רב פעלים/א/יורה דעה/כט

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. א' הגעיל כלי, ולהיותו גדול לא נכנס כולו בקדרה, ונשאר קצת ממנו למעלה מן המים, ושכח לגלגל הכלי כדי שיבא דיקולא דמייא באותו מקצת, ואחר שנשתמש בו נזכר בזה, ונסתפקנו בזה מאחר שרובו של כלי נעשה לו הגעלה ונשאר המקצת אשר עתה לא נודע מקומו איה הוא, אם בטל זה המקצת ברוב או לאו. יורינו המורה לצדקה, ושכמ"ה:

תשובה. ספק זה שנסתפק בו החכם השואל, נסתפקתי גם אני בדבר אחר כיוצא בזה, והוא בחתיכה שנאסרה רק כדי קליפה או נטילת מקום במקום שנגע האיסור בלבד, וזה המקום שנגע באיסור הוא מקצת החתיכה אבל רובה של חתיכה לא נגע בה האיסור ואין צריכה קליפה או נ"מ כלל, והוא קודם שעשה קליפה או נ"מ מאותו המקצת שכח באיזה מקום ממנה נגע האיסור, או מעיקרא לא נודע לו זה המקום שנגע בו האיסור היכן היה, ורק ברור לו שלא נגע האיסור אלא במקצת מן החתיכה, אי אמרינן צריך ליקח כדי קליפה ונ"מ מכל החתיכה משום ספק, או"ד אותו המקצת בטל ברוב החתיכה המותר. וראיתי להגאון כו"ף בכרתי סי' ס"ט ס"ק י"ט, שכתב שאם ברור לו שלא היה רוב חתיכה בציר, דבטל חלק שבציר ברובא ע"ש, הרי הגאון הנז' נקיט בפשיטות בכה"ג דבטיל ברוב, ולפ"ד גם בנידון השאלה הדין כן, דבטל המקצת של הכלי ברוב הכלי, ואין צריך להגעיל עוד, אך באמת לסברה זו צריך ראיה, דאם לדין יש תשובה לומר דלא אמרו חד בתרי בטיל אלא בחתיכות שהם גופים מחולקים, מפני שכל חתיכה דנקטית למידן עלה אפשר לומר אין כאן איסור. כלל, משא"כ בחתיכה אחת שהאסור והמותר הם עצם אחד, לא אמרינן שיתבטל האיסור שבה מינה ובה, מפני כי האיסור קבוע בה, ואין אתה יכול לומר על חלק מובדל שכולו היתר ואין כאן איסור כלל, והאי מילתא צריכה רבה למפשט יתה:

ומצאתי ראיתי להרב פר"ח ז"ל בסי' ק"ה ס"ק ה', שפסק בהיכא דליכא ששים ואין פעפוע, ולא נודע המקום שנגע בו האיסור, שצריך ליטול כדי נטילת מקום מן הכל, וכ"כ נמי הרב מנחת כהן ז"ל בח"ב סוף פ"ד אשר הביאו הפר"ח ז"ל שם יע"ש, והנה בדבריהם לא נתבאר להדיא אם זה המקום שלא נגע בו האיסור הוא רוב או לאו, דאפשר להדחק ולומר דאיירי דליכא רוב בהיתר כדי שיתבטל האיסור, מיהו מסתימות דבריהם נראה דאיירי בכל גוונא דלית להו סברא דהגאון כו"ף הנז', אמנם ראיתי להפר"ח ז"ל בסי' ק"ט סק"ד, שכתב לעולם סגי ברוב כל דהו, ולא בעינן רוב כפליים, והא דנקיט הש"ס חד בתרי לאו למימרא דלא סגי ברובא כל דהו, אלא משום דעל כרחיך בעינן תרי חתיכות דהיתרא כדי לבטל חד חתיכה דאיסורא, יען שאם הם שוים ליכא רובא דהיתרא, ואם האחד גדול יותר מהאחר דלמא היותר גדול הוי דאיסורא ע"ש, ומדבריו אלו נראה דלית ליה הך סברא דכו"ף דלפ"ז אכתי קשא למה ליה להש"ס למנקט יבש ביבש חד בתרי בטיל, שנטעה להצריך רוב כפליים, הלא הו"ל למנקט בסתם יבש ביבש ליבטיל ברובא, כיון דלסברת הכו"ף איכא ביטול המיעוט ברוב אפילו בחתיכה אחת, א"כ יאמרו ליבטולי ברובא, ולשון זה יבא נכון על העניינים כולם, ומאי מיישב הפר"ח בזה, אלא ודאי הפר"ח לית ליה סברה דכו"ף הנז', דבחתיכה אחת ס"ל לא ליבטיל, ולהכי נקטי חד בתרי דבעינן שתתבטל חתיכה אחת בשתי חתיכות, ובזה א"א למצוא ביטול יבש ביבש, כי אם חד בתרי, שיהיה ההיתר כפול על מנין האיסור:

וכן הרב מנחת כהן ז"ל בספר התערובות ג"כ כתב כהפר"ח דמ"ש רז"ל חד בתרי בטיל היינו משום דלא משכחת ביטול יבש ביבש כי אם חד בתרין, דאם אחת קטנה ואחת גדולה אינו בטל, דשמא הגדולה של איסור וליכא רוב ע"ש, ונמצא גם מדבריו נראה דלית ליה האי סברא של הכו"ף, יען דלפי סברת הכו"ף משכחת לה שפיר ביטול יבש ביבש בחתיכה אחת:

וראיתי להמרדכי ז"ל בסוף פרק הזרוע, שהקשה בשם רבינו משולם ז"ל אהא דאמרו בב"ק ויבמות גבי ש"ז דזב דמטמא במשא, לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה, וכה"ג אמרינן יבמה שרקקה דם חליצתה כשירה, לפי שא"א בלא צחצוחי רוק, ואמאי לבטיל ברובא, ותירץ דליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר שהוא ניכר בפני עצמו תחלה ואח"כ נתערב, אבל בדבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב, כגון הך דיבמות וב"ק ליכא למימר דבטיל ברוב ע"ש, ועיין משנה למלך בהלכות טומאת משכב ומושב פרק א' הי"ד שהביא סמך לחילוק רבינו משולם, שכל דבר שתחילת איסורו או טומאתו היה מעורב לא שייך ביה ביטול, ושם הקשה על הפוסקים רבני אשכנז כמ"ש על דברי הש"ע ביו"ד סי' י"ד סעיף ה', ועיין כו"ף שם יע"ש:

והנה ראיתי להגאון הצל"ח ז"ל על מסכת פסחים דף ל"ד בסוף ד"ה הואיל, שהביא דברי המש"ל הנז', וכתב לדעתי העיקר הוא אם המבטל היה בפ"ע בעולם, אבל בהמתבטל לא אכפת לן, ואדרבה קיל טפי כשלא היה בעולם שאפילו הוא דבר שיש לו מתירין בטיל, כמבואר בא"ח סי' ש"ך, ועיין מג"א סק"ה, וכבר נשאלתי על זה מבני הרב הגדול וכו' דרמי אהדדי הך דיבמה שרקקה דם שהביא המש"ל מהא דא"ח סי' ש"ך, והשבתי לו דהכל תלוי בהמבטל, אם היה בפ"ע בעולם אז חשוב הוא לבטל ונשאר בחזקתו הראשונה, משא"כ אם לא היה בפ"ע, עכ"ד ע"ש. ובספרו נו"ב תניינא ביו"ד סי' נ"ד הביא שם בנו הרב ז"ל מ"ש הגאון מי"א ז"ל בכ"י, דיפה כתב רבינו משולם ז"ל דדבר המעורב מתחלת ברייתו לא שייך בו ביטול ברוב, ואמנם רק בביטול אשר מתורת רוב אתינן עלה וכו', דבעינן דומיא דסנהדרין שהם ודאי אינם מעורבים מתחילתם, ולכן ביבמה ובזב אין ביטול וכמ"ש רבינו משולם, אך לא כן בדבר הבטל בששים לאו מתורת רובא אתינן ע"ש. ושם בתשובה סי' נ"ה הביא הרב מהר"ש ז"ל קושיא עצומה ממשנה דכלאים פ"ז מ"ח, במעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור וכו', וכתב שבחילוק הגאון מור אביו בספר הצל"ח אתי שפיר יע"ש. וראיתי להגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט דף ט' ע"א, שגם הוא נתקשה מהך דכלאים הנז', ותירץ שם, ודבריו מכוונים עם דברי הגאון הצל"ח, דכל ההקפדה הוא על המבטל אם היה ניכר לבדו מקודם יש בו כח לבטל האיסור, אע"פ שעתה האיסור מעורב עמו:

ועתה בא נבא לנ"ד ונידון הכו"ף ז"ל, שאמרנו שיש להסתפק ולומר כל שהאיסור וההיתר הם עצם אחד אפשר דאין כח בהיתר לבטל האיסור ברוב, כי הנה בעתה מצינו ראיה ברורה לפשוט ספק זה ממתניתין דכלאים פ"ז, במעביר עציץ נקוב בכרס שאם הוסיף במאתים אסור, ודייקינן מינה בסוגיא דחולין הוסיף אין לא הוסיף לא, שאם לא הוסיף מאתים מותר, והיינו דגידולי האיסור בטלים במאתים בגידולי ההיתר, כמ"ש רש"י ז"ל שם, שלדברי רש"י צריך לומר דמיירי שנתרבה בעובי ברוחב ובקומה, באופן שאין הגידול שנתגדל עומד בפני עצמו, ואינו ניכר רק שגדל בכימות כמו כל דבר שניתוסף הכימות ע"י תערובת, ואפ"ה בטל המיעוט במרובה, וכאשר כתב מהר"ש ז"ל בתשובת נו"ב סי' נ"ד שזכרתי לעיל, וכן הגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט בדף ט' נמי אזיל בתר פירוש רש"י ז"ל במתניתין הנז', דהטעם שאם לא הוסיף שרי הוא משום ביטול, והרי מכאן ראיה מוכרחת לנ"ד, ונידון הכו"ף, דבטל המקצת ברוב אפילו שהוא עצם אחד:

גם עוד מצאתי בס"ד ראיה ברורה לזה, ממ"ש התוספות ז"ל בב"ק דף ס"ט ע"א בד"ה כל הנלקט מזה יהא מחולל, שהקשו וא"ת וכי אמר כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אח"כ, ותרצו דבטל ברוב, ואע"ג דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל, מ"מ בדאורייתא בטיל ע"ש, והא הכא החלק הגדול בפרי אחר אמירתם הוא מחובר בחלק ההיתר, והם עצם אחד וחתיכה אחת, ועכ"ז בטל חלק המעט שבפרי בחלק המרובה שבפרי. וכן ראיתי להר"ב בש"מ שם בב"ק וז"ל, ואי קשיא כי אמר כל המתלקט וכו' שכתב בפשיטות טעם זה של ביטול ברוב ע"ש, ונמצא דמהני הביטול גם בדבר שהוא עצם אחד,:

ודע דהוה קשיא לי בענין הנז' מהא דשדה שנאבד בו קבר, דאמאי לא בטיל ברוב, ושו"ר להגאון חוות דעת יו"ד בביאורים סי' ק"י ס"ק וא"ו שתמה על הר"ש מקינין ז"ל מדין הנז' דשדה וכתב דמחובר לקרקע לא בטיל, ע"ש:

ועוד יש להביא ראיה בס"ד מגמרא דביצה דף ל"ח, דמקשי וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה ע"ש, ואי אמרת כל שהוא עצם אחד אין כאן ביטול, הא הכא המים בלועים בקמח של העיסה כולו ולא נשאר אפילו משהו קמח בעין, אלא כל הקמח שאב את המים ונעשו עצם אחד, ואיך מבטל הקמח את המים הבלועים בו, אלא ודאי אפילו בכה"ג יש ביטול. ודע דאין לדייק להפך ממ"ש בביצה דף ל"ז ע"ב ינקי תחומין מהדדי, וכן נמי ממ"ש איסור מוקצה לא חששו, שפירשו התוס' בשם הר"ש הכונה, ר"ל שהבהמה גדלה ומוסיפה שמנונית ביו"ט ע"ש, וקשא דאמאי לא תבטיל ברובא, אלא ודאי משום שהם עצם אחד, דזה אינו, דאה"ן הוו בטלי ברובא מן הדין והא דלא בטלי משום דהוא דבר שיש לו מתירין, וכן ראיתי בצל"ח שהקשה דתבטיל ברובא, ומתרץ דהוא דבר שיש לו מתירין ולא בטיל:

והשתא אחר דהוכחנו דדינו של הכו"ף הוא יציב ונכון דיש ביטול בכה"ג, יש להתפלאת בזה על הרב מנחת כהן ז"ל שהבאתי דבריו לעיל, שכתב מ"ש חז"ל חד בתרי בטיל היינו משום דלא משכחת ביטול יבש ביבש כי אם חד בתרין, דאם אחת קטנה ואחת גדולה אינו בטל, דשמא הגדולה של איסור וליכא רוב ע"ש, וקשא דלפי האמור משכחת לה ביטול יבש ביבש אפילו בחתיכה אחת, והשתא איך יישב בזה דברי חכמים מ"ש חד בתרי, שיש לטעות יאמרו יבש ביבש בטיל ברוב, וכן נמי ליקשי לן כזאת על הפר"ח ז"ל, שגם הוא הלך אחר מנחת כהן בזה:

גם עוד נתפלאתי על רבינו הכנה"ג ז"ל ביו"ד סי' ק"ט בהגה"ט אות ה', דס"ל גבי ביטול חד בתרי בעינן רוב מנין ורוב בנין, ואם הם שתי חתיכות לא בטיל האיסור בחתיכה הגדולה דליכא רוב מנין ע"ש, ולפי מה שהוכחנו בס"ד מכל ראיות דלעיל לא בעינן רוב מנין, וראיתי להגאון חק"ל יו"ד סי' צ"ח שהביא דברי הכנה"ג ז"ל הנז' ופליג עליה:

והראו לי דברי הגאון מש"ז בא"ח סי' תס"א ס"ק ד', שכתב במצה שנתחמצה בתנור חמץ גמור, שצריך אותו מקום הכשר ליבון והשאר אין צריך ואם ספק שאינו יודע מקומו איה, לכאורה חד בתרי בטיל, ועיין יו"ד סי' ק"י בחניות קבוע, ודברי ספר כריתות בהא דנחל איתן וכו' עכ"ד ע"ש. והנה דברי ספר כריתות בנחל איתן הביאו הפר"ח ושפ"ד בסי' ק"י, מיהו אין ראיה מדברי הר"ש הנז' לא לנידון המש"ז, ילא לנידון הכו"ף ולא לנ"ד, דהתם גבי נחל איתן כל מקום שאנחנו זורעים בו יש לנו לומר עליו שאין כאן איסור כלל, ולהכי אע"ג דסדנא דארעא חד הוא ומחובר יחד גרע טפי מקום האיסור, ולכך יש לו ביטול בהיתר המרובה, משא"כ גבי תנור וגבי חתיכה, אנחנו באים להתיר כל התנור למלאתו בפעם אחת, וכן גבי כלי אנחנו דנים ומתירים כל הכלי בבת אחת, וכן אנחנו מתירים כל החתיכה כולה בבת אחת, דאנו נשאלים על כל הכלי ועל כל החתיכה כולה, ואין אנחנו יכולין לומר אין כאן איסור בזה הכלי ובזאת החתיכה שאנחנו דנים עליה, אלא אנחנו אומרים דאיסור שבה בטיל ברוב, ולהכי י"ל כיון דהכל הוא עצם אחד אין ההיתר מבטל האיסור, משא"כ גבי נחל איתן אין שום אדם שואל אותנו על שטח הארץ של כל העולם, ואין אנחנו דנין על כל הארץ ומתירין לזרעה, ולכן כל מקום שאנחנו דנים בו היתר לזרעו אפשר דאין שם איסור כלל, דנחל איתן איתיה במקומות אשר עתה בנויים בתים וחצרות דאין ראוי לזריעה, ואין אנחנו דנים עליהם כלום, ולהכי ליכא ראיה לכל הנידונות ההם מנחל איתן. ועכ"פ מצינו חבר להגאון כו"ף בסברא זו בפירוש, וכבר בררתי בס"ד מכמה ראיות שדבר זה הוא נכון ויציב. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.