קרן אורה/מועד קטן/ז/ב

קרן אורה מועד קטן ז ב

דף ז' ע"ב

גמרא ר' יהודה אומר ז' ימים יספרו לו ימי ספירו ולא ימי חלוטו כו' והנה מקרא זה נאמר ביחזקאל וצריך לומר דילפינן מיני' דכך נמסרה לו בקבלה דהתורה לא אסרה אלא ימי ספירו ולהכי לא כתב אלא ימי ספירו וריבר"י ס"ל דק"ו לימי חלוטו וליכא למילף מקרא דיחזקאל והתוס' ז"ל הקשו אמאי לא דריש רבי לחד נוסחא (או ר"י) ק"ו ותי' דשמא יש פירכא או חידוש הוא ומחידוש לא ילפינן ולהני תירוצא לא הבנתי למה מייתינן קרא דיחזקאל כלל הא בקרא וישב מחוץ לאהלו גופא ג"כ שייך מחלקותן דריבר"י יליף בק"ו לימי חלוטו ורבי ס"ל דלא מצינן למילף בק"ו משום דאיכא פירכא או חידוש הוא וממילא מותר בתשה"מ בימי חלוטו ע"כ נראה בזה גירסת הת"כ דבאמת פליגי בז' ימים דישב מחוץ לאהלו ונראה דלזה כוונו התוס' בד"ה ה"ג בת"כ ז' ימי ספירו כו' ואגב שנכתב בפסוק בתר ואחרי טהרתו כתבוהו כאן כוונתם דפסוק דז' ימים יספרו לו נכתב כאן דרך אגב אבל עיקר מחלקותם הוא בז' ימים שנאמר בתורה ועיין מהרש"א ז"ל שכתב לפרש דבריו בע"א ולענ"ד נראה ברור כמש"כ אלא דמדברי התוס' ז"ל ד"ה מאי דלא גלי כו' שכתבו בסוף ד' ז"ל דלו מיעוטא הוא משמע דעיקר מחלקותן הוא בקרא דיחזקאל אבל העיקר נראה כגירסת הת"כ ודו"ק:

שם גמרא למימרא דבכהן תליא מילתא כו' לא הבנתי בזה המל"מ ז"ל בפ"ז מה' י"ט דנראה מדבריו דהמקשה פריך מנ"ל דבכהן תליא מילתא דילמא טמא מאיליו כשאר טומאות ופשיט ליה מביום דהדבר תלוי באמירת כהן ולא נראה כן מהא דאמרינן לקמן אבל טומאה דגופא אימא מחזי חזיא לי' אלא עיקר ספיקא דהמקשן הוא מנ"ל דבכהן תליא מילתא והרשות בידו שלא לראות תיכף דילמא מחוייב הוא לראות תיכף באשר נולד הנגע בין לטומאה בין לטהרה ואמאי קאמר ר' מאיר דיכול לשתוק אם רואה סימני טומאה ולר' יוסי אינו רואה כלל ופשיט לי' אין דכתיב וביום יש יום כו' אבל שיהי' טמא מאיליו בלי ראיית כהן כלל הא לא מספקא לי' דוודאי הטהרה והטומאה תלוי' ביד כהן וכמש"כ הר"ש ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל ויליף לה מקרא דע"פ יהי' כל ריב וכל נגע וזה ברור:

שם גמרא אביי אמר משמעות דורשין א"ב ופי' התוס' ז"ל דרבי לא יליף מביום משום דוי"ו לא דריש ור"י לא דריש מופינו משום דאיצטריך לחבילי קש וצ"ל בכוונתם דבשלמא אי ופינו אתי לכלים המקבלים טומאה א"כ לענין מאי כתב רחמנא האי קרא דוצוה הלא בעה"ב מעצמו ג"כ יעשה זאת אלא ע"כ קמ"ל דנותנין לו פנאי ואין הכהן הולך עד שיפנו ושפיר שמעינן מיני' דממתינין לי' לדבר הרשות אבל לר"י דאיצטריך קרא לאשמעינן דאפילו חבילי קש טמאים א"כ להכי איצטריך קרא דופינו ולא שמעינן מינה המתנה כלל להכי איצטריך וביום ולא ניחא להו להתוס' לפרש משום דרבי לא יליף מופינו דחידוש הוא דא"כ היינו דרבא ודבר הרשות איכא בינייהו ואמאי קאמר משמעות דורשין א"ב אלא דגם לדבריהם ז"ל יקשה מנ"ל לר"י המתנת דבר הרשות כיון דופינו איצטריך לחבילי קש ועוד הקשו התוס' בעצמן לקמן בד"ה נפקא לי' על פירושם זה דר"י לא דריש מופינו כלל הא אביי גופא קאמר לקמן דלא ילפינן טומאה דגופי' מטומאה דלאו דגופי' וא"כ אפילו הוי דריש נמי ופינו מ"מ אצטריך וביום לטומאה דגופי' ואף דיש חסרון לקמן בד' ז"ל אבל כוונתם כן הוא ע"כ נראה כפירושם לקמן דלאביי ר"י דריש תרווייהו וביום לטומאה דגופי' ופינו לדבר הרשות וילפינן שפיר דבר הרשות לטומאה דגופי' מטומאה דלאו דגופי' כמו לרבי אליבא דרבא ורבי ס"ל דילפי' טומאה דגופי' מטומאה דלאו דגופי' וא"כ ליכא בינייהו לדינא כלל ורבא קאמר איפכא דלר"י לא ילפינן דבר הרשות בטומאה דגופי' אפילו לאחר דכתיב קרא דוביום לדבר מצוה משום דטומאת בית חידוש הוא דעצים ואבנים בעלמא לא מטמאי והכא מטמאי וטומאת בית בעצמו חידוש הוא וכיון דטומאתו חידוש הוא א"א למילף מהמתנתו לשאר המתנות בטומאה דגופי' ורבי ס"ל כיון דאיכא תרי קראי וביום וקרא דופינו שפיר מצינן למילף לדבר הרשות בטומאה דגופא דסברא דחידוש הוא לא ס"ל וליכא פירכא בזה אלא דטומאה דגופי' חמור מטומאה דלאו דגופי' ע"כ כיון דגלי קרא דממתינן בטומאה דגופי' לדבר מצוה שפיר ילפינן מטומאה דלאו דגופי' אפילו לדבר הרשות קצרו של דבר לאביי ר"י דריש לתרווייהו ולא ס"ל לאביי דחידוש הוא ולהכי שפיר מצינן למילף דבר הרשות בטומאה דגופי' ורבי לא דריש אלא קרא דופינו ולא ס"ל לחלק כלל בין טומאה דגופי' לטומאה דלאו לגופי' וליכא בינייהו רק משמעות דורשין ורבא ס"ל דתרווייהו רבי ור"י דרשי לתרווייהו קראי ודבר הרשות איכא בינייהו דר"י ס"ל דחידוש הוא ולא ילפינן דבר הרשות אפילו לאחר דכתב רחמנא המתנה לדבר מצוה בטומאה דגופי' דמחידוש לא ילפינן כלל ורבי לא ס"ל דחידוש הוא אלא דאי לא כתיב קרא דוביום לא הוי מצינן למילף משום דטומאה דגופי' חמור אבל השתא דכתב רחמנא דממתינן לדבר מצוה שפיר ילפינן גם לדבר הרשות וא"כ ליכא בינייהו משמעות דורשין כלל אלא לדינא דדבר הרשות בטומאה דגופי' איכא בינייהו וזה ברור אבל מלשון רש"י ז"ל נראה דהך סברא דקאמר הש"ס אליבא דרבי דאי לאו קרא דביום לא מצינן למילף טומאה דגופי' מטומאה דלאו דגופי' היינו הך סברא דחידוש הוא ולענ"ד נראה כמש"כ דבלא חידוש מצינן לחלק בין טומאה דגופי' לטומאה דלאו דגופי'. אבל מדברי התוס' בד"ה דבר הרשות איכא בינייהו נראה דמפרשי הא דאמרינן אליבא דר"י חידוש הוא דהא עצים ואבנים לא מטמאי והכא מטמאי קאי אדברים שנטמאו בבית המנוגע ור"י לטעמי' דס"ל אפי' חבילי קש מטמאין ופי' דבר הרשות איכא בינייהו כפי' רש"י ז"ל וכתבו עוד ואין לפרש שאר דברי הרשות בבית איכא בינייהו ופליגי בבתים דלר"י חבילי קש מטמאי והוי חידוש ולא מצינן למילף מינה ורבי ס"ל דחבילי קש לא מטמאי ולא הוי חידוש ומצינן למילף מינה משום דלא משמע כן דר"י יהי' לחומרא ורבי לקולא ועלה בדעתי לפרש דבריהם ז"ל בע"א ולעשות ב' דברי התוס' ד"ה דבר הרשות וד"ה דהא עצים ואבנים לא מטמאי הכל דיבור אחד ולא רציתי להאריך כי נראה פשוט דהחידוש הוא מטומאת בית המנוגע עצמו וכמש"כ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף