רב פעלים/א/אורח חיים/יט

רב פעלים ‏ א אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מאת החכמים הי"ו, אם מותר לדוך בשבת על ידי שינוי תמרים ואגוזים יחד, שע"י הדיכה יהיו האגוזים נימוחים ונבלעים בתמרים, ונעשים התמרים כמו עיסה, וקורין זה בערבי מדגוגה, ואם מותר לעשות כן בשבת ע"י שינוי כדי לאכול לאלתר. ויש שדימו זה למ"ש מרן ז"ל בסי ש"מ סעיף יו"ד, המקבץ דבילה ועשה ממנה עגולים, או שנקב תאנים והכניס החבל בהם עד שנקבצו גוף א', הרי זה תולדת מעמר וחייב, וכן כל כיוצא בזה, ע"ש. וא"כ השתא אם נחשוב גם זה המדגוגה דאסור משום מעמר כמו המקבץ דבילה ועושה ממנו עגולים, הנה ודאי שרי כדי לאכול לאלתר, וכמו דין הבורר, וכמו שמצינו להרשב"א דיליף דין הטוחן מדין הבורר, והביאו מרן בב"י סי' שכ"א, וכן בטל אורות דף ל"ה ע"ד, יליף מהא לענין דש דשרי כדי לאכול לאלתר, וה"ה דשרי כאן כדי לאכול לאלתר. על כן יורינו, ושכמ"ה:

תשובה. בהשקפה הראשונה עלה בדעתי, לדמות נידון השאלה למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שבת ה"ג, ואם גבנו ועשאו גבינה חייב משום בונה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד, ה"ז דומה לבנין, ולפי"ז דיכת התמרים הנז' שקורין מדגוגה, שעושה כל החלקים חלק אחד וגוף אחד, שנדבקים ונכללים זע"ז ונעשים כמו עיסה אחת, ה"ז דומה לבנין. ושוב הראו לי דברי הגאון מג"א ז"ל בסי' ש"ט ס"ק י"ז, גבי מקבץ דבילה דחייב משום מעמר, שכתב וצ"ע למה לא יתחייב בזה משום בונה, וכמ"ש ס"ס שי"ט גבי מגבן, וצ"ל דלא מקרי בונה אלא כשמכוין ליפותו ולהשוותו, עכ"ל ע"ש. ולכאורה חילוק זה דוחק, דמנ"ל לחלק בין גבינה לבין עיגולים שעושין מן הדבלה, דגם בעגולים נאמר מכוין להשותן וליפותן, ועוד קא חזינן דהרמב"ם כללא כייל וטעמא טעים משום דמקבץ חלק אל חלק עד שיעשו גוף אחד, ולא נכלל דבר זה של היפוי בדבריו אלו כלל וכלל, ונראה דגם המג"א עצמו נרגש בדוחק דבריו, ולכן נקיט בלשונו וצ"ל דלא מקרי וכו', כלומר בעל כרחינו צריך לחלק בהכי, כדי לתרץ הקושיא, ובאמת אין לעשות הכריח מן איזה קושיא, יען דאפשר לתרץ הקושיא באופנים שונים, והא קמן בקושיא זו שכבר תירץ הרב דוד עראמה ז"ל, בביאורו להרמב"ם בפ"ח, שכתב כיון שהוא גידולי קרקע יותר יש לדמותו למעמר, ואפילו שהוא לקולא, דהבונה בכל שהוא, אבל בגבינה דלא שייך עימור מחייבינן ליה משום בונה, ע"ש. מיהו גברא רבא אמר מילתא, אין אנחנו כדאין לדחות דבריו. וראיתי להגאון פני יהושע בשיטתו לביצה דף י"ב בד"ה בגמרא דאי וכו', שכתב חילוק אחר בהא דמגבן חייב משום בונה, וחילוק שלו נכלל בחילוק המג"א ז"ל, וסיים שאחר שלא מצא לשום פוסק או מפרש שמחלק בכך, על כן עדיין צריך לו עיון, ע"ש:

והנה צריך לנו לדעת אם סברה זו דס"ל דאיכא בנין באוכלים, הוא דבר מוסכם מכל הפוסקים או לאו, יען דכפי הסברא דבר זה קשה מאד לאומרו, מאחר דאמרינן אין בנין בכלים, איך יהיה בנין באוכלים, וכי גריעי כלים מאוכלים, אדרבה מסתברא דבכלים שייך בנין טפי מאוכלים. והנה מקור דין זה דמגבן חייב משום בונה הוא בגמרא דשבת דף צ"ה, והיא ברייתא דרבי אליעזר ע"ש, וראיתי להריטב"א בשיטתו שם, שכתב רבי אליעזר הוא דסבר הכי, אבל רבנן דפטרי קסברי אין דישה אלא בגידולי קרקע, ורבנן אחולב ומחבץ נמי פליגי, אבל ר"ח כתב דחולב ומחבץ ומגבן דברי הכל היא, ומביא ראיה וכו' ע"ש. גם עוד ראיתי להריטב"א ז"ל בשיטתו לעירובין דף ל"ה ע"א, בד"ה אביי ורבא, שכתב מאי דאמר מרן ז"ל דבמה שהוא חיבור גמור דינו כאהל להיות בו בנין וסתירה, דין אמת הוא, שאפילו המגבן הוה ס"ד התם לומר שיש בונה, אלמלא דהוו אוכלין, וכו' ע"ש, משמע דס"ל להריטב"א דרבי אליעזר הוא דסבר שייך בנין באוכלים, אבל רבנן פליגי עליה וס"ל אין בנין באוכלים, והא דקאמר בברייתא וחכ"א אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות קאי גם ארישא, ופליגי רבנן גם במגבן דס"ל אין איסור בזה אלא מדרבנן, וכן הוא סברת התוס' ז"ל במגילה דף ז' ע"ב בד"ה כאן וכו'. והרב המגיד בפ"ח מה' שבת ל"ז, העתיק הברייתא הנז', וכתב נחלקו הראשונים בביאור ברייתא זו, יש מי שסבר שחכמים נחלקו על כולן שאינן אלא משום שבות, ויש מי שפירש שלא נחלקו אלא מהמכבד ואילך, וכן הכריע ר"ח בראיות, וכן כתב הרב אלפאסי בתשובה וזה דעת רבינו וכו' ע"ש. וראיתי להגאון פרי מגדים בפתיחה להלכות יו"ט פ' א' אות ט', שהוכיח מן התוספות דמגילה הנז' כמו שכתבתי, והקשה מדברי הרמב"ם בהלכות שבת משמע מגבן חייב משום בונה מן התורה, ובהלכות יו"ט משמע דס"ל מדרבנן, ומה שתירץ בזה לא זכיתי להבין, יע"ש:

נמצא איכא רבוותא דס"ל איסור מגבן משום בונה הוא מדרבנן, וצריך להבין כיון דמן התורה אין בנין באוכלים למה אסרו רבנן. ונראה לכאורה לפרש טעמא, משום דמחזי כעובדין דחול, וכמו שאסרו לגרור גבינה במגררת המיוחדת לה משום עובדין דחול, ועוד כיוצא בזה. ואם כנים אנחנו בטעם זה, א"כ גם נידון המדגוג"ה הנזכר בשאלה יש לאסור משום עובדין דחול. מיהו אחר הישוב ראיתי, דאין לנו הכרח לפרש טעמא דאיסורא במגבן משום עובדין דחול, אלא י"ל אע"פ דמן התורה אין בנין באוכלים, אסרו במגבן משום דדמי לבנין, וכדמצינו כיוצא בזה בגמרא דשבת דף קמ"ז, דמקשי והאנן תנן אין מעצבין את הקטן, ומשני התם בחומרי שדרא דמחזי כבונה, פירוש חליות של שדרה שנתפרקה, ע"ש, והתם אינו אסור מן התורה משום דלא שייך בנין באדם, ועכ"ז אסרו חכמים משום דמחזי כבונה, וכן ה"ה הכא, אע"ג דאין בנין באוכלים אסרו חכמים במגבן משום דמחזי כבונה. ועיין להגאון מש"ז בסי' ש"ל ס"ק וא"ו, דכתב מ"ש בלבוש דביום הלידה הוה פקוח נפש, קשה דלאו בונה ממש אלא מחזי כבונה, ע"ש:

ועוד מצינו נמי בשבת דף צ"ד ע"ב, גבי גודלת דר"א מחייב מן התורה, וחכמים אוסרים משום שבות, ומפרש בגמרא דר"א ס"ל יש בזה איסור בונה מן התורה, וחכמים ס"ל אין דרך בנין בכך, ורק אסור מדרבנן משום דדמי לבנין, ע"ש. ולפ"ז גם בדין המגבן לסברת הראשונים דס"ל רבנן פליגי עליה דר"א, דאין בזה איסור אלא מדרבנן, טעמא דידהו כהך דגודלת משום דדמי לבנין. ועוד יש לומר טעם אחר בגודלת, טעמא דרבנן משום דעומדין לסתירה, ועיין במג"א סי' ש"ג ס"ק ך'. ודע כי בגודלת אע"ג דאיכא תרי טעמי הנז', חדא דאין שייך בניין באדם, ועוד דעומדין לסתירה וכדכתיבנא, עכ"ז הסמ"ג פסק כר"א שיש בזה איסור תורה, וכתב אליה רבא בסי' ש"ג ס"ק מ' דגם ראב"ן והר"ן פסקו כסמ"ג ע"ש. מיהו הרמב"ם ז"ל פסק כחכמים דהאיסור הוא מדרבנן, וכן נראה דעת מרן ז"ל בש"ע, ויש לפלפל בזה ואין כאן מקום להאריך:

והנה יש לחקור לסברת הרמב"ם ודעמיה דס"ל במגבן חייב מן התורה משום בונה, אם היינו דווקא כשעושה לסעודת בין הערבים, אבל כדי לאכול לאלתר שרי, וכדקי"ל גבי בורר, או"ד שאני איסור בנין מאיסור בורר, וגם כדי לאכול לאלתר אסור. ומצינו להרשב"א בתשובה שהביאה מרן בכ"מ פרק כ"א, שכתב בהא דא"ר פפא מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן, היינו כשהוא לצורך מחר, או לבו ביום, אבל אם לאכול לאלתר מותר, כמו שמצינו בבורר דבאוכל לאלתר מותר, ע"ש. והגם דהרב שלטי הגבורים בפרק כלל גדול טען על דברי הרשב"א, וכי כל מלאכות כולן שרי לעשותן כשצריך לאלתר, ומה שהתירו בבורר לאכול לאלתר שאני וכו', מ"מ בסוף דבריו כתב שראוי לסמוך על הרשב"א, וכן מרן בבית יוסף סי' שכ"א הסכים כהרשב"א, ועיין טל אורות שהביא כל זה, ופלפל שם ע"ש. וא"כ. השתא אפשר לומר דה"ה הכא גבי מגבן דינא הכי דשרי לגבן באוכל לאלתר:

ברם ראיתי דזה אינו, חדא ידוע כל שאוכל אחר שעה לא חשיב לאלתר, וזה המגבן צריך לו יותר משעה עד שיושלם הגיבון, ועוד אפילו אם נניח שיהיה נשלם הגיבון ברבע שעה, ויכול לאכלו לאלתר, עכ"ז לא דמי לבורר וטוחן, והיינו, דגבי בורר כשנוטל הפסולת בידו הוי דרך אכילה, דהא א"א לאכול הפסולת עם האוכל, ולכן נטילת האוכל מהפסולת היא אינה מלאכה, אלא דרך תיקון האוכל הוא זה, שיהיה ראוי לאכילה, ולכך נוטלו מן הפסולת, וכל שהוא אוכלו לאלתר שרי, דנראין מעשיו בנטילת האוכל שהוא מתכווין ליטול האוכל מן הפסולת כדי לאכלו, דא"א לאכלו עם הפסולת, ולכן אם בורר פסולת מתוך אוכל אפי' לאלתר אסור, יען כי מעשיו הוא עוסק בפסולת שאינה מאכל, נמצא זה עושה מלאכה ואין זה דרך אכילה, כי הוא אינו אוכל הפסולת, וכן בנטילת האוכל מן הפסולת נמי אם עושה כן בנפה וכברה שהיא כלי המיוחד למלאכה, אסור מן התורה אפילו כדי לאכול לאלתר, כי כיון שבורר בכלי המיוחד למלאכה, אינו נראה שעושה דרך אכילה, אלא עושה מלאכה גמורה:

וכן ענין חתוך הירק, דמתיר הרשב"א ז"ל באוכל לאלתר, היינו טעמא, כי הטחינה היא רק ישנה בתבואה וכיוצא, אך חיתוך הירק אסור משום דדמי לטחינה של תבואה. מיהו זה אינו אלא בחותך להניח, אבל בחותך ואוכל לאלתר אין זה דומה לטחינה של תבואה, אלא הוא דרך אכילה, כיכל מאכל קודם שיבלענו צריך לטחון אותו בשיניו, דהלעיסה היא טחינה, ומה לי לועס וטוחן בשיניו ואוכל מה לי חותך בידיו קודם ואוכל, ולכן כל שאוכלו לאלתר שרי, דאין זה דומה לטחינה של תבואה שטוחן ומניח:

אך המגבן אין מעשה הגיבון היא דרך אכילה, דהא יכול הוא לשתות החלב בלי גיבון, ורק עושה לו גיבון לעשות בו פעולה חדשה, לשנותו מתורת משקה לתורת אוכל, והרי זה עושה מלאכה גמורה בגוף החלב כמו מלאכה של אפיה ובישול, ואין מעשיו דרך אכילה, דאין מעשה הגיבון נוגע לדרך אכילה, ולכן לא שנא אוכל לאלתר או להניח, בכל גוונא אסור משום מלאכה דבונה, וזה ברור:

והנה בזה החילוק שכתבתי בס"ד, יתורץ קושיא עצומה שיש להקשות לסברת הרמב"ם ז"ל ודעמיה, דאסרו במגבן משום בונה מן התורה, א"כ איך חותכין הגבינה בשבת לחתיכות דקות, ומשנה שלימה שנינו בפרק כל הכלים דף קכ"ב, מגירה לגרור בה הגבינה, ופסקה הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ה ה"ז, והלא כל דבר שיש בו בנין בו איסור סתירה, וכן מצינו להרא"ם ז"ל בספר יראים שהוכיח דאין בנין וסתירה בכלים, מהא דא"ר יהודה אמר רב מסקין בכלים, והביא דבריו המג"א ז"ל בסי' תק"א ס"ק ג' ע"ש, וא"כ איך חותכין הגבינה שסותר הבנין שלה בידים, וזה חמיר מדין הסקה הנז' שמניחה באש ונסקת מאיליה. אך בזה החילוק שכתבתי מובן הדבר לנכון, דהן אמת דחתוך הגבינה הוי סתירה, עכ"ז כיון דחותך כדי לאכול לאלתר, אין סתירה זו דרך מלאכה, אלא הוא דרך אכילה, כי כאשר מניחה בפיו מוכרח לחתך אותה בלעסו אותה, וה"ז סותר הבנין בפיו, ומה לי סותר בפיו מה לי סותר בידיו ומניח לתוך פיו, דאע"ג דלא מצינו מעשה בנין בדרך אכילה, מצינו מעשה סתירה בדרך אכילה, כי כל מאכל סותר בניינו בלעיסתו, ולכן אם חותך בידו כדי לאכול לאלתר שרי, דחשיב דרך אכילה:

מיהו מן התרוץ הזה שכתבתי יוצא דין אחר, דלפ"ז לא הותר לברור הגבינה כדי להניח, אלא כדי לאכול לאלתר כדין הבורר אוכל מתוך פסולת. וראיתי להמג"א ז"ל בסי' שכ"א ס"ק י"ב, שזכר דין זה של גרירת הגבינה, שאפילו אם היא קשה מותר לגרור אותה, ולא נזכר בדבריו בפירוש אם כדי לאכול לאלתר או אפילו להניח לסעודה אחרת אחר שעה, ורק בש"ע של הגאון רבינו זלמן ז"ל מצאתי בסעיף ח' שזכר דין הגבינה עם דין בשר מבושל או צלי וכיוצא, וכתב שמותר לחתוך דק דק אפילו שלא לאכול מיד, וציין בגליון הש"ע הנז' על בית יוסף ע"ש, ובאמת בבית יוסף לא נזכר זה על הגבינה, אלא קאמר על אוכלין סתם, ולפי החילוק הנז' שכתבתי הגבינה שאני, משום דסותר בנין שהיה בה. ובהיותי עוסק בענין זה לא היה לי פנאי לחפש בדברי הפוסקים בדבר זה, וצריך להתיישב בדבר, כי יש לצדד ולפלפל עוד בזה אם יעזור ה', וכאן אין מקום להאריך יותר בזה:

ונחזור לענין נידון השאלה בעשיית המדגוג"ה. הנה אסברא מחייבת לחוש בזה משום בונה, משום האי כללא דכליל הרמב"ם בדין הגבינה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל ביחד שיעשו גוף אחד ה"ז דומה לבנין, וכנז"ל, וכן הענין בעשיית המדגוגה, אך מה נעשה דהמג"א ז"ל הסביר לנו דלא מקרי בונה אלא כשמתכוין ליפותו ולהשוותו, ולפ"ד אלו אין בעשיית המדגוג"ה איסור משום בונה. ואע"ג דעדיין י"ל גם לדברי המג"א איכא איסורא דרבנן אפילו באין מתכוין לייפותו ולהשוותו, משום דעכ"פ דומה זה לבנין, וכה"ג מצאתי להרב טל אורות בדף כ"ו ע"א שנסתפק בדין המעמר, שאמרו אין מעמר אלא במקום גידולו, וכתב דאפשר לומר איסורא דרבנן איכא אף שלא במקום גידולו ע"ש, מ"מ אין בידינו דבר ברור בזה:

אמנם אמרתי לאסור בנידון השאלה, מתורתו של הרשב"א ז"ל, בגמרא דשבת דף ק"ב ע"ב, בהא מאן דעייל שופתא בקופנא, רב אמר חייב משום בונה, וז"ל, איכא למידק והא אין בנין בכלים כדאמרינן בפ"ב דביצה, וי"מ דכי אמרינן אין בנין וסתירה בכלים, ה"מ בכלי שנתפרק כגון מנורה של חליות, וכדשרו בית הלל לזקוף את המנורה ביו"ט, אבל לעשות כלי לכתחילה אין לך בנין גדול מזה, ואין זה נקרא בנין בכלים, שהרי אינו בונה כלי אלא עושה כלי. ובזה ניחא לי הא דאמרינן בפרק המצניע דמגבן חייב משום בונה, ואם אין בנין בכלים האיך אפשר שיש בנין באוכלים אלא שהעושה דבר מתחלתו חייב משום עושה והוא הבונה וכו' ע"ש. וכן מצאתי להגאון המאירי ז"ל בשיטתו שם שכתב וז"ל, ואם בכלים אין בנין איך נאמר שבאוכלים יש בנין, אלא שלא אמרוה בעשיית דבר שמתחלתו גולם וכו', נראה דגם הוא. לומד כדברי הרשב"א ז"ל הנז':

ולפ"ז הרשב"א והמאירי ז"ל ס"ל בהא דמגבן חייב משום בונה הטעם משום דכל העושה דבר מתחלתו חייב משום עושה כלי והוא הבונה, ולכן זה המגבן שעשה תיקון דבר חדש ה"ז בכלל בונה, וא"כ לפ"ז גם עשיית המדגוגה הוא דבר חדש שהוא עושה מין מאכל בפני עצמו, שהוא חלוק בשמו ובטעמו, דלא הוה זה כן קודם שדך שניהם יחד, ואין זה דומה לדיכת פירות שדך אותם לחלקים קטנים כדי שיהיו נוחין לאכול לזקנים ולמי שקשה לו טחינתם בשיניו שאין זה עושה דבר חדש:

ועוד נ"ל לאסור מעשה המדגוגה הנז' בשאלה, משום דבזה יש טורח גדול, שצריך לדוך אותם הרבה, עד שיהיו כל האגוזים נימוחים לגמרי ונכללים ונבלעים בתמרים, שיהיו התמרים ג"כ נדוכין עמהם הרבה, עד שיהיו כמו עיסה וגוף אחד, ולא דמי לשחיקת פירות וקטניות דבנקל שוחק אותם, ועיין מג"א סי' שכ"א ס"ק כ"ה, ע"ש:

ועוד נ"ל לאסור משום ממחק וממחה, דהא רוצה שיהיו האגוזים נימוחין כמו שמן שנבלע ונכלל עם התמרים, שלא יהיה נראה גופן של אגוזים בעין כלל, אלא נכתשים ונעשים שמן ונבללים עם התמרים, ועיין מרן בש"ע סי' שכ"ח סעיף כ"ב שכתב, אבל לא בחלב מפני שהוא נמוח ע"ש, ויש להאריך בזה:

ועוד נ"ל בס"ד שיש בדיכת המדגוגה הנז' איסור מעמר, ואף על גב שאמרו דלא שייך מעמר אלא במקום גידולו, וכמ"ש המג"א סי' ש"מ ס"ק ט"ו בשם מרן בכ"מ ע"ש, הנה הרב נשמת אדם ז"ל בדיני שבת כלל י"ג כתב, אע"ג דמשמע מכמה דוכתי דאין עימור אלא במקום גידולן, היינו אם מעמר לבד דהיינו שמאספן יחד ועושה אותם צבורין, וזה דוקא במקום גידולן חשיב דבר זה עימור, אבל לא במקום גידולן אין חויב בעמירת ערימה לבד, אלא דוקא אם עושה אותם אגודות כמו אלומות או שמקבץ הפירות ועושה אותם גוף אחד, ע"ש. ועיין להרב טל אורות דף כ"ה, מה שהאריך בזה, ע"ש. והגאון ר"ז בש"ע סי' ש"מ סעיף ט"ו כתב, המעמר הוא מאבות מלאכות שהיו במשכן, בסימנים הזרועים, ואין עימור אלא כשמאספו במקום גידולו וכו', אבל אם נתפזרו במקום אחד מותר לקבצם וכו', וי"א שהמדביק פירות עד שיעשו גוף אחד חייב משום מעמר, אפילו שלא במקום גידולם כגון המקבץ דבלה ועשה ממנו עיגול, או שנקב תאנים והכניס החבל בהם עד שנקבצו ונעשו גוף אחד ה"ז תולדת מעמר וחייב, וכן כל כיוצא בזה, וצריך להחמיר בדבריהם, עכ"ל:

והנה השואל בשאלה הנז' ג"כ חשב דין זה שיש בו איסור מעמר, שדימה דין זה למ"ש הרמב"ם בפ"ח מה"ש, במקבץ דבלה ועשה ממנו עגולים דחייב משום מעמר, אך חזר השואל ולמד מדברי הרשב"א שדימה הטוחן לבורר דשרי כדי לאכול לאלתר וכנז' בשאלה הנז'. והנה דין השאלה אם נאמר בו חששה דמעמר, יש לדמותו למ"ש הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מה"ש הלכה י"א המדבק פירות עד שיעשו גוף אחד חייב משום מעמר ע"כ, ודקדק הרמב"ם למנקט המדבק פירות ולא אמר המקבץ פירות, כדי שלא תטעה לאסור גם במקבץ פירות בידו. והנה החלוק אשר כתבתי לעיל באיסור בונה, שיש לחלק דין בונה מדין הבורר, ומדין הרשב"א די"ל באיסור בונה גם לאלתר אסור, כן יש לומר חילוק זה באיסור מעמר, דגם בזה אין לומר דרך אכילה הוא זה כדי להתיר במעמר לאלתר, כי לא נמצא עימור בדרך אכילה, דאדרבה דרך אכילה הוא לועס ומפריד האוכל, ואינו מעמר, משא"כ בורר אוכל מתוך פסולת זהו דרך אכילה, דאין האדם אוכל את האוכל עם הפסולת, וכן בדין טוחן של הרשב"א גבי ירק, זהו דרך אכילה שהאדם שלועס המאכל טוחנו כדי לבלעו, ואינו בולעו חתיכות גדולות, ולכן זה שחותך בידו קודם שיניח בתוך פיו הוא חשיב דרך אכילה, שרוצה לטחנו בידו כדי להקל בטורח השינים, וכל שעושה כדי לאכול לאלתר לית לן בה, הנה כי כן בנידון של מדגוגה הנזכר בשאלה יש לאסור מכל הנך טעמים, ואפילו לאכול לאלתר ולא שרי ליה בזה. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.