רב פעלים/א/אבן העזר/ב

רב פעלים ‏ א אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ראובן קדש אשה בוגרת בחזקת בתולה, וגם אביה ואמה וכל קרוביה היו יודעים שהיא בתולה, אך אחר הקידושין תכף נודע לאביה ואמה שהיא היתה בעולה קודם אירוסין כמה פעמים מבחור אחד שהיה כשר לה. והנה אחר הקדושין כשלשה חודשים, רצה ראובן לעשות החופה, וידוע למעלתך איך הוא המנהג פה עירינו בג'דאד, בליל החופה, שבעת שיכנס החתן לחדר הכלה לבעול אותה, יסגור הפתח וישבו אצל הפתח מבחוץ כמה נשים מקרובי הכלה ומקרובי החתן, וימצא ג"כ שנים ושלשה אנשים ג"כ עומדים שם מקרובי החתן וחביריו, וכולם מצפים וממתינים על בעילת החתן ודם הבתולים, והחתן אחר שיגמור בעילתו ילבש בגדיו ויפתח הדלת לצאת, ונכנסת אשה אחת הממונה על כך שקורין אותה מאשט"י, ונכנסים עמה נשים מקרובי החתן וקרובי כלה לראות הבתולים, ואם ראו דם בתולים אז מריעין הנשים בקול הלולא בפיהם לסימן טוב, ואם לא מצאו דם בתולים אומרים לא בעל כראוי וחוזר לבעול פעם שנית, והנה האשה הנז' אשר נתקדשה לראובן, מאחר שידעו אביה ואמה את מעשה הרע שקרה לה קודם קדושיה שכבר נשברו בתוליה שהיא בעולה, הוכרחו לעשות ערמה שיראה החתן דם בעדים אחר בעילתו, וגם קרוביו יראו את הדם כדי לכסות חרפתם, וכך עשו ועלתה בידם, והחתן וקרוביו חשבו שאותו הדם שראו הוא דם בתולים שיצא מן הכלה. והנה אדם אחד קרוב לבית הכלה נודע לו הדבר, וידע שעשו ערמה ולא הוכיחם על זאת, כי אמר הם מוכרחים לעשות כן מפני השלום, וגם מפני הבושה והחרפה והלעז, יען כי זאת נשאת אחר הקידושין בשלשה חדשים, ושמא יחשבו שנבעלה אחר קדושין, ומי מפים, ובאמת הם יודעים בבירור גמור שלא נבעלה אלא קודם קדושין. והנה אתרמי אח"ז היה אותו הקרוב לומד משנה מסכת כתובות, וראה כתוב בפרק ראשון, הנושא את האשה ולא נמצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדיך, והלה אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות, ר"נ ור"א אומרים נאמנת, רי"א לא מפיה אנו חיים אלא ה"ז בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראיה לדבריה ע"כ. ובשעה שלמד אותה הלכה עלה בלבו להסתפק, אולי יש צד איסור בזו הערמה, יען כי זה הבעל קדשה בחזקת בתולה, והיא היתה בעולה, וקדושיו קדושי טעות, ועדיין היא פנויה שאינה מקודשת, וצריך לעשות לה קדושין מחדש שתהיה אשתו כדת משה וישראל, ועל זאת בא אותו הקרוב לשאול מה דינה של ריבה זו. גם שואל את"ל שצריך קדושין מחדש, אם מחוייב לספר הענין הזה לבעלה כדי שיקדשנה שנית, שאם הוא לא יאמר לו איך ידע, ויש חשש לאידך גיסא שאם יאמר לו ודאי יהיה שנאה וקטטה ומריבה בין הבעל ואשתו כל הימים, ומי יודע מה יוולד מן המריבה הזאת. גם ילמדנו רבינו, אם בכה"ג יש איזה ערבובייא בנשמות הילדים אשר תוליד האשה הזאת מבעלה, ועל הכל יורינו המורה לצדקה, ושכמ"ה:

תשובה. מרן ז"ל בסי' ס"ז סעיף ה' פסק, מוכת עץ כתובתה מנה, ואפילו לא הכיר בה וכנסה ע"מ שהיא בתולה שלימה, אבל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אפילו מנה אין לה. וכתב בספר כתובה בק"א, משמע דצריכה גט, והיינו מטעם דאמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות עכ"ל. ובלבוש כתב הכונס אשה ע"מ שהיא בתולה ונמצאת בעולה, אע"פ דלענין קדושין מקודשת וכו' ע"ש, ונראה כונתו ר"ל מקודשת מספק וכאשר אכתוב לקמן בעה"י. וכתב מרן בש"ע קודם סעיף הנז' קטן פחות מתשע שנים ויום אחד שבא על הגדולה, כתובתה מאתים, ודוקא שלא הסיר בתוליה, אבל אם הסיר בתוליה אין לה אלא מנה ע"כ, וכתב הגאון ב"ש ז"ל אע"ג דלא דמי למוכת עץ דהא בזו אתעביד בה מעשה אדם, צ"ל לפי המסקנא תליא מלתא בקפידה כמ"ש בתוספות, וקטן אין קפידה כ"כ, ע"כ ע"ש:

והנה מרן ז"ל בסי' ל"ח סעיף ל"ה פסק, המקדש על תנאי ובעל סתם או כנסה סתם, ה"ז צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי, שמא ביטל התנאי כשבעל או כשכנס. וכתב מור"ם ז"ל, ואם קדשה אחר צריכה גט משניהם. וכתבו ח"מ וכ"ש הא דמקודשת מספק וצריכה גט משניהם, משום דספק איכא שמא מחל התנאי כיון שבעל סתם, או שמא סבר שנתקיים התנאי. וכתב באבני מילואים אע"ג דבקטן וקטנה. הוו קדושי ודאי, ומשום דאין אדם עושה. בעילתו בעילת זנות, הכא בתנאי יש לומר דאתנאי קא סמיך וסובר שנתקיים, וכתב הב"ש ואם קודם הביאה ידע שלא נתקיים התנאי ובעל סתם, אז לכ"ע הוי קדושין גמורים, דקי"ל אין אדם עושה בב"ז ע"ש. ובנידון השאלה דידן אע"ג דלא הוזכר תנאי זה להדיא בקדושין, עכ"ז ודאי זה הוא מדברים שהבעל מקפיד בהם בודאי, ובפרט זו שנבעלה מקודם לרצונה, וא"כ קדושין אלו חשיבי קדושי ספק, וכמ"ש מרן ז"ל סי' ט"ל סעיף ה' המקדש את האשה סתם ונמצא עליה אחד מן המומין הפוסלים בנשים, או נמצא עליה אחד מהנדרים שדרך בני אדם להקפיד עליהם, ה"ז מקודשת מספק עכ"ל, ומפורש בלבוש ענין הספק הזה יע"ש:

ובהיכא דקדשה על תנאי ובעל סתם דאמרינן צריכה גט, כתב הטור בסי' ט"ל וז"ל, ואם קדשה על תנאי ובעל סתם, ויש עדים על היחוד צריכה גט מספק אפילו בעל לאלתר לאחר קידושין, שאין אדם עושה בב"ז ובועל לשם קידושין, ואם נשאת לאחר צריכה גט משניהם עכ"ל, וכן כתוב בהרא"ש ז"ל בכתובות בפרק המדיר, ועיין ב"ח סי' ל"ח סוף סעיף י"ב, ועיין במהר"ם מינץ ז"ל סי' מ"ט דף נו"ן ע"ג מ"ש בשם מהר"ם, ומה שביאר בדברי תשובת רבי שמעון בר אברהם, ז"ל ע"ש. ובנידון השאלה דידן היה עידי יחוד בביאה ראשונה של ליל חופה, וכן אמר לפני השואל בפירוש, ולפ"ז כיון דלא פירש בקידושין ע"מ בתולה, יש בזה ס"ס, והוא ספק אם זה הבעל מקפיד אי הוה ידע שהיא דרוסת איש, ולא הוה מקדש לה, או שמא לא הוה מקפיד והוה מקדש לה, ואת"ל מקפיד ואע"פ שלא שלא התנה כהתנה דמי, שמא הלכה כרש"י ז"ל ודעמיה דס"ל גם בהתנה בפירוש ובעל בסתם ה"ז מקודשת גמורה בבעילתו, משום דאין אדם עושה בב"ז, ואם קדשה אחר. אינה מקודשת, וס"ס זה מתהפך, והוא ספק הלכה כרש"י ודעמיה בקדש על תנאי ובעל, דס"ל הבעילה חשיב קדושי ודאי, ספק הלכה כהרי"ף והרמב"ם ושאר רבוותא דס"ל הוי קדושי ספק, ואת"ל הלכה כהרי"ף והרמב"ם דילמא זה כיון שלא התנה בפירוש לא קפיד אי הוה ידע:

ובנמצאת איילונית ודאית לדעת רש"י בגיטין דף מ"ו, גם בהא אמרינן א"א עושה בב"ז, אך התוס' ס"ל דוקא בספק איילונית אמרינן כן, אבל בודאי איילונית אפילו גט אינה צריכה, ועיין פני יהושע שם, ועיין ביאור הגאון רא"ם ז"ל על הש"ע סי' סק"ז מ"ש בזה יע"ש. ובודאי אין לדמות מום זה דבעולה למום דאיילונית, דהתם איכא טעמא רבה כמ"ש בתוספות, ומפורש יותר בדברי הרא"ש בפרק המדיר, דשאני מום דאיילונית דעיקר דעתו של אדם הנושא אשה בשביל הבנים, הלכך הוי קדושי טעות, יע"ש:

ועתה נבא לדון לדעת הסוברים, דבקדשה על תנאי ובעל סתם ואח"כ נודע המום דס"ל הוי קדושי ספק, הנה אם רצה הבעל לקיימה אצלו אחר שנודע לו הדבר אם צריכה קדושין מחדש או לאו. והנה בדין נמצאת בעולה כתב רמ"א בהגה"ה סי' ס"ח ס"ט, אם רוצה לקיימה כותב לה כתובה מנה ע"ש, ונראה מזה דאין צריך קדושין מחדש, אך הב"ש שם ס"ק כ"ד דקדק מדברי התוספות דצריך קדושין מחדש, והגאון בעל חו"ד בספרו בית יעקב פירש כונתו, אף דאין אדם עושה בב"ז ומקדשה בביאה, מ"מ ביאה אינה רק אירוסין, דביאה אירוסין עושה, ולענין שיהיה חשוב נשואין לענין לזכות במעשה ידיה ובירושתה, אינו יכול לזכות בלא נשואין מחדש וכו' ע"ש. והגאון בית מאיר כתב על דברי רמ"א, יש לדקדק ממנו שאין צריך לקדשה מחדש וכו', ואף כי מן התוספות שבב"ש משמע דצריך לקדשה מחדש משום דהוי מקח טעות, הנה הב"י ס"ס מ"ד כתב להרמב"ם כל מקום שמקודשת מספק תורה שוב אין צריך לקדש מחדש כמו קטנה שנתקדשה למיאון, וה"ה הכא ע"ש, ועיין בספר כתובה בק"א מ"ש בענין זה יע"ש. מיהו נראה גם לדעת הרמב"ם דאין צריך קדושין מחדש, היינו משום שידע הבעל עתה וקבל דדמי לקדושי קטן, אבל אי לא ידע הבעל כלל, וכנידון השאלה דידן מוכרח לומר דגם להרמב"ן ז"ל אין כאן קדושי ודאי, והרי היא תמיד בספק קידושין, אע"ג דאמרינן א"א עושה בב"ז:

והנה בענין קדושי קטן שקידש ונשא בעודו קטן, ראיתי להגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט סי' יו"ד, שכתב בשם בה"ג כשיגיע לי"ג שנה ויום א' צריך לחזור ולקדש ולכתוב כתובה אחרת, ושוב הביא תשובה א' מתשובות הרשב"א ואינה להרשב"א דפליג על בה"ג, וס"ל דאין צריך קדושין אחרים, ושוב הביא שם תשובת המבי"ט ז"ל ח"ב סי' צ"ז, מ"ש לדעת הרשב"א ודעת הרא"ש ע"ש, ואנא עבדא תמיהא לי על המבי"ט ז"ל, ועל הגאון שמחת יו"ט ז"ל אמאי לא הוכיחו מדברי הרמב"ם ז"ל דהכא דאפילו דהוי מקח טעות אם רוצה לקיימה לא צריך קדושין אחרים, וכ"ש דס"ל הכי בקדושי ונשואי קטן:

ולענין הלכה בנידון השאלה דידן הנז' כבר עשיתי ס"ס והוא מתהפך, ולכן כיון דאם יגלה הדבר לבעל יהיה מזה קטטות ומריבות, וגם בזיון משפחה, ואפשר שיוולד מזה רעות הרבה, הא ודאי יש לסמוך על ס"ס הנז' ולא יגלה לבעל כדי לעשות קדושין מחדש, ואע"ג דנוגע דבר זה לממון בשביל מאתים ותוספת כתובה דלית לה, ועיין בב"ש ואחרונים, מ"מ השתא לא ניתנה לגבות, ומי יודע אם תבא לידי גביה אח"כ, ועכ"פ יודיע זה הקרוב לה ולקרוביה שאם תבא לידי גוביינה תמחול המאתים ותוספת כתובה, ולא תגבה אלא מה שיעלה לה כפי הדין:

ועל דבר אשר שאלתם, אם יש איזה ערבובייא ע"פ הסוד בנשמות של הילדים אשר תוליד האשה הזאת מבעלה העקרי, הנה מצאתי להרב אמת ליעקב בשפת אמת, שהביא תשובה מהרב החסיד בעל זמרת הארץ בסי' ל"ז, וז"ל שאלה בענין ההוא רוחא דשדי בה בעלה בביאה א', עיין בע"ח שער או"א וכו', ומשם תראה ותבין נתינת המ"ן והכלי והרוחא דשדי בה בעלה וכו', ועיין בע"ח בשער מ"ן ומ"ד פ"ח שכתב דלבוש הנשמה הוא מזה הרוחא דשדי בגווה, וק"ל על זה דמאחר שהכלי והרוחא הוא כסוי לנשמה של ולד הנולד, א"כ אלמנה וגרושה שמתעברות לפעמים מביאה א', והם מהגבורות חדשות שנעשה הולד מהם, ולא ניתן בה כלי ורוחא מזה הבעל, א"כ גוף הולד הוא מהבעל השני, והכסוי לנשמה שהוא יותר גדול יהיה מהבעל הא' כמו שהוא חייב בכבוד אחיו הגדול, מהטעם הלזה כנודע, והדבר צ"ע, עכ"ל הרב בעל זמרת הארץ. וכתב על זה הרב המחבר אמת ליעקב וז"ל, דבר זה תמוה לי בעיני מאד, דכפ"ז מצינו בעולם שיהיה ולד אחד עשוי משני אנשים, והא ודאי כמו זר נחשב, וכדי בזיון לולד הנולד בזה וכו', על כן נלע"ד דהא ודאי ליתא, דכל זה שנעשה מרוחא קדמאה כיסוי ולבוש לנשמה לולד, היינו לבנים הנולדים ממנו דוקא, ואין לזרים אתו, וכשזאת האשה עמדה ונשאת לאחר אתא את ופסיק ופנים חדשות באו לכאן, וכל תיקון הולד הנולד נעשה מאביו ואין לו שום חלק מהבעל הא', האמנם צריכין אנחנו להבין דלפ"ז איך חייב אדם בכבוד אחיו הגדול מאמו כמו באחיו מאביו כמו שפסק הרא"ש בתשובה כלל ט"ז, ולפי מ"ש רבינו ז"ל בשער המצות פ' יתרו נראה בהדיא דאין חיוב, אך כפי מ"ש הרב הנז' דעדיין יש חלק מהבעל הא' יש חיוב, והדבר צריך ישוב, עכ"ל ע"ש:

והנה כל המדובר הנז' הוא בגרושה ואלמנה, דהקשר של האשה ובעלה נעשה כדת משה וישראל, ולכן ההוא רוחא דשדי בעלה בגווה מוצא לו מקום קבוע ויסוד חזק, אך בהאי גוונא דשאלה הנז' שזה נאף עמה ובא עליה באיסור שאינו כדת משה וישראל, אע"פ שבעל אותה כמה פעמים, ואע"פ שנתעברה ממנו, דודאי שדי רוחא בגווה, הנה זה הרוחא נדחה ומסתלק ע"י קדושין ונשואין של בעל השני שהם כדת משה וישראל, ולא ישאר ממנו מאומה בגוה וכאלו לא הוה לה בגווה מידי, והבנים אשר תלד מן בעל השני האמיתי אין בהם תערובת מן הראשון כלל ועיקר. ואם תשאל אם זו האשה נתעברה מבעלה מביאה ראשונה, מהיכן בא לבוש הנשמה של הולד, הנה בזה דברתי בס"ד במקום אחר בחקירה כזו בענין גרושה ואלמנה שמתעברים מביאה ראשונה, ואין כאן מקומו, והשי"ת ברחמיו הרבים יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.