רב פעלים/א/אורח חיים/כ

רב פעלים ‏ א אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנה נסתפקתי בענין תולש בשבת מן המחובר, אם תלש בפיו יש בזה איסור תורה כמו תולש בידו, או"ד זו תלישה כלאחר יד ואיסורה מדרבנן דוקא, ונ"מ נמי בזה בחולה שאין בו סכנה, דשרי למעבד ליה איסורא דרבנן, והוצרכו בעבורו לתלוש פרי אחד, אי אמרינן דאין בזה איסור תורה ושרי למתלש בפיו את הפרי. וראיתי דבר זה הביאו הגאון מג"א ז"ל בסי' של"ו ס"ק י"א, שהביא שם דברי רש"י ז"ל בסוכה דף ל"ו, בנושך בפיו מן המחובר אין לך תלישה גדולה מזו, וכתב על זה מ"מ אפשר דאין חייב עליה דאין דרך תלישה בכך, כמ"ש בשבת דף ע"ג שאם זרק אבן על האילן והשיר פירותיו פטור, וכתב רש"י דאין דרך תלישה אלא ביד או בכלי וה"ה במפרק ודש עכ"ל, וכתב הרב מחצית השקל דהמג"א מסתפק בלשון רש"י אם דבריו בסוכה שכתב אין תלישה גדולה מזו, הם עיקר, או"ד דבריו שכתב בשבת אין דרך תלישה אלא ביד או בכלי עיקר, וכיון שנסתפק המג"א בזה איזה לשון עיקר להכי כתב לשון אפשר, עכ"ל. והרב אליה רבה הביא דברי המג"א, משמע דהכי ס"ל כנודע. וגם הגאון שלחן עצי שיטים בדיני הקוצר סעיף ג' פסק בפשיטות, דהנושך בפיו פטור אבל אסור יע"ש:

מיהו הגאון בכור שור שציין עליו אשל אברהם, ס"ל בפשיטות דיש בזה חיוב תורה, כמ"ש רש"י בסוכה דאין לך תלישה גדולה מזו, וכתב דהכי משמע בעירובין דף כ' דתלישה ברגל הוי תלישה, ומ"ש בשבת דאין דרך תלישה אלא ביד או בכלי ה"ה בפה וברגל, רק אטו כי רוכלא וכו', ולא אתא למעוטי זריקה, ואע"ג דאמרינן במנחות דף ע' ואי גחין ואכיל פירוש במחובר בטלה דעתו אצל כל אדם, אלמא דאין דרך אכילה בכך, צ"ל לפי פירוש רש"י בסוכה דלענין אכילה בטלה דעתו ולא שמה אכילה, אבל מ"מ תלישה מקריא, וכיון דרש"י פירש כן להדיה ולא מצינו חולק עליו, מי יקל ראשו להכריע נגדו בפרט באיסור סקילה דחמיר ע"ש. ועיין להגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף מ"ש בשם מהר"י אלפנדארי ז"ל, שנתקשה מהך דמנחות, ובמחב"ר הביא דברי בכור שור הנז', דס"ל דרך אכילה לחוד ודרך מלאכה לחוד ע"ש. ועיין במרכבת המשנה הלכות תרומות פרק י"א הלכה כ"ו שהביא קושית מהר"י אלפנדארי הנז', וכתב במח"כ אין כאן מקום עיון, דה"ק הש"ס אי גחין ואכיל פירוש שהכניסו לבית הבליעה בעודו מחובר בטלה דעתו, ואה"ן אם תלשו בפיו ואח"כ בלעו חייב מיתה וחומש. ושוב הביא בשם הרב מהר"י מאיו שתירץ אכילה לחוד ומלאכה לחוד וקליסיה ע"ש, ועיין בתי כהונה ח"ב בבתי אבות דף כ"ו ע"ב, ושמן המור דף מ"ז ע"ד, מ"ש על קושית מהר"י אלפנדארי הנז' יע"ש:

והנה ודאי לשון רש"י בסוכה שכתב אין לך תולש גדול מזה, מוכרח לומר דכונתו לומר שהוא תולש גמור מן התורה, ומה שפירש הגאון בכור שור דברי רש"י בשבת דאתא למעוטי זריקה הוא אמת, וכן ראיתי לרבינו המאירי ז"ל בשבת דף ע"ג וז"ל, שאין דרך תלישה או פריקה אלא ביד או בכלי ולא בזריקה, והילכך אין כאן איסור סקילה וכרת או קרבן בשוגג אלא שאסור בכך, והרי הוא תולש ומפרק כלאחר יד עכ"ל. ולפ"ז ספק שנסתפק המג"א אינו ספק, והתולש בפיו אסור מן התורה לדעת רש"י, וכמ"ש בכור שור, וכן הסכמת הרב תוספת שבת, כמ"ש בכור שור:

ונראה לי בס"ד להביא ראיה דתלישה בפה חשיב תלישה גמורה מן התורה, דהא קי"ל גבי חליצה דגדמת חולצת בשיניה, וכנז' בגמרא דיבמות דף ק"ה, וכ"פ בש"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף ל"א, ואפילו אינה גדמת אם חלצה בשיניה כשרה בדיעבד, וכנז' שם בסעיף למ"ד בהגה"ה ע"ש, והנה ודאי חליצה ותלישה ענין אחד הם, וכמו דגבי חליצה דכתיב וחלצה נעלו אם חלצה בשיניה חשיב חליצה גמורה מן התורה, כן ה"ה בתלישה אם תלש בשיניו חשיב תלישה מן הקרקע:

ואחר הישוב ראיתי די"ל ולומר לענין שבת שאני, דקי"ל בדיני שבת כל שהוא כלאחר יד פטור עליו, וכיוצא בזה מצאתי למרן ז"ל בב"י א"ח סי' ל"ב שהביא מס"ה וז"ל וצריך שיכתוב בימינו, כ"כ בס"ה סי' ר"ה מדאמרינן בס"פ הקומץ וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ואפילו דיעבד פסול וכו', דאין לומר דוקא בשבת דגמרינן ממשכן אין מועיל כלאחר יד אבל בעלמא כשר, אין סברא לומר כן, שיכתוב ספר תורה תפילין ומזוזות כהלכתן בשבת ולא יהיה חייב, אמנם גבי שחיטה כתיב וזבחת ותנן נפלה סכין ושחטה פסולה, הא הפילה כשרה אפילו כלאחר יד, ואפ"ה פטור בשבת משום דהוי כלאחר יד, עכ"ל. ולפ"ז אין ראיה לדין השבת מדין חליצה, דהתם אע"ג דחליצה בשיניה הוי כלאחר יד, חשיבה חליצה גמורה מן התורה כדין השחיטה דכתיב וזבחת ואפ"ה אם הפיל את הסכין ושחטה דהוי כלאחר יד חשיב שחיטה גמורה מן התורה, משא"כ לענין שבת דכל דהוי כלאחר יד פטור ואינו חייב מן התורה, לכך תלש בפיו דהוי כלאחר יד פטור, והגם דאם תלש בשמאל ודאי דמחייב, נמצא השמאל לא חשיב כלאחר יד בתלישה, וגבי חליצה משוינן דין חליצה בשמאל עם דין חלצה בשיניה, יש לומר דהשינים חשיבי כלאחר יד טפי משמאל. מיהו קשיא לי בזה דהא מצינו גבי כתיבה בשבת אם כתב בשמאל פטור, נמצא דחשבינן לשמאל כלאחר, וא"כ אש גם גבי תולש אמרינן דמחייב דתלש בשמאל, צריך שיהי' נמי מחייב גם התולש בפיו. ואמר לי בני ידידי כה"ר יעקב הי"ו, דיש לחלק ולומר כתיבה בשמאל גריעה טפי, דודאי אינו יכול לכתוב כתיבה שלימה בשמאל כמו שכותב בימין, אבל תולש בפיו יכול לתלוש תלישה שלימה כמו שתולש בידו, דרק דרך התלישה הוא כלאחר, אבל גוף התלישה אין בו מחסור כלל, עכ"ד נר"ו, ונומיתי לו כן דברת:

והנה הראיה שהביא בכור שור מעירובין דף ק' גבי איסור הילוך ע"ג עשבים בשבת, דמשמע יש תולש מן התורה גם ברגלים, אין זו ראיה, די"ל מ"ש אסור היינו מדרבנן ועיין למאמר מרדכי שהביא מן מהרש"ל בביאור לסמ"ג דמפרש האי איסורא הוא מדרבנן ע"ש, מיהו מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ש הלכה ה'. דנקיט להא למהלך ע"ג עשבים בשבת עם מלאכות דאורייתא, ש"מ דס"ל דהוא איסור תורה:

ואמרתי להוכיח בס"ד דתולש בפיו אע"פ שהוא כלאחר יד חייב מן התורה מהא דאיתא בירושלמי, ברוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק, חייב משום זורה, ודין זה פסקו רמ"א ז"ל בהגה"ה סי' שי"ט בשם מהרי"ל ואור זרוע, וכ"כ בעל הרוקח והכי נקטי כמה גדולים, ואע"ג דהאחרונים פקפקו מקצתם בזה היינו, חדא משום דהוי דבר שאינו מתכוין, ועוד דס"ל תלמודא דבבלי פליג על הירושלמי בזה, משום דאין חיוב זורה אלא במפריש אוכל מתוך פסולת, וכאן ברוק מאי ברירה עושה, וכמ"ש מהר"י חאגיז ז"ל בעץ החיים במלאכת הבורר, וכ"כ הרב נשמת אדם כלל ע"ו אות א' דתלמוד בבלי פליג על הירושלמי:

נמצא תלמוד ירושלמי וכמה גדולים שנמשכו אחריו, ס"ל בזורה בפיו אע"ג דהוא כלאחר יד חייב מן התורה, ואפילו מאן דפליג על זה לאו משום דס"ל זורה כלאחר יד הוא ולהכי פטור, אלא משום דס"ל דהוי דבר שלא במתכוין, או משום דאין כאן זריה כלל, דאין זורה אלא במפריש אוכל מתוך הפסולת, וא"כ השתא י"ל דה"ה כאן בתולש בפיו דחייב מן התורה, דמאי שנא מן זורה בפיו:

ואחר הישוב אמרתי בס"ד דיש לחלק בין הא להא, דהתם בזורה עיקר המלאכה נעשית ברוח, דהו אם זרה בידו ולא היה רוח כלל אינו חייב, וכתב המג"א דמשמע מהגמרא דאינו חייב אלא דוקא בהיות הרוח בשעת זריה ממש, אבל אם בא הרוח אח"כ פטור, ולכן כיון דחיוב הזריה הוא מכח הרוח, לכך אם רקק ברוח דהיה הרוח מנשב כאורחיה, אין זריה זו נחשבת כלאחר יד, משא"כ תולש בפיו כל מלאכת התלישה גופה נעשית בפיו שהוא כלאחר יד, דאין דרך תלישה בכך:

ועוד נ"ל לחלק בס"ד, התם ברוקק ברוח לא עביד שינוי בגוף המעשה הזאת של הזריה, דאם רוצה לזרות את הרוק ואינו רוצה להבליעו בכסותו, אין לו דרך אחרת לעשות כי אם באופן זה, ונמצא זריה זו עביד לה כאורחה בלי שינוי, משא"כ תולש בפיו תלישה זו של הפרי עביד לה בשינוי, דהדרך הוא לתלוש הפרי בידו ולא בפיו. ועוד נ"ל לחלק חילוק קרוב לזה גבי רקיקה גם בימות החול פעמים מבליע הרוק בכסותו או משליכו בקרקע, ולפעמים רוקק באויר ברוח, ונמצא רקיקתו ברוח אינה שינוי, דפעמים רבות עושה כן גם בימות החול, משא"כ תלישת פרי מן המחובר אין דרך בני אדם לתלוש אלא ביד או בכלי ולא בפיהם, ולכן כיון דגוף המעשה דתלישה בפה היא משונית, דאין דרך לתלוש, חשיבה כלאחר יד ופטור עליה:

והנה בזה החילוק יש לתרץ קושיא אחת שיש להקשות בהא דרוקק חייב משום זורה, דמאי שנא ממוציא בפיו דפטור משום דאין דרך הוצאה בכך כדאיתא בשבת דף צ"ב, דהתם שאני דאין דרך להוציא דבר אחר בפיו אלא רק בידו, ולכך כיון דהוציאו בפיו ולא הוציאו בידו חשיב שינוי, והוי כלאחר יד ופטור, והראיה אם הוציא אוכל בפיו בשעת אכילתו קודם שלעסו ובלעו ה"ז חייב, דאורחיה בהכי גם בימי החול, משא"כ ברוקק באויר ברוח אין זה שינוי, דגם בימי החול לפעמים הרבה עושה כן לרקוק באויר ברוח, ואין זה שינוי אלא חשיב כאורחיה:

מיהו נ"ל דודאי הוצאה בפה הוי שינוי וכלאחר טפי מתלישה בפה, ולכן אין לדמות הא להא, ולהקשות על מאן דס"ל תלישה בפה יש בה איסור תורה, ומאי שנא מהוצאה בפה דאין בה איסור תורה, די"ל הוצאה שמוציא חפץ או דבר אחר בפיו ודאי הוא שינוי טפי מתולש בפיו, ולהכי חשיב כלאחר יד טפי, ואין בו איסור תורה:

ודע דהא דמותר למצוץ ענבים בפיו, כדאיתא בסי' ש"ך ס"א, התם שאני משום דהוא דרך אכילה באדם שהוא דש וטוחן ומחתך המאכל בפיו בשעת אכילתו, ועיין מג"א שם סק"ב שכתב אע"ג דאסור לינק מן הבהמה (בסי' שכ"ח סעיף ל"ג) היינו משום דדרכו בכך, אבל הכא אין דרכו בכך לא גזרי ע"ש. ובאמת ביונק מן הבהמה ליכא איסור ולכך הותר בגונח משום צערא, ואמרו בגמרא דכתובות דף ס' דהוי מפרק כלאחר יד, ופירש רש"י משום דאין דרך לינק בכה"ג ע"ש, ויש בזה מקום לפלפל, ואין הפנאי מסכים:

שו"ר להרב טל אורות שהביא דברי רש"י ז"ל דסוכה הנז"ל, וכתב נראה מדבריו אם תלש בפיו חייב חטאת, וזה דבר תימה שהרי מצינו לענין הוצאה אם הוציא בפיו פטור דאין דרך הוצאה בכך, וכן לענין כתיבה הכותב בפיו פטור, וכדאיתא פרק הבונה דף ק"ד, ומאי שנא מלאכת תולש, ועוד בתוספתא דשבת פרק יו"ד תני בהדיא התולש בפיו פטור, ע"ש. והנה מה שהקשה מדין הוצאה כבר כתבתי לעיל דלא קשיא מכאן, דהוצאה בפיו גריעה טובא מן תלישה בפיו, וגם מכתיבה בפה לא קשיא, דהתם גרעון וחסרון הכתיבה שהיא בפה ניכר ונרגש לעיני הכל, שהיא ודאי כתיבה משונה, שא"א להיות אפילו בערך החצי מכתיבת היד, ולכך פטור עליה מן התורה, דהוי כלאחר יד, טפי ומה שהקשה מן התוספתא הנה הרמב"ם ז"ל לא פסק בחיבורו הך תוספתא, ובודאי ס"ל שבשתא היא זו, ואמרתי טעם לזה דהא קתני בתוספתא הנז' תולש בשמאל חייב ותולש בפיו פטור משמע דס"ל הפה חשיב כלאחר יד טפי משמאל, וזה תימא דגבי כתיבה אם כתב בשמאל פטור:

גם עוד י"ל דהרמב"ם ס"ל מ"ש בעירובין אסור להלוך ע"ג עשבים בשבת הוא איסור תורה היכא דמתכוין לזה, וכתבתי לעיל דכן משמע מדבריו בפ"א מה"ש, ולכן ס"ל דלא קי"ל כהאי תוספתא דקתני ברגליו בפיו פטור. גם י"ל עוד דהרמב"ם ס"ל מ"ש בגמרא דף ע"ג בשדא פיסא לדקלא איירי בתלושים ועומדין בין המכברות, אבל אם תלש תמרים מעיקרן אפילו בזריקה לבד חייב, וכ"ש בפיו. ושו"ר להרב נשמת אדם כלל י"ב אות א' שהביא דברי רש"י ומג"א הנז"ל, וכתב ודאי משמע מדברי רש"י בסוכה דתולש בפיו חייב מן התורה, אך זה תלוי בפלוגתא בהא דהושיט ידו לתוך מעי בהמה ודלדל עובר דחייב משום עוקר דבר מגידולו, ולפ"ז גם תולש בפיו חייב משום עוקר דבר מגידולו, אבל לדעת הרמב"ן דלא שייך עוקר דבר מגידולו י"ל דתולש בפיו פטור ע"ש. ועיין אמרי בינה סי' ל"ב דף ל"ג שהביא דבריו וגמגם בהם, וכעת אין לי פנאי להאריך בזה:

נמצינו למידין בתולש בפיו לדעת כמה רבוותא חייב מן התורה, ויש דס"ל דאין בו איסור תורה, על כן אם תולש לצורך חולה שיש בו סכנה ודאי מורין לו לתלוש בפיו היכא דאפשר. אבל לצורך חולה שאין בו סכנה אע"ג דהותר לו איסור דרבנן, אין זה נחשב איסור דרבנן, כיון דאיכא רבוותא דס"ל שהוא איסור תורה, וכן שבות דשבות דהתירו במקום מצוה לא חשיב תלישה בפה דין שבות, ואסור לומר לגוי לעשות תלישה בפה אפילו במקום מצוה. והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.