רא"ש/בבא בתרא/ד/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רא"ש TriangleArrow-Left.png בבא בתרא TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ז

פסקי הרא"ש - בבא בתרא
< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל ע"מ שמעשר ראשון שלו מעשר ראשון שלו אמאי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. פי' כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם משייר לו זכות בדבר שלא בא לעולם. וא"ת ונהי דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם שאם אומר אדם לחבירו שדי מכורה לך על מנת שתתן לי סאה חטין מהיוצא מן השדה שנה שנה ודאי תנאו קיים ואם קיים תנאו כל שנה מכרו קיים ואם לא קיים מכרו בטל וי"ל דעל כרחך האי תנא סבר דע"מ שיורא הוי ולא תנאה[1] דאי סבר דתנאה היא ה"ל למיתני אם נתן לו מעשר ראשון בכל שנה קנה ואם לאו לא קנה אלא מדקתני מעשר ראשון שלו ש"מ דס"ל דשיורא הוי ולהכי פריך שפיר היאך משייר דבר שלא ב"ל וטעם דהוי שיורא ולא תנאה דבתנאי לא מצי לאתנויי דלא שקיללוי חלף עבודתו אלא בשביל תנאי. אר"ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו וא"ל ע"מ שהדיוטא העליונה שלי הדיוטא העליונה שלו למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא. רשב"ם פירש להוציא ממנה זיזין לחצר שמכר עם הבית. ור"ת פירש שאם יעשה בנין בחצר יוציא ממנו זיזין על הדיוטא רב פפא אומר שאם רצה לבנות על גביו בונה. בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת דהוצרך ללמוד מן הברייתא דשייר מקום בחצר להוצאת זיזין. לפירוש רשב"ם דאפי' התנה על מנת שאוציא זיזין בחצר אין בדבריו כלום וכמו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה לחבירו האויר דמי שהיה כותלו סמוך לחצר חבירו והקנה לו בעל החצר שיוציא זיזין מכותלו לאויר חצירו לא עשה ולא כלום שאין האויר נתפס בקנין אלא צריך שיאמר לו אני מקנה ומשעבד לך חצירי להוצאת זיזין דאדם מקנה לחבירו קרקע לאויר כמו שמקנה קרקע לפירותיו הלכך הוצרך ריש לקיש ללמוד מברייתא זו דכי היכי דאמר גבי האומר על מנת שמעשר ראשון שלי ששייר מקום המעשר משום דבעין יפה משייר ואע"ג דלא הזכיר המקום הכי נמי אמר במשייר דיוטא לתשמישו להוציא בה זיזין שייר דשייר בחצר להוציא בה זיזין כדי שלא יהא כמשייר אויר אע"פ שלא הזכיר החצר כלל גבי נפשיה בעין יפה משייר ואתיא הא דריש לקיש כהא דתניא בתוספתא ומייתי לה בירושלמי בפרק חזקת הבתים המוכר עובר שפחתו לחבירו לא עשה ולא כלום המוכר ולד בהמתו לחבירו לא עשה ולא כלום המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה ולא כלום המוכר אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלא מוכר לו בהמה ומשייר עוברה ומוכר לו שפחה ומשייר עוברה ומוכר לו שדה ומשייר מעשרותיה ומוכר לו חורבה ומשייר אוירה משום דאמר בעין יפה משייר וחורבה לאוירה שייר ושדה למעשרות וזהו שלמד ריש לקיש דין שיור אויר מדין שיור מעשרות כמו שהן שנויים בתוספתא וכן פירש ה"ר יונה ז"ל לפירוש רשב"ם. אלא לרב פפא מאי זאת אומרת. קשיא. והלכתא כרב זביד דגרסינן בפרק מי שמת דף קמח: אמר רבא אמר רב נחמן אם תמצא לומר בית לאחד ודיוטא לאחר לא הוי שיור. חוץ מדיוטא הוי שיור ואליבא דרב זביד דאמר אם רצה להוציא בה זיזין מוציא:




שולי הגליון


  1. עיין פלפולא חריפתא שדבריו סותרים זה לזה. ועיין אהל משה (סוף חידושיו למסכתין).


מעבר לתחילת הדף
< סימן קודם · סימן הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.