רב פעלים/א/אבן העזר/יג

רב פעלים ‏ א אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מערי. פרס יע"א. ביום המועד הלכו כמה אנשי ישראל בבית שמעון, וגם ראובן ביניהם, וישבו לשתות, ובתוך משתה היין לקח ראובן כוס יין אחד מיין של שמעון, ונתן אותו לשמעון הנז', ואמר קח הכוס הזה על מנת שיהיה בתך מקודשת לי, ולקח שמעון הכוס מידו ושתה, והיין אינו של ראובן אלא של שמעון אבי הבת, וגם היין אינו שוה פרוטה באותו מקום, והבת היתה לה י"ב שנים, ועכשיו ראובן טוען שבתך מקודשת לי, והבת ממאנת להנשא לו, ועתה ראובן נפשו לשאול הגיע אם יוכל שבחוזק ישא את בת שמעון או לאו, ואם זה הקדושין הם קדושין, ואם אינם קדושין מה יעשו, והבת אומרת זה ראובן מאיס ואיני רוצה בורו, אובן אומר בחוזק אותם הקדושין שקידשה אינו מניח להנשא לשום אדם, ועכשיו לשאל נפשם הגיעה, יורינו מורה צדק. ע"כ נוסח השאלה שבאה מעיר פרס כמו שהיא:

תשובה. מאחר שהבת בת י"ב שנה עודנה ברשות אביה לקדשה, ואנחנו צריכין לדון בשתים, הא' בקדושין עצמן, והב' בלשון הקדושין, ונתחיל לדבר על לשון הקדושין, כי מן השאלה נראה דראובן ושמעון שניהם כוונו לשם קדושין באותו הכוס, כי אין שמעון טוען שכיון לשחוק, אלא קבלו לשם קדושין כאשר בקש ראובן, ולכאורה יש לגמגם בלשון הקדושין, שאמר קח כוס הזה על מנת שיהיה בתך מקודשת לי, דיש לפרש דבריו שאין כונתו לקדשה באותו הכוס, כיון דלא אמר שתהיה מקודשת לי בו, אלא ר"ל שתהיה מקודשת לי בכסף קדושין שאתן לך אח"כ ולא נתן לו לאותו הכוס בתורת קדושין, וכיון דלא נתן לו אח"כ איזה דבר בתורת קדושין, נמצא לא נתקדשה הבת עדיין. מיהו אחר העיון נראה דזה אינו, דהא מצינו להרב המבי"ט ז"ל ח"א סי' נ"ז, שנשאל בראובן שאמר לשמעון קח זו הטבעת לסימן, ולך בביתי שיתנו לך פירות שנאכל, וקבל שמעון הטבעת וישב ולא רצה לילך, אמר לו ראובן תחזיר לי הטבעת עתה, שאם לא תחזור תהיה בתך מקודשת לי, ושתק שמעון, וכתב הרב ז"ל כיון דלא אמר תהיה בתך מקודשת לי בו, נראה שתהיה בתו מקודשת לו לעתיד שיקדשנה, דהא בברייתא דכנסי סלע זה תניא, דאמר לה התקדשי לי בו, משמע דאי לא אמר בו לאו מקודשת, דהוי כידים שאינם מוכיחות, דלא הויין ידים. ואע"ג דלישנא דקדושין מהני כשאמר הרי את מקודשת לי אע"ג דלא אמר בטבעת זה, היינו משום דבשעת נתינה הוא דאמר לה הכי, אבל כשאינו אלא לאחר נתינה כי הכא, נראה דצריך לומר בו ע"כ ע"ש. נמצא לפ"ד הרב ז"ל, אם היה אומר לו ראובן בשעה שמסר לו הטבעת תקח זו הטבעת לסימן, ולך בביתי שיתנו לך פירות, ואם לא תלך תהיה בתך מקודשת לי, כיון דאמר לו כן בשעת נתינה, אע"ג דלא אמר בו הוי קדושין, ולא פקפק הרב ז"ל אלא משום דאמר לה כן אחר נתינה, וא"כ השתא בנ"ד דאמר לו כן בשעת נתינת הכוס, אע"ג דלא אמר בו מהני בדיעבד:

אך ראינו להרב המבי"ט בחלק הנז' בסי' רצ"א, והביאו הכנה"ג בסי' כ"ז הגה"ט אות ח', בעדות אהרן שהעיד על אחד שאמר תהי מקודשת, וכתב על זה הרב ז"ל בדף קמ"ג ע"ג וז"ל, עוד צריך לדקדק בעדות אהרן זה שאמר לה תהא לי מקודשת ולא אמר בזה, ואע"ג דנראה דהיינו דוקא לכתחילה, אבל בדיעבד אפילו לא אמר בזה כיון שנתן כסף ואמר לשון קדושין מהני, נראה לי דהיינו בלשון הקידושין, כי הא דתנייא הרי את מקודשת לי, דמשמע דעכשיו מתקדשא ליה במה שנותן לה, אבל הכא בנדון דידן דאמר תהא לי מקודשת, הוה צריך לומר בזה, דלישנא דקרא משמע לעתיד תהוי מקודשת. ובשלמא בהרי את הרי הוא מקדשה מעכשיו, ופשיטה במה שנותן לה עכשיו הוא מקדשה, אבל בתהא צריך לומר בזה, כדי דלא לישתמע דמדבר לה שתהא מקודשת לו לעתיד כשיתן לה דבר אחר, או שתשמור זה שנתן לה לכשיקדש אותה, כמ"ש מורינו הרב הגדול ר"י בירב ז"ל, על מי שאמר תקחי זה הדינר לקידושין, שנוכל לפרש שרוצה לומר שתשמור אותו היא לכשיקדש למי שתרצה, ועוד צריך ראיה לענין זה לסמוך בו עכ"ל ע"ש. ועיין להרב בית דוד ז"ל, באה"ע סי' כ' דף י"ט ע"ד, שגם הוא העתיק דברי הרב המבי"ט ז"ל הנז' כמו שהם, אך שם הביא בשם הרב בנימין זאב ספק א' באומר תהא מקודשת ולא אמר בזה, וצדדי הספק שלו הוא מטעם אחר, ולא מטעמא דנקיט הרב המבי"ט ז"ל, ונראה דלית ליה להרב בנימין זאב האי טעמא דהמבי"ט ז"ל, ועיין יד אהרן בהגה"ט אות ז' מ"ש בשם הלק"ט ח"א סי' מ"ד, ופירש טעמו כהרב ב"ז ע"ש, ויש לדבר עוד בזה, ואכמ"ל:

וא"כ לפ"ד הרב המבי"ט הנז' הכא בנ"ד, שאמר ע"מ שיהיה בתך מקודשת לי, צריך שיאמר בו, כדי דלא לישתמע דאומר שתהיה מקודשת לו לעתיד, כשיתן דבר אחר, משום דלישנא דיהיה משמע לעתיד, וכמו שחילק הרב ז"ל בין נידון דידיה ובין הרי את מקודשת. מיהו נראה, דהרב ז"ל עצמו לא סמך על סברא זו לענין הלכה, דהא סיים בזה"ל, ועוד צריך ראיה לענין זה לסמוך בו ע"ש, וא"כ איך נסמוך על זה בנ"ד בערוה החמורה. ועוד כי דקדוק לשון הנזרק מפי עמא דארעא קשה לסמוך עליו להקל, וכמו שמצינו למהרשד"ם באה"ע סי' ך' דף י"ט ע"ב, שכתב אלא שעדיין לבי נוקפי דשמא לשון חשבון ולשון בעד אשר הוא שוה אצל בני אדם עמי הארץ, ואינם מבחינים בין זה לזה וחושבים שהענין אחד, א"כ יש לנו להחמיר להיות הדבר דבר ערוה החמורה, עכ"ל ע"ש, וא"כ ה"ה בנ"ד לא נקום ונסמוך על דיוק כזה להקל, ומה גם שהשואל תרגם הלשון מן פרסי ללשון הקודש, ולא ידעתי אם תרגם בטוב בכיוון או לאו:

ודע כי היה אפשר לומר בנ"ד גם המבי"ט יודה דמהני בדיעבד, יען כי א"ל קח הכוס הזה על מנת שתהיה בתך מקודשת לו, וכיון דאמר על מנת נמצא נתקשרו דבריו שאמר בתך מקודשת לי בלקיחת אותו הכוס, דמשמע שהקדושין נגמרים ונעשים באותו הכוס שלוקח ממנו ובעבור קדושין נותנו לו. אך נראה דאין זה מוכרח, יען די"ל מ"ש על מנת, היינו כדי דאחר שיקדשנה קדושין גמורים בדבר אחר אז תהיה מקודשת למפרע מעכשיו, ונ"מ דאם קדשה אחר בנתיים קודם שיתן הקדושין דאינה מקודשת, ולעולם אין כוס זה הוא הקדושין שלה, אלא שרוצה לקדשה בדבר אחר, והוא דהא קי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ל"ח סעיף וא"ו, נתן לה פרוטה וא"ל התקדשי לי בזה ע"מ שאתן לך מנה, כשיתקיים התנאי יחולו הקדושין למפרע, אע"פ שלא אמר מעכשיו, שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, ואם קבלה קדושין מאחר קודם שיתקיים התנאי, ואח"כ נתקיים התנאי, אין קדושי שני כלום ע"ש, וכן סתם עוד בסי' קכ"ד ס"ד, ועיין ב"ש ס"ק ז', וא"כ בנ"ד אמר לה ע"מ כדי שתהיה מקודשת למפרע מעכשיו, ולעולם אין זה הכוס עיקר הקדושין, אלא כונתו לקדשה בדבר אחר, שיוסיף לתת אח"כ, מיהו אין נפקותא בפלפול משום דגם הרב המבי"ט אין כונתו להתיר. ע"פ סברא זו בלא גט, ונמצא בנ"ד עכ"פ הוי ספק מקודשת וצריכה גט:

ועוד הנה מצינו שאותו הנידון של תשובת מהר"י בי רב ז"ל, שהביאו מרן ז"ל בב"י, באותו שהוציא דינר זהב מחיקו, ואמר להאשה. בזה"ל בחיי שתקחי זה הדינר בקדושין לי, ולקחה והלכה לה, דפסק מהר"י בירב מצד לשון הקדושין אין בהם ממש ע"ש, וכתב מהרימ"ט ח"ב באה"ע סי' ט"ל, בד"ה ושמעתי שמגמגמים וכו' שנחלקו בזה על הרב מהר"י בירב כל חכמי דורו, ובפרט הרבנים מהרלב"ח ומהר"ם אלשקר ומחו לה מאה עוכלי וכו', ועיין עוד שם בסי' מ' בד"ה השורש השני ע"ש. והנה מהר"ם אלשקאר ז"ל, הובאה תשובתו בספר מהרלב"ח סי' קל"ו, טען עליו מתשובת הרשב"א דחשש להצריכה גט, ועוד הביא שם בדף רכ"ו תשובת מהר"ם, במי שא"ל אני נותן לך זה בשביל אהבה וחיבה, דהצריכה גט מספק אם היה דעת שניהם לקדושין, וסו"ד העלה בנידון מהר"י בירב דהוי קדושין וצריכה גט יע"ש, ולפ"ד גם בנ"ד צריכה גט, משום דשניהם לקדושין נתכוונו בנידון הרשב"א ומהר"ם, ועיין משפטי שמואל סי' פ"ג בתשובת מהר"ר גבריאל דף פ"ד ע"ד, שהסכים כונת הרשב"א הוא מטעם כל היכא דשניהם כוונו לקדושין לא בעינן ידים מוכיחות ע"ש, ועיין מהרח"ש אה"ע סי' ל"א דף קנ"ז מ"ש על תשובת מהר"ם, ועיין אדמת קודש אה"ע סי' ט"ל דף צ"ג ע"ג, ועיין באר מים חיים מוצרי אה"ע סי' י"ד דף ס"ג ע"א, ויש לדבר על דבריו, וכעת אין פנאי להאריך:

נמצא רבים וגדולים חששו להצריכה גט בהיכא דלשון הקדושין גריע, דיש לפרשו דאין מקדשה בזה שנתן לה, או דלא קאי על האשה הזאת שנתן, ולא עוד. אלא דמצינו לגדול הדור מהרלב"ח בפלוגתא הנז' דפליג על הרב מהר"י בירב ז"ל, דס"ל דצריכה גט מעיקר דינא ולא מתורת חומרא, והביא ג"כ תשובה להריטב"א ז"ל במי שקידש אשה ואמר לה הא לך כסף לקדושין דלא פטרה הריטב"א בלא גט ע"ש, אשר על כן הדבר ברור בנ"ד לא יועיל דקדוק זר שדקדקנו בלשון הקידושין להתירה בלא. גט חלילה, אפילו לפי סגנון הלשון הנזכר בשאלה, וכ"ש די"ל שזה השואל תרגם הלשון בלשון הקודש לגריעותא, ולעולם הלשון שאמר לה בלשון פרסי הוה מעליא:

פש גבן לברר עתה בגוף הקדושין עצמן, שזה לקח כוס היין מיין של שמעון אבי הבת, ומצינו בש"ע סי' כ"ט סעיף ט' אם אמר לאשה התקדשי לי בכוס זה, אם. היה מלא יין ה"ז מתקדשת בו, ולא במה שבתוכו, ויש חולקין ואומרים שבכוס מלא יין מתקדשת במה שבתוכו, ולא בו ע"ש, וא"כ לדיעה ראשונה בנ"ד ראובן קדש בכוס ולא ביין, ולדיעה שניה קדש ביין ולא בכוס, אך באמת בנ"ד הן הכוס הן היין הוא של שמעון אבי הבת ולא של ראובן, ומצינו בסי' כ"ח סעיף י"ז, הנכנס לבית חבירו ולקח כלי או אוכל וכיוצא וקידש בו אשה, הואיל וקידש בממון חבירו שלא מדעתו ה"ז גזל ואינה מקודשת, ואם קדשה בדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז ה"ז מקודשת מספק, וכתב רמ"א בשם הגהות אלפאסי, אורח שישב אצל בעה"ב ונטל חלקו וקדש בו הוי מקודשת ע"ש, ועיין כנה"ג בהגה"ט אות ס"ח מ"ש בשם שלטי הגיבורים, ומ"ש בשם מקור ברוך סי' נ"א, ומהרימ"ט ח"א סי' ק"ן, שכתב אני מסתפק אם דברי ריא"ז שהביא הש"ג הם דוקא כשקדש לאשה אחרת, אבל אם קדש לבת בעל הסעודה אי הוי מקודשת, ומדברי מקור ברוך סי' כ"ה נראה דהוי ספק מקודשת, יע"ש:

והנה נראה דנידון מקור ברוך ז"ל היה כמו נ"ד שבחול המועד עשה ראובן סעודה של מצוה וקרא לאוהביו וקרוביו והיה יאודה בתוכם, ובתוך הסעודה היה ביד יאודה כוס אחד מלא יין מן היין שבשלחן שהוא של ראובן בעה"ב, ושאל ראובן עצמו ליאודה שיתן לו הכוס של היין ההוא לשתותו, והשיב לו יאודה אם אתנהו לך תתקדש בתך, ושתק ראובן, ותכף נתן לו יאודה הכוס ההוא המלא יין, ואחר שהיה ביד ראובן חזר יאודה ואמר לראובן הריני מקדש בתך בכוס זה, ושתק ראובן ולא ענה כלום ושתה היין וכו', והרב ז"ל צידד בדבר זה שלקח משלחן בעה"ב ונתנו לבעה"ב עצמו בעד קדושי בתו דהוי ספק מקודשת, ולפ"ז ה"ה בנ"ד דהוי ספק קדושין, אך נ"ד עדיף טפי מנידון הרב ז"ל, דהתם כתב הרב ז"ל שאבי הבת אומר לא קבל זה לשם קדושין, משא"כ בנ"ד נראה דאבי הבת מודה שקבל לשם קדושין, דהא לא טעין טענה כזו בתוך השאלה:

מיהו בנ"ד איכא למעבד ס"ס, דהכא ודאי לא נתן שמעון בעה"ב את הכוס במתנה לראובן, אלא רק את היין דהכל היו מזומנים עליו בשלחן, וא"כ לפי דיעה ראשונה שהביא בש"ע סי' כ"ט שזכרנו לעיל שהוא סברת הרמב"ם ור"ת דס"ל בכוס מלא יין ה"ז קידש בו ולא במה שבתוכו, א"כ זה ראובן לא קדש בשלו דעל הכוס ודאי קפיד בעה"ב וכמ"ש מקור ברוך ז"ל, וא"כ לפ"ז יש בנ"ד ס"ס, דהא איכא ספק נמי בהיכא דנתן היין מן השלחן לבעה"ב עצמו אם יועילו קדושין כאלה, והרי כאן ס"ס, אך באמת כאן בנ"ד אין כאן עיגון, דאפשר לגרש, וא"כ לא יועיל ס"ס להתיר בלא גט:

וראיתי להרב דרכי נועם אה"ע סי' א' בראובן שנולדה לו בת ובסעודתה במשתה היין היה ביד שמעון אחד מהמסובין כוס של יין ונתנו לראובן הנז' בעד קדושי הבת שנולדה לו, וכתב הרב ז"ל שם בדף נו"ן ע"א וז"ל, הכא בנ"ד שאמר תקח זה ממני קדושין ולא הזכיר יין, הרי זה כאומר בכוס זה סתם, דלהרמב"ם ור"ת אין כאן קדושין כלל, לפי שכתבו שאם היה מלא יין הרי זו מתקדשת בו ולא במה שבתוכו, וכוס זה הוא של ראובן ולא זכה בו שמעון, כי לא ניתן לו כי אם לשתות היין ולהחזירו ריקן לראובן, א"כ במה קידש, אבל לפי סברת רש"י ז"ל הווייא להו קדושי ודאי, שהרי פירש רש"י בחמרא מתקדשת במה שבתוכו ולא בו, ומהר"י קארו ז"ל הביא שתי הסברות, נראה דדעתו דאזלינן לחומרא. ומ"מ אפשר לחלק דלא דמי נ"ד להך דברייתא, לפי ששם הזכיר כוס זה וכו', עוד אפשר לומר דבשלמא התם שהכוס ומה שבתוכו היה של המקדש יש לחלק כמו שחלקו רבוותא הנז', אבל הכא הכוס והיין היה של ראובן אבי הבת שלא נתן לו כוס אלא כדי שישתה היין ויחזיר לו הכוס, על כן ודאי כשאמר תקח זה ממני קדושין לא נתכוון אלא במה שבתוכו שהוא היין, א"כ הוי קדושי ודאי לכ"ע עכ"ל ע"ש. וגברא רבא אמר מלתא דמסתברא באמת, ולפ"ז גם בנ"ד דהכוס והיין היו של שמעון בעל הסעודה, הנה גם לסברה הראשונה שהביא מרן ז"ל בש"ע בסי' כ"ט סעיף ט' הוי הקדושין ביין שבתוך הכוס, ולפ"ד הרב ז"ל הנז' הם קדושי ודאי, גם הרב ז"ל הנז' פשיטה ליה שהיין שבתוך הכוס חשיב של ראובן המקדש כיון דזימנו שם שמעון אבי הבת לשתות, וכיון דנטלו מן השלחן בידו נעשה שלו וזכה בו, והרי הוא מקדש ביין שלו:

ועוד ראיתי להרדב"ז חדשות סי' תי"ד, בראובן ושמעון שהיו אוכלים ושותים במסיבה, ונטל שמעון כוס יין ונתן לראובן בעד קדושי בתו, שכתב על זה הרדב"ז ז"ל וז"ל, ואם רוצים להקל בדבר מפני שהיין היה של ראובן, הא לאו מילתא היא, דאין זה גזל, דמדעת ראובן נוטל שמעון כל כוס וכוס, והרי הוא שלו ממש וממונו לקדש בו את האשה עכ"ל, נמצא הרדב"ז ז"ל פשיטא ליה כסברת הרב דרכי נועם הנז', וא"כ בנ"ד אע"ג דהיין שנתן לאבי הבת הוא שלו אין בזה מיחוש, דבאמת חשיב זה היין של המקדש ובשלו קידש, וכן הראד"ב ז"ל בסי' כ"א דף י"ב ע"א, ס"ל בהיכא דנתן מן השלחן לבעה"ב עצמו בשביל קדושי בתו, דחשיב קדושין, והרב ז"ל מדמי זה לדין הרמב"ם ז"ל גבי לקח דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו, כגון אגוז ותמרה דהוי מקודשת מספק יע"ש, אך באמת אם בעה"ב הזמינו לזה לאכול ולשתות על שולחנו שניא טובה, והוי מה שנטל שלו ודאי, יען דמסתמא מרשהו ליטול מן השלחן מה שירצה ליטול, ונותנו לו במתנה גמורה, וכמ"ש הרב דרכי נועם ז"ל, וכן תמצא באמת להרשב"ץ ח"ג סי' צ"ה, דס"ל בפשיטות באורח שזימנו בעה"ב ונטל משלחן בעה"ב וקדש בו דהוי קדושין גמורים, משום דאמרינן מסתמא לא קפיד בעה"ב בכה"ג ע"ש, וכן תמצא להדיא בדברי מהרח"ש אה"ע סי' י"ג, באורח שזימנו בעה"ב וקדש בו, דהוי קדושי ודאי, ודין הרמב"ם הנז' בנטל דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו, כגון אגוז דהוי קדושי ספק, שאני התם דאיירי שנכנס בלא רשות, משא"כ היכא דזימנו שנכנס ברשות ע"ש, ומן התימה על הראד"ב ז"ל דמדמי דין האורח לדין הרמב"ם הנז', ובאמת החילוק הוא ברור, דהיכא דהזמינו אין כאן קדושי ספק אלא קדושי ודאי הוא, ועיין להראד"ב ז"ל בסי' כ"ב מ"ש בענין כיוצא בזה, ואחר שדימה אותו הדין לדין הרמב"ם הנז' חזר ודימהו לדין ריא"ז ז"ל הנז', דכתב דהוי קדושי ודאי:

ושו"ר להרשב"ש ז"ל סי' תקפ"ג, שנשאל בראובן שנטל כוס יין מן השלחן שהיו מסובין עליו אצל בעה"ב, ונתן אותו לחבירו בתורת קדושין, דכתב דהוי קדושיו קדושין, דמשעה שתפסו בידו הרי הוא שלו לשתותו או ליתנו לאחר, ואין שם שום הקפדה של בעה"ב, ומה שיש לעיין בזה הוא, דהמקדש בכוס של יין דיש בזה פלוגתא אי קדש בו ולא במה שבתוכו, או"ד קידש במה שבתוכו ולא בו, וכתב מ"מ בנידון זה שהיו מסובין בסעודה אפילו הרמב"ם יודה שאין דעתם אלא על היין בלבד, שלא ישבו שם אלא למשוך ביין את בשרם, ולא נתן לו היין להצניעו ולהוליכו לביתו אלא לשתותו מיד, ובלי ספק דבמה שבתוכו דהיינו היין נתן לו הקידושין ולא בשניהם, ע"ש, וכדברים האלה כתב ג"כ בנו של הרשב"ש, בספר יכין ובועז ח"ב סי' א' יע"ש, והנה נידון הנז' איירי בנתן היין קדושין לאדם אחר, ונ"ד דאיירי שנתנו לבעה"ב עצמו זה לא נתבאר בדברי הרשב"ש ז"ל ובנו ז"ל, ומ"מ נתברר מדבריהם במקדש בכוס של יין מתוך המסיבה, אפילו הרמב"ם יודה דכונתו לקדש ביין בלבד, וכמ"ש הרב דרכי נועם דבזה כ"ע יודו, וכן ראיתי למהרשד"ם אה"ע סי' ה' דנקיט סברא זו בפשיטות, שכתב וז"ל, ונראה דודאי נ"ד לכ"ע לא קידש אלא ביין כדרך השותים עכ"ל ע"ש, וכן ראיתי להרב משפט צדק ז"ל ח"ב סי' ע"ד דף קע"ט ע"ב בד"ה א"כ ה"ה וכו' דס"ל כן בפשיטות יע"ש, ודע כי הרב שם בדף קע"ט עשה שתי חלוקות, וחשיב להו מקדש בגזל, ועל חלוקה הב' השיגו הכנה"ג בסי' כ"ח הגה"ט אות ס"ח, דאשתמיט מניה דברי ריא"ז ע"ש, ובחלוקה הא' לא כתב הטעם כאשר צדד הרב ד"ן ז"ל, אלא טעמו הוא משום דזה נטל דבר שאינו שלו, וחלוקה זו וחלוקה השנית חד טעמא אית להו, ואי הוה זוכר שר סברת ריא"ז היה מודה בשתי החלוקות, דלא חשיב מקדש זה בגזל, וא"כ אין עזר יוצא ממנו לנ"ד:

ואחרי כותבי כל זה, ראיתי להרב משכנות הרועים ז"ל מע' הקו"ף אות כ"ג, באורח שהיה מסב על שלחן בעה"ב, ולקח כוס יין מן השלחן ונתן לבעה"ב בעד קדושי בתו, ותחלה הביא דברי רמ"א בהגה"ה סי' כ"ח סעיף י"ז, וכתב שפשוטן של דברים נראין דמקודשת גמורה דדין אורח שאני, ושוב כתב איברא דאכתי פש גבן לברורי בנ"ד, שהאורח נתן הכוס מהיין המזומן לבעה"ב בקדושי בתו, מי אמרינן כיון דרשאי ליתן מהמזומן למי שירצה מה לי האב הבעה"ב מה לי אחר, או"ד אנן סהדי דכל מה דמשתייר מהמזומן לקמייהו דאורחים לבעה"ב מהדר, אשתכח דאכתי אית ליה זכותא בגווה דסעודה, נהי דאי בעי אורח אכיל ושתי לית מאן דימחי בידיה, הא מיהא כל כמה דלא אכיל אשתכח דלא נפיק מרשותא דמאריה, א"כ במה קידש את בת בעה"ב כיון דמדידיה קא יהיב ליה. איברא דאיכא פלוגתא דרבוותא באורח המיסב בסעודה אצל בעה"ב, מאימתי זוכה האורח, דאיכא מאן דאמר דמדאגבה קנייה וקמה ליה ברשותיה אפילו לקדש בו את האשה והרשב"ש ז"ל הוא מהדעת הלזו כמ"ש שם בתשובה, ואיכא מ"ד עד שיתן לתוך פיו, ואבי התעודה מהרימ"ט ז"ל בראשונות סי' ק"ן הוא מהסברה הלזו, וכבר כתבנו במ"א בס"ד, א"כ מידי פלוגתא לא נפקא דלמ"ד עד שיתן לתוך פיו דוקא ס"ל דאכתי ברשות מרה קמא קיימא, ויכול בעה"ב לקדש במה שמזומן בפני האורחים כמ"ש הכנה"ג בשם מהרימ"ט ז"ל, שוב מצאתי להכנה"ג שנסתפק בזה וכו' יע"ש:

והנה מה שכתב הרב הנז' שכתב בזה במ"א, היינו מה שהביא שם באות נ"ד דף רצ"ה ע"ג, ואין דבריו שם נוגעים לנ"ד, ונראה דעכ"פ אשתמיט מיניה דמר דברי הראד"ב ודרכי נועם שהבאתי לעיל, וכבר כתבתי לעיל דגם הרדב"ז בחדשות סי' קי"ד הכי ס"ל:

העולה מכל הנז"ל הוא, דהכא בנ"ד שהיין שנתן ראובן לשמעון בעד קדושי בתו היה משל שמעון שהביאו על השלחן לכבוד האורחים, אשר גם ראובן הוא אחד מהם, יש דס"ל דהוי קדושין גמורים, ואיכא דס"ל דהוו ספק קדושין, ולכ"ע ודאי צריכה גט, וכבר כתבתי לעיל דבנ"ד שייך הספק שעשה מקור ברוך מכח פלוגתא דרש"י ור"ח עם הרמב"ם בביאור הברייתא של במה שבתוכו ולא בו, ואפשר דעבדינן ליה ספק לצרפו עם ספק אחר, ואע"ג דהרשב"ש ודעמיה שזכרנו לעיל ס"ל בכה"ג אפילו הרמב"ם יודה דביין לבדו הוא מקדש, מ"מ מדברי הרדב"ז סי' תי"ד הנז"ל משמע דגם בכה"ג הוי פלוגתא, וא"כ איכא תרי גברי רברבי הרדב"ז ומקור ברוך דס"ל הכי, ולכך מצינן לעשות ד"ז בגדר הספק לצרפו עם ספק האחר להיות ס"ס, אך באמת אם נתחכם למצוא עוד ספק שלישי לא יעלה מזור בנ"ד לפטרה בלא גט, כיון דאין כאן עיגון דאפשר שיתן גט, ובתשובה אחרת הבאתי דברי הרב מהרח"ף ז"ל בספר חיים ושלום סוף סי' כ"ב, דהחמיר במקום דליכא עיגון אפילו בטפי מתלת ספיקי:

ומה שכתוב בשאלה שאותו יין שבכוס אינו שוה פרוטה באותו מקום, גם מזה אין תועלת להתיר בנ"ד, כי אפילו אם נניח במונח שזה השואל ידע שיעור פרוטה כמה הוא כפי הדין, ובקושטא הוא דלא שוי פרוטה באותו מקים, שהיין הרבה ובזול מאד, הא פסק מרן ז"ל בש"ע סי' ל"א ס"ג קידש באוכל ששוה פחות משוה פרוטה ה"ז מקודשת מספק, שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר ע"ש, וידוע המחלוקת שיש בזה, דאיכא דס"ל אפילו ידוע שו"פ במ"א הוי מקודשת דרבנן, ואיכא דס"ל אי שו"פ במ"א מקודשת מדאורייתא, ומדברי השואל נראה דידוע להם ששוה פרוטה במ"א, וכל דידוע זה הוי קדושין דאורייתא, ואם אין ידוע הא עכ"פ מקודשת מדרבנן וצריכה גט, ועיין להגאון מהר"י ז"ל בבני אהובה בה"א פ"ה ה"ח שכתב דשמא ש"פ בעיר מדי, הוי ספק מחמת חסרון ידיעה, או ספק שעשוי להתברר באם יבואו אנשי מדי ויעידו שבארצם הוא שו"פ, ולכן אין ספק זה נכנס לגדר ס"ס, ע"כ יע"ש:

וע"ד הנזכר בשאלה ששואל ראובן אם יכול שבחוזק ישא את בת שמעון, נראה כיון דאלו הקדושין אינם קדושין גמורים לכ"ע שיש בהם ספיקות כאמור לעיל, והאשה הזאת אינה חפיצה בו ואומרת זה מאיס עלי, חייב ראובן ליתן לה גט, וכופין אותו לגרשה, ועיין להגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט סי' ע"ה, באחד שקידש בעדים קרובים דהיתה צריכה גט משום פלוגתא דרבוותא, שכתב שם בדף רכ"ד סוף עמוד ג' וז"ל, וכלל גדול מסור בידינו מפי סופרים ומפי ספרים, דלענין איסור ערוה החמורה ולכתחלה יש לחוש לכל הסברות וכו' כל שהוא לכתחלה, וליכא שום עיגון בדבר, דבנקל יש לגרשה דכופין אותו לגרשה וכו' יע"ש, ובודאי שם היתה מסרבת דאם רוצה בו יקדש מחדש אליבא דכ"ע וישאנה, גם אין לומר דשם איירי שקבלה קדושין מאחר, דאי הוה הכי היה מפרש הרב זה בשאלה הנז', על כן יש לנו ללמד מסברת מהריט"א ז"ל גם בנ"ד חייב ראובן לגרשה, כיון דאינה רוצה בו, ואינו יכול לעגן אותה, ומן בעל השאלה נראה דראובן נשמע לדברי חכמים אם יגזרו עליו:

גם ראיתי להכנה"ג בסי' ע"ז הגהב"י אות ט"ז שכתב, מי שאמר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני, ומחמת הקול צריכה גט והיא אינה רוצה בו כופין אותו לגרש, אפילו לדעת הרא"ש דס"ל אין כופין, וכמ"ש רש"ל בתשובה סי' ק"ד, וגדולה מזו כתב מהר"ר בצלאל ז"ל בסי' ז' וסי' ך' דדוקא בנשואה או ארוסה גמורה, אבל בקדושי ספק כופין אותו לגרש ע"ש, ועיין להגאון מהר"ם מפאדווא ז"ל בקדושי ספק, שכתב מי יעלה על לבו לכוף זה שיקדשנה בקדושין אחרים רק יתן לה גט, ואם תמאן לקבלו תשב עד שתלבין ראשה ע"ש, ועיין שארית יוסף מ"ש בזה יע"ש. ובארוסה שהיא מקודשת קדושין גמורים, וטוענת מאיס עלי עיין בית שמואל סי' ע"ז ס"ק כ"ד, וחלקת מחוקק ס"ק ך', ועיין תשובת הרא"ש כלל ל"ה סי' ב' שהביאה מרן בב"י סי' קנ"ד ע"ש, וכעת אין לי פנאי להאריך בזה. ועכ"פ בנ"ד שהוא ספק קדושין, מחוייב ודאי לגרשה בגט, ואינו יכול לעגנה כיון דאינה רוצה בו:

ברם בשאלה הנז"ל נזכר שאמר ראובן לשמעון ע"מ שיהיה בתך מקודשת לי, לא הזכיר שם הבת, והמוביל השאלה הנז' אמר בע"פ שלא היה לשמעון אלא רק בת אחת, על כן אם כנים הדברים שלא היה לו בת אחרת הנה מה טוב, ואם לאו יודיענו וכתורה יעשו. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.