רא"ש/הלכות קטנות/ציצית/ט

רא"ש הלכות קטנות ציצית ט

פסקי הרא"ש - הלכות קטנות < סימן קודם · סימן הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שם אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית. אמר ר' אבהו מודה שמואל בזקן שעשאו לכבודו דפטור. פי' שעשאו תכריכין. מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לכסויא עביד. בהאי שעתא ודאי רמינא ליה משום לועג לרש חרף עושהו משמע שתכריכי המת מטילין להן ציצית. והאידנא נהגו להסיר הציצית מתכריכי המת. והיה אומר ר"ת סמך למנהגינו. משום דציצית נראה כעדות שקיים כל המצות. ואין הדור הזה ראוי לאותה עדות ואמרו במדרש על כנפי בגדיהם לדורותם לדור שכולו תם. ועוד דבימיהם היו כולם עטופים בטלית בת ד' כנפים והיו לכולן ציציות בהן בחייהן הילכך מטילין להם גם במותן משום לועג לרש. אבל השתא שאין עטופין (ס"א עטיפתנו) בבת ד' כנפות ויש הרבה בני אדם שלא היו להן ציצית בחייהן לא רמינן להו במותן מה שלא קיים (ס"א בחייהן אי רמינן להו אחרי מותן איכא טפי לועג לרש שמזקיקי' אותו מה שלא קיים) בחייו ואם היו משימין לאותן שהיו להן בחייהן נמצא שאותן שלא היו להן בחייהן מתביישים ואין לומר יתביישו וכן ראוי להם על שלא הטילו ציצית בחייהן. לפי שהתורה לא הזקיקה לעשות ציצית אלא למי שיש לו טלית בת ד' כנפות. ועוד סמכו אהא דאיתא במסכת שמחות (פי"ב) שצוה אבא שאול בן בטנית הטילו תכלת מאפליוני. ואע"ג דאמר הטילו ולא קאמר התירו. מ"מ משמע להסירו מדקאמר מאפליוני ולא קאמר באפליוני. ואין להביא ראיה למנהגינו מהא דאמר בפרק מי שמתו גבי תכלתיה דר' יונתן דשדי אקברא וא"ל רבו חייא דלייה כי היכי דלא נימרו מחר באין אצלנו ועכשיו מלעיגין עלינו אלמא דלדידהו לא הוו ציצית. דאיכא למימר דלעולם הוו להו ציצית ואפי' הכי איכא לעג כיון שאינו בר קיום מצות. וי"מ ההוא שעתא כשמוליכין אותו לקבר רמינן ליה משום דאיכא לועג לרש חרף עושהו שהמכתפין אותו יש להן ציצית והוא אין לו. וכשמשימין אותו בקבר אז מסירין אותן: שם דף מב. ר"נ אשכחיה לרב אדא בר אהבה דרמי חוטי ומברך אקב"ו לעשות ציצית. אמר מאי (ציצית) ציצי דשמענא הכא. הכי אמר רב ציצית אינה צריכה ברכה שקילנא ואסיקנא דבהא פליגי דמ"ד ציצית אינה צריכה ברכה קסבר חובת גברא והויא. מצוה שעשייתה אינה גמר מלאכתה וכל מצוה שעשייתה אינה גמר מלאכתה א"צ לברך. שהרי תפילין שעשייתן אינן גמר מלאכתן א"צ לברך לעשות תפילין. ומ"ד מצות ציצית צריכה ברכה. קסבר ציצית חובת טלית הוא דהוי לה מצוה שעשייתה גמר מלאכתה וכל מצוה שעשייתה גמר מלאכתה צריך לברך כמו המילה שעשייתה גמר מלאכתה. והלכתא כרב דאמר חובת גברא היא. דהא אנן לא מברכין לעשות ציצית. הילכך הא דאמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ליתא. והכי כתב בה"ג. ואיכא מ"ד הלכה כשמואל דאמר חובת טלית הוא (כן גרס הרי"ף) (ואנו) ואנן כתבינן מאי דסבירא לן:

מעבר לתחילת הדף
< סימן קודם · סימן הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.