רב פעלים/א/יורה דעה/נו

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. בימים אלו נמצא איש אחד בעיר במביי יע"א, שתרגם האדרא בלשון ערבי, וקבעה בדפוס לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, ושמענו שהחכמים בשומעם ערערו ואסרו הדבר, ולא שמענו מהם ראיה לסתור כי אם גזירה היא, ועל כן באנו לשאול ממעלתך, אם נמצא איזה ספר ראשון או אחרון שאוסר הדבר הזה או כיוצא בו, יען כי זה המתרגם עומד וצווח מה איסור יש בזה, וכמו אשר בלומדינו לשון האדרא אנחנו מאמינים שהדברים האלה אינם כפשוטן ח"ו, כן נאמין כשאנו לומדים הדברים בלשון ערבי, דאין הדברים כפשוטן, על כן תשובתו הרמתה מהרה תצמח, ושכמ"ה:

תשובה. דבר כזה לא עלה בלב אחד לעשותו, כדי שימצא כתוב בספרי המחברים האיסור שלו, אך נמצא בדור שלפני דורינו בארצות אשכנז, איש אחד שתרגם דברי אגדה שבתלמוד בלשון אשכנז, והיה הדבר הזה קשה ורע מאד אצל הגאון מופת הדור מהר"ח ז"ל אבד"ק צאנז יע"א, והתמרמר על זה במכתבו להגאון הגדול אבד"ק פרעמישלא והגליל, הוא הרב המחבר פני יוסף ותפארת יוסף, והגאון הזה השיב לו על דבר זה תשובה במכתבו, ונדפס המכתב הזה בסוף ספרו תפארת יוסף, והואיל ואין הספר הנז' מצוי אצלכם, אעתיק לכם פה את המכתב הנז', כאשר הובא שם, וזה נסחו:

הנשר הגדול בעל כנפים וכו', הרב הגאון הצדיק האמיתי מופת הדור מאור הגולה, בוצינא קדישא חסידא ופרישא, קדוש יאמר לו, המפורסם בכל קצוי ארץ נ"י ע"ה פ"ה מהר"ר חיים האבד"ק צאנז וכו'. אחדש"ו כראוי לקדוש ה' כמוהו, אבקש סליחה אשר לא השבתי לכבוד הדרת גאונו על מכתב קדשו, כי הייתי בק"ק דראהביטש, ובשבוע שעברה באתי לביתי ומצאתי את שאהבה נפשי, ושמחה ודכאות רוח יחד באו עלי נדודים, ששמחתי בשמעי משלום הד"ק, והיה לדכאות רוחי בראותי התגברות הסט"א בעוה"ר, אשר קמו אנשי רשע שעושים מעשים להדיח את ב"י מאמונתם וכו', ורע עלי מעשה הנבלה הזאת בהעתקת ספר מאמרים עין יעקב בלשון אשכנזי המדברים במדינתינו. והלא ירמיה הנביא צעק, הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע, כי כמה פנים לתורה כאשר הסלע נפרד לכמה חלקים, ונודע כי כל דברי האגדות המה כגחלי אש מלאים סודות נשגבות, אשר אינם נגלים כי אם לשרידים הבאים בחצרות ה', ואנשים אלו המה רוצים לעשות סיפור חז"ל כספור קורות העתים ח"ו בדברי הבאי ודברי חול, אוי לנו שכך עלתה בימינו, אשר קלי הדעת חותרים תחתינו להרחיק את ב"י מיסודי האמונה, והאנשים האלה החטאים בנפשותם רק לכבוד עצמם הם דורשים, לאסוף הון ואומרים ללשונינו נגביר ואין אדון למו, ואינם מרגישים ההפסד ומכשולים אשר יוכל להסתעף מזה ח"ו, ומצינו בדברי חכמז"ל שאמרו לרבי עקיבא עקיבא מה לך אצל אגדות כלך אצל נגעים ואהלות, כי התבוננו בנשמתו כי אין חלקו רק בהלכות ולא באגדות, וכאשר גילה לנו האר"י הקדוש זצ"ל כי כל אחד מדבק בתורה לפי בחינת נשמתו, וכמה יגעו רבותינו להתיר לכתוב אגדות, כמבואר בגיטין משום דברים שבע"פ לא ניתן ליכתב, כמ"ש הרמב"ם הטעם וכו', ורק משום עת לעשות לה' התירו רבי יוחנן ור"ל, לכתוב האגדות, ועתה בשביל ממון ובשביל להכניס בלב ב"י דיעות נפרדות וספיקות ביסודי האמונה, התירו לעצמן להעתיק בלשון אשכנזי בסיפורי הבאי וכו', הלא נודע כי רוב דברי אגדה אסור לפרשם כפשוטן, שלא לגשם להשי"ת ח"ו וכו', וכמ"ש הרשב"א בחידושי ברכות בזה"ל, דע שיש לחכמים דברים נטועים ונרמזים במדרשות ואגדות חתומים, ואם נגלו לעיני הסכלים כדברים בטלים, הנה ליודעי חן ולמבינים המה עניינים שכליים, יש מן האגדות שלא נתנו לדרוש אלא לבעלי סודות, ומקצתם יש בהם נגלה ונסתר כפירות ועלין וכו'. וכ"כ עוד הרשב"א בפ"ע א"ע, שיש מן האגדות שאין לפרשו כפשוטו בשום אופן, כמו שזכרו בברכות דף ז' הקב"ה מניח תפילין, והביא עוד שם כמה אגדות וכתב בזה"ל, ועוד מצינו הרבה אגדות אשר הנגלה מהם חירוף וגידוף, ואז"ל כיונו באגדות אלו סודות נשגבים אשר אינם נגלים כי אם לשרידים וכו'. ומה מאד האריך הרמב"ם בזה בסנהדרין פרק חלק, ובא"ד כתב בזה"ל. והכת השני הם אותם שראו דברי חכמים והבינו אותם כפשוטן וחשבו שלא דברו חכמים זולת מה שמורה פשטי הדבר, והם באים לסכל אותם ולגנותם, ומוציאין דיבה על מי שאין בו דיבה והלעיגו על דברי חכמים וכו' ע"ש, ומה לי להאריך הלא כל דברי הראשונים מלאים מזה, ועל הדרת קדשו מוטל להכות על קדקוד עמקי סטים, ולדעתי יפרסם דברי קדשו לחקוק כל הדברים בעט ברזל ועופרת, אשר חל איסור גמור על הקונה לקנות ספרי מאמרים עין יעקב עם עהתקה דלשון אשכנז. ואם ירצה הדרת קדשו יוכל לצוות להדפיס גם מכתבי זה, ואקוה כי דברי קדשו ודברי צעיר כמוני יעשו פרי וכל אחד יגור לנפשו לבל ילכד באיסור חמור הזה, ולא יוסיפו עוד בני עולה להתל בנו, והיא מצוה גדולה ורבה מאד. עכ"ל המכתב הנז' שכתב הגאון הגדול בעל תפארת יוסף:

ואתה השואל תראה בעיניך, כי על העתקה של מאמרי רז"ל בלשון אחר חרדו הגאונים הנז"ל כל החרדה הזאת, ואסרו איסר על הקונה שלא יקנה, וכ"ש וקל וחומר על דברי האדרא קדישא, אשר כולם סודות עליונים, והדברים הנגלים שבהם מדברים בלשון הנשמה כדי לשכך את האוזן, דודאי יש איסור גדול לתרגם אותם, בלשון אחר, כי התרגום מראה להקורא, שזה הנגלה מהם הוא כונת הדברים אשר דבר בעל המאמר ממש:

ודע כי קודם שלש שנים מ"מ, בא לפני אחד מלמד תינוקות פה עירנו יע"א, והתפאר לפני איך העתיק מגילת שיר השירים מלשון הקודש ללשון ערבי, דברים ככתבן כמו שהם מתחלה וע"ס, וכל אחד מן הילדים הלומדים אצלו העתיק לעצמו את התרגום הערבי שלו ללמוד אותו, והוא היה שמח על הדבר הזה. ואמרתי דלא אריך למעבד הכי, וטעה הוא בחדשות אלו אשר עשה, דאין מן הראוי ללמד פסוקי שיר השירים לילדים ועמא דארעא בלשון המדינה דברים ככתבן ממש, יען כי כל פסוקי שיר השירים לא נאמרו כפי פשוטן ממש, אלא כולם הם לשון משל ומליצה, ורמ"ז הרומ"ז על האר"ש, אבל פשוטן של דברים ככתבן ממש נראין כשירי עגבים ח"ו, ומי שדעתו קצרה כמו תינוקת דבי רב וכיוצא כאשר ילמדום פסוקים אלו בלשון המדינה יהיו הדברים קלים אצלם, ויהיו דומין בעיניהם כשירי עגבים ח"ו, על כן לא אריך לתרגם דברים ככתבן ללשון אחר, בפסוקי שיר השירים שהם קודש קדשים:

והבאתי לו ראיה גמורה לדברי אלו, מן בעל התרגום אשר עשה תרגום לתנ"ך, שנזהר שלא לעשות תרגום לשיר השירים דברים ככתבן ממש כאשר עשה בתנ"ך, אלא עשה בכל פסוק משיר השירים תרגום כמדרש וכנמשל שלו, ולא תרגם המילות ככתבן כלל, וטעמו הוא ברור ופשוט מפני שפסוקי שיר השירים אין להם משמעות כפי פשוטן, אלא כולם באו בדרך משל ומליצה, ואם יתרגם הדברים ככתבן נראין בעיני ההמון כשירי עגבים ח"ו, וזו ראיה שאין עליה תשובה. ומזאת הראיה אשר הבאתי מן התרגום של תנ"ך שלא עשה כמוהו על שיר השירים, תמצא הוכחה על השאלה דנ"ד בתרגום האדרא, דאיכא טעמא רבה לאסור התרגום שלה בלשון אחר, והדברים קל וחומר, והמשכיל יבין מדעתו, ואין צורך להרחיב הדברים יותר בזה:

ועל אשר כתב השואל בשאלה הנז', שזה המתרגם האדרא בלשון ערבי עומד וצווח מה איסור יש בזה, דכמו שאנחנו מאמינים בלומדינו האדרא בלשונה דאין הדברים כפשוטן, כן אנחנו מאמינים בלומדינו אותה בלשון ערבי שאין הדברים כפשוטן, דע כי מלבד התקלה היוצאת מזאת העתקה, שאז אח"ז תפול העתקה זו דלשון ערבי ביד הגוים המבינים לשון ערבי, ואז יפערו פיהם לחרף ולגדף בראותם דברים של גשמיות נאמרים בעליונים, ועוד יסתעף מזה כמה סעפים לרעה ב"מ אשר לא נוכל לפרשם פה, הנה באמת גם אצל בני ברית הם בני ישראל המאמינים שאין הדברים כפשוטן, יהיה מכשול גדול וטעות וכפירה כאשר יוציאו מפיהם דברים קדושים אלו בלשון הערבי אשר מתורגם לפניהם:

והוא כי ידוע, שספר הזוהר והתיקונים וכ"ש אדרא רבא ואדרא זוטא הם דברים עמוקים מאד מאד, ונכתבו בחכמה נפלאה ונוראה אשר בדבור אחד רצוף דברים הרבה, והכל נאמר בהעלם גדול מאד, וכמ"ש הסבא קדישא בפרשת משפטים דף ק' ע"ב, בריה דיוחאי ידע לאסתמרא ארחוי, וכתב על זה רבינו מהרח"ו בשער מאמרי רשב"י בשם רבינו האר"י ז"ל, הכונה כי נשמות הצדיקים יש שהם מצד בחינתם יש להם כח לדבר בנסתרות וסודות התורה דרך כסוי והעלם גדול, כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם, ורשב"י ע"ה היתה נשמתו מבחינה זו שהיה בה כח להלביש הדברים ולדורשן, באופן שאף אם ידרשם לרבים לא יבינום אלא מי שהוא ראוי להבינם, ולכן ניתן לו רשות לכתוב ספר הזוהר, ולא ניתן רשות לרבותיו או לראשונים שקדמו לו לכתוב ספר בחכמה הזאת, עם היות שודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו, אבל הטעם הוא שלא היה בהם כח להלביש הדברים כמוהו, וזמ"ש הסבא ע"ה בריה דיוחאי ידע לאסתמרא ארחוי וכו'. ובזה תבין גודל העלם ספר הזוהר אשר כתב הרשב"י ע"ה שאין כל מוחא ומוחא יוכל להבין דבריו, עכ"ל:

והנה לאו דוקא דברי רשב"י באדרות ובזוהר נאמרו בהעלם גדול, אלא גם דברי רבינו האר"י זלה"ה אשר גילה מפי אליהו זכור לטוב הקדמות גדולות ודרושים, שמהם נתבארו קצת דברי הזוהר וקצת דברים מן האדרות ג"כ נאמרו ונכתבו בהעלם גדול, שאפילו חכם גדול שבחכמים וגאון גדול שבגאונים א"א לו להבין הדברים על בוריין מתוך חכמתו ושכלו, אפילו אם יש לו כל ספרי הקודש של הקבלה, כי אם רק ע"י קבלה איש מפי איש עד מהרח"ו שקבל מפי רבינו האר"י ז"ל, שקיבלם מפי אליהו זכור לטוב, יען כי יש דברים שא"א לכתבן וא"א לציירם בקלמוס, אלא רק ע"י מסורת מפה לפה, ומי לנו גדול מרבינו המקובל האמיתי רבינו שלום שרעבי זצ"ל, שיגיע בעשר אצבעותיו בחכמה זו והפליא עצה הגדיל תושיה, והיה בקי בספרי רבינו האר"י ז"ל כמו ספר תנ"ך, ועכ"ז כתב בספרו נהר שלום בהגהותיו על עץ חיים שער ל"ז פ"ב וז"ל וה' יכפר בעדי, כי דברים אלו אינם כפשוטן אלא שדברתי בלשון שנשתמש בו הרב ז"ל, אבל אמיתית עניינים אלו ידעתי דלית מחשבה תפיסה ביה כלל, ואם היה אפשר להבין האמיתות לא היה מקום להקשות, עכ"ל:

וגדולה מזו תראה לרבינו מהרח"ו בשער הגלגולים דף ע"א, שכתב סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא אצלו, ויבכה לפניו וכו', אז אמר לו מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה הזאת שלמדתים, כי לא הבינו אותה כראוי ויבואו ח"ו לידי כפירה ואיבוד נפש, ואמנם ה"ר חיים ויטאל לבדו יעסוק בה בלחישה בסתר וכו' ע"ש. ועתה תעשה קל וחומר אם לתלמידיו הגדולים שלמדו ממנו הסודות מפה לפה, אמר להם שלא הבינו אותה כראוי ויבואו ח"ו לידי כפירה ואבוד, כ"ש וכ"ש להלומד הדברים העמוקים מן הספרים דוקא. וטעם הענין הוא פשוט, מפני שהסודות מוכרח לדבר בהם בציור גשמיות הנמצא אצלינו בבני אדם, הן בשמות האברים, הן בתכונתם, הן בפעולתם, ובאמת כל אורות שלמעלה הם מושללים מן הגשמיות, ואין להם טבע גשמי כלל ועיקר, ולכן היה ירא רבינו האר"י ז"ל פן תלמידיו בעסקם בחכמה הזאת יחליטו מראה גשם ופועלת גשם באורות וספירות עולמות העליונים בדרך העברה בעלמא בשכלם, ובאמת זה איסור וכפרנות לחשוב זאת בשכל אפילו דרך העברה בעלמא. ועתה אם דברים העמוקים אשר באדרא שהם אמורים בציור גשמי ובתוארים גשמיים, ילמדו אותם אישי ישראל והמון העם בלשון המדינה, הן לשון ערבי הן לשון אחר, א"א שלא יעבור בדעתם דרך העברה זה הציור הגשמי על ספירות העליונים, לחשוב שהם כך כאשר אומר בפיו, ואע"פ שהוא רק דרך העברה בעלמא בלב, הנה זה איסור גמור ונחשב לו חירוף וגידוף ואבוד נפש:

ופוק חזי מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בעצמו, בספר הכונות דף פ"ו, על סוד מאמר מספר הזוהר פרשת בשלח דף נ"ד בענין קריעת ים סוף, וז"ל, הסוד הזה צריך להעלימו אם מפאת עצמו, ואם מפני שאין אנחנו יודעים אמיתתו, אפילו טיפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא, עכ"ל, הנך רואה כי אפילו רבינו מהרח"ו ז"ל אשר סמך רבינו האר"י ז"ל שתי ידיו עליו, הוא אומר על סוד אחד הנז' שאינו יודע אמיתתו אפילו טיפת גרגיר של חרדל, והיינו מטעם שהוא דבר עמוק מאד, ומה שדברו בו הוא רמז דק, שגילו טפח וכיסו מאה אלפים טפחים, נמצא לא נאמר בו דבר שלם, והנאמר אין זה אמיתות עניינו, אלא הוא מדבר ברמיזה דקה מן הדקה, ואיך יתרגם דברים כאלה ללשון אחר, דנראה שהוא חושב אלו הן אמיתות הדברים, דאל"כ למה הוא מתרגם אותם יקראם כמו שנאמרו מפי רבנן קדישי, שהם דברים חתומים וסתומים וסגורים:

ועוד טענה חזקה וגדולה יש לי לטעון, לאסור תרגום דברי האדרא קדישא ללשון אחר, והוא כי הכל יודעים ומאמינים כי כל הדברים האמורים באדרות קדישין ובזוה"ק כולם אמורים ברוה"ק אשר הופיע עליהם, וכל תיבה ותיבה שיצאה מפיהם בסודות הנז' נרמז בה עניינים עמוקים, ומלבד מה שנרמז במשמעות התיבה עוד נרמז עניינים בסדר אותיות התיבה, ובמספרם ובצורתם, כענין שמצינו בתיבות התפלה אשר תקנו אנשי כנה"ג ברוה"ק, דרמוז בהם כמה סודות עמוקים במספר האותיות ובמילואם, ובר"ת וס"ת ואמצעי תיבות וכיוצא, כאשר תראה בכונות שמכוונים בהם בכמה צירופים של שמות הקודש, על כן כאן באדרא קדישא תמצא שם "גולגלתא" הנה מלבד שהשם התואר הזה של גולגלתא אינו כפשוטו, אלא הוא רומז לאור עליון שמכנים אותו בשם גולגלתא לשכך את האוזן, הנה עוד יש באמת באותיות אלו של גולגלתא כמה רמזים עמוקים שרמזם בעל המאמר באותיות אלו של גולגלתא, שהם שייכים להסוד שהוא מדבר בו, וא"כ איך יבא המתרגם בלשון ערבי לומר במקום גולגלתא מלת "גמלמ"א", דהשתא מלבד שעשה הקודש חול, הנה זה איבד והרס כל הסודות אשר רמז בעל המאמר בשם זה של גולגלתא, הן בציור האותיות ההם הן במספרם וחשבונם, אשר כיון בזה לכמה פנים, שכולם הם צורך לאותו הסוד שהוא מדבר בו, ונמצא זה האומר במקום מלת. גולגלתא מלת ג'מג'מ"ה הנה הוא משקר, דאין המאמר כך, וכן על זה הדרך בכל מלה ומלה הנמצאת באדרא קדישא, אשר המתרגם קוראה בשם אחר באותיות אחרים, שאין זה אמת, ולא אתמר הכי במאמר קדישין, והרי זו טענה חזקה שאין עליה תשובה, לאסור איסר בענין זה, לתרגם האדרא, וכל דברי זוה"ק ללשון אחר:

עוד שא עיניך וראה, מ"ש רשב"י ע"ה באדרא רבא, וז"ל, וחמינא אלין תיקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מילי דפומנא לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה, וכד הוו מתתקנן מפומנא כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תיקונא דאתתקן הכא מכל פומא דחד מינן, ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תיקונא, ההוא תיקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר וכו'. ועוד אמר התם וז"ל, זכאין אתון חברייא דכל הני מילין קדישין דאתאמרו ברוח קדישא עלאה, רוח דכל קדישין עלאין אתכלילן ביה וכו', הרי לך להדיא דכל דברים האמורים באדרא קדישא כולם נאמרו ברוה"ק, והמילות עצמם שהם יוצאים מפיהם דברים ככתבן היו עושין פעולות גדולות ונשגבות ונוראות, ואנחנו בלמדינו הדברים ההם, כאשר יצאו מפומייהו דרבנן קדישי ברוה"ק, אע"פ שהם חתומים וסגורים אצלינו, ואין לנו ידיעה בהם עושים בקריאתם פועל ותיקון למעלה, מפני קדושת האותיות אשר יוצאים מפינו כמו שהם:

ואם תאמר, הלא גם תורתינו הקדושה רמוז בתוכה סודות עליונים בצורת האותיות ומספרם ובמילואם, ור"ת וס"ת, ואיך הותר לנו לתרגם אותם ללשון אחר, הנה החילוק בזה הוא פשוט, כי דברי תורתינו הקדושה יש להם פשט אמיתי, שגם פשוטן של דברים הוא אמת, ונכתבו כל הדברים האלה בתורה בעבור פשטותם ג"כ, ולכן אם אנחנו מתרגמים פשטותם בלשון אחר, אין זה התרגום שקר, כי התרגום הוא מתרגם הפשט שהוא ג"כ דבר אמת, ולמה נאסור התרגום, ולכך נקראים בכל לשון. ואה"ן בעת שאנחנו אומרים פסוקי התורה בלשון אחר, אין לנו בקראה זו שכר לימוד הסודות הרמוזים בתורה, כי בתרגום התורה בלשון אחר אבד הרמז של הסודות, וגם הרמז של תלי תלים הלכות הרמוזים בתוספת אות, וחסרון אות, ומספר האות וכיוצא, מאחר שבלשון אחר באו תיבות ואותיות אחרים, אך עכ"פ זו הקריאה תורה תחשב כי פשט הדברים אשר נמצא בתרגום זה של לשון אחר הוא אמת, כי מקראות התורה כוונו ג"כ לפשט זה, משא"כ דברי האדרא וזוה"ק אין להם פשט כלל, ובעל המאמר לא כיון לפשט הדברים כלל ועיקר, ויש מקומות שהפשט יהיה חירוף וגידוף, ואם אתה מתרגם הדברים ללשון אחר נמצא אתה עושה הפשט אמת, כי התרגום הוא יהיה כפי הפשט, ולפי האמת אין הפשט של דברים אלו אמת, אלא כל התיבות והאותיות הכתובים בדברים אלו הם רמזים דקים ועמוקים מאד, וכאמור לעיל:

והגאון חו"י סי' ר"י כתב, מאמרי הזוהר ורעיא מהימנא וכן הנך ינוקי דבזוהר, רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם, וגם המקובל האלקי האר"י ז"ל וגוריו שקבלו ממנו פה אל פה, מפי עליונים יצאו הדברים, ואנחנו בלומדינו אותם לא יעלה בידינו דבר מובן זולת קריאת המלות וכו', ובהבנת חכמה זו יש מניעות ההבנה מכמה פנים, הא' מצד מלות הלשון כידוע בלשון הזוהר, והב' מצד המשך הלשון, והג' מצד עומקם עכ"ל יע"ש, ובמלות קצרות אלו שכתב הגאון הנז' יתאמתו דברינו הנז"ל:

והנה בכל הדברים הנז"ל אשר כתבתי, והטענות אשר טענתי, יש כדי סיפוק לאסור איסר בענין זה של תרגום האדרא וזוה"ק ללשון אחר, ואין צורך להאריך יותר בזה, ורק דבר אחד אביא לך לחזק דברינו, מתורתו של הרב המקובל המפורסם מהר"י ארגיאם ז"ל, בשומר אמונים דף ל"ג שכתב וז"ל, והזהר כשתכוין בשום ספירה מהספירות שלא תדמה בה שום דמיון בכח המדמה אשר לך, שיכניסך הדמיון בהגשמת הספירות, והוא טעות גמורה ועון פלילי. אמנם תשכיל בשכלך השכלת עניינה, ותדמה צורת אותיות השמות שזה מותר לך. אבל המדמה יותר מאותיות, מגשים, ודמיון האותיות הוא בהשכלת השכל, שהוי"ה זו מורה על סוד ספירה פלונית כידוע מספר הכונות, וכ"כ בספר אלימה עין כל ת"א פ"ה עכ"ל. הרי לך שאפילו בשמות הספירות צריך לחשוב באותיות שלהם, שבהם נרמז ענין הסוד של הספירה, ואם תתרגם שמות הספירות שהם כתר חכמה בינה וכו' בלשון אחר, ותעשה לכל ספירה שם באותיות אחרים כפי לשון התרגום, נמצא קלקלת בסוד הספירה ההיא, דאין זה שם הספירה וסודה, כי הספירה ההיא לא נקראת אלא באותיות אלו של כתר, או של חכמה, או של בינה וכיוצא, וכיון דאתה קורא אותה באותיות אחרים כפי לשון התרגום, נמצא אתה משקר. ודברים אלו דברי אמת הן, והביאם הרב ז"ל מן רבינו הרמ"ק ז"ל, והן הן הדברים, והטענה שטענתי למעלה על תרגום המלות של אדרא קדישא ללשון אחר, וכאשר הרחבתי הדברים למעלה בעזה"י, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.