רב פעלים/א/אורח חיים/ה

רב פעלים ‏ א אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשה באחד שנתעכב ולא התפלל מנחה עד קרוב לסוף זמנה, ושיער בדעתו אם יתפלל עתה מנחה לא יוכל לגמור אותה כולה בזמנה, כי בודאי כשיגיע באמצע תפילת העמידה יושלם זמנה, ויצטרך לגמור התפילה אחר זמנה, ונסתפק השואל אי שרי ליה להתפלל בכהאי גוונא, אע"פ שהוא יודע שמוכרח לגמור התפלה אחר הזמן, או"ד כיון שאינו יכול להתפלל כל התפלה כולה בזמנה לא יתפלל עתה, אלא אם הוא היה אנוס ימתין להתפלל ערבית שתים אחר ודאי חשיכה, ואם היה מזיד אה"ן יפסיד התפלה. וספק זה ששאל השואל, הנה פעם אחת בדידי הוה עובדא, ששיערתי באמצע העמידה ודאי יעבור זמן בין השמשות כולו, ואמרתי לעיין בזה בס"ד:

תשובה. ראה ראיתי שספק זה ממש נסתפק בו הרב בתי כנסיות בסי' פ"ט וז"ל, נסתפקתי מי שלא התפלל תפילת שחרית עד קרוב לחצי היום, ואם יתחיל להתפלל יעבור זמן התפלה קודם שיסיים, וכן בתפילת מנחה וערבית מי אמרינן כיון דמתחיל להתפלל בהיתר אע"ג דמסיים אחר זמנה שרי, או"ד בעי שיתפלל כל התפלה בזמנה. ומדברי מהרא"י שהביא בספר מג"א סי' רל"ה, אם מקצת ציבור התפללו בעונתו ונמשכו עד הלילה אין ראיה, דדילמא בדיעבד קאמר. ויש להביא ראיה לכאורה ממ"ש הכנה"ג בסי' ק"י בהגהב"י לענין הביננו, שמצא דה"ה אם השעה עוברת, ע"כ משמע דלא שרי לכתחילה להתפלל י"ח כיון שעוברת השעה באמצע תפלתו. אבל אכתי יש להסתפק בימות הגשמים או במ"ש ויו"ט שאין מתפללין הבינינו, אי שרי להתפלל י"ח, ועיין בשיורי כנה"ג תרפ"ג הגהב"י אות ג', עכ"ל הרב בתי כנסיות, ולא כתב בדבר זה עוד יותר:

ולכאורה נ"ל בס"ד להביא ראי' לנ"ד ממ"ש בירושלמי דמגילה פ"ד הלכה ד', תניא אין פורסין את שמע פחות מעשרה, התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומר. אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה וכו', אין נושאין כפיהם פחות מעשרה וכו', אין קוראין בתורה פחות מעשרה וכו', אין מפטירין בנביא וכו', התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן גומר ע"ש. וכל הלכות אלו פסוקים להלכה בהרמב"ם והטור ובש"ע א"ח סי' נ"ה יע"ש. והנה מוכרחים אנו לומר, דלא התירו לגמור אלא דוקא בהיכא דלא ידעו מקודם שיצאו מקצתם באמצע שאין. עשרה עד הסוף, ולהכי הותר להם לגמור דחשיב בדיעבד, אבל אם מתחלה ידעו דמקצתן מוכרחים לצאת באמצע, אסור להתחיל קריאת התורה או נשיאות כפים אדעתא דהכי שיגמרו בלא עשרה, דאי לא תימא הכי הו"ל לברייתא לאשמעינן רבותא, התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן, אע"פ דידעי מעיקרא שיצאו מקצתן ה"ז גומר, ולשון זה דנקיט הברייתא התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן יורה, דחידוש יציאתם נתחדש אחר שהתחילו, ולפ"ז בנ"ד נמי י"ל כיון שזה יודע שא"א לגמור התפלה אלא אחר שיעבור זמנה, אין לו להתפלל עתה, אלא אם הוא היה אנוס בדבר ימתין עד חשיכה, ויתפלל ערבית שתים:

מיהו אחר הישוב אמרתי, דאפילו אם כנים אנחנו בדבר זה לפרש דהברייתא איירי בהיכא דלא ידעי מעיקרא שיצאו, אבל אי ידעי מעיקרא שיצאו מקצתן באמצע אין רשאין להתחיל, עכ"ז נ"ל דאין ללמוד לנ"ד מדין הנז', דיש לחלק ולומר, התם בפחות מעשרה ליתא למצות נשיאות כפים או קריאת התורה והפטרה בנביא כלל, ולהכי אם מעיקרא היו יודעין שיצאו מקצתן באמצע, אין רשאין להתחיל, אבל בנ"ד נהי דהלילה אשר יבא אחר זמן המנחה אין בו תפלת מנחה עכ"ז יש בו תשלומין של מנחה וכיון דיש בו תשלומין של מנחה מישך שייכה ביה מנחה, ולהכי יתפלל ואע"ג דבאמצע הוא נכנס בזמן הלילה, וכן ה"ה בשאר תפילות של שחרית וערבית, דגם להם יש תשלומין בזמן הבא אחריהם ודוגמא לחילוק זה תמצא להגאון מג"א בסי' ק"ח ס"ק יו"ד, כפי מה שפירשו בדבריו הרב לב"ש, והרב מחצית השקל. יע"ש:

ועוד יש לחלק דהתם כל מידי דבעי עשרה אינו חיוב על היחיד, ולהכי אמרינן דלכתחילה לא יעשו כן אי ידעי בהכי, ואע"פ שבזה מפסידין המצוה בעת ההיא, אבל בנ"ד התפלה היא חיוב על היחיד ג"כ, ואם לא התפלל קרי ביה מעות לא יוכל לתקון, ולא מבעיא אם נתעכב במזיד דאין לו תשלומין, אלא אפילו אם נתעכב בשוגג ואונס דיש לו תשלומין, הא עכ"פ הפסיד מצות תפלה בזמנה, דמעלתה עשר ידות על תפלת התשלומין, לכן יש סברא להתיר לו בכה"ג כדי שלא יפסיד:

ואין להביא ראי' לנ"ד ממ"ש מרן ז"ל בש"ע סי קפ"ח סעיף יו"ד, היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בבהמ"ז, דאזלינן בתר הסעודה, וה"ה לר"ח וחנוכה ופורים ע"ש, ומסתמא דיכול לעשות כן לכתחילה שימשך עד הלילה, דזה אינו, דלא מבעיא לסברת הרא"ש ז"ל דס"ל בתר השתא אזלינן, אלא אפילו לסברת מרן ז"ל ' הנז' דקי"ל כוותיה, י"ל התם שאני דמשעה שאכל בשבת נתחייב בבהמ"ז וחל עליו ממילא חיוב ההזכרה מעין המאורע, ולא נפקע חיוב זה ממנו ביציאת היום וכמבואר שם הטעם במקור דין הנז', משא"כ בנ"ד התפלה כולה תלויה בזמן, ואם עבר הזמן אינו יכול להתפלל, ולכן זה שהוא יודע דחצי התפלה יוכרח להתפלל אחר הזמן איך יתפלל, ואע"ג דיש תשלומין לתפלה אחר הזמן, אין זה מתפלל תשלומין אלא מתפלל תפלה עקרית. ועיין להלבוש בסי' קפ"ח על דין הנז' שכתב, ואין להקשות מאי שנא מתפלת המנחה של שבת, שאם לא התפלל מנחה בשבת שאינו מתפלל במ"ש אלא שתים של חול, דלא דמי דהתם זמן תפלת מנחה עבר, ואינו מתפלל במוצאי שבת אלא לתשלומין, והיאך יתפלל של שבת ודינו להבדיל בתפלה ראשנה שמתפלל קודם לה בזמנה, אבל בבהמ"ז דאתי על סעודה שסעד בשבת ונמשכה עד הנה, והוא צריך לברך קודם שיתפלל ערבית של חול, למה לא יזכיר מעין המאורע בבהמ"ז וכו' עכ"ל. וכ"כ מג"א בשם מהרי"ל, ועיין מ"ש הגאון ר"ז בש"ע. ועוד ראה נא להמג"א סי' רע"א ס"ק י"ד מ"ש, ואע"ג דבסוף סי' קפ"ח פסק דאזלינן בתר התחלת הסעודה, י"ל דספוקי מספקא ליה וכו' ע"ש, ועיין בברכי יוסף סי' קפ"ח אות י"ב מ"ש בשם מהר"י זיין ז"ל ומה שפלפל בדבריו, ומכל זה תמצא עוד חילוק אחר בין נ"ד להך דסי' קכ"ח הנז', ואין צורך להאריך בזה יותר:

והנה לכאורה נ"ל בס"ד להוכיח לנ"ד מדין העירוב, דאיתא בסי' שצ"ד בדברי מור"ם ז"ל, גבי עירוב חצירות, דיכול לאכלו בודאי חשיכה, וכ"כ מרן בב"י בשם ההגהות שהיה מהר"ם נוהג לאכול העירוב משחשיכה, והוא בהג"א בפרק בכל מערבין יע"ש, והגאון ז"ל פירש הטעם משום דשבת כיון דהותרה הותרה ע"ש, נמצא לפ"ז אזלינן בתר ההתחלה גם לכתחילה, דהא מותר לאכלו לכתחלה אחר חשיכה קודם גמר שבת, מטעם דהתחיל בהיתר שהיה קיים בשעת חשיכה, וא"כ י"ל ה"ה בנ"ד דשרי להתחיל בתפלה קודם גמר הזמן, אע"פ שיודע שיגמור התפלה אחר הזמן, דאזלינן בתר ההתחלה שהתחיל בזמן מנחה:

מיהו ראיתי להגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף סי' ע"א שכתב, דיש לחלק ולומר דדיני שבת שאני, דלאו משום שההתחלה היתה בהיתר שרינן ליה כוליה יומא, אלא היינו טעמא משום דבכניסת שבת הכל תלוי ושבת גורמת, וכל דבכניסת שבת היה מותר, יהי לו מושך כחא דהיתרה, וכמ"ש בעירובין דף י"ז דשבת גורמת, אבל בשאר מילי אזלינן בתר השתא, ולא משגיחין בהתחלה, עכ"ד, וכן כתב חילוק זה ממש בשם רבו בספרו מחב"ר סי' שע"ד יע"ש, ולפ"ז ליכא הוכחה מדין הנז' לנ"ד:

איברא ראה ראיתי להר"ן ז"ל בשיטתו בשבת, בהא דאמרינן בדף קי"ז ע"ב, ר"א ור"א כי הוה מקלע להו פתא דעירובא שרו עלויה, אמרי הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא וכו', וכתב הר"ן ז"ל שרו עלויה י"מ למוצאי שבת היו מברכין עליו המוציא, וי"מ אפילו בשבת עצמו, דכיון שהותר לבין השמשות לטלטל בחצר, אע"פ שנאכל העירוב קודם שיצא שבת, הותר לכל היום כולו, עכ"ל, נראה טעם של י"מ בתרא הוא כטעם הלבוש ז"ל, ואפילו אם יבא אדם לדחוק לפרש טעמייהו בסברא שכתב הגאון חיד"א ז"ל, משום דבכניסת שבת הכל תלוי, עכ"ז לנידון שאלה דידן יש לנו ללמוד דאסור למעבד הכי לכתחילה, מכח סברת י"מ קמ"א, דלא שרו למיכל עירובא אלא עד מוצאי שבת, ואין לומר דלאו משום איסורא לא הוו אכלי ליה בשבת, אלא כך ערב להם לאכלו במ"ש, שגם זו מכלל סעודות שבת, דזה אינו חדא דסעודות שבת עצמן אית בהו מצוה טפי, ועוד לשון אפילו דנקיט הר"ן ז"ל בדברי י"מ בתרא, משמע די"מ קמא ס"ל לעיכובא הוא, על כן בנ"ד יש ללמוד דלא אריך למעבד כן, ולפי המונח של אותה סברא שכתב הגאון חיד"א ז"ל אתי הדבר מכ"ש:

מיהו עדיין לבי מהסס בראיה זו, די"ל התם אם אין אוכלין העירוב בסעודות היום, אלא מניחין אותו לסעודה רביעית, אין שם הפסד מצוה בזה, ולכן על צד היותר טוב אין אוכלים אותו אלא במ"ש, אבל בנ"ד אם מורין לו שלא יתפלל בכה"ג הא איכא הפסד מצוה, דמפסיד תפלה בזמנה אע"ג דיתפלל אח"כ ערבית שתים, ואם זה עשה במזיד שידע שהיום עובר, דאינו יכול להתפלל ערבית שתים הוי הפסד יותר, ולכן י"ל כל כה"ג מורין לו להתפלל אע"פ שבאמצע התפלה יעבור הזמן:

עוד ראיתי לכאורא להוכיח לנ"ד, מדברי מהרי"ל ז"ל בהלכות יום כיפור בדף ס"ה ע"א, שכתב ואם ימשך נעילה תוך הלילה, מ"מ כהנים עולין לדוכן, ונשגבה פליאה בעיני מהר"י סג"ל מאחר דכתיב ביום צותו, והדוכן הוא עבודה ג"כ תהיה ביום, ואמר ששוב מצא טעם לדבר, הואיל ועיקר הקרבנות ביום יכולים האמורים להקרב בלילה, וכן איתא פרק תפלת השחר איברים של עולות ופדרים של שאר קרבנות, שגזרת דמן קודם שקיעת החמה קריבין כל הלילה, וכנגדן תיקנו תפלת ערבית, וה"ן גבי דוכן לא שנא, עכ"ל. והנה אע"ג דמדין נשיאות כפים בנעילה אין להוכיח, דשם הוא דיעבד, מ"מ מדין האיברים שקרבין כל הלילה שפירש הטעם בזה דהתחלת הקרבנות היתה ביום, יש להוכיח לנ"ד דשרי למעבד כן לכתחילה, דהא מקריבים עולות לכתחילה בסוף היום, אע"פ שיודעין דאין נגמר הקרבת האיברים אלא בלילה, ואין סברא לחלק ולומר שאני הכא, דעיקר הקרבן קרב ביום וחלק המעט ממנו נמשך בלילה, דאין סברא לחלק בהכי. מיהו אמרתי לחלק דהתם גבי קרבנות שאני, דלא קפיד קרא של ביום צוותו אלא רק על מעשה הכהנים שתהיה ביום, אך אחר שהונח ע"ג המזבח שנאכל באש המזבח מאיליו לא אכפת אם יהיה זה בלילה, והוא חילוק נכון בעזה"י:

שוב האיר השי"ת את עיני, וראיתי בפסחים דף ק"ז ע"ב, דמקשי הגמרא סוף סוף מאי רבותיה דאגריפס, הא מטיא ליה זמן איסורא, ופירש רשב"ם ז"ל וז"ל הא מטא ליה עידן איסוריה קודם שיגמור סעודתו, דאפילו רבי יוסי דפליג בהפסקת ערב פסח בריש פרקא, ואמר שלא להפסיק מאחר שהתחיל לאכול בהיתר, הכא מודה דאסור, דמעיקרא לדעת כן היה אוכל בתשע שעות, שיגמור סעודתו בתוך זמן איסוריה, וכשמתחיל לאכול אחר זמן איסורו דמי ואסור עכ"ל. ומצינו למידין, כל כהאי גוונא שידוע מתחילה שאינו גומר אלא אחר הזמן, ה"ז אסור להתחיל בתוך הזמן, דלכתחילה לא סמכינן לומר כיון שהתחלה בהיתר לא חיישינן לגמר הדבר, וא"כ ה"ה הכא בנ"ד כיון שיודע שלא יגמור התפלה אלא אחר הזמן, אסור לו להתחיל קודם. והשתא לפ"ז דקדוק אשר דקדקנו לעיל מדברי הירושלמי לומר דלא התיר בירושלמי אלא בדיעבד, היכא דיצאו אח"כ והוא לא ידע שיצאו, אבל אי ידע שיצאו לא מצי עביד לכתחלה, הרי זה יציב ונכון:

ואחר החיפוש ראיתי בס"ד להגאון מהרא"י ז"ל בפסקים וכתבים סי' קנ"ג, דאם היחיד בע"ש לא התפלל מנחה, ומצא הציבור שכבר התפללו, והרי הוא מחפלל המנחה ביחיד, ואע"ג דקודם שיגמור המנחה יאמרו הציבור ברכו וקדשו היום בזה לית לן בה, משום שהוא התחיל בהיתר, אך כל זה דוקא אם לא ידע שלא יוכל לגמור קודם ברכו, כגון שסבור שאחד מן הקהל יושיב החזן מעט, אבל אם היה יודע שלא יוכל לגמור, א"כ התחיל באיסור כדאיתא בהגה"ה במרדכי עכ"ל יע"ש:

והנה מהרא"י ז"ל עצמו הביא דין זה בתרומת הדשן סי' ד', וכתב וז"ל, ואע"פ שלא יוכל לגמור חצי תפלת המנחה קודם ברכו, ונמצא מתפלל מקצת תפילת חול באותו בית הכנסת שבו הציבור ושלוחם שענו כבר ברכו וקדשו היום, מ"מ הואיל והתחיל בהיתר אין נראה שיש קפידה כולי האי, ואע"ג דבפרק ערבי פסחים גבי אגריפס פריך סוף סוף מאי רבותיה, דהא מטא זמן איסור, פירש רשב"ם דהיכא דידוע שאינו יכול לגמור בהיתר הוי כהתחיל באיסור, נראה דאין לדמות נידון דידן להתם, דלאו איסור והיתר שייך ביה עכ"ל. פירוש אין כאן ענין איסור ממש אלא חומרא בעלמא הוא, וכאן כתב מהרא"י הפך דבריו במכתבים. וראיתי למרן ז"ל בב"י סי' רס"ג שכתב, לענין הלכה יש לסמוך על מ"ש בתרומת הדשן יותר מעל מ"ש בכתביו ע"ש, והנה בודאי דאין ללמוד לנ"ד מדין זה דהא קאמר הכא שאני דליכא איסור ממש, וכן הגאון מג"א בסי' רס"ג ס"ק כ"ט נמי כתב האי טעמא וז"ל, מ"מ הכא לא קפדינן כולי האי, הואיל ואינו אלא חומרא בעלמא ע"ש, והט"ז כתב על דברי הש"ע בסי' רס"ג הך סברא שכתב מהרא"י ז"ל במכתבים לאסור בהיכא דידע שלא יגמור קודם ברכו, וכבר השיגו בנהר שלום ממ"ש מרן בב"י דיש לסמוך על תה"ד, וכן הוא דעת המג"א ז"ל, וגם באליה רבא השיגו על הט"ז, והביא דברי הפרישה שרצה ליישב דברי מהר"א ז"ל דסתרי יע"ש:

איך שיהיה, הנה גם בדין זה של יחיד שלא התפלל עם הציבור, ויודע שבחצי תפלתו יאמרו הציבור ברכו ויקדשו היום, דאין כאן ענין איסור ממש, מצינו למהרא"י בכתביו דמחמיר בזה, וכ"כ בשם מהר"ש ז"ל, ולזה נטה הט"ז ז"ל, ואפילו לדבריו בתרומת הדשן דאזלי בתרייהו מרן ז"ל ומג"א ושאר אחרונים, לא התיר בזה אלא משום דהוא חומרא בעלמא, וא"כ בנידון השאלה דידן כ"ע מודו דדמי להך דערבי פסחים, ועל כן כל היכא דידע שלא יגמור התפלה קודם שיעבור הזמן, אסור לו להתפלל, אלא ימתין עד אחר שיגיע זמן תפלת ערבית ויתפלל שתים, אם הוא היה אנוס בדבר זה:

והשתא בדינא דמהרי"ל ז"ל שהבאתי לעיל, בענין הנעילה שנמשכה עד הלילה דיעלו הכהנים לדוכן, י"ל דברכת כהנים אינה עבודה ואין כאן איסורא ממש, ובענין הקרבנות י"ל כמ"ש לעיל בס"ד. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.