רב פעלים/א/יורה דעה/כח

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ראובן תושב בגדאד בא לו שני כדים של יין מעיר כרכוך, בשיירא עם גוים ישמעאלים, ומצא אחד מהם פתוח, והשני שלם כהלכתו חותם בתוך חותם, ושאל לחכם ואסר לו זה הכד הפתוח בשתיה, והתירו בהנאה למכרו לגוים, מפני שהגוים אשר הביאו לו את היין הם ישמעאלים, דאין אוסרין במגען את היין בהנאה, אלא רק בשתיה, וזה ראובן לא מכר כד הזה תכף, אלא הניחו במרתף בביתו עם כד הכשר, וכדי שלא יתערב קשר בו חוט אדום, והניחו שם עד שימצא לו קונים גוים, והיה לו באותו מרתף עם אלו השני כדים עוד כד אחד של יין, שהיה לו מקודם שבאו לו שני כדין אלו, ונמצא שיש במרתף שלשה כדין, א' של איסור, ושנים של היתר. והנה אשת ראובן היתה צריכה יין שיעור ארבעים דרה"ם לעשות בו מעגון בתערובת סמנים מתוקים לרפואה בשביל בעלה ראובן, ותאמר לאשה אחת שהיתה בבית שתלך למרתף להביא יין מן הכד, ושכחה לומר לה שלא תקח היין מן כד הקשור בו חוט אדום, וזו נכנסה למרתף ומילאה כלי מלא יין שיעור ארבעים דרה"ם, והביאה לבעלת הבית ועשתה בו המעגון ברתיחה ע"י האש, אח"כ שאל ראובן מהיכן הביאו היין של המעגון, ותאמר האשה אני לקחתיו מכד א' מהשלש כדין, ואינו יודעת מאיזה כד הוא, ונסתפק ראובן אולי לקחה אותו מן כד האסור, על כן בא לשאול אם מותר לו זה המעגון העשוי מאותו היין או לאו. יורינו המורה, ושכמ"ה:

תשובה. הנה יש כאן ב' כדים של היתר, ואחד של איסור, ולכאורה יש להתיר משום כל דפריש מרובא פריש ואע"ג דכאן האיסור קבוע, וקי"ל כמחצה על מחצה, ולא התירו משום כל דפריש מרובא פריש אלא בנמצא חוץ לקביעותו או שלקחם קטן, וכאן גדול לקחם משם, מ"מ זה אינו אלא באיסור תורה, אבל נ"ד איסור דרבנן הוא וגבי איסור דרבנן לא אסרינן קבוע, וכמ"ש הרב קהל יאודה בסי' ק"י סוף סעיף ס"ג דף ל"א ע"ב, וז"ל דבר ברור הוא דלא אסרינן קבוע אלא דוקא באיסור דאורייתא, אמנם באיסור דרבנן דהיינו האיסור מצד עצמו הוא מדרבנן, אף דליהוי קבוע מ"מ ספיקא דרבנן הוי ולקולא, והכי מתבאר מדברי הטור א"ח סי' תט"ל עכ"ל יע"ש. ובאמת כן מבואר בדברי הטור שם, בתשע צבורין של מצה ואחד של חמץ, והוא כבר ביטל דליכא רק איסור דרבנן, ואע"ג דהרמב"ם ז"ל פליג בזה לא פליג אלא התם גבי חמץ וכדיהיב טעמא התם, ולא שייך הך טעמא הכא:

מיהו ראיתי לרמ"א ז"ל בהגה"ה בש"ע סי' קי"ד סעיף יו"ד, שכתב אם ידוע שמקצת גוים בודאי נותנים בו יין, ומקצתן בודאי אין נותנין בו יין, אזלינן בתר רובא, דכל דפריש מרובא פריש, אבל אסור לקנות מהם בבתיהם, דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"ל, והרי כאן איסור דרבנן הוא, דסתם יינם הוא דרבנן, ועכ"ז אוסר בקבוע, ויש להקשות על זה מדברי הטור בא"ח סי' תט"ל, שהוכיח משם הרב קהל יאודה דבאיסור דרבנן לא אסרינן קבוע. ובהשקפה הראשונה עלה בדעתי ליישב, דס"ל לרמ"א ז"ל דסתם יינם חשוב עיקרו מן התורה, ולהכי החמיר בו באיסור קבוע, וראיתי להגאון חק"ל ז"ל ביו"ד ח"א סוף סי' קצ"ט דף רע"ט ע"ב, שהביא מן הרב מנחת יעקב כלל ל"ב ס"ק כ"ו, דס"ל בפשיטות דסתם יינם לא חשיב עיקרו מן התורה, והקשה עליו דבגמרא דע"ז דף ל"ד אמרו גבי סתם יינם כל דתקון כעין ד"ת תקון, ובגיטין דף ס"ה אמרו דלא אמרינן כל דתקון וכו' כי אם ביש לו עיקר מן התורה והניח בצ"ע יע"ש. ושו"ר למהראנ"ח ז"ל ח"א סי' קי"ב, שהכריח מדברי הרשב"א ז"ל, דס"ל סתם יינם חשיב יש לו עיקר מן התורה, אחר שכבר אסרוהו משום לתא דע"ז ע"ש, וכעת לא אוכל להאריך בזה:

ברם ראיתי להגאון שפ"ד בסי' ק"י ס"ק ל"ח, שכתב תשעה חניות מוכרות ביצים מכשירות, ואחת ביצים מטריפה וכדומה, שהוא איסור דרבנן, והחנות ידוע, מהו הדין, אי נימא כל הקבוע כמחצה דמי וחד בחד אף בדרבנן ספיקו להחמיר, או'ד קבוע חידוש הוא ובדרבנן לא החמירו והולכין אחר הרוב וכו'. שו"ר שנהפוך הוא, ובניכר החניות דאיסור דרבנן לקח ואינו יודע מאיזה הוא ספיקו מותר, ולא דמי למ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות כ"א חד בחד, דהתם באין ניכר, משא"כ בניכר, ע"ס ק"א בש"ך אות ד' דכל שניכר לא אתחזק מקרי, ובאין ניכר החניות אף באיסור דרבנן אסור, כמבואר סי' קי"ד סעיף יו"ד בהגה"ה קבוע לחומרא אף בסתם יינם דרבנן וכו' עכ"ל ע"ש. נמצא הגאון שפ"ד עושה סברא להפך, דבניכר החניות אז באיסור דרבנן ספיקו מותר, ומ"ש רמ"א בסי' קי"ד הנז"ל איירי באין ניכר החניות, דבהא יש להחמיר גם באיסור דרבנן, ולפ"ז אין להקשות על רמ"א ז"ל ממ"ש הטור ז"ל בא"ח סי' תט"ל גבי תשעה צבורין מצה וצבור חמץ, דהתם איירי בניכר, ולהכי באיסור דרבנן אזלינן לקולא, והשתא לפי סברא זו שכתב השפ"ד ז"ל בנ"ד דאיירי בניכר יודה רמ"א ז"ל דאזלינן לקולא, לומר לקחה היין מכדין של היתר, ולא אסרינן משום כד האיסור הקבוע שם. ואחר החיפוש ראיתי להגאון חק"ל ביו"ד ח"א סוף סימן ק"ה דף ק"ן ע"ג שכתב, אלא דא"ה נ"מ דבדרבנן לא שייך קבוע, דאי בספק תירה ליתיה כ"ש באיסור דרבנן, וא"כ קשא טובא לרמ"א ביו"ד סי' קי"ד שאסר בסתם יינם דרבנן משום קבוע, לפי מ"ש שגם בספק תורה שרי וכ"ש בדרבנן, דכי נמי הוי במע"מ הא קי"ל ספק דרבנן להקל, וכן קשא להמוצל מאש סי' נו"ן שהקשה להמרדכי דליתסר בסתם יינם משום קבוע, גם במקראי קודש דף פ"ג הקשה בספק מוקפת דלא יברך משום קבוע, ש"מ דגם בדרבנן איתיה דין קבוע, כי על כן דבר זה צריך אצלי עוד לימוד, עכ"ל ע"ש. והנה י"ל על רמ"א גם מן הטור סי' תט"ל כמבואר לעיל, אך באמת כפי מ"ש הגאון שפ"ד נתיישבו דברי רמ"א, דהוא אירי בלא ניכר החניות, ולהכי מחמיר:

העולה מכל הנז"ל, הוה אפשר לסמוך בנ"ד על סברת כל הפוסקים הנז"ל שהבאתי, דס"ל באיסור דרבנן גם בקבוע אזלינן נקולא, ומה גם דהכי מוכח מדברי אבי התעודה רבינו הטור ז"ל, וכמ"ש הרב קול יאודה, ומ"ש רמ"א בסי' קי"ד סעיף יו"ד כבר יישבנו זה לפ"ד הגאון שפ"ד ז"ל. ברם שאלתי את השואל, כמה יין היה בכד האיסור, וכמה יין מכדים של היתר, ואמר כד האיסור היה חסר ממנו שיעור מאתים דרה"ם שהוא שיעור ביטי"ל אחד, כי כדים אלו מחזיקים במילואם כל אחד שיעור שמנה ביטי"ל, וזה הכד כשבא מן הדרך היה חסר מעט, אך אין ידוע להם אם היה זה החסרון של שיעור ביט"ל כולו מן הדרך, אולא היה חסר מן הדרך אלא רק שלשה רביעי ביטי"ל מ"מ, דהיינו ק"ס דרה"ם מ"מ ובשביל שלקחה האשה ממנו אותו היין נחסר שיעור ביט"ל, כי זה לא נודע להם, ושני כדין של היתר הנה אחד מהם לא היה בו יין אלא שיעור ביט"ל אחד וחצי מ"מ, ואחד מהם היה בו שיעור שלשה ביט"ל, ושאלנו את האשה בעת ששפכה היין מן הכד ראתה הכד מלא וכבד, או קל, ואמרה שאינה זוכרת מדבר זה, וגם לא נתנה דעתה על זה, כי הביאה היין בחפזון, ולכן נשאר הדבר הזה בספק, מהיכן לקחה היין:

ועתה לפ"ז נמצא שבזה הכד של האיסור יש יין יותר מן היין אשר בשני הכדין, כי עתה לפי דברי השואל בכד של האיסור, יש יין שיעור שבעה ביט"ל, ובשני הכדין יש ארבעה ביט"ל וחצי מ"מ, ולפ"ז יש לנו לדון דפריש מרובא פריש לגבי רוב היין, ולא לגבי רוב כדין, ונמצא נ"ד דמי לדין רוב חניות דהיתר ורוב בשר של איסור, דאיכא בזה פלוגתא בין רבני האחרונים גאוני אשכנז ז"ל, דהגאון כנסת יחזקאל בסי' כ"ד סבירא ליה דאזלינן בתר רוב חניות ולא בתר רוב בשר, וכן הוא סברת הגאון חוות דעת והגאון ישועות יעקב ז"ל, והגאון בית אפרים עשה חילוק בזה בסי' מ' ע"ש, אך הרב בינת אדם בשער הקבוע סי' ט"ז הביא ראיה דאזלינן בתר רוב בשר ע"ש, וראיתי להגאון נו"ב תניינא בא"ח סי' ע"א שכתב, ואם מביאים בשוק פירות יבשים ואין אנחנו יודעים מי הביאם, אי נימא בזה כל דפריש מרובא פריש ורוב הפירות הם מגנות של כשרים שיש להם תנור מיוחד לזה שאין בו חשש חמץ, אני אומר מאן יימר דנזיל בתר רוב הפירות, דילמא אזלינן בתר רוב המייבשים, ואין אנחנו משגיחים על המייבש ההוא אם יש לו פירות הרבה או מועט, וכן משמעות לשון הברייתא תשע חניות וכו', הרי שחישב רק מספר החניות ולא הזכיר מספר הבשר, ואולי יש בחנות אחת הרבה מאד ובתשע חניות יש בכל אחת דבר מועט, ועם כל זה איניני תוקע יתד קבוע בדבר להקל, אבל להחמיר ודאי יש לחוש עכ"ל ע"ש. ודע דאפשר לומר בנ"ד גם הגאון בית אפרים יודה דאזלינן בתר רוב יין, דהוא לא אמר בחילוק שלו דאזדינן בתר רוב חניות אלא בהיכא דידוע שכל חנות מכרה בהמה אחת, ולהכי ס"ל דתו לא משגחינן ברוב בשר, ועל כן בנ"ד דליכא האי טעמא, נראה דמודה. דאזלינן בתר רוב יין:

ולכאורה היה אפשר לומר, דאע"ג דמצינו ענין זה הוא מחלוקת בין האחרונים ז"ל, אי אזלינן בתר רוב בשר או בתר רוב חניות, ואין אנחנו כדאין להכריע בזה, הנה כל זה אי הוה איסור תורה, אבל בנ"ד דהוא איסור דרבנן אפשר דאזלינן לקולא, כסברת האומרים דאזלינן בתר רוב חניות, וכן בנ"ד נאמר אזלינן בתר רוב כדין, ולא בתר רוב יין:

אך אחר הישוב ראיתי בס"ד, דאין לסמוך על זה להתיר בנ"ד, והיינו דמצינו שגם באיסור דרבנן יש אומרים דהוי כד"ת דאוסרין בקבוע ולא אזלינן לקולא וכנז"ל, וא"כ השתא יש בנ"ד ס"ס להתמיר, והיינו ספק הלכה כמ"ד איסור דרבנן דינו כאיסור תורה לאסור בקבוע, ואת"ל הלכה כמ"ד איסור דרבנן אזלינן לקולא בקבוע, דילמא הלכה כמ"ד כל דאיכא רוב חניות דהיתר ורוב בשר דאיסור, אזלינן בתר רוב בשר, וא"כ הכא נמי דהוי רוב יין באיסור, אע"ג דהוא איסיר דרבנן אזלינן בתר רוב איסור, וכל היכא דאיכא רוב איסור, לכ"ע אזדינן בתר רובא גם באיסור דרבנן, והנה ס"ס זה הוא מתהפך ג"כ, והשתא מא"ר דאיכא ס"ס להחמיר יש לאסור אפילו בדרבנן, וכמ"ש הגאון מש"ל ז"ל בפ"ד דבכורות, ובפ"ח מאבות הטומאה, דאף על גב דספיקא דרבנן לקולא, היכא דאיכא ס"ס להחמיר אסור אפילו בדרבנן, וכן כתב הפר"ח בסימן ס"ט, ובקיצור ס"ס אית י"ג, וכ"כ הרב פני משה ח"א סי' ע"ה, וכ"כ השפ"ד, וכ"כ הכנה"ג באה"ע סי' ס"ח הגה"ט אות ל"ו בשם כמה גדולים, וכ"כ זרע אמת יו"ד סי' מ"ז, ועוד יש ויש כמה אחרונים דס"ל הכי, וכמ"ש בזה בספרי בעלי הכללים ע"ש. והרב ערך השלחן א"ח סי' ק"ד אות ג' הביא דברי שער המלך דסבר להפך ודחה דבריו ע"ש, והכי אזלא סוגיין דעלמא, דכל היכא דאיכא ס"ס להחמיר אסור אפילו בדרבנן:

אשר על כן נראה, דיש לאסור בנ"ד אותו המעגון שנעשה ביין שלקחה האשה מן הכד האחד שבשלש כדין, שהם שנים של היתר ואחד של איסור, מפני דאיכא רוביין בכד של איסור, דהשתא יש בזה ס"ס להחמיר, וכאמור:

והנה שמעתי דחכם אחד מן החכמים הי"ו אמר, מאחר דעירבו היין במעגון, ויש בזה הפסד שצריך לשופכו, דא"א למכרו לאחר, לכן דנים בזה להתיר לשתותו משום פסידא, וכל היכא דאיכא פסידא חשיב כמו היכא דלא אפשר לשתות בהיתר, דהותר לשתות זה, עכ"ד. ונראה דאין דבריו נכינום בזה, כי הנה מצינו שהרשב"א אסר סתם יינם לחולה שאין ב"ס, ואפילו לעשות לו מרחץ אסור, ומרן ז"ל בסי' קכ"ג ס"ב פסק זה להלכה, ועיין בתשובה אחרת להרשב"א שהביאה מרן ז"ל בב"י סי' קל"ד, והריב"ש אוסר סתם יינם גם לחולה שיש ב"ס, ועיין רמ"א בהגה"ה סי' קנ"ה ס"ג, גם עיין לרמ"א ז"ל בתשובה סי' קכ"ד מ"ש בזה ע"ש, ועיין ש"ך סי' קנ"ה ס"ק ט"ז, וכנה"ג סי' קכ"ג הגהב"י אות י"א, ושיורי כנה"ג סי' קנ"ה הגהב"י אות י"א וי"ב, ועיין עוד אחרונים ז"ל. והשתא בנ"ד אי הוה היין אסור במגע גוים ערלים, אין כאן צד היתר בשתיה לחולה שאין ב"ס, ואפילו דלא אפשר לו לשתות אחר בהיתר, דאנן בתר מרן ז"ל גרירן דסתם יינם של ערלים אסור בהנאה, וכן אנחנו מורין תמיד, אך בנ"ד איירי במגע גוים ישמעאלים, דקי"ל אין מגען אוסר בהנאה, וכן אנחנו מורין תמיד, ולפ"ד רמ"א ז"ל דמתיר בשתיה לחולה שאין ב"ס דהיכא דהוא מותר בהנאה הוה נראה להתיר בנ"ד, אך באמת זה אינו, דרמ"א לא התיר אלא בהיכא דלא אפשר בהיתר, וגם לא התיר אלא בחולה השוכב על מטתו ולא במתהלך על רגליו, ובנ"ד איירי בהולך על רגליו בריא כאחד האדם, וגם אפשר לו לעשות ביין אחר בהיתר, ולפ"ז אין דברי החכם הנז' נכונים כלל, חדא מי הגיד לו כל היכא דאיכא הפסד חשיב דינו כמו היכא דלא אפשר לשתות אחר בהיתר, ואין להקל משום פסידא אלא בהיכא שגדולי הפוסקים התירו בכך בפירוש, והיכא דאתמר אתמר, ועוד אפילו לפ"ד לא מהני זה בנ"ד, שהוא בריא ומהלך ברגליו, ורק שותה זה המעגון לחזק הלב ולתוספת כח. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.