קרן אורה/יבמות/כד/א

קרן אורה יבמות כד א

דף כ"ד ע"א

גמ' תני שילא ואפילו שניהם כהנים כו'. ובירושלמי אמרו על בבא דרישא בין בישראל בין בכהנים. ועל סיפא אמרו הדא אמרה בישראל אבל בכהנים לא. עי' בק"ע מאי דפירש ברבותא דרישא. ול"נ דקמ"ל ברישא דאפילו בכהנים אין מוציאין מידן אע"ג דשמא בא על אחות זקוקתו וסד"א דנפסלה עליו אפילו לאחר שייבם אחיו השניה קמ"ל דאין אחות זקוקתו נפסלת מן הכהונה. והי' נראה דהא דאמרינן התם הדא אמרה הבא על אחות חלוצתו לא נפסלה מן הכהונה צ"ל אחות זקוקתו דבבבא דרישא לא שייכא אחות חלוצתו ומה שפי' הק"ע דראוי' היתה לו לחלוץ. הוא תמוה דהא בהדיא תנינן לקמן דלכתחילה מותרין האחין בקרובת החלוצה. ולפ"ז צ"ל דרבותא דכהנים ברישא קאי אקדמו וכנסו אין מוציאין דבאחד חולץ ואחד מייבם אין כאן רבותא כלל כמ"ש. והשתא הא דאמרינן התם בסיפא הדא אמרה בישראל אבל לא בכהנים ג"כ קאי אבבא דקדמו וכנסו. ובכהנים מוציאין מידן משום ספק חלוצה. ופליג עם הש"ס דילן. ובק"ע שם פי' הכל לכתחילה. ולענ"ד נראה כמו שכתבתי. גם מה שכ' שם דמדברי הרמב"ם ז"ל משמע דאפילו לכתחילה מותר כהן בספק חלוצה לא ידענא משמעותי'. וגם לא מסתבר לומר כן. וכמו שהוכיח הרמב"ן ז"ל מהא דלקמן פ' נושאין על האנוסה דתניא כהני' חולצין ואסורין לייבם משו' ספק חלוצה. וכן מהא דאם אשת כהן היא אינה חולצת נמי משמע דלכתחילה ספק חלוצה אסורה. ומש"ה שפיר אינה חולצת להוסיף עליה ספק איסור מחדש. כיון דהספק הראשון ג"כ ספק דרבנן הוא. ומה יועיל אם יאמרו לה לחלוץ. אבל אי נימא דספק חלוצה לכתחילה מותרת אמאי לא תחלוץ גם אשת כהן. ואפשר לומר עוד דדוקא הכא לא גזרו משום דכל חד סבר אימור מצוה קעביד. אבל בעלמא שלא במקום מצוה אפילו בדיעבד ספק חלוצה אסורה. וכמו שכתב הרא"ש ז"ל אם נמלך בב"ד ע"ש. אבל הרמב"ם ז"ל בפי"ז מהלכות א"ב והטור והש"ע סי' ו' כתבו להדיא דאפילו נשא ספק חלוצה אין מוציאין אותה מידו. ועיין שם במשנל"מ ז"ל מש"כ על הטור ז"ל דברים של טעם. ומוכח נמי מדברי הרמב"ם ז"ל שם דלכתחילה אסור לישא ספק חלוצה דלא כבעל ק"ע ודו"ק:

ומה שיש לי לדקדק בזה הוא מהא דתניא הכא בתוספתא דגרושה וחלוצה אינו מטמא לה משום דאשתו פסולה היא. ובשניות מטמא לה. ולפי הנ"ל הא חלוצה קיל משני' דספק שניה משמע דאסורה. וכעת לא מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל בהל' אבל האי חילוקא בין פסולה מה"ת או פסולה מדרבנן. ונראה דסמך אהא דריש האשה רבה דהראשון גם כן אינו מטמא לה אף על גב דאינה אסורה אלא מדרבנן. אבל הרשב"א ז"ל שם כתב לחלק בין ההיא דהאשה רבה לשניות. ודקדק שם ג"כ מחלוצה וכתב לישב שם ע"ש:

ועיין בתוס"יט במשנתינו שפי' הני בבא דקדמו וכנסו אין מוציאין מידם היינו אפילו ע"י קדושין לחוד אלא שאומרין לו המתן כו'. ולא הבנתי כיון דצריך להמתין א"כ שניהם אסורים דכ"א שמא יפגע באחות זקוקתו. וכבר כתבתי לעיל דבספק אחות זקוקה ג"כ החמירו ופשוט הוא דכנסו ממש קאמר. וכן מוכח מפי' רש"י ז"ל. ועוד דאי נימא דקדושין לחוד דוחה ספק זקוקה. א"כ מאי אירי' דקתני קדמו וכנסו דיעבד לכתחילה נמי יקדשו שניהם ויקיימו ממ"נ אי זו היא יבמתו שפיר נסיב ואי אחותה היא ג"כ הקידושין דוחין הזיקה אלא ודאי קדושין לחוד לא מהני. אלא דלרבנן דר"י בן בתירה דאמרי דאין צריך להמתין צ"ע אמאי לא יקדשו שניהם וידחו הזיקה. וי"ל דלרבנן נמי אסור לכתחילה לקדש אפילו ספק אחות זקוקתו:

גמ' ואימא בוכרא דאמא. לפי מה שפי' הרמב"ם ז"ל פשטי' דקרא דאשר תלד דקאי אאמו של המת א"ש טפי קושית הש"ס ואימא בוכרא דאמא כמש"כ והי' הבכור אשר תלד. ומשני יבום בנחלה תלי רחמנא דבכור דלאם לא מעלה ולא מוריד. והוי מצי נמי לדיוקי דלאו דוקא בכור מקרא דלצרור לאתויי צרת צרה דודאי חד לאו בכור הוא:

ואימא כי איכא בכור ליהדר אגדול וכי ליכא בכור לא ליהדר אגדול. לפי דעת הרמב"ם ז"ל דליכא מצוה אלא לחזור אחר גדול. אבל מגדול ולמטה כולן שוין צ"ל דפירכת הש"ס הוא מנ"ל דחוזרין אחר גדול דלאו בכור הוא דילמא דוקא בכור הוא דקדים. וכבר הקשה הרשב"א ז"ל ע"ז א"כ לפרוך ממתניתין דהחולץ. אבל רש"י ז"ל פי' דמצוה לחזור על גדול מחבירו. ולזה קשיא ליה מאביי קשישא. ולדבריו צ"ל הא דלא פריך הש"ס באמת מנ"ל דחוזרין אצל גדול דלאו בכור דילמא דווקא בבכור הוא דאיכא מצוה אבל לבד מבכור כולן שוין. ואין לומר דגדול מכולן מסברא פשיטא ליה דהוי כבכור. דא"כ למאי דס"ד נמי תיקשי למה כתב רחמנא בכור ליכתוב גדול כי היכי דפריך למסקנא. וי"ל דבכור משמע יותר גדול שבכולן מגדול דאי כתב רחמנא גדול שפיר משמע דכל הגדול קודם לקטן ממנו. ויותר נראה דקושיית הש"ס באמת היא גם אגדולים שבכולן. אלא דמתניתין דהחולץ מצינן לפרושי דגדול היינו בכור להכי פריך מהא דתני אביי קשישא. ולפ"ז יש ליישב גם לדעת הרמב"ם ז"ל דמאביי קשישא עדיפא ליה לאקשויי מדתני הולכין אצל אחיו הקטן וכו' משמע דמעלת גדולתו גרמה לו ולא מעלת בכור אבל ליכא מצוה אלא בגדול מכולן. אבל אחרי הגדול מנין לנו דיש קדימה לזה על זה. וכן מסייע ליה לישנא דמתניתין לקמן מהלכין על כל האחין. ועיין בלח"מ ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף