קרן אורה/נדרים/נח/א
אלא מן הדא בצלים כו'. וכנגדן למוצאי שביעית מותרין ופי' הר"ן ז"ל דבעלין וודאי רבו גידולין על עיקר הבצל ומשני דמיירי במדוכנים היינו שדך ושחק הבצל קודם זריעתו דלא חשיב ולא ממשיך גידולין אבתריה וכשיטתו לעיל דמיבעי ליה אי שדיין גידולין בתר עיקרו או איפכא וכנ"ל והרא"ש ז"ל הביא בשם הר"ש ז"ל דסיפא קאי ארישא ובאלו בצלים שנאסרו בשביעית ע"י תוספת כ"ש אם חזר וניתוסף מעט במוצאי שביעית מותר דחזרו להיתרן הראשון ולפ"ז קשה היכי מוכח מינה דגידולין מבטלין העיקר דילמא הכא שאני דעיקר ג"כ מותר וי"ל דמ"מ שמעינן דשייך ביטול בגידולין ועיקר אע"ג דאין זה תערובת גמור וכי משני במדוכנין היינו שעירבן אח"כ ועשה תערובת גמור וכתב הר"ש ז"ל לשיטתו דסיפא קאי ארישא אם כן ברישא לחוד ליבטיל התוספת כ"ש כיון דמיירי במדוכנין וכתב כיון דגמרו באיסור הוא לא מהני דיכון ובאמת לא ידענא טעמא למה לא ליבטיל משהו גידולין בעיקר ההיתר ונהי דשיטתו הוא כהא דאמר ר"ש אף אני לא אמרתי אלא לביעור היינו לענין גידולין דחשיבי ומבטלי העיקר והיינו דוקא כשהן בעין אבל לא כשדכן ועירבן ממש. ומאי שנא מכל איסורין כיון דלא ס"ל טעמא דדבר שיל"מ ועוד לשיטתו דלרבנן שביעית אוסרת בכ"ש אפילו באכילה א"כ בלא"ה לא מהני דיכון דהא סתמא דמתניתין רבנן היא ובכל גוונא אוסרת בכ"ש אלא דלרבנן תיקשי גם בסיפא מאי מהני הדיכון כיון דכבר נאסרה בכ"ש שביעית ומאי אהני התוספת היתר אחר כך כיון דבכל גוונא אוסרת בכ"ש והרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות שמטה השמיט להך סיפא וכנגדן למוצאי שביעית מותרין. וברישא כתב דבין כך ובין כך אפילו השחירו העלין הבצלים עצמן מותרין. וכתב הכ"מ ז"ל דפשוט הוא ופשיטותיה לא ידענא והרי כל הראשונים כתבו כאן דנאסרו גם הבצלים היינו העיקר בתוספת כ"ש וגם היכן מצינו דהגידולין יהיו אסורים והעיקר מותר ונראה דס"ל כיון דצמחו בלא נטיעה בארץ כלל אלא צמחו מאליהם מפני הגשמים. וכמו שכתב רש"י ז"ל ג"כ אין הבצלים עצמן נאסרים אלא דא"כ תיקשי סיפא אמאי כנגדן למוצאי שביעית מותרין היינו בצל של שביעית שצמחו עליו בשמינית ואמאי הותרו הבצלים עצמן ומה אם אין כח בגידולין לאסור העיקר כל שכן שאין בהן כח להתיר ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דהוא ז"ל מפרש כנגדן למוצאי שביעית מותרין היינו אם יש זמן במוצאי שביעית שיגדלו העלין כ"כ אז גם העלין מותרים דלאו פירות שביעית הם אלא של מוצאי שביעית ועיין בפירוש המשנה שלו שם אלא דבשמעתין לא משמע הכי דא"כ לא שייכי כלל להא דבעי לן בביטול גידולין את העיקר וי"ל דסוגית הירושלמי שהבאתי לעיל מסייע ליה דאמשנה זו מייתי הך פלוגתא דגידולין אי מבטלי לעיקר ופריך עלייהו מדוכתי אחריתי וכמו שהבאתי לעיל ולא מייתי ממתניתין דבצלים דעלה קיימינן ש"מ דמתניתין מילתא אחריתי אמרה ועדיין צ"ע:
שם גמ' ודלמא במדוכנין ופירש הרא"ש ז"ל לכאורה הוי כמבטל איסור לכתחלה כמו נתפצעו האגוזים בידים ועיין בירושלמי פ"ה דשביעית במשנה דהטומן לוף דמשמע כפירוש הר"ן ז"ל בהאי דיכון ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |