ר"י קרקושא/בבא בתרא/כח/א
ר"י קרקושא 
בבא בתרא כח א
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
חזקת הבתים. [1]כל חזקת שלש שנים שהצריכו חכמים, כגון שיש לו למערער עדים שהיתה של אבותיו וזה טוען לקחתיה ממך, אבל אם אין עדים למערער שהיתה שדה זו של אבותיו, והמחזיק מודה לו שהיתה שלו אלא שהוא טוען שלקחה ממנו, אע"פ שלא החזיק בה שלש שנים נאמן. כדתנן (כתובות טו:) מודה רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואין המערער צריך עדים שהיתה בידו או של אבותיו שלש שנים, אלא כיון שיש עדים שהיתה בידו או ביד אבותיו יום א' ואין שם עדים שקדמו אחר ג"ש הרי הוא בחזקת שלו וצריך המחזיק ראיה בשטר או בשני חזקה. שלא הוזכרה חזקה אלא לענין הנתבע. אבל לענין המערער לא הוזכרה. ולא מצינו בשום מקום שיצטרך המערער להביא עדים שהיתה של אבותיו שלש שנים[1]:
ובית הבדין ובית השלחין. אפילו החזיק להוצאה כולה מאכילת חזקת שלש שנים דודאי כיון שהחזיק שלש שנים לא יוכל להוציאה מידו, דלא הוה שביק ליה בידיה כל כך. אבל מטלטלין שהן עשויין להשאיל ולהשכיר אינו נאמן לומר לקוחין הן בידי, שדרך בני אדם להשהותן ביד חבירו הרבה:
וכל דבר שהוא עושה פירות תדיר. ותימה בית הבדין היאך הוא עושה פירות תדיר, הלא אינו עושה[2] אלא בזמן הזיתים שעושין מהן שמן. ויש לומר {שמשום [נר] שבת} עושין שמן[3], כדאיתא בפרק במה מדליקין (שבת כ:[4]), וכל שעה ושעה הוא צריך לבית הבדין[5]:
ובית השלחין. מתוך שמעין בתוכו שמשקין ממנו תדיר עושה פירות תדיר: וכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום. אם החזיק בה שלש שנים שלימות אין צריך להביא ראיה או שטר מכירה. ואם ערערו עליה בעלים הראשונים, וזה אומר מכרת לי ואבד שטרי, חזקתו מועלת לו: ושדה בית הבעל המסתפקת במי גשמים ואינה עושה פירות אלא פעם אחת בשנה חזקתה שלש שנים ואינה צריכה מיום ליום. וכדמפרש ר' ישמעאל ור' עקיבא מה היא חזקתה:
- ↑ 1.0 1.1 ה"ר יונה עמוד קו.
- ↑ כה"י, במהדורת הרב בלוי נוסף הזיתים, וכנראה טעות הכפילות עם 'הזיתים' שאחרי.
- ↑ במהדורת הרב בלוי ויש לומר כשמצניע הזתים כל השנה (דורך עושין שמן) [קרוי עושין פירות], אמנם בכ"י מטושטש מאד, ונראה שבין תיבות 'ויש לומר' ל'עושין שמן' אין אלא ב' תיבות והושלם מן המשוער. [ומצד הלימוד יש להעיר דל"צ כאן להיות 'קרוי' עושין פירות אלא להיות בפועל. ואדרבה לגי' שלפנינו 'עושין שמן' יבואר ההמשך מה שהביא מבמה מדליקין, דבכולה פרקא לא נמצא מה שמביא משם וצ"ע. ואפשר כוונתו להא דמבו' שם כמה פעמים בראשית הפרק דמצוה להדליק בשל זית, וע"כ צריך כל שעה לנר של שבת, ויל"ע.
ויש להוסיף בזה דמבואר בריטב"א מקושייתו כאן דבבית הבד של זיתים לא עושין עוד שמנים עד שכתב בתירוצו דצריך להעמיד שמיירי בבית הבדים אחר מסוג שעושין בו שמנים הרבה. ולפ"ז אולי זהו דברי רבינו שרצה להעמיד כפשוטו בביה"ב דזיתים וע"כ הביא להא דמדליקין בשל זית כל שבת ושבת.] - ↑ ציון הרב בלוי, והוא ציון סתם של ריש הפרק, ראה הע' לעיל בסמוך.
- ↑ עי' תוד"ה חזקת ורשב"א ד"ה ובית ושמ"ק ד"ה ובית בשם הר"ר יונתן וריטב"א ד"ה השובכות ומאירי ד"ה אמר המאירי ונמו"י. אבל רגמ"ה ד"ה בית הבדין כתב שלאחר דריסת הזתים מניחין שם השמן ומסתפקין הימנו בכל יום ויום (הערת הרב בלוי ז"ל). כך לפי נוסחו בדברי רבינו בהע' לעיל בסמוך, ראה שם.
 |
ספרי 'שיטת הקדמונים' מונגשים לציבור באדיבות משפחת המהדיר ר' משה יהודה הכהן בלוי ז"ל (הזכויות שמורות)
|