קרן אורה/מועד קטן/ב/א

קרן אורה מועד קטן ב א

בעזרת הנותן רוח חכמה בלבנו. אתחיל לפרש מסכת מועד קטן ובה יאיר עינינו. דף ב' ע"א

משנה משקין כו'. הנה באיסור מלאכת חוה"מ רוב הראשונים ז"ל דעתם דלא הוי איסורו אלא מדרבנן כמבואר בתוס' בחגיגה דף י"ח וברא"ש ז"ל ריש מכילתין ונושאי כלי הרמב"ם ז"ל כתבו גם בדעת הרמב"ם ז"ל דאין בו אלא איסור דרבנן והביאו ראי' לזה מדברי הירושלמי במכילתין ומהא דמדמי לה במגילה לר"ח ועוד דהיכן מצינו מה"ת מקצתו אסור ומקצתו מותר ועיין ברא"ש ז"ל מש"כ עוד להוכיח דדרשת המקראות אינן אלא אסמכתא בעלמא ולענ"ד נראה מלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דהוי דאורייתא וז"ל שם באה הקבלה כי חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה וזה ידוע כי לשון קבלה בד' הרמב"ם הם דברים המקובלים למשה מסיני. והרמב"ם ז"ל קורא לדברים אלו ג"כ בשם ד' סופרים וא"כ אין ראי' ממה שקרא לאיסור הזה בחיבורו דברי סופרים וכתב בחיבורו ב' טעמים בזה הא' משום דנקרא מקראי קודש ועוד דהם זמן חגיגה ונראין הדברים כי עיקר טעם איסור מלאכה מה"ת הוא כדי שיהיו מזומנים וקרואים לקדש לחוג ולשמוח במקדש ה' ע"כ לא נפרט בתוכה איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת ונמסר הדבר לחכמים יודעי רמיזת התורה וכוונתה והם יורו איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת ועל הנקודה הזאת תסוב כל איסורי מלאכת חוה"מ שאין בהם איסור מצד עצמן של ימים כי אינן קרואים י"ט ועיקר האיסור הוא כדי להפנות לקדושה לקיים מצות החגיגה והשמחה. ועפ"ז יתיישבו כל המקומות בש"ס על נכון ואין בהם שום סתירה כי משאז"ל במגילה כל מקום שאין י"ט כו' כן הוא שאינן קרואים י"ט לאיסור מלאכה מצד עצמן של ימים ומהא דכיון מלאכתו כו' כבר דחו הראשונים ז"ל בעצמן דהכוונה ודאי מדרבנן וכש"כ לפי מש"כ דאין איסור בימים אלו מצד עצמן ודאי דהכוונה לא הוי אלא מדרבנן ומה שהביאו ראי' מן הירושלמי מר' אבא בר ממל דאמר אלו הי' מי שימנה עמי הייתי מתיר מלאכה בחוה"מ דכלום אסרו אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ושמחים כו' ואינן אוכלין ופוחזים ולפמש"כ אין ראיה מזה ואדרבה הן הן הדברים שכתבתי כיון דלא נאמר בפירוש בתורה איסור המלאכה אלא בא הצווי במה שנק' מקראי קודש להיות פנויים לעסוק במצות וכיון דע"י הפנאי הם באים לידי פחזות טוב יותר להתיר להם מלאכה ותכבד העבודה עליהם והעד על זאת אביא לך ממילתא אחרנייתא דאמר ר' אבא בר ממל שם בירושל' אלו הי' כו' הייתי מתיר למכור בשר בכור בליטרא דכלום אסרו אלא כדי שימכרו בזול והם מערימין ומוכרים ביוקר וכבר הוכיחו התוס' בבכורות ובזבחים פ' התערובות דאיסור מכירה בליטרא הוא מה"ת מהא דאיתא בחלק יצאו בכור שאינו נאכל בתורת בהמתך ואפ"ה קאמר דהי' מתיר והיינו משום דלא נאמר בפירוש בתורה איסור המכירה אלא מצד הסברא האמיתית שלא לזלזל בקדשים דמה"ת הוא זה אסורה ע"כ היכא דליכא זילותא או אם התפיסו לבדק הבית דאיכא הרווחה להקדש בזה מיבעי לן בפרק התערובות אי מותר לשוחטו באיטליז ולמוכרו בליטרא והיינו הך דאמר בירושלמי כלום אסרו אלא כדי שימכרו בזול ולא יזלזלו בו לעשות סחורה בו וכיון דמערימין ומוכרין אותו ביוקר הייתי מתיר להם למוכרו בליטרא ולא הי' בזיון כ"כ ועיין בק"ע מש"כ בזה וכה"ג הוא במלאכת חוה"מ וא"ש נמי האי סוגיא דמשמע דמדאורייתא הם והצדוקים מודים בזה משום דמקרא קודש קראן הכתוב בפירוש והנה לפי מה דאיתא בירושלמי בפסחים ובתעניות בטעם המעמדות משום דביום קרבן צריך להבטל ממלאכה כהדין דתנינן כל איניש דייתי עליו כו' וא"א שיהי' כל ישראל בטילין דמי אוסף להם הדגן ע"כ תיקנו להם מעמדות ואנשי המעמד לבד אסורין במלאכה וכמש"כ בזה באורך במס' תענית וא"כ בחוה"מ דכל ישראל נאספים לרגל ואין כאן חלוקת המעמדות והמשמרות היה להם לכל ישראל להאסר במלאכה משום דקרבן מוסף ותמיד וחגיגה ושלמי שמחה ועל תמיד י"ל דכשם שמשמר הקבוע ברגל היה מקריב התמיד ה"נ אותו המעמד הי' עומד על הקרבן ומשום חגיגה נמי לא היו נאסרים אלא ביום א' שהיו מקריבים חגיגתן אבל משום מוסף קצת קשה כיון דכל המשמרות שוות בעבודתו א"כ גם המעמד ליבטל ויאסרו כל ישראל כמו בפסח וגם לזה י"ל דיש רשות ביד ישראל לעשות שלוחים לאנשי מעמד הקבוע ברגל גם לעמוד על המוסף ואכתי תיקשי משלמי שמחה דחובה בכל יום א"כ בלא"ה היו נאסרים כל ישראל במלאכה בחוה"מ משום קרבנן ועיין בתוס' חגיגה דף ו' ע"ב ד"ה יש בשמחה כו' ובסוכה במתני' ההלל והשמחה שמנה ואין לומר דאצטריך להני קראי לבזמן שאין בהמ"ק קיים התינח למ"ד בטלה מגילת תענית אלא למ"ד לא בטלה מאי איכא למימר וכמש"כ בחי' בתענית אלא ודאי נראה דמהני קראי ילפינן איסורא מה"ת ומפני הקרבן לא הי' נאסרים אלא מדרבנן ודו"ק בזה:

שם גמרא אימור דשמעת לי' לראב"י הרווחא דלא טירחא במקום פסידא מי שמעת לי'. מכאן קשה על פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ובחיבורו על הא דאמר ראב"י זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד ופי' הוא ז"ל הטעם משום דכיון דלא שתו צריכין מים רבים והוי טירחא יתירא ודלא כפירש"י ז"ל. וא"כ הא שמעינן לראב"י נמי בטירחא במקום פסידא וצ"ל דעדיפא לי' להש"ס לאוקמא כר' יהודה דשמעינן מיני' האי טירחא גופא דתנן במתני' דלא ישקה ממי גשמים וקילון אלא דוקא ממעיין שיצא בתחילה וכמו שכ' רש"י ז"ל. והנה אביי מפרש האי שחרבה דקאמר ר' יהודה היינו שחרב מעיינה ויצא לה מעיין אחר ופירש"י ז"ל דדווקא שחרבה היינו שהשקה אותה קודם י"ט וכיון שרגילה לשתות אי לא משקה לה הוי פסידא וצ"ל דהא דתנן במתני' סתמא משקין בית השלחין ולא תנן דווקא שחרבה היינו משום דסמיך אהא דתנן לקמן זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד. ולדברי הרמב"ם ז"ל צריך לפרש דווקא שחרבה שהי' משקה אותה מקודם אבל לא חרבה ולא השקה אותה קודם המועד אסור משום דהוי טירחא יתירא וסמיך ג"כ אמתני' דלקמן וראב"ע אומר לא כך ולא כך ואפילו חרב מעיינה היינו שהשקה אותה קודם המועד לא ישקנה ממעיין שיצא בתחילה ודברי המהרש"א ז"ל ברש"י לקמן ד"ה מתניתין אמאן תרמי' שכתב דלראב"ע אפילו ממעיין שלא יצא בתחילה אסור נפלאו ממני. ונראה מדבריו ז"ל שהוא מפרש האי שחרבה דנקט ר' יהודה הוא לקולא דאפילו חרב מעיינה הראשון ויצא לה מעיין אחר בתחילה מותר להשקות בית השלחין ראב"ע אומר לא כך ולא כך ל"ש חרב מעיינה ויצא לה מעיין מתחילה ל"ש לא חרב מעיינה היינו להשקותה ממעיינה הראשון הכל אסור והי' הנוסחא לפניו בגמרא כמו ברש"י ז"ל וג' תיבות מעיין שיצא בתחילה הם סמוכים לל"ש חרב מעיינה וכמש"כ רש"י ז"ל ובאמת יש סעד לפירוש זה מהא דקאמרינן לקמן והאי דקתני מעיין שיצא בתחילה להודיעך כחו דר' מאיר והשתא אם נפרש האי שחרבה דנקט ר' יהודה היינו לאשמעינן דווקא שחרבה וכמש"כ לעיל א"כ היכא נקיט ר' יהודה מעיין שיצא מתחילה דהא דינא אחריני קמ"ל אבל לפמש"כ בשיטת מהרש"א ז"ל א"ש דהא דנקט שחרבה כוונתו למעיין שיצא בתחילה ומ"מ דברי המהרש"א ז"ל צ"ע ויש עוד לפרש דהא דנקט ר"י שחרבה קמ"ל דווקא אם חרב המעיין הראשון מותר להשקות ממעיין שיצא בתחילה אבל אם מעיינה הראשון עדיין קיים אסור להשקות ממעיין שיצא בתחילה כיון דאפשר להשקות ממעיינה הראשון ובירושלמי פריך מעיין שיצא בתחילה ולאו טריח הוא אלא כר"מ דר"מ אמר משקין ממנו אפילו בית הבעל אמר ר' יוסי ד"ה כשהי' אחד ונעשה שנים משמע מדבריו ז"ל דלרבנן אסור להשקות ממעיין שיצא בתחילה אפילו בית השלחין וצ"ל דמפרש שחרבה כפשוטו דרבנן לא התירו אלא בית השלחין שהתחילה להכחיש דאיכא פסידא טובא אבל לא סתם בית השלחין כיון דלא הוי דבר האבד כ"כ ואיכא טירחא אלא דלא זכיתי להבין מאי דאמרינן התם ע"ד דרבנן אין משקין ממנו אלא דבר שהוא אבד ומלבד שאינו טריח והא מתירין באבד אפילו טריח דהיינו מעיין שיצא בתחילה:

שם גמרא מושכין את המים מאילן לאילן. פי' התוס' משום דאילן כבית השלחין דמי ורש"י ז"ל שלא כ' כן י"ל דאפילו הוי אילן כבית הבעל שרי למיטרח טירחא זוטא כי האי וכן כתב הריטב"א ז"ל בשם רש"י ז"ל:

שם גמרא יתר על כן אמר ר' יהודה לא יפנה אמת המים כו'. וכ' הריטב"א ז"ל בשם רש"י ז"ל דהאיסור הוא משום דהוי הרווחה בעלמא כבית הבעל וקתני יתר ע"כ דאפילו טירחא זוטא לפנות נמי אסור בהרווחה ובפירש"י ז"ל שלפנינו מבואר איפכא דמשום טירחא הוא דאסר ר' יהודה וכפי' התוספ' ז"ל וקתני יתר ע"כ משום דמסתבר יותר להתיר אפילו טירחא רבא במקום מדבר דלא טריח במקום הרווחה וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף