רב פעלים/א/יורה דעה/כז

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ראובן שלח לו ישראל חבירו מן הכפר בערב שבת כד אחד של יין חתום כהלכה על ידי הגוי, והגיע לעיר בג'דאד שיושב שם ראובן ביום שבת, כי כן הוא מהלך הדרך בהכרח, שהיוצא מן הכפר ההוא בערב שבת יגיע לעיר בגדאד ביום שבת. והנה באותי היום היה בבית ראובן גוי אחד ישמעאלי, ומילא ראובן מן אותו הכד קנקן אחד המכיל שני מאות דרה"ם יין, והניח על השלחן לפני הגוי, והיה הגוי ממלא כוסות יין הקנקן ההוא ושותה לבדו, ואת הכד ההוא הניח ראובן בתוך המרתף עם כד אחר של יין שהיה לו שם מקודם. ואחר ששתה הגוי וקם והלך לו עם ראובן ביחד נשאר בקנקן שיעור ששים דרה"ם יין, ובאה המשרתת ולקחה אלו הששים דרה"ם ושפכה אותם לתוך כד אחד משני כדים אלו שהיו במרתף, ואינה יודעת לאיזה כד שפכה את היין הזה, ואחר שבא ראובן בקש לשפוך היין הנשאר בארץ מפני מגע הגוי, וא"ל המשרתת שפכתיו לתוך הכד שלא ידעתי שהוא אסור, ואיני יודעת לאיזה כד שפכתיו, ובא ראובן לשאול מה משפט הכדין האלה, דאין בכל אחת ששים כנגד ששים דרה"ם יין האסור במגע הגוי, וא"א לי לידע לאיזה כד הריקה את היין הזה, יען כי שניהם היו חסרים ולא היו מלאים, כי זה הכד שבא לו בו ביום מן הכפר לא היה מלא, ולכן לא יוכל לידע הדבר הזה לאיזה כד הורק היין האסור, יורנו ושכמ"ה:

תשובה. מאחר שכד האחד הוא בא מחוץ לתחום, דאסור לראובן שבא בשבילו, דהא אתעביד ביה איסורא, שהישראל שלחו בערב שבת, דידע בבירור שלא יגיע ליד ראובן אלא בשבת מחמת הרחק הדרך, ועיין סי' שכ"ה, ועיין במג"א סי' תקט"ו ס"ק כ"ו, ובמחצית השקל שם, ובש"ע להגאון ר"ז ושאר אחרונים שם, על כן נראה מחמת כן יש להתיר כד השני, דהא מבואר בש"ע יו"ד סי' קי"א, בשני כלים אחד איסור ואחד היתר, ונפל איסור לאחת מהם, ולא ידעינן לאיזה מהם נפל, כל היכא שאין האיסור רבה על ההיתר, תולין הקלקלה במקולקל, ואומרים שהאיסור נפל לכלי של איסור, ואז הכלי שיש בו היתר הוא מותר ע"ש, ולפ"ז י"ל בנ"ד, מאחר דכד אחת משתי כדין היתה אסורה בו ביום לראובן, שבאה בשבילו מחוץ לתחום, וכד השני היתה מותרת לו, יש לתלות הקלקלה במקולקל, לומר אותו היין האסור נשפך לאותו הכד שבא מחוץ לתחום, וכד השני מותר:

ברם יש לחלק ולומר נ"ד שאני, שאין אותו הכד שבא מחוץ לתחום היה אסור לעולם, אלא רק בו ביום דוקא, ואם נתלה לומר שהיין האסור נשפך לתוכו הרי אנחנו אוסרין את הכד איסור עולם, ואפשר בכה"ג לא אמרינן תולין הקלקלה במקולקל, אלא דמי זה לדין שני כלים של היתר ונפל איסור לאחת מהם, ולא ידעינן לאיזה נפל, דאוסרין שניהם משום דאמרינן מאי חזית למתלי בהאי תתלי בהאי. אמנם ראיתי להגאון ישועות יעקב ז"ל סי' קי"א סק"ה שכתב וז"ל, יש מקום ספק בזה, אם כשניתוסף איסור חמור ע"י נפילה זו, אי נימא כיון דמ"מ קדרה אחת אסורה ואחת מותרת תולין הקלקלה במקולקל, ואף שע"י זה תאסר הקדרה יותר, או דנימא כיון דיש נ"מ בין מה שהיתה הקדרה אסורה מקודם, ובין מה שהיתה נאסרת אח"כ, אין תולין שהאיסור נפל לתוכה. והנה כאשר התבוננתי בזה עלה על לבי בהך דשתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניהם שתי סאין א' של תרומה וכו', איך הדין באם התרומה של הסאין הוא תרומה שכבר זכה בה הכהן וניתן לו מאיש אחר, ושנית היא עדיין ביד הבעלים שהכהן הפרישה ויש בידו לישאל לחכם עליה ולהוציאה מידי תרומה, ואי נימא תרומה לתוך תרומה נפל, א"כ אין ביד הבעלים דהיינו הכהן לישאל עליו, דהרי התרומה השנית באה לידו מה שנתן לו הישראל, והרי היא תרומה והיא נתערבת בתרומה, וא"כ ע"י נפילה זו התרומה נאסרת יותר ממה שהיה קודם, דבתחלה היה לה היתר ע"י שאלה, ועכשיו אין לה היתר, ונ"ל דכ"מ שאין נ"מ כמו שהוא לפנינו, אך שיש נ"מ תולין הקלקלה במקולקל, והטעם דבאמת בלא"ה ספיקא דרבנן לקולא, וראוי להקל, דעל ספיקי לא החמירו, רק דאמרינן מאי חזית, אבל כיון דכמות שהוא לפנינו יש בזה צד לתלות הקלקלה במקולקל תלינן עכ"ל ע"ש. נמצא הרב ז"ל פשיטה ליה, כל היכא דבאשר הוא שם אין איסור נוסף בקופה זו, שאנו תולין בה נפילת האיסור אע"פ שיזדמן אח"כ נוסף בתליה זו איסור, דהיינו אם יהיה זה נשאל על התרומה שבקופה ויוציאנה מידי תרומה, הנה עתה דתלית הנפילה של אותה תרומה לא יהיה לה היתר ע"י שאלת חכם, לא משגיחין על מה שיתחדש אח"כ, אלא אנחנו דנים באשר הוא שם, שזה לא נשאל על אותה תרומה, דאז אין בתליה זו תוספת איסור, דתולין בכה"ג:

וראיתי להגאון תפארת יוסף ביו"ד סי' י"ב, שנסתפק כיוצא בזה בשתי קדרות א' של היתר גמור וא' של איסור שיש לו מתירין, כגון ביצה שנולדה ביו"ט וכדומה, ונפל איסור דרבנן לתוך אחת מהם, אי נימא בזה שאני אומר לתוך איסור נפל, כיון דלעת עתה אסור, או"ד כיון דהשתא גם האיסור יש לו מתירין, וכעת יאסר לעולם לא אמרינן שאני אומר, וכתב שראה להגאון בעל שער משפט שנסתפק בזה, ופשיט לה מדין המבואר בסי' ק"ץ, בנמצא כתם בין ב' נשים, דתולין שומרת יום כנגד יום, ובסיפרת שבעה שלא טבלה דקי"ל כרשב"ג דתולין הקלקלה במקולקל, ואמרינן שאני אומר הרי אף דיש לה היתר דבידה לטבול עכשיו ולטהרו, מ"מ כיון דלעת עתה מחוסרת טבילה וטמאה תולין בה, ה"ה הכא דתולין באיסור שיש לו מתירין אף דלאחר יו"ט מותר. והרב ז"ל דחה ראייתו, דהתם אף אם תולין הכתם בה לא נאסרת לעולם, דיש לה ג"כ היתר ע"י טבילה, לכן תולין בזה שנאסר קודם טבילה, משא"כ בנידון דבר שיש לו מתירין, אם תתלה לומר שהאיסור נפל לתוכו הרי אתה אוסרו לעולם בזה, וא"כ שייך לומר בזה מאי חזית דאסרת להאי לעולם שלא יהיה לה היתר כלל, ולאידך תתיר לגמרי ע"ש. ויפה השיג עליו בזה, והוא דבר פשוט דאין הוכחה לזה מדין הכתם הנז', אך הרב ז"ל אע"פ שדחה ראיה הנז', מ"מ בעיקר הדין נטה דעתו דתולין שנפל האיסור בתוך האיסור שיש לו מתירין, ואידך שרי, שכתב וז"ל אולם לאחר העיון נלע"ד ברור שתולין שנפל באיסור שיל"מ, דהעיקר משגחינן על עת הנפילה וכו' ועשה טעם לדבריו. והרב בנו של הרב המחבר שם בקונטרוס כליל תפארת נתקשה בדברי הרב מר אביו הגאון ז"ל, ושוב כתב וז"ל, אך מצאתי בישועות יעקב יו"ד סי' קי"א סק"ה דמסתפק ג"כ בזה, והכריע שם ג"כ כדברי אאמו"ר הגאון זצ"ל לדינא, דכ"מ שנוכל לומר כעת בשעת הנפילה לתלות דאיסור לתוך איסור נפל, אף שיש נפקותא דהאיסור שמקודם הינו יכולים להתירו על ידי שאלה וכדומה, והאיסור שנפל לא נוכל להתיר ויאסר הקדרה מחמת זה לעולם, עכ"ז תולין הקלקלה במקולקל, והסביר שם הטעם דבאמת בלא"ה סד"ר לקולא וראוי להקל, רק דאמרינן מאי חזית, אבל כיון דכמות שהוא לפנינו יש בזה צד לתלות הקלקלה במקולקל שוב תולין עכ"ל:

נמצא לפי דעת גאוני אשכנז האחרונים הנז' שהם ישועות יעקב ושער המשפט ותפארת יוסף, י"ל בנ"ד שהוא איסור דרבנן, תולין שנשפך היין האסור לתוך כד שבא מחוץ לתחום, משום דבאותה שעה שהריקה המשרתת את היין לכד היה אותו הכד אסור לראובן, ואע"ג דיש לו מתירין אחר שבת אין לנו לדון אלא על אותה שעה שנפל הספק, וכיון דתלינן ביה תלינן לעולם, וכד השני מותר:

ודע, דאין לומר נידון ביצה שנולדה ביו"ט שאני, דאותו היום היתה אסורה לכל העולם, ולהכי חשיב מקולקל לאותו היום, משא"כ בנ"ד בדין בא מחוץ לתחום דלכ"ע שרי, ורק לדידיה אסור בו ביום, לא חשיב מקולקל, דזה אינו, דימה לנו באחרים הלא אנחנו דנים דין זה לראובן, ובודאי לגבי דידיה אזלינן כי הוא העיקר, וכיון דהתרנו לנו משום דתלינן האיסור בכד הבא מחוץ לתחום, הותר לכל העולם, וכן ראיתי להגאון אומר לציון דף ל"ה ע"ד שכתב להדיא סברא זו, וכתב וז"ל והדבר פשוט לדעתי דאפילו באיסור שאינו אסור לכל העולם, כי אם לדידיה, כגון קונמות ג"כ תולין וכו' עכ"ל ע"ש, ועיין מ"ש בס"ד בתשובה אחרת בענין ספק כזה, איך דנין אם לו ולאחרים בשוה, או לו לחוד ולאחרים לחוד, וכאן אין לי פנאי להאריך בזה:

ועוד דע, דאין לומר דכל זה הוא אם כבר באה המעשה לפנינו ביום שבת עצמו, דעדיין הכד ההוא הבא מחוץ לתחום אסור לראובן, ובזה הוא דאמרינן תולין הקלקלה במקולקל, אבל אם השאלה הזאת באה לפנינו אחר שבת, דאז הותר אותו הכד ואין מקולקל לפנינו, לא תלינן בכה"ג, דזה אינו דודאי הסברא מחייבת אפילו אחר שבת, אנחנו צריכין לדון כפי השעה שנפל בה הספק, דהיה הכד אסור באותה שעה, וכן מוכח מדברי הגאון תפארת יוסף ז"ל שהבאתי לעיל, וכן נראה מדברי הרב פר"ת ז"ל בסי' קי"א ס"ק ה' שכתב וז"ל, ואפילו אנו דנין על שתי הנפילות כאחת, וכגון שראינו שנפל איסור ראשון לקדרה זו, וקודם ששיערנו אותה לדעת אם יש בה שיעור לבטל האיסור אם לאו, נפל איסור אחר, ולא נודע לנו לאיזה מהקדרות נפל, ושערנו ומצאנו שאין בקדרה זו שנפל לתוכה איסור ראשון שיעור ששים, השניה מותרת עכ"ל, הרי לך להדיא כמו שכתבתי וזה פשוט. ועיין עוד להגאון חו"ד ז"ל סי' קי"א ביאורים סק"ג וחדושים סק"ז, שכתב דוקא שנאכל קודם שנולד הספק בשנית, אבל אם נאכל אחר שנולד הספק בשתיהם, אע"פ שעדיין לא שאל לנו, ובשעת שאלה כבר נאכל הראשון, מ"מ מאחר שאם היה שואל קודם היינו אוסרים שניהם, גם עתה אסור יע"ש, נמצא דאזלינן בתר שעת הספק:

והנה ראיתי להגאון שפ"ד בסי' קי"א ס"ק י"א שכתב, נסתפקתי ב' קדרות א' היתר וא' אסור באכילה בלבד, ונפל איסור לאחד מהם. דאם אתה תולה באיסור אתה אוסרו בהנאה, מהו. והמשל בזה ב' קדרות א' בשר איסור וא' בשר עוף, ונפל חלב לאחת מהן, דאם תתלה באיסור אתה איסרו בהנאה, אי תולין בכה"ג והניח הדבר בספק, ובס"ק ך' הביא דברי הר"ש בתרומות פ"ז מ"ה, שהביא מן הירושלמי ב' קופות, א' חולין וא' טבל או מעשר ונפלה סאה תרומה לאחת מהן, ואין ידוע לא תלינן התרומה נפלה בשל טבל כדי להתיר קופת החולין, משום דנהי דהטבל אסור, מ"מ יש לו תקנה בהרמה, אבל אם נדמע בתרומה אין לו תקנה בהפרשה, וכתב וז"ל מזה נפשט ספק דידי, באם איסור הנאה דהוא איסור חדש אין תולין, דלא דמי לסי' ק"ץ סעיף מ"ב בהשאלתו לסופרת ז' נקיים עכ"ל ע"ש. גם הגאון חו"ד בביאורים סוף סק"ג הביא ספק זה בהיכא דהקדרה לא היתה אסורה אלא באכילה, ואם תתלה בה תאסרנה גם בהנאה, דאין תולין בכה"ג, וכתב דאין ראיה מהא דנדה דתולה בסופרת ז' שלא תולין, דשאני התם עיקר הטעם משום דמעיינה פתוח, אבל בלא טעם זה אפילו באיסור גמור אין תולין וכו' ע"ש. ועיין אמרי בינה סי' כ"ז דף מ"ח, שכתב דבריו תמוהין, דבאמת גם שם תולין כל זמן שלא טבלה, וכ"ש שם להדיא וכו', ובתרומת הבית שם מבואר להדיא וכו', ע"ש:

ודע דאל תחשוב שדברי השפ"ד והחו"ד הם הפך סברת ישועות יעקב ודעמיה דהבאתי לעיל, דזה אינו, דבאמת נידון השפ"ד והחו"ד ז"ל הוא לחוד, ונידון הישועות יעקב ודעמיה לחוד, דהשפ"ד והחו"ד מיירי בהיכא דקדרת האיסור היא אסורה באכילה דוקא, וזה האיסור שאנו תולין בה הוא איסור הנאה, דלפ"ז מעת שנפל האיסור אם תתלה אותו בקדרה זו אתה מוסיף לקדרה איסור יותר לאוסרה בהנאה ג"כ, ועל זה קאמר השפ"ד והחו"ד דאין תולין, דהשתא יש לומר מאי חזית, ובזה גם הישועות יעקב מודה וכן שער המשפט ותפארת יוסף ג"כ יודו בזה דאין תולין, אך נידון הישועות יעקב איירי באיסור גמור שנפל לתוך קופה שהיא ג"כ איסור גמור, שאם נתלה בה אין אנו מוסיפין לקופה זו באשר הוא שם איסור יותר ממה שהיה בה, ורק האיסור שבקופה שהוא התרומה שבה יש לו מתירין ע"י שאלת חכם, ואחר שתלינו בה זה האיסור שנפל אין לה מתירין ע"י שאלת חכם, ועל זה קאמר הרב ז"ל, כיון דעתה באשר הוא שם קודם שנשאל לחכם, יש בקופה זו איסור בודאי, כלומר יש בה תרומה בודאי, ואין נעשה בה יתרון באיסור שבה, אע"פ שאם יעשה זה שאלת חכם תמצא יתרון במה שתלית הנפילה בה לא משגיחינן בזה, וכן הענין בנידון דאיירי ביה השער משפט ותפארת יוסף, דהקדרה יש בה איסור שיש לו מתירין אחר היום, כגון ביצה שנולדה ביו"ט, דבזה תולין האיסור שנפל לקדרה זו, משום כי באשר הוא שם הקדרה אסורה, אע"פ שאח"כ תהיה מותרת לא משגיחינן אלא כפי מה שהיתה בשעה שנפל האיסור, ובזה אפשר גם השפ"ד והחו"ד יודו, כי הם לא אמרו אלא בהיכא דנוסף איסור מחמת תליה זו גם בשעת שנפל האיסור, דהקדרה היתה אסורה באכילה, והאיסור שנפל הוא אסור בהנאה, ונמצא מוסיף לקדרה איסור חדש תכף ומיד:

והנה בעתה, בעת שאני מעתיק תשובתי זו בס"ד, כדי לשלחה למערכת הדפוס בירושלם תוב"ב, בא לידי ספר זבחי צדק לקוטי דינים למוה"ר זלה"ה, אשר בחודש הזה נשלם מבית הדפוס של פה עירינו יע"א, וראיתי שהעתיק בסי' קי"א ס"ק כ"ה דין השפ"ד וחו"ד הנז', וסיים וז"ל, והגם דהרב ישועות יעקב בסק"ה פסק דתולין לא נקטינן כוותיה, חדא דהם רבים, ועוד דרבינו השפ"ד חכים טובא, ועוד דהם לחומרא עכ"ל. ואחהמ"ר אגב שטפיה לא דק בדברי הגאון ישועות יעקב, דדינו לחוד ודין השפ"ד לחוד, וכדכתיבנא, ומאד תמהני בזה דהוא ראה דברי הישועות יעקב שכתב בזה"ל, דכ"מ שאין נ"מ כמו שהוא לפנינו אף דיש נ"מ וכו', ובנידון השפ"ד יש נ"מ כמו שהוא לפנינו, דהקדרה אסורה באכילה, ואם תתלה האיסור בה אתה אוסרה בהנאה, אך באמת הישועות יעקב לא כתב זה אלא בנידון דנקיט דהקופה יש בה תרומה שהיא איסור בודאי, ורק יש לה מתירין ע"י שאלת חכם, ולכן קאמר כל דעתה שלא נשאל לחכם אין נ"מ אז תולין בה וזה ברור ופשוט. ושו"ר שבאמת השפ"ד עצמו כתב סברה זו של ישועות יעקב, דהא כתב השפ"ד שם בסק"ה וז"ל, ומההיא דסי' ק"ץ סעיף מ"ב השאלתו לסופרת שבעה נקיים, דתולה בה אף שמקלקלת שסותר מעיינה, אפ"ה תולה בה, אין ראיה, דלעת עתה טמאה היא, משא"כ איסור הנאה איסור חדש הוא עכ"ל, הרי לך להדיא דסבר כסברת ישועות יעקב ז"ל, אך הענין הוא כדכתיבנא בס"ד דבנידון השפ"ד יודה הישועות יעקב, ובנידון ישועות יעקב יודה השפ"ד ז"ל:

הנה כי כן, שפיר למדנו לנ"ד מסברת הגאונים האחרונים שהם ישועות יעקב ושער המשפט ותפארת יוסף, דיש לתלות יין האסור באותו הכד שבא מחוץ לתחום, אשר בו ביום אסור היה לראובן בעה"ב, אע"ג דיש לו מתירין אחר שבת, יען כי באשר הוא שם בעת שנפל הספק שאנחנו תולין האיסור בזה הכד, אין אנחנו מוסיפין איסור יותר לראובן בתליה זו, יען כי זה היין שבקנקן היה מגע גוי ישמעאל, דאינו אסור אלא בשתיה, ואינו אסור בהנאה, ואיתו היין שהיה כבר שבא מחוץ לתחום הוא ג"כ אסור לראובן בשתיה, ואינו אסור בהנאה, כי הוא יכול ליתנו במתנה לאחרים. ואין לומר עכ"פ איכא איסור נוסף בזה בו ביום, באותה תליה דתלינן בזה הכד, יען כי זה הכד היה יכול ראובן ליתנו לאחרים לשתותו, אך עתה דתלינן יין האסור בזה הכד נאסר גם בו ביום ליתנו לאחרים, דזה אינו, דבאמת יכול ליתנו לגוים בו ביום, ורק לישראל אסור ליתנו, וכיון דיכול ליתנו או למכרו לגוים בו ביום, אין זה ההפרש שנאסר ליתנו או למכרו לישראל חשיב תוספת איסור, ברם אי הוה עובדא שזה היין נאסר במגע גוי ערל, דאוסר היין בהנאה ג"כ, אה"ן לא תלינן בהכי, דהא גם בו ביום מתחדש תוספת איסור בתליה זו, דהא נאסר בהנאה ג"כ ע"י תליה זו:

וכל זה שכתבנו היינו היכא דאנו דנין דבר זה לגבי ראובן בעה"ב, דאותו היין היה אסור לו בו ביום, אבל לגבי אחרים דהיה מותר להם בו ביום, יש להסתפק אי אמרינן דיש לדון להם דין אחד בפ"ע, ולאסור להם השתי' כדין, או"ד כיון דשרינן הכד האחד לראובן שרינן לאחרים ג"כ, ודבר זה יתבאר מתשובה אחרת שכתבתי בענין זה (והיא נדפסה קודם תשובה זו) בס"ד, ושם הבאתי מ"ש רמ"א בסוף סי' ק"ב, והגאון חו"ד שם סק"ח והגאון פליתי ס"ק יו"ד דלא כהמג"א ע"ש, ועוד בתשובה אחרת בחלק א"ח דברתי בענין כיוצא בזה, ופלפלתי בחכמה בס"ד, ומשם באר"ה, כי עתה אין לי פנאי להזכיר ענין זה פה:

והנה ראיתי להט"ז ז"ל בא"ח סי' תקט"ו ס"ק ט"ו, דרש"י כתב טעם האיסור מי שהובא לו מחוץ לתחום אין בו משום איסור אלא רק הוא קנס בעלמא, וכתב עליו הרב חמד משה ז"ל, כי הרא"ש הוא דכתב כן בשם חכמי לוניל, אבל מדברי רש"י משמע הטעם משום שנעשה בו איסור, אלא הואיל שהוא איסור דרבנן לא אסרו על אחרים ג"כ, והאריך בענין זה ובדברי רש"ל ומהרש"ח ע"ש, ועיין בית מאיר מ"ש בענין זה, ועיין נהר שלום ס"ק וא"ו, ובאחרונים עוד שם בסי' תקט"ו:

נמצא אפילו בהביא הגוי מעצמו לישראל מחוץ לתחום, איכא דסברי לדעת רש"י ז"ל שפסק מרן ז"ל כוותיה, הא דאסור לישראל הבא בשבילו לאו משום קנס, אלא מדינא דהו"ל נהנה ממלאכת יו"ט במה שהביאו מחוץ לתחום, אע"ג דלא נעשה איסור בגוף הדבר, ורק לאחרים הקלו בזה, ולפ"ז בנ"ד גרע טפי, שהישראל שלח לחבירו את היין אע"ג דידע בודאי שיגיע הגוי בשבת, די"ל אין האיסור בזה משום קנם, אלא משום דאתעביד ביה איסורא, אבל באמת המג"א ז"ל נראה דסבר גם בכה"ג דנ"ד, מה שאסרו לישראל הבא בשבילו הוא משום קנס כדין המבטל איסור לכתחילה, דכ"כ סוף ס"ק כ"ו. ועיין מחצית השקל שם ע"ש, ולפ"ז גם לסברת הרב קהל יאודה בסי' קי"א ס"ק וא"ו שכתב, מסתברא דאי נפל וכו' אשר הבאתי דבריו בתשובה אחרת נמי, אין לתלות האיסור בדבר זה, ויש להאריך עוד בזה, ואין הפנאי מסכים:

והנה לענין הלכה בנ"ד לא מלאני לבי להתיר כד השני, אא"כ יוסיף על היין שבכד השני שיהיה ששים פעמים כנגד אותם ששים דרה"ם של יין האסור, ואז מותר בין לראובן בין לאחרים. והשי"ת יאיר עינינו תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.