רב פעלים/א/יורה דעה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png יורה דעה

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. מעשה שהיה שהביאו עז אחד לשחוט, והעז היו קרניו מעוקמים הרבה, ומקצתם שוכבים על הצואר, וא"א לשחטו, אא"כ יניח הסכין בין הקרנים ובין הצואר לשחוט, ונסתפקו בדבר, והורה להם חכם אחד שיכניסו הסכין תחת הקרניים, וישחטו העז, ואע"ג דמקצת מן הסכין הוא מכוסה, מ"מ במקום ששוחט בו כנגד הסימנים אינו מכוסה, יען שמקום שחיטת הסימנים היה בין קרן לקרן, ואינם מכוסים. והגם דמרן ז"ל לא התיר בכה"ג אלא רק בדיעבד, הכא נמי הוי דעבד, דא"א לשחטו בענין אחר. ואין לומר דזה לא הוי דעבד, דיכול לחתוך הקרן ואח"כ ישחוט, זה אינו דאם יחתוך הקרן הוי צב"ח, וכן עשו. ועתה שואלים אם יפה הורה החכם הנז' בדבר זה, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. מה שהורה החכם הנז' מסברה דנפשיה, דמשום צב"ח עבדינן בדיעבד ולא יחתכו הקרן, לא יפה עשה להורות כן, מסברת הראש בלתי ראיה והוכחה, ובלתי עיון בספרי דבי רב, שנראה לו דבר זה פשוט, ולא נכנס לבית הספק, על כן צריכין אנחנו לעיין בסברא זו. והנה מצינו להרב שפתי דעת בסי' כ"ד סק"ח, דתחלה הוה פשיטה ליה דלא עבדינן צב"ח משום חומרא בעלמא, ורק אמידי דאסור גם בדיעבד, ואח"כ כתב, וי"ל כיון שאין אנו מתכוונין לכך שרי, וסיים וצ"ע ע"ש:

והנה אנן בדידן צריך לברר דבר זה, והוא דמצינו בגמרא דע"ז דף י"ג, אין מקדישין בזה"ז, ואם הקדיש תעקר, איזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה, ע"ש. וכתב המרדכי צב"ח דרבנן, דאמרו אין מקדישין משום דחשו לתקלה ודחי צב"ח דרבנן, עכ"ל. והרמב"ן ז"ל בחדושיו כתב, יש לתמוה איך שרינן צב"ח, ולא שרינן למפרקנהו תחלה. וי"ל דכיון דאמר רחמנא סוסיהם תעקר, אלמא אין צב"ח אסור לתקנתם של בני אדם, שלא יבואו לידי תקלה באיסורי הנאה וכו', דבעלי חיים לצורך אדם שחיטתן וצערן מותר, עכ"ל ע"ש. וסברא זו דהותר צב"ח לצורך אדם, מפורשת שם במשנה, דתנן בזמן שהוא בפ"ע קוטע אצבעו ומוכרו לו ע"ש. ולא אמרינן משום צב"ח לא ימכרנו לגמרי, או ימכרנו לאחר, אלא שרינן לקטוע אצבעו בעבור הנאתו שיש לו במכירתו להם. ולפ"ז נראה דה"ה בנ"ד, מאחר דחש מרן ז"ל לסברת האוסרין לכתחלה, יש להורות דיחתכו הקרן ולא יעברו על ס' האוסרין, דהוי לצורך אדם למעבד שחיטה מעליא, ולא חיישינן לצב"ח דלא גרע משאר צרכי אדם, ואפילו אם יצדד האדם לומר אין זה נקרא צורך אדם, דצורך אדם נעשה בשחיטה ואינו מוכרח לזה, הנה עכ"פ נחשב ד"ז למצוה למעבד מצות שחיטה מעלייתא. ומצינו להרב הכנה"ג ז"ל בח"מ סי' רע"ט, הגה"מ אות וא"ו שכתב וז"ל, ובמקום מצוה לא חיישינן לצב"ח, כדמשמע בפ"ק דע"ז גבי ההיא דאם הקדיש בהמה תעקר, וכ"כ בשלטי הגבורים ר"פ במה אשה עכ"ל. ובודאי נידון זה של הקרן חשיב מצוה, למעבד שחיטה כתקנה לכתחלה:

ודע כי היתר צב"ח לתשמישן של בני אדם ולהרוחתן, נראה שהוא מוסכם מכמה מקומות, וכן איתא בפסקי תוס' בפ"ק דע"ז, צב"ח אין איסור אלא כשמצערה בלא ריוח עכ"ל. ועיין נמוקי יוסף בפ"ב דמציעא, שהקשה כיון דצב"ח דאורייתא, זקן ואינו לפי כבודו למה אינו פורק. ותירץ בשם הר"ן ז"ל, כיון דצב"ח הותר לתשמישן של בני אדם, כ"ש לכבודם בשב ואל תעשה, דגדול כבוד הבריות ע"כ. ועיין נו"ב תניינא ביו"ד סי' יו"ד, מ"ש שם:

ומה שהביא רמ"א ז"ל באה"ע סי' ה', מהגאון מהרא"י ז"ל בפסקים וכתבים סי' ק"ה, דמותר למרוט נוצות מאווזות חיים, הנה מהרא"י ז"ל הוסיף להתיר שם ג"כ לחתוך לשון העוף שידבר, ואזנים וזנב הכלב כדי לייפותו ע"ש. והרב ז"ל שם הביא ראיה מפרק שמונה שרצים, דאר"י הרוצה שיסתרס תרנגולו יטול לכרבלתו, גם בסוף דבריו זכר להא דנימוקי יוסף בשם הר"ן ז"ל הנז', ועיין שבות יעקב ח"ב סי' ק"י שהביא דברי מהרא"י ז"ל, וחילק בין דבר המצוי לדבר שאינו מצוי, ולכאורה יש לפקפק בחילוק זה, מיהו גם לדידיה לא החמיר אלא באותו מנהג שזכר, שהוא הפך מנהג כל העולם, וכמ"ש בסו"ד וז"ל, אבל לעשות צב"ח כזה בשביל הנאה מועטת ודאי לא עבדינן, בדבר שהוא נגד מנהג כל ישראל, עכ"ל ע"ש:

והשתא מ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל בסי' ק"ב, דאסור להושיב עוף טהור על ביצי עוף טהור שאינו מינו משום צב"ח, לכאורא נראה דבריו תמוהים, מהך דיטול כרבלתו של תרנגול שהביא מהרא"י ז"ל, וגם מהך מתניתין דע"ז הנז"ל, ונראה להדחק בדבריו ולומר, אולי לא אסר אלא בהיכא דאפשר לו להושיבו על ביצי עוף מינו, וכיון דאין לו הפרש בזה לענין הרווחה דידיה למה יעשה צב"ח להשיבו על אינו מינו, אבל אם אין לו אלא רק ביצים שאינו מינו יודה הרמ"ע דמותר משום הרווחתו. ועיין להרב יד מלאכי בכללי הדינים, סי' תקכ"ט, יע"ש:

והנה לכאורה יש לתמוה, אם בשביל ריוח האדם וצרכו התירו צב"ח, איך משום צב"ח עבדי איסורא לבטל כלי מהיכנו, וכנז' בש"ע א"ח סי' ש"ה סעיף י"ט, גבי בהמה שנפלה לאמת המים וכו'. ואחר הישוב נראה דהתם שאני, שיש לחוש שתמות מאותו הצער, ומשום הכי התירו, ויש בזה נמי איסור בל תשחית, כיון דיש לחוש שתמות, ולהכי התירו לבטל כלי מהיכנו. והגאון נמוקי יוסף בפ"ב דב"מ כתב, הגאונים ורב אלפס פסקו כרבא דצב"ח דאורייתא, והכי מוכח פרק מפנין דף קכ"ח דשרינן ביטול כלי מהיכנו שהוא איסור דרבנן משום צב"ח דאורייתא, ומיהו דוקא בצער גדול, אבל בצער מועט לא, דתנן בפרק משילין גבי אותו ואת בנו שנפלו לבור, דלא שרינן ליה להעלותו, אלא יעשה לו פרנסה במקומו, דלאו צער הוא כולי האי, עכ"ל. ונ"ל צער גדול דנקיט הרב, היינו דאית ביה חשש מיתה, דאיכא בזה נמי משום בל תשחית, וכאשר אמרנו:

ומה שתמצא עוד בש"ע א"ח סי' ש"ה סעיף ך', דמותר לומר לגוי לחלוב בהמתו בשבת משום צב"ח, הנה מפורש שם בספרן של ראשונים, דהתירו בזה משום סכנת הבהמה שתסתכן מרוב החלב, וכמ"ש במחב"ר סי' ש"ה, וסי' רמ"ו יע"ש:

מיהו עדיין יש להקשות בהא דפרק מפנין, דהתירו לבטל כלי מהיכנו מהך דנועל הדלת בפניה והיא מתה, דמס' ע"ז דף י"ג הנז"ל, ואע"ג דהתם אין מקדישין הוא דרבנן, וכאשר נתקשו בזה הפוסקים, אך לזה יש לתרץ בס"ד, דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו, וכמ"ש הרב מג"א ז"ל בסי' ש"ה ס"ק י"א, עמ"ש הרמב"ם ז"ל דאסור להעלותה בידים, אע"ג דאיכא צב"ח, אין לדמות גזרות חכמים זו לזו, וכונתו לומר אע"ג דאיסור טלטול אינו אלא מדרבנן, דדמי למבטל כלי מהיכנו שהוא מדרבנן אפ"ה לא התיר הרמב"ם ז"ל, דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו, וכתב הרב תוספת שבת סע"ק ל"ג, דמוכח בהרמב"ם כמ"ש המג"א ז"ל, ובאליה רבא השיג עליו, וליתא וכמ"ש, וכ"מ בסמ"ג וכו' ע"ש:

ועתה נשוב לנידון השאלה, אע"ג דנצדד לומר אין חתיכת הקרן חשיב צורך האדם, כי האדם צרכו נגמר בשחיטה, וחתיכת הקרן מצרכינן ליה בשביל מצות השחיטה, מ"מ מוכרח לומר דאיכא מצוה בחתיכת הקרן למעבד מצות שחיטה לכתחלה. וכבר הבאתי לעיל מן הכנה"ג שכתב בשם שלטי הגיבורים, דבמקום מצוה לא חיישינן לצב"ח. ועוד. י"ל, איכא בנ"ד צורך אדם ג"כ, כי השוחט לא ירצה לשחוט לו זו העז, דלא בעי לעשות בדיעבד, וא"כ זה מותר לחתוך הקרן בשביל הרווחתו, כדי שיקבל השוחט לשחוט לו. מיהו אם הקצב הזה יש לו שותף גוי, שהוא שוחט לצורך גוי, ואפשר שיקח זה העז וישחטנה הגוי בשביל הגוים יקח לו, ולא יבא לחתוך הקרן לעשות צב"ח, כיון דאפשר בהכי, ואין לו הפרש בזה לענין הריוח. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.