רב פעלים/א/יורה דעה/מח

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אשה אחת היתה בבית בעלה, ומת אביה ולא הגידו לה, ובאו לשאול מן החכמים הי"ו בבית המדרש ביום שישי לאבלות שחל ביום שבת קודש, אם יאמרו לה ביום ראשון בבוקר שתלך לבית אביה ששם יושבים האבלים, ותשב עם אמה ואתיה בעודם נוהגים אבלות ביום השביעי בבוקר, כדי שתהיה עולה עמהם במקצת היום ההוא. והנה החכמים הי"ו ראו בספר זכור לאברהם ה"אם אות ג', שכתב נסתפק עמ"ש מרן סי' שע"ה ס"ח דמונה עם גדול הבית אפילו בא ביום השביעי וכו', אש כשבא ביום הז' הוי לדידיה מקצת השביעי ככולו, או"ד צריך לנהוג אבלות כל יום הז', עיין בכ"י רב אחאי שצידד צדדין לכאן ולכאן עכ"ד, ומפני הספק הזה אמרו להם שיאמרו לה ביום שבת ללכת לבית אביה כדי שתשב עמהם ביום, ואז עולה עמהם ביום ראשון שהוא יום ז' במקצת היום, יען כי שבת עולה למנין שבעה, דנוהג בו דברים שבצנעה, ועל כן גם לפי הספק הנז' ה"ז עולה עמהם במקצת יום הז', ואחר שהורו להם כך בקשו החכמים ממני לעיין בדבר זה, אם יפה עשו בכך:

תשובה. נראה דלא הועילו החכמים בתקנתם, שתלך ביום שבת כדי לצאת י"ח בעל הספק הנז', כי כפי הנראה בעל הספק מסתפק למבעי יום שלם, ואם תלך בשבת אכתי ליכא יוסם שלם, כיון דעבר כמה שעות ביום שבת, ונמצא בחנם הורו להדאיב נפש האשה ביום שבת ללא צורך:

ברם באמת נראה, דאין לחוש מעיקרא לאותו הספק שהביא הזכ"ל, והוא כי מלבד שמסתמות דברי הגמרא והפוסקים מוכח דאין מקום לספק הנז', וזה שבא יום הז' סגי ליה במקצת היום כוותייהו ממש, הנה אביא ראיה לזה מדברי הרמב"ן ז"ל שהביאו מרן בב"י סוף סי' שע"ה וז"ל, כתב הרמב"ן ז"ל בת"ה ודאמרינן והוא שבא ומצא מנחמין אצלו שמצאן באבלות בחליצת סנדל ועטיפת הראש, והרבים מתעסקין עמהם כמו בתוך ז' לפי שמקצת היום ככולו, אם רצה נוהג אבלות כולה, או נוהג מן המקצת כמו שירצה, הלכך כל זמן שמצאן נוהגין אבלותם מונה עמהס וכו' עכ"ל, והיה אפשר לפרש דבריו מ"ש או נוהג מן המקצת היינו מקצת דיני אבלות, שאין צורך לעשות כולם, דהיינו גם עטיפת הראש וישיבת קרקע, אלא סגי ליה בנעילת הסנדל לחוד, מיהו הגאון ב"ח ז"ל לא הבין כן, שכתב בסעיף יו"ד וז"ל, ומ"ש דאם בא ביום הז' וכו' משמע אפילו מצאן ביום ז' סמוך לערב, ואע"ג דמקצת היום ככולו, מ"מ כיון דיכולין לנהוג אבילות כל יום השביעי ומצאן שעדיין נוהגין באבילות, הו"ל כאלו בא תוך הז' ומונה עמהם, וכ"כ הרמב"ן בת"ה דף נ"ג ע"א מביאו ב"י ס"ס זה עכ"ל, נמצא לפ"ז אין צריך זה היוצא עמהם לעשות לעצמו אבלות יום אחד שלם, אלא יוצא עמהם כמותם:

גם עוד תראה דבר זה מפורש בדברי הגאון הלבוש ז"ל, וז"ל אפילו לא בא עד יום ז', אם מצא מנחמין אצל גדול הבית אפילו שנגמרו לעמוד, אלא שנוהגין עדיין קצת אבלות, כגון שמצאן בחליצת סנדל ועטיפת הראש, הואיל ומצאן עם גדול הבית קודם שנגמר כל האבלות והתאבל עמהם אותו המעט עולה לו לשבעה וכו' ע"ש, הרי כתב להדיה שאותו המעט עולה לו לשבעה. גם הרב שו"ג סי' שע"ה ס"ק כ"ה כתב וז"ל, ואם בא קרוב בתוך זה הזמן וקרע ונהג קצת אבלות, דהיינו שחלץ מנעליו וישב ע"ג קרקע מעט עולה לו לשבעה וכו' ע"ש, הרי כתב בפירוש דסגי ליה בזמן מועט, הנה מכל זה מוכח הפך דברי הספק הנז', הלכך אין לחוש לאותו ספק, דאפילו אם ימצא מאן דס"ל להפך אין לחוש, דהא הלכה כדברי המיקל והשי"ת יאר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.