רב פעלים/א/יורה דעה/כד

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ערל עשה בביתו שכר מתמרים, ודרך מעשה השכר הזה הוא כך, מניחים התמרים בתוך הדוד על האש למשוך מהם שכר, והוא הזיעה היוצאת ע"י הקנים, וזה השכר הראשון הוא נקרא בערבי ג'גיע"י, שאינו טוב לשתיה והוא חלש הרבה, ואח"כ מניחים זה השכר הנקרא ג'גיע"י לבדו לתיך הדוד, וצורפים אותו צירוף שני שמושכים ממנו זיעה ע"י הקנים לתוך כלי אחר, וזו הזיעה היא שכר טוב וחזק הנקרא בערבי דובאר"ה, ונשאר בדוד פסולת שהוא מים בעלמא ושופכין אותו. והנה כדי למתק השכר לעשותו טוב מאד, מניח תרנגולים בתוך הדוד הראשון עם התמרים, כשמושך מהם הזיעה הראשונה שקורין ג'גיע"י, ולפעמים מניח התרנגולים עם השכר שקורין ג'גיע"י כדי למשוך ממנו השכר הטוב שקורין דובאר"א. ובאו לשאול אם מותר לישראל לשתות מזה השכר, כיון דהתרנגולים הם נבלה ששחטם הערל. והמעשה שבאו לשאול עליה היתה, שהערל הניח בתוך הדוד על האש תמרים מעוכים כראוי שיעור עשרים קב, והניח עמהם שני תרנגולים שעולים חצי קב מ"מ, ומשך מהם שכר הראשון שקורין ג'גיע"י, וכשמשך שכר השני לא הניח תרנגולים כלל, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. הנה פשוט שהזיעה של דבר איסור אסורה, כמו ממשו של איסור, וכן פסק מרן ז"ל בשה"ט ביו"ד סי' קכ"ג סעיף כ"ד, אגואה אדרינט"י של עכו"ם אסור בהנאה כיין עצמו, וכתב בהג"הה פירוש דבריו, יין שעושין מן יין נסך, אע"פ שאינו רק זיעה מן הנסך הרי הוא כאיסור עצמו ע"ש, ודין זה הביאו מרן ז"ל בב"י מקורו מתשובת הריב"ש ז"ל סי' רנ"ה, וכתב שכ"כ בס' א"ח ע"ש, והריב"ש הביא ראיות לזה, ובכלל ראיותיו הוא מדין טיפת חלב שנפל על חתיכת בשר בקדרה וניער וכיסה וכו' דהכל מצטרף לבטל החלב, וטעמא הוא משום זיעת כיסוי, ההבל מתפשט בכל החתיכות ומתערב בכולן, אלמא הזיעה הוא כאיסור עצמו ע"ש, ועיין תשב"ץ ח"ג סי' רצ"א, ותשובת מהרמ"ב שרמז עליהם בשיו"ב אות טו"ב מ"ש בזה. והרואה יראה שגם אותם שרצו להתיר בשכר של אגואה ארדינט"י הנז', יודו בזיעה של שאר איסורים, דאסורה באיסור עצמו משום דהתם אית להו טעמא להתיר דליתיה בשאר איסורים, ועיין פרי הארץ ח"ב יו"ד סי' י"ג, וגו"ר כלל ד' סי' ט', ובית דוד סי' כ"ד, והרב חק"ל יו"ד ח"א סי' נ"ד ע"ש. ובאמת דין זה דזיעה הוא פשיט כבעתא בכותחא, דהכי קי"ל בדיני איסור והיתר, דכיסוי הקדרה נאסר מחמת זיעה העולה ונבלעת בו, אע"פ שאינו נוגע בגוף האיסור, וזה ברור:

וגדולה מזו תמצא, שאפילו לענין קידוש חשיב השכר שהוא זיעה משקה גמור, וכמ"ש הגאון בית יעקב ז"ל בסי' נ"ז, די"א על יין שרופים הוא זיעה בעלמא, ואין מקדשין עליו, ודחה דבריהם, והוכיח מדין הריב"ש הנז"ל, ועיין ליד אהרן א"ח סי' תמ"ב מה שהאריך בזה יע"ש. גם עוד גדולה מזו מצינו להרב דבר משה א"ח סי' י"ז, שכתב השכר בעי נטילה משום טיבול במשקה, דאע"פ שהוא זיעה חשיב כיין עצמו ע"ש, ועוד יש לציין על מקומות אחרים בענין זה, אך אין צורך, כי דבר זה פשוט וברור:

ומה שיש להסתפק בנדון השאלה, שהערל הניח התרנגולים בתמרים כשמשך מהם שכר הראשון שקורין ג'גיע"י, ובשכר הב' לא הניח, ונמצא דזה שכר הב' שקורין דובאר"ה הוא זיעה דזיעה, ואפשר דשרי בכה"ג, הנה גם ספק זה אינו, דודאי לא שנא זיעה מן זיעה דזיעה. וראיתי מפורש יוצא דבר זה במראית העין להגאון החסיד רבינו חיד"א ז"ל דף ע"ו ע"ג, דמורה אחד התיר שיצרפו השכר הנקרא אגואה ארדינט"י עוד צירוף אחר, כדי שיהיה זיעה דזיעה, והתיר זה ע"פ תשובת אדמת קודש ח"ב ביו"ד סי' י"ג, וכתב הגאון חיד"א ז"ל דאין דבריו מחוורין, ואין לסמוך עליו בהיתר זה, ודחה ראייתו, וסו"ד כתב וז"ל, ולכל הדברות אין ראיה כלל להתיר בצירוף אחר צירוף, וכמ"ש עכ"ל, הרי הגאון חיד"א ז"ל דחה היתר זה בשתי ידים, וכתב שאין לסמוך על זה, ואסור בכל גוונא:

והנה אנא עבדא תמיהא לי טובא בדברי המתירין בזיעה דזיעה, דהוה הפך הלכה פסוקה דקי"ל להלכה בלי חולק, והוא דאם כיסה תבשיל של בשר בכסוי של חלב, או איפכא, צריך ששם כנגד כל הכסוי, אפילו אם הכיסוי נקוב למעלה שיוצא ההבל דרך שם, מ"מ הטעם שבכסוי נכנס בתבשיל, וכנז' בש"ע יו"ד סי' צ"ג בהגהה, ודין זה הביאו בב"י והוא מוסכם להלכה, דהכי קי"ל באמת, ועיין שפ"ד שם סק"ד ע"ש, והא הכא האיסור של הכסוי הוא זיעה דזיעה, יען דלא היה ממשו של חלב בכסוי אלא זיעתו, דעלתה אליו ונבלעה בו, ועתה כשכיסו בו קדרה של בשר יוצא ממנו זיעה ויורדת לקדרה, ונמצא זיעה זו היוצאה ממנו היא זיעה דזיעה, והדברים קל וחומר דהאי זיעה היוצאה מן הכסוי לקדרת בשר יוצאה מזיעה בלועה שאינה בעין, והזיעה שיוצאה בצירוף שני של השכר יוצא ממשקה שהוא בעין. ותמהני יותר על הגאון חיד"א ז"ל, אמאי לא דחה דברי המתיר בזיעה דזיעה מדין הכסוי הנז', שהוא הלכה ברורה, דהלא הריב"ש הביא ראיה לאסור השכר מדין הזיעה של איסור, והמתיר יצא לחלק בין זיעא לבין זיעה דזיעה, דסבר שהריב"ש מודה בזיעה דזיעה דמותר, ובאמת דין זה של הכסוי שהבאתי אנא עבדא הוא תיובתיה דהמתיר:

ואין להתיר בנידון השאלה מטעם ביטול בששים, דהיינו אע"פ שהתמרים הם עשרים קב, והתרנגולים חצי קב דליכא ששים, מ"מ יש לומר כיון דהתמרים היו מעוכים הרבה ע"י עסק אדם שיבא למעכם כמה ימים בזא"ז, קודם שימשוך מהם הזיעה על האש, ולכן כפי הטבע יוצא מהם זיעה מרובה מכל קב וקב, יותר מזיעה היוצאת מחצי קב התרנגולים כפלי כפליים, מחמת שבשר התרנגולים אינו מעוך, הנה אפילו אם נניח במונח דכן הוא ואיכא ששים, לא מהני הכא, חדא כיון דהרתיחו התמרים והתרנגולים בתוך הדוד על האש, כבר נאסרו התמרים מכח התרנגולים, דליכא ששים בתמרים כנגד התרנגולים, ואז הזיעה היוצאה מחלק התמרים היא אסורה בודאי, ועוד איכא טעמא אחרינא דהתרנגולת אינה בטלה בתמרים אפילו אי איכא ששים, דיש לתרנגולת דין חתיכה הראויה להתכבד דלא בטלה, מיהו בזה הטעם יש לפקפק דאולי התרנגולת נפגם טעם בשרה אחר בישולה מעט מכח התמרים, ואז אינה ראויה להתכבד, וצריך להתיישב בזה, מיהו בעיקר הדין לומר דיוצא זיעה מן התמרים ביותר מפני שהם מעוכים אין זה ברור, ועל הרוב נ"ל דלא שנא, ולכן יש לאסור השכר הזה שעשאו הערל מכח התרנגולים שהם נבילות שנתן לתוך הדוד. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.