ידוע אצל אנשים הנכנסים לבית עזרא הנז', וכן סיפר לי אחד המוכר חלב שהוא נכנס ויוצא בבית עזרא והיה שומע תמיד שבתו של שאול מקודשת לבן עזרא אחיו, זאת ועוד קודם שקדש השני אוושא טובא מלתא דא דקדושי ראשון, הן מחמת שבאו אנשים אצל הדיינים להתרות באבי הבת שלא יעשה קדושין לבתו לשני, והב"ד שלחו שליח ב"ד לאביה שאין לו רשות לקדש עד שיראו איך יהיה משפט הקדושין שקדש עזרא בעבור בנו, וגם שלחו הב"ד להמקדש של אנשי העיר שלא יעשה בזאת הלילה קדושין לשני עד שיראו מה יהיה דין קדושין דנפקי על הבת ההיא מקדמת דנא, וכן היה שבאו אצלו אנשים מבית אביה של הבת לקראו שיסדר להם קדושין לזה השני ולא קבל, והוכרחו להביא שני עדים מן השוק וקידש לפניהם השני, אשר על כן הלכה זו העלינו בנ"ד שצריכה הבת גט מן בנו של עזרא ואז ישאנה השני:

ברם חדשות אני מגיד בהאי עובדא, כי כל דברינו שכתבנו לעיל היו ע"פ המונח שזה הבן יצחק בן עזרא שקדש לו אביו את מסעודה בת אחיו הוא גדול עתה שראוי לתת גט, אך אחר שהסכימו ב"ד ליתן גט ע"פ התשובה שכתבנו בדקו אותו ע"י שליח ב"ד הנאמן אצלם לראות אם יש בו שערות, כי בגלוי אין בו אפילו שערה אחת כלל וכלל ונראה קטן, ואחר שנבדק אמר הבודק שלא מצא לו למטה אלא רק ב' שערות דקים מאד, ועל כן לא אפשר ליתן גט, והשתא נחזי אנן איכה נעביד בהאי עובדא, ואמרתי כי ריב"ב ז"ל שהביאו מהרי"ק בקטן שקדש לו אביו אשה וכן שני טעמים וכנז"ל ולדעת מהרימ"ט בסי' מ"א גם לטעם הראשון דריב"ב הוא דוקא כשיגדיל ונהג מנהג ארוסין דיש גלוי דעת שנתרצה, אבל אין חלין הקדושין למפרע ע"ש:

אמנם מהראנ"ח ז"ל סי' מ"ז העלה, דאם מת הקטן קודם שהגדיל כיון דאינו אלא איסור לאו אין להחמיר כ"כ לחוש באיסור לאו לעשות יבום וחליצה, אבל בחיי הקטן להתירה לשוק דאיכא איסור א"א שהוא בכרת יש להחמיר ע"ש, והרב פני משה ח"ב סי' ד' הביא דברי מהראנ"ח וחש להם ולא התיר בנדון שלו אלא משום דהוי סבלונות ולא קדושין ע"ש, וכן דעת מהר"י בסאן ז"ל סוף סי' למ"ד כדעת מהראנ"ח ז"ל. ומה שהקשה הרב גט פשוט על מהראנ"ח מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת כבר תירצו האחרונים זה בעד מהראנ"ח, וכן הרב דברי אמת בתשובה סי' וא"ו תירץ קושיא זו ועשה לה סמוכין דאורייתא ע"ש:

וא"כ לפ"ד הרבנים ז"ל הנז' זה הנער וצחק בן עזרא נעשה לו קדושי תורה בהבתולה מסעודה מכח קדושין שקדש לו אביו, אך הוא עתה אינו יכול לפוטרה בגט, מאחר שלא הביא שתי שערות שיש בהם שיעור לכוף ראשן לעקרן, ועיין בש"ע סי' קנ"ה סעיף י"ח, דאינה חשובה גדולה לענין חליצה עד שיהיה בשערות, כדי לכוף ראשן לעיקרן, ועיין עוד בסי' קס"ט סעיף י"א, גם בסי' קמ"א סעיף כ"ח פסק מרן ז"ל, לענין גט שצריך שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן ע"ש, וכאן בזה הנער לא היה רבוי שערות אלא רק שתי שערות בלבד, וגם לא היו שחורות, וגם הם דקות מאד שאין בהם לכוף ראשן לעיקרן, ואיך יתן גט, וצריך שימתינו עד שיגדל עוד, ויהיה ראוי ליתן גט:

גם דע עוד שיש ג"כ להסתפק ולומר אלו שערות הקטנים היו אצלו קודם שנתקדשה לשני, וידוע דלחומרא אזלינן בתר שתי שערות כאלה לחשבו גדול, וכדאיתא לענין מיאון, וא"כ זה נתרצה בקדושי אביו בהיותו גדול קודם שנתקדשה לשני, וחלו הקדושין גם לדעת מהרימ"ט ז"ל:

ואחר שנתחדש דבר זה, עמד השואל ושאל איך ידונו דייני בהאי עובדא, שאם יצריכו אותה גט אחר שיגדל הנער יש בזה עיגון, כי על הרוב קרוב לודאי שזה הנער אחר שנתים ימים ויותר לא יהיה לו שערות להיות ראוי לתת גט, ועוד כי עתה מדברי אביו נראה דאחר שיגדל לא יתן גט, ואפילו אם ירצה יתנה ע"מ שיגרש גם השני, וכמ"ש גם לי גם לך לא יהיה, ועוד יש אומרים בשם הבן ואביו שבשום אופן לא יקבלו ליתן גט, ועל כן לפ"ד השואל נעשה נ"ד מקום עיגון, ואני בשמעי זאת סלקתי עצמי מענין זה ואמרתי להב"ד יכב"ץ אם יתברר אצלם דאיכא עיגון בדבר זה יעשו כאשר יורו להם מן השמים, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.