רב פעלים/א/אורח חיים/כב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png אורח חיים

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. בעיר הזאת במביי יע"א, הרשות הרבים רחבים יותר מט"ז אמה, ויש כאן אשה שאין לה בעל, ויש לה קרון שרוכבת בו תמיד, ומושכים אותו הבהמות שלה, והמשרת של הקרון הוא גוי שכיר אצלה, ולפעמים זו האשה אחר שתדליק ותקבל שבת, יהיה לה איזה צורך לשלוח חפץ לבית אחר, או ליקח חפץ משם, ויש לה משרתים שעדיין לא קבלו שבת, ועדיין יש שהות ביום, והיא שולחת משרת שלה לבית אחר להוליך חפץ או להביא, וחוזר אצלה מבע"י קודם חשיכה, וקודם בין השמשות, אם מותר לעשות כן, מאחר שהיא קבלה שבת, ומציצו בש"ע סי' רס"ג סעיף י"ז שכתב מי שקבל שבת קודם שחשיכה, מותר לומר לחבירו לעשות לו מלאכה, ונראה דה"ה בנידון השאלה דידן נמי דמותר, דמאי שנא מהא דסי' רס"ג, על כן יורינו אי דמי הא להא, או לאו. ושכמ"ה:

תשובה. לא דמי נידון השאלה לדין דסי' רס"ג שזכר השואל, יען כי בנידון השאלה איכא איסור דשביתת בהמה שאסור מן התורה, וזו האשה כיון דקבלה עליה שבת נתחייבה באיסור שביתת בהמתה, כי הבהמות שלה הם, וכמ"ש בשאלה, וידוע דאיכא פוסקים רבים דס"ל איכא דין רה"ר בזה"ז מדאורייתא, וכאשר כתבתי בזה במ"א דיש רבים סוברים דעת מרן ז"ל כן, ואנחנו קבלנו סברת מרן ז"ל, וגם אנשי במביי כמונו בזה. ואע"ג דאיכא דס"ל דעת מרן ליכא איסור רה"ר מן התורה בזה"ז, כתבתי במ"א דאין זה עיקר, ולכן אע"ג דלא גזרו בבהמה שבות דרבנן, וכדאיתא בסי' ש"ה סעיף כ"ב, מ"מ הכא איכא איסור תורה לדעת כמה גדולים דמוציא מרה"י לרה"ר, וגם מעביר ד"א ברה"ר, ומאחר דהאשה בעלת הבהמות אסורה לעשות אז, גם בבהמתה אסור, דכל מה שהאדם מצוה עליו מן התורה מוזהר עליו נמי בבהמתו, וכל דבר שאינו מוזהר עליו אלא רק מדרבנן אינו מוזהר בבהמתו. ועיין מש"ז סי' רמ"ו סוף הסימן, ועיין א"א שם ס"ק ט'. והך דינא דסי' רס"ג שזכר השואל שאני, כיון דהעושה המלאכה עדיין לא קבל שבת, ואותו שקבל שבת אינו עושה כלום, אלא רק אמירה בלבד, התירו האמירה בכה"ג, וכמפורש בפוסקים, וזה ברור:

מיהו ראיתי להגאון רבי עקיבא איגר ז"ל, בתוספותיו על המשניות בשבת פ"ה מ"א, שנסתפק אם הנשים מצוות על שביתת בהמתן, היכא דליכא משום מחמר, כיון דהוי רק עשה, י"ל דהוי כדין מ"ע שהז"ג דנשים פטורות, ואע"פ שהם חייבים בקידוש היום מהיקש דזכור ושמור, י"ל דוקא בקידוש דהיינו הזכירה, אבל בשאר מ"ע פטורות. ושוב ציין על הר"ן ז"ל בפרק כ"ב, שכתב בכל מילי דשבת נשים שוים לאנשים ע"ש, ובאמת דבר זה ברור הוא דנשים שוים לאנשים בדבר זה, וכן ראיתי להגאון מש"ז סי' ש"ה אות א' שכתב כן בפשיטות, וכ"כ עוד בפשיטות בסי' תר"ח אות א', דבכל מ"ע של שבת נשים חייבות, ע"ש:

וראיתי להגאון שם אריה בא"ח סי' ב' שנסתפק בזה, וכתב שרב אחד אמר לו שיש ראיה דנשים חייבות בעשה דשביתת בהמה, ממ"ש בשבת דף נ"ד בפרתו של ראב"ע, דמשמע דהאשה מצווה בשביתת בהמתה כמ"ש רש"י ותוספות דהטעם משום שביתת בהמתה, והוא השיב לאותו חכם דאין מזה ראיה די"ל שהיתה מחמרת אחריה, ובלאו דמחמר גם האשה מצווה, וכתב עוד שם דמדברי הר"ן ליכא הוכחה, דכל שישנו בשמירה היינו לאו, דכ"מ שנאמר השמר פן ואל הוא ל"ת, ואין זה ענין לעשה דשביתת בהמה, עכ"ד:

והנה מה שדחה הגאון הנז' אותה הוכחה שהוכיח אותו חכם מפרת שכינתו של ראב"ע, משום די"ל שהיתה מחמרת אחריה אין זו דחיה, דחימור מאן דכר שמיה הכא, אך נ"ל לדחות ראיה זו מטעם אחר, והוא די"ל התם שכינתו היה לה בעל, וכיון דיש לה בעל הפירות שלו, וקנין פירות כקנין הגוף דמי, ונמצאת פרה זו היא של בעלה, ומחוייבת האשה בהשבתה מצד הבעל שהוא איש:

ברם תמהני על הגאונים הנז', איך הם מסתפקים בדבר זה, דהדבר ברור הוא דחייבת האשה במ"ע כזו ג"כ, דידוע אפילו למ"ד תוספת שבת מן התורה, היינו מ"ע הוא דאיכא בזה וליכא איסור לאו, ועיין מג"א סי' רס"א ס"ק ח' ואשל אברהם שם, ועיין במש"ז סי' תר"ח, וא"כ השתא האשה שקבלה שבת מבע"י בהדלקת הנירות למה תאסר במלאכה כמ"ש בסי' רס"ג, והלא עתה קודם חשיכה לא יחול אפילו על האנשים אלא רק איסור עשה, והנשים פטורים במ"ע שהז"ג, ולמה יהיו אסורים במלאכה בקבלת שבת מבע"י, אלא ודאי מוכרח אתה לומר דבכל מילי דשבת שוים הם לאנשים, ואפילו בעשה בלבד, ואין לחלק ביניהם כלל, ולכן מוכרח לומר דהאשה חייבת גם בשביתת בהמה כאיש, אע"ג דלית כאן אלא עשה בלבד, וזו ראיה שאין עליה תשובה:

הנה כי כן, עלה בידינו דבר ברור בנידון השאלה, אע"ג דליכא איסור מחמר, כי אם רק איסור שביתת בהמה, יש לאסור לאשה לשלוח שלוחה ע"י מלאכה זו של בהמתה, דחייבת היא בשביתת בהמתה אחר שקבלה עליה שבת, דהא איכא בזה איסור תורה לדעת כמה גדולים ומרן ז"ל עמייהו, דיש בזה"ז דין רה"ר מן התורה בעיר במביי, שהדרכים שלה רחבים ט"ז אמה:

וראיתי להגאון מחנה חנוך ז"ל ח"א, במוסך השבת דף נ"ג ע"ד, שנתעצם בדבר זה של שביתת בהמה כיון שהוא מ"ע שהז"ג, למה הנשים חייבות, ונתפלא שלא ראה ד"ז בשום פוסק, וכתב דזה תינח לפי סברת הריטב"א, דס"ל הכלל הזה אינו אלא במצוה שבגוף האדם, כמו ציצית ותפילין וסוכה וכדומה, אבל למול הבן שאין זה מצוה שבגוף רק על דבר אחר, האשה ג"כ חייבת, דלהכי אצטריך קרא דאותו ולא אותה, ללמד דאין האשה חייבת למול בנה, ולפ"ז גם שביתת בהמה חייבת האשה, דאין זו מצוה שבגופה, אך להתוספות ושאר ראשונים דתירצו תירוצים אחרים בהך דאותו דגבי מילה, צ"ע למה יהיו הנשים חייבות בשביתת בהמה ע"ש. ולמדנו מדברי הריטב"א ז"ל שהביא לנו הגאון הנז', דיש טעם אחר לחייב הנשים בשביתת בהמה אע"ג דהוו מ"ע שהז"ג, ובעיקר הדין גם הוא מודה דלכ"ע נשים חייבות בשביתת בהמה, ורק נתעצם למצוא טעם לזה:

גם ראיתי להרב כתב סופר א"ח סי' נ"ו, שהעלה למ"ד תוספת שבת ויו"ט דאורייתא גם נשים אסורות מדאורייתא, ודוקא לענין תוספת, אבל זולת תוספת דשבת ויו"ט, כל איסור עשה דהזמן גרמא נשים פטורות מדאורייתא, דשאני תוספת דילפינן מיוה"כ, ברם יש להסתפק למ"ד תוספת שבת דרבנן, אם נשים אסורות מדרבנן וכו', וסו"ד העלה דכל היכא דליכא רק איסור עשה דשוא"ת דהז"ג לחוד מסתברא לומר דהטילו עליהם איסור עשה זו, שלא לחלק בין אנשים לנשים ע"ש, ויש לדבר בכל זה, ואין לי פנאי עתה להאריך:

ושו"ר להגאון מש"ז בסי' רס"ו סוף הסימן שכתב וז"ל, ודע שאני מסתפק בתוספת שבת שיש בו מן התורה מ"ע, כמבואר סי' רס"א ס"ב וביוה"כ קל וחומר, או מרבוייא, אם מוזהר על שביתת בהמתו באותו זמן, דביוה"כ גופא אפשר דאין מצווה על שביתת בהמתו כמו ביו"ט וכו', וא"כ דיו באפשר. וגם בשבת כתיב למען ינוח ולא בתוספת שבת וכו' וכעת עדיין צ"ע בזה עכ"ל. וא"כ לפ"ד אלו נידון השאלה דאסרנו משום שביתת בהמה גוף האיסור הוא בספק, אך גם לפ"ד מוכרחים אנחנו לאסור משום דהוא ספק תורה, ויש לדבר בענין הספק שלו, וכעת אין פנאי להאריך:

וראיתי עוד להגאון מש"ז הנז' בסי' ש"ה אות ד' שנסתפק, אם החמירו בעשה מספק או לאו, וגם ספק זה לא פשיט ליה, ע"ש. ועפ"ז הספק שלו אמרתי דיש לעשות בזה השאלה דנ"ד ס"ס, והוא דנחשוב לדין זה של רה"ר בזה"ז מן התורה לספק, ונאמר ספק הלכה כמ"ד רה"ר בזה"ז דרבנן, ולכ"ע לא גזרו. בבהמה שבות דרבנן, ואת"ל הלכה כמ"ד גם בזה"ז איכא רה"ר מן התורה שמא לא החמירו בעשה מספק. אך באמת אין זה ס"ס, דהא ספק זה דפלוגתא דרה"ר בזה"ז הוא חסרון ידיעה מאתנו, ולא שייך למימר על זה ספק השני דשמא לא החמירו בעשה מספק. מיהו יש לעשות הס"ס כך, לפ"ד המש"ז בסי' רס"ו שנסתפק אם מוזהר על שביתת בהמתו בזמן תוספת שבת או לאו, ויש בזה ס"ס, והוא ספק הלכה כמ"ד רה"ר בזה"ז דרבנן, ולכ"ע לא גזרו בבהמה שבות דרבנן, ואת"ל הלכה כמ"ד רה"ר בזה"ז דאורייתא, שמא אינו מוזהר על שביתת בהמתו בתוספת שבת, וס"ס זה הוא מתהפך:

אמנם עכ"ז נ"ל דאין להתיר בס"ס זה, חדא דאין לסמוך להתיר איסור שבת לכתחילה בס"ס בלבד, ועוד דספק זה של רה"ר הוא גרוע, מפני שיש סוברים דעת מרן ז"ל רה"ר בזה"ז מן התורה, וא"כ לדידהו הוי ספק זה נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו. על כן נ"ל להורות שלא תעשה האשה כזאת, לשלוח שלוחה בקרון בבהמות שלה אחר שקבלה שבת. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.