רב פעלים/א/אבן העזר/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png אבן העזר

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. נשאלתי מן מעלת החכמים הב"ד יכב"ץ, מעשה שהיה פה עירנו בג'דאד יע"א, בבית ח' יאודה ח' יעקב ברכאל, שהיו יושבים יחד לשתות מנשה בלבול ויחזקאל בנו של ח' יאודה הנז', והיה כ'צ'ורי בנו של מנשה הנז' יושב עם אביו, ופ'ריחה בתו של יחזקאל הנז' יושבת עם אביה, ולפי דבריהם של יחזקאל הנז' כך היה מעשה, שהיה מנשה אומר לבנו כ'צ'ורי תלמוד תורה כדי שאשיא איתך, ואמר מנשה ליחזקאל הנז' תתן בתך לבני, והיה יושב עמהם אחד שמו עזרא צאלח דוד, ובא לפנינו אנן ב"ד, והעיד על הקדושין שנעשו לפניו, וזה נוסח הקב"ע:

במותב תלתא כחדא הוינא, אנן ב"ד דח"ל, כד אתא קודמנא עזרא דוד צאלח, והעיד בתורת עדות גמורה, איך היינו יושבין בבית ח' יאודה ח' יעקב ברכאל ליל אחד בשבת, בשלשה ועשרים לחודש שבט שנת תרמ"ח, אני ומנשה עבדאלה בלבול, ויחזקאל בן ח' יאודה ח' יעקב ברכאל הנז', וכ'צ'ורי בנו של מנשה הנז' ג"כ היה יושב עם אביו, וגם בתו של יחזקאל ששמה פ'ריחה ג"כ היתה יושבת שם, והיה ביד מנשה הנז' סבח"ה, ואמר לפ'ריחה הנז' הרי את מקודשת לבני כדת משה וישראל, ושאלנו לעזרא דוד הנז' כמה שנים יש לה להבת פ'ריחה הנז', ואמר חמש שנים מ"מ, וגם שאלני לו על כ'צ'ורי בנו של מנשה הנז', ואמר בן תשע שנים מ"מ, ויש למנשה הנז' עוד בן אחד קטן מן כ'צ'ורי הנז', ואמרנו ליחזקאל הנז' למה לא צעקת על מנשה הנז' כשעשה הקדושין, והשיב חשבתי שאין ממש בקדושין אלו כפי הדין מחמת שהוא דברי שחוק, ואמרנו עוד ליחזקאל הנז' אם כפי הדין קדושין הנז' נחשבים קדושין, אתה מרוצה בקדושין אלו, והשיב שאינו רוצה:

גם עוד עשינו קב"ע בעבור השנים של כ'צ'ורי בן מנשה הנז' וזה נוסחה, במותב תלתא וכו' כד אתא קודמנא יעקב מאיר בלבול, והעיד בתורת עדות גמורה על כ'צ'ורי בן מנשה עבדאלה בלבול, שנולד בשמנה לחודש אלול שנת תרל"ו, וכן העיד ראובן יצחק אליהו שמאש כמותו, והיה זה אחד עשר לחודש כסליו תרמ"ט, ע"כ:

ואנן בדידן נ"ל דאין לחוש לקדושין הללו, דאפילו אם היו בגדול ליכא אלא עד אחד, וכתב מרן ז"ל בסי' מ"ב המקדש שלא בעדים אפילו בעד אחד אינם קדושין, אפילו שניהם מודים, ורבים סוברים כדעת מרן ז"ל, אלא לזה יש לחוש לקדושין בעד אחד, כמ"ש מור"ם וכנז' בכנה"ג ויד אהרן. ועוד יש טעם שני מ"ש מרן ז"ל בסי' מ"ג ס"א, קטן שקידש אינו כלום ע"ש, ואי נימא כשאביו קידש לו יש ממש בקדושין, זה אינו, דמשום שליחות אין שליחות לקטן, ואי משום יד אביו כידו גם זה אינו, כמ"ש מהר"ש צרור סי' י"ב. מיהו יש לחוש למ"ש מהריק"ו ז"ל, שורש למ"ד בשם רבינו יצחק בר יאודה ז"ל, שכתב בן י"א שנה שקידש לו אביו אשה אינה יוצאה בלא גט, דזכין לאדם שלא בפניו, ועוד מאחר שלא מיחה בקדושי אביו עד י"ג שנה וחצי, שתק וקבל ואח"כ חזר בו אינה חזרה ע"ש, והגם דמרן בתשובה כתב דח"ו שיאמר זה ר"י בר"י, אלא תלמיד טועה אמרה, ותלה עצמו באילן גדול, מ"מ בטעם זה לבדו אין לסמוך, אך יש לעשות בצירוף טעם הא' דעד א' ס"ס המתהפך.

אמנם מצינו למהריט"א ז"ל שכתב, ס"ס בפלוגתא דרבוותא חשבינן ליה חד ספק, ומי יוכל להקל בערוה החמורה, אך מ"מ משמע דאם יש שלשה ספיקות אפילו מהריט"א ז"ל יודה, ובנ"ד יש עוד ספק אחר, והוא סברת מהרימ"ט ח"ב סי' מ"א, שכתב אם חזרה המתקדשת קודם שהגדיל הקטן, גם רבינו יצחק בר"י ז"ל מודה דאין הקדושין קדושין כלל, ובנ"ד נמי חזר בו אביה כנז' בקב"ע. ועוד כתוב בקב"ע ששאלנו אותו למה לא צעקת עליו בעבור הקדושין, ואמר חשבתי שאין בקדושין אלו ממש כפי הדין, מחמת שהוא דברי שחוק. והנה נמצא דבר זה דומה למ"ש מרן ז"ל סי' מ"ב סעיף ג', צריך שיראו המקדש והמתקדשת את העדים וכו', וכתב מור"ם ז"ל ואפילו שמעו העדים שאמרו שמקבלת לקדושין. יכולה לומר יודע הייתי שאין קדושין בלא עדים וכונתי לשחק בו ע"ש, זהו מה שנראה לנו כעת. ויעיין מעכ"ת בדבר זה, ויודיע לנו דעתו, ושכמ"ה:

וזאת תשובתי על השאלה הנז"ל:

ראיתי את השאלה, ואת אשר נגזר עליה ממעלת החכמים והב"ד יכב"ץ, והנה קודם שאבא להשיב מה שנראה לי בעיקר השאלה, אדברה נא על דברי מעלת החכמים ומשפטן אשר שפטו בדבר הזה. והנה תחלה וראש נראה חסרון דברים בקבלת דברי העד, שכתוב בקב"ע ומנשה הנז' בידו סבח"ה, ואמר לפריחה הרי את מקודשת לבני כדת משה וישראל, ולא נתפרש בדברי העד שנתן הסב'חה לפריחה, די"ל נשארה הסב'חה בידו ולא נתן כלום. גם לא אמר התקדשי לי בזה , ונראה דודאי בקב"ע הגיד העד שנתן לה הסב'חה, וגם א"ל בזה , ורק ספרא דעוית, דאם לא נתן לה כלום מה היה הספק בזה, דודאי ליכא קדושין:

והנה נודע, בענין ערוה אנחנו פה עירינו ב'גדאד נוהגין להחמיר לצאת י"ח כל הסברות, אע"פ דמרן ז"ל הוא מן המקילין, וכמ"ש הרב הכולל הדיין המצויין מהר"ר יעקב יוסף ז"ל בלקוטיו כ"י, וז"ל פה ק"ק בג'דאד יע"א בתריה דמרן הקדוש מהר"י קארו ז"ל גרירן, בין בדיני איסור בין בד"מ, ולא אמרינן קי"ל הפך סברת מרן, כי אם בקצת עניינים שפשט המנהג כדעת מור"ם וזולתו, ובדיני גיטין וקדושין נוהגין להחמיר, וכמ"ש הרב הגדול מהריט"א ז"ל, והרב הגדול מהר"י אזולאי ז"ל, דאנן יתמי דיתמי נקטינן להחמיר ככל הסברות, לאפוקי נפשין מפלוגתא עי"ש, וכן קבלנו ממורינו ורבינו הרב הגדול סבא דמשפטים כמהר"ר משה חיים זלה"ה עכ"ל. ועל כן מה שהאריך הרב מהר"ם חזן ז"ל בענין קדושין בע"א, בספר כרך של רומי סי' כ"ד, ועמד וימודד אר"ש הפוסקים האוסרים והמתירים, ועלה בידו כ"ה פוסקים אוסרים, ופ"ה מתירים, אין זה יועיל באתרא דידן, דנוהגין להחמיר בדיני גיטין וקדושין לצאת י"ח כל המחמירין. ומה שנסתייע הרב הנז' מדברי הגאון חק"ל, לא שייך זה באתרא דידן, ומה גם כי באמת מצינו שאפילו מר בריה דרבינא, הוא הרב הגדול מהר"ר דוד חזן בנו של הרב חק"ל, לא רצה להסכים על הפסק של מהר"ם חזן, וכנז' בספרו הנז' דף ק"ח, ומה שהביא שם הסכמה מהר"ג מהר"א קובו ז"ל, גם הוא לא הסכים אלא משום דהוה בעובדא הנז' כמה רעותות דמצא שם כמה ספיקות יע"ש, ועיין לברכ"י ח"מ סי' כ"ה אות וא"ו:

ומה שכתבו החכמים הרעותא שיש בנידון השאלה, שהילד קטן, ואיכא סברת רבינו יצחק בר"י דס"ל צריכה גט, ויש מן האחרונים דחשו לה, הנה נודע כי סברה זו דרבינו יצחק בר"י ז"ל, הגם דמרן ז"ל בתשובה הרבה להשיב עליה, וגם מהריק"ו השיב עליה, וכן מהרימ"ט ח"ב סי' מ"א ג"כ הרבה להשיב עליה, גם אחד מן הראשונים הוא ראב"ן ז"ל ג"כ הביאה והשיב עליה, עכ"ז מצינו להאחרונים שתירצו כל הקושיות שהקשו ראב"ן ומהריק"ו ומרן ומהרימ"ט, והעמידו וקיימו סברה זו דרבינו יצחק וסמכו עלה, ויש דאע"פ שהקשו על דבריו עכ"ז להלכה חשו לדבריו, ואין צריך להאריך להביא דבריהם. ועיין להגאון מהר"י טייב ז"ל בעל ערך השלחן, שהביא דבריו במשכנות הרועים אות קו"ף דף רצ"ה, שכתב גם השאלתות הכי ס"ל כרבינו יצחק הנז', וכתב הא דלא חש מרן ז"ל לסברה זו דרבינו יצחק, היינו משום דדן בדעתו שתלמיד טועה כתבה בשם רבינו יצחק, ואילו ראה מרן ז"ל עדות ראב"ן, וספר הפרדס לרש"י, שהעידו שתשובה זו היא של רבינו יצחק באמת, וגם השאלתות הכי ס"ל, לא הוה מקל לכתחלה בלא גט, ע"ש:

גם הגאון נודע ביהודה מ"ק אה"ע סי' ס"ב הביא סברת ר"י הנז"ל, וכתב אמנם להיות שרבינו יצחק הוא אחד מן השרים הראשונים, והיה בימי רש"י, אף שכתבתי שבנ"ד גם הוא יודה, מ"מ משא זה קשה עלי בחשש איסור א"א החמור, ולכן אם יצטרפו עמי ב' גדולי הדור וכו' ע"ש. גם חותנו הגאון ז"ל שם בסי' ס"ב, שהקשה על סברת רבינו יצחק מכמה מקומות, כתב בסו"ד מי יבא אחר ר"י בר"י והבנת המש"ל בדבריו, ובאמת כמה גדולים חשו לדבריו בתשובותיהם ע"ש. ועיין לאבני מילואים בסי' מ"ג סק"ב מ"ש כסברת ר"י הנז', גם הגאון מהר"י בספר יהושע סי' ק"ה הביא קושיות ראב"ן על סברת ר"י, ובסו"ד כתב קשה מאד לחלוק על דברי ר"י בר"י שהביא הראב"ן וקראו גאון, וחס מלהתיר בכה"ג בלא גט שיתן לה בגדלות ע"פ בדיקה ע"ש. גם הגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב תליתאה ח"ב סי' צ', תירץ הקושיות שהקשו על סברת ר"י הנז', וגם הקושיא שיש עליו מן התוספתא, ע"ש:

נמצינו למידין לענין הלכה מוכרחים לחוש לסברת ר"י בר"י הנז', ובפרט במקום דליכא עיגון, וכמו נידון השאלה דליכא חשש עיגון, דהבן ואביו צייתי דינא וכתורה יעשו, ברם מעלת החכמים כתבו דיש לעשות ס"ס בפלוגתא דרבוותא, וכתבו אע"ג דמהריט"א לא סמך בס"ס בפלוגתא דרבוותא, יודה בתלת ספיקי, ולכן מצאו תרופה לזה בסברת מהרימ"ט שכתב אם המתקדשת חזרה בה קודם שהגדיל הקטן, גם ר"י ז"ל יודה דבטלו קדושין, ואין צריכה גט, ובנ"ד הא חזר אביה. הנה החכמים הי"ו קצרו בזה שלא כתבו שיש חולקים על מהרימ"ט ז"ל בסברה זו שחידש בדעת ר"י, שבאמת מהראנ"ח ופני משה ח"ב סי' ג' ורבינו בצלאל בתשובותיו סי' ד' פשיטא להו בדעת רבינו יצחק, שהקדושין חלים גם קודם שיגדיל אך הם מדרבנן ע"ש, ועיין משכנות הרועים דף רצ"ה בדברי הרב בעל ערך השלחן, דברור דהוו קדושין מדינא אפילו בעודו קטן ע"ש, וכן הבין הרב מגיד מראשית בסי' ג' בדעת ר"י בר"י הנז', וכן העלה בשואל ומשיב שהבאתי לעיל:

ואין לומר יהיה זה ספק שלישי, ונתירה בלא גט בתלת ספיקי, כמו שהוכיח בס' בירך משה סוף סי' ל"ד מדברי מהריט"א ז"ל דף מ"ג דהכי ס"ל, זה אינו, שכבר מצאנו להגאון מהריט"א ז"ל עצמו בשמחת יו"ט סי' ע"ה דף רכ"ד ע"ד, שכתב אין להתיר בתלת ספיקי, ומשמע נמי מדבריו דאפילו ביותר משלש ספיקות אין להתיר, שכתב ואין להקל בנ"ד מטעם שקדשה בטבעת שהיה בו מרגלית, ובאנו למחלוקת ר"ת והר"ן, דמה בצע כי נרבה בספיקות כיון דסוף סוף הוי ספק בפלוגתא דרבוותא, ע"ש. נמצא אפילו ביותר משלשה ספיקות לא מהני, דהכל נחשב אחד, כיון דהוא ספק בפלוגתא דרבוותא. ובאמת הרואה יראה בספר בירך משה דף קל"א ע"ג, מה שחזר מהריט"א והסכים לדברי המחבר, היינו מפני שכתב לו דקשה הדבר להביא לידי גט, וא"כ הא איכא בזה חשש עיגון דיודה מהריט"א ז"ל בכה"ג בודאי, גם עוד רבני אר"ץ ז"ל שהסכימו לדברי המחבר, היינו משום דהיה נידון הנז' איסור דרבנן, וכמפורש בדבריהם, אך בנ"ד יש כמה גדולים שהבינו דעת ר"י בר"י דס"ל דהוי קדושי תורה, וא"כ לדידהו אין להקל בנ"ד:

וראיתי להרה"ג הרח"ף ז"ל בספר חיים ושלום סי' כ"ב, שכתב בסו"ד וז"ל, ומ"מ לענין הלכה להיות כי אני מיראי ההוראה, לא מלאני לבי להתיר בספק קדושין בס"ס, ואפילו בתלת ספיקי, כיון דלא יבצר מסברת הפוסקים המחמירים גם בזה, זולת היכא דאיכא למיחש לחשש עיגון, ובשעת הדחק דאינו יכול לבא לידי גירושין, דאז יש לסמוך על המקילין להתיר אפילו בס"ס וכו' עכ"ל. גם נראה שגם הרה"ג מהר"ר דוד חזן ז"ל דעתו דאין להתיר איסור ערוה במקום דליכא עיגון אפילו בתלת ספיקי ויותר, דהא הרב מהר"ם חזן בכרך של רומי דף ק"ח ע"א בקש ממנו לחתום על הפסק שלו, ולא רצה להסכים באיסור ערוה, אע"ג דהתם בפסק הנז' איכא טפי מתלתא ספיקי:

הנה כי כן בנ"ד, כיון דליכא חשש עיגון ואין הדבר קשה להביאה לידי גט, אין להתיר בלא גט, אע"ג דאיכא טפי מתלתא ספיקי:

עוד כתבו מעלת החכמים הי"ו טעם אחר להתיר, כי אמר אבי הבת דחשב אין בקדושין אלו ממש, כי היה בדרך שחוק, ודימו זה לסי' מ"ב ס"ג, ואחה"מ אין הנידון דומה לראיה, דקדושין בלא עדים כלל הכל יודעין אין בהם ממש, אבל קדושין בע"א הא עכ"פ איכא עדות, ויודעין הכל דע"א נאמן באיסורין, וגם בד"מ ע"א מחייבו שבועה מן התירה, והא קמן בדין קדושין באמת איכא מ"ד ע"א נאמן. וראיתי להגאון ח"ס אה"ע סי' ק"ד, שחידש סברא מדעתו בענין כיוצא בזה, דהאשה המתקדשת בע"א הסברא נוטה כונתה להשטות וכו' ע"ש, ומדבריו אלו יש קצת סיוע לקיים דברי החכמים הי"ו והכז' בטעם זה, אך למאי נ"מ אם נרבה בספיקות בפלוגתא דרבוותא, כיון דליכא חשש עיגון, כי גם אנא עבדא אמרתי שנוכל להוסיף ספק אחר בנ"ד, והוא מ"ש רמ"א בהגה"ה סעיף ב' אם אחד מכחיש העד אין לחוש, דע"א בהכחשה לאו כלום הוא, וכתב הב"ח ז"ל דאם אחד אמר שהיו קדושין, רק כוונתי לשחוק, נאמן במגו שהיה מכחיש העד ע"ש, ובכל זה איכא פלוגתא, ונמצא שיש להוסיף בנ"ד ספק אחר מחמת זה. ועוד אמרתי לעשות ספק אחר בנ"ד, מפני שלא אמר המקדש תיבת בזה , ועיין מ"ש הלכות קטנות ח"א סי' מ"ה, שהביאו יד אהרן סי' כ"ז הגה"ט אות ז' שתיבת בזה מעכב, וכן סבר בנימין זאב שהביאו בית דוד אה"ע סי' ך', ואע"ג דשם א"ל תהא מקודשת לי, ולא אמר הרי את, כי בזה איכא חילוק כמ"ש המבי"ט ח"א דף צ"א, מוכח דבנימין זאב לית ליה האי חילוקא, וא"כ גם מצד זה יש להוסיף עוד ספק אחר בנ"ד, אך אין תועלת ברבוי הספיקות במקום דליכא עיגון כלל:

כל זה כתבתי על דברי מעלת החכמים הי"ו, אבל באמת בעיקר הנידון של השאלה הנז' נראה לי ברור בס"ד דאין צריכה גט כלל, גם לדעת רבינו יצחק בר"י ז"ל, ויכול אביה מעתה לקדשה ולהשיאה לאחר, יען כי נתפרש בשאלה הנז', שיש למנשה המקדש בן אחר קטן מן בנו כ'צ'ורי והכז', ונתפרש בקב"ע כי מנשה אמר הרי את מקודשת לבני, ולא אמר לכצ'ורי בני, ולכן כיון דבעת הקדושין לא פירש למי הוא מקדשה, אם לכצ'ורי או לאחיו, הנה אם יהיו קדושין אלו קדושין גמורים הרי זו אסורה על שניהם, וצריכה גט משניהם, דא"א להיות א' מגרש וא' נושא, משום דדילמא פגע באשת אח, ואע"ג דנזכר בשאלה שהיה מנשה מדבר עם בנו כצ'ורי קודם הקידושין, שאמר לו אם תלמוד תורה אשיא אותך אשה, לא אמרינן מסתמא אלו הקדושין היו בשביל כצ'ורי, דכל דבעת הקידושין לא פירש שמו, אלא אמר לבני בסתם, ה"ז נאסרה על שניהם וצריכה גט משניהם, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ל"ז סעיף ט"ז, מי שיש לו שתי בנות אפילו שתיהן קטנות, ושידך אחת מהם לאחד, ואח"ז קבל ממנו קדושין, ואמר בתך סתם מקודשת לי, אפילו היו עסוקים בה, שתיהן אסורות לו וצריכות גט ממנו ע"ש, ועיין בשו"ת יכין ובועז ח"א סי' נ"ז מ"ש בזה ע"ש, ואפילו לדעת ר"ת ודעמיה דס"ל בשידך אחת מהם אמרינן מסתמא לזו נתכוונו, אפ"ה הם יודו בנ"ד דאסורה על שניהם, דהתם יהבי טעמא סברה שארית ישראל לא יעשו עולה וכו', וזה הטעם לא שייך בנ"ד. גם עוד נ"ד לא חשיב עסוקין באותו ענין, כי לא היה דברים בין מנשה ובין יחזקאל אבי הבת על שם כ'צ'ורי כלל, וכאשר דבר מנשה קודם הקידושין עם יחזקאל על בתו, לא אמר לו תתן בתך לכ'צ'ורי בני, אלא אמר לו תתן בתך לבני, ולא הזכיר לו שם כלל, ולכן דברים אלו שהיה מדבר מנשה עם בנו, שאמר לו תלמוד תורה ואשיא אותך, לא חשיב בזה עסוקין באותו ענין כי עם בנו דיבר, ואפילו כשדבר דברים אלו לבנו לא אמר לו אשיא אותך בת זו, אע"פ שהיתה לפניהם, אלא אמר לו אשיאך בסתם, וא"כ נ"ד אפילו עסוקין באותו ענין ליכא, ולכ"ע זו הבת אסורה לשניהם אם הקדושין חשובין קדושין לפו"ד, וצריכה גט משניהם, די"ל זו הבת קדשה בשביל בנו הקטן, אך לבנו כ'צ'ורי רוצה להשיאו אשה אחרת:

וא"כ השתא מאחר כי בקדושין אלו שעשה מנשה לא הועילו לא לכ'צ'ורי ולא לאחיו הקטן ממנו, אלא אדרבה אסרה על שניהם, וצריכים שניהם לתת גט, הנה בודאי גם לדעת רבינו יצחק בר"י ז"ל מעשיו בטלים, ואינם חלים כלל ועיקר, לא בשביל כ'צ'ורי ולא בשביל אחיו, יען כי רבינו יצחק ז"ל אמר בענין זה של האב שקידש אשה לבני הקטן שני טעמים, הטעם הראשון משום דזכין לאדם שלא בפניו, וטעם הב' משום שלא מיחה בקדושי אביו עד י"ג שנה וחצי, מאן לימא לן דלא ארצויי ארצי קמיה, אחר שגדל ושתק וקבל, ולאחר מכאן חזר בו ואינה חזרה וכו', וכמ"ש במהריק"ו שרש למ"ד ע"ש, וטעם הראשון הביאו מהריק"ו בקיצור, אך בספר הפרד"ס לרש"י ז"ל בסי' רצ"ח הביאו כמו שהוא, וז"ל, אעפ"כ בעונותינו צריכה גט, כי מצינו בכל התורה כולה שזכין לאדם שלא בפניו, וזה גלוי הזכות לו לאדם שמקדש לו אשה הוגנת, ותנן האומר תן גט לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי רצה על שניהם יחזור דברי ר"מ, וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים, מפני שזכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות והלכתא כדברי חכמים, ובכל צד ובכל ענין אין לומר שאין לו זכות בה, שאם לא תישר בעיניו הרשות בידו לגרשה ולישא אחרת, ואם תיישר בעיניו יקיימנה, ועוד בכל מקום החמירו חכמים בספק א"א, שבכל מקום ששנינו חולצת ולא מתייבמת היינו משום ספק א"א ולחומרא, אע"ג דפסלינן לה מכהן עכ"ל ע"ש. נמצא טעם הראשון הוא משום זכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו:

והנה טעם הב' של ר"י בר"י ז"ל בלא"ה ליתיה בנ"ד, ולפי הטענה שהצענו לעיל תראה שגם טעם הראשון ליתיה בנ"ד, יען כי טעם הראשון כל כחו הוא משום דזכות הוא לו שמקדש לו אשה הוגנת, שאם ישרה בעיניו יקיימנה, וכמפורש בדבריו הנז', ובנ"ד לא עשה האב זכות לשתיהם כי אם חובה, שקידש אשה בסתם ואסרה בזה על שניהם, שצריכים שניהם לתת לה גט בלי שום תפונה, ונמצא קיום הקדושין הוא חובה לשניהם, וביטולה הוא הזכות, ואיך יועילו קדושי חובה אלו שעשה האב מדעתו:

ועתה גם טעם הב' בטל ומבוטל, דאפילו אי הוה בנ"ד הכי, דהמעשה הזאת באה לפנינו אחר שגדל הבן, לא שייך לומר האי טעמא דדילמא ארצויי ארצי קמיה ושתק כיון דבאמת היא אסורה על כ'צ'ורי ועל אחיו, ומאי ארצי ליה, דטעם זה הב' הוא תלוי בראשון, וכיון דהראשון בטל גם זה בטל מאיליו, ולפ"ז גם לסברת רבינו יצחק בר"י ז"ל לא יחולו קידושין אלו שעשה מנשה הנז' הן בעבור כ'צ'ורי הן בעבור אחיו, והרי מעשיו בטלין ומבוטלין ואין תופסין כלל, כי הם חובה ואין חבין לאדם שלא בפניו:

ושו"ר אח"ז בספר ישועות יעקב. על אה"ע סי' ל"ה, בפירוש הארוך סעיף קטן ז', שעשה חילוק מסברא דנפשיה, בהיכא דקדש לו אביו אשה קדושי ספק, שהדין צריך ראשון מגרש ושני נושא, כה"ג אין צריכה גט כלל, דאין זה זכות ע"ש, והוא כמו סברא שעשיתי אנא עבדא בנ"ד, אך הא דנ"ד עדיף טפי דכ"ש הוא, אבל בנידון ישועות יעקב יש לבע"ד לחלוק, ואין פנאי להאריך בזה:

אשר על כן בנידון השאלה, אפילו אם מעשה זו באה לפנינו אחר שהגדיל כ'צ'ורי, אין במעשה מנשה אביו כלום, דלא חלו קדושין שלו מעיקרן, כי חובה הם ואין חבין לאדם שלא בפניו, ולכן פ'ריחה בת יחזקאל הנז' לא תפסי בה אותם קדושין של מנשה הנז' כלל, ואינה צריכה גט, ויכול אביה לקדשה לאחר בלי שום מיחוש כלל לכ"ע, כן נראה פשוט וברור בעזה"י. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.