קרן אורה/יבמות/צא/ב
בד"ה חוץ מאשת איש כו'. וכיון דבעינן גיטא אלמא מילתא היא ומיתסר אקמא. עיין מהרש"א ז"ל מ"שכ בזה. והוא נגד מ"שכ בעצמו לעיל בד"ה אי הכי סיפא דכל היכא דצריכה גט משני אסורה לראשון. וכן הוא בפשיטות:
רב פפא סבר למיעבד עובדא במאי הוי ליה למיעבד אמר לי' רב הונא בריה דרב יהושע אנן אשינויא ניקום וניסמוך. אלא שמעינן מכל הני מתניתין דלא אמרינן מאי הוי לה למיעבד. וא"כ כל הני מתניתין דגיטין אתיין דלא כר"ש דאמר דבנישאת שלא ברשות דמותרת לחזור לו משום דמאי הוי לה למיעבד. אלא אפי' היכא דהויא אנוסה גמורה מ"מ כל הדרכים האלו בה והרמ"א ז"ל בסי' י"ג הביא בשם הרשב"א ז"ל דהיכא דנישאת ע"פ אונס שר או ע"פ הוראת ב"ד הויא כאנוסה ומותרת לחזור לראשון. וכתב כן מהא דמיכל בת שאול שחזרה לדוד. והיינו משום דאנוסה הוות או ע"פ שאול או ע"פ הוראת בית דין במלוה ופרוטה. והקשה הט"ז ז"ל שם דהא קי"ל דאפילו נישאת ע"פ ב' עדים אסורה ולא אמרינן מאי הוי לה למיעבד. והיינו משום דעביד רבנן תקנתא דכל דרך נישואין לאחר בעבירה אסורה לשניהם וכל הדרכים האלו בה ואין לחלק בין היכא דנישאת לאחר ע"פ טעות של גרושין או מיתה ובין טעות של קידושין דסברא דלא הוי קידושין לראשון כלל דהא הלכו הצרות ונישאו שהיו ג"כ בחזקת היתר לשוק. ואפ"ה כל הדרכים האלו בה:
ויש לדקדק למאי דמשמע משמעתין דע"י עדים אנוסה גמורה היא ומאי הוי לה למיעבד א"כ אמאי חייבת בקרבן הא אנוסה היא. וכמו שכתבו התוס' ז"ל בריש פ' החולץ לענין אם נתייבמה אחר ג' חדשים ולא הוכר עוברה דפטורה מן הקרבן דומיא דבא על הנדה שלא בסמוך לוסתה דאנוס הוא כדאמרינן בשבועות. וכבר הרגיש בזה בעל ק"ע בריש פ' החולץ. אלא מ"שכ שם דלר"ש דאמר דמותרת לחזור לו פטורה נמי מן הקרבן הוא תמוה דבהדיא תניא איפכא לר"ש ע"פ עדים כשגגת איש באשה וחייבת בקרבן. וצריך לומר דלא פטרינן מטעם אנוס אלא דוקא היכא דטעה בדבר מצוה. וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בהל' שגגות. וכבר דברנו בזה במקום אחר. עכ"פ לדברי הרשב"א ז"ל דהוראת ב"ד אנוסה היא יותר מכל הני. א"כ מ"ט דמ"ד דחייב קרבן אם עשה בהוראת ב"ד. כיון דאנוס גמור הוא מה שאין כמותו. וצ"ל דמשום אונס אינו נפטר מן הקרבן. אלא דוקא היכא דעשה מצוה. ועיין רש"י במתניתין שכתב דניסת שלא ע"פ ב"ד חייבת בקרבן דשוגגת היא ולאו אנוסה דאיבעי לה לאמתוני ולא הבנתי דהא בעדים אין כאן פשיעה כלל ומאי הוי לה למיעבד כדאמרי' בגמרא. ומ"מ דברי הרשב"א ז"ל צ"ע. וממיכל בת שאול אין ראיה כ"כ דהא פלטי בן ליש נהג בה איסור ולאו נישואין גמורין היו. אלא למלאות רצון שאול. וכמו שדרשו ז"ל שבכה על מצוה דאזיל מיניה. ובאמת יש לי לדקדק באותו ענין מאי דעתיה דשאול המלך ע"ה נהי דדעתיה אמלוה מ"מ הא כבר היתה נשואה לדוד. ונהי דבביאה י"ל ע"ד קידושין הראשונים הוי אבל חופה קונה לרב הונא. ואין כאן מקומו להאריך בזה:
גמ' אמר רב אשי ולקלא לא חיישינן הי קלא אלימא דבתר נישואין כו'. ודקדק הריטב"א ז"ל א"כ אידך דרב אשי למה לי ע"ש. ולא ידענא מאי קשיא לי' דמהכא לא שמעינן אלא דקול אינו סותר עדות ברורה. אבל קלא דבתר נישואין דאידך דרב אשי אין הקול סותר הנישואין. כמו שפי' רש"י ז"ל דיצא עליה קול דגרושה או זונה הוא דליכא עדות ברורה להכחיש את הקול. ואיצטריך לאשמעינן דאפ"ה לא חיישינן לקלא ולדידי קשיא מאי ארי' קלא דבתר נישואין אפילו אם יצא הקול קודם הנישואין אמאי ניחוש ליה כיון דעד מעיד שמת וכי עדיף קול מעד אחד ואפילו אם אחד אומר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון בהתירוה להינשא לחוד. והרי"ף והרא"ש ז"ל השמיטו הא דרב אשי. והרמ"א ז"ל הביאו בסי' י"ז בשם רבינו ירוחם. ועוד דהא קול. היינו שזה שמע מפלוני וזה מפלוני. והיינו עד מפי עד ואמאי קרי לה קלא. דהא בעדות אשה מיקריא עדות. ועיין בכתובות גבי הא דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ונפק קלא דבן גרושה הוא. ובתוס' שם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |