קרית ספר/שבת/א

קרית ספר ‏ שבת א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצוה כח היא שצונו שנשבות בשבת ממלאכה והוא אומרו וביום השביעי תשבות והנה נכפל ציווי זה וביאר לנו שהשבתה ממלאכות היא חובה עלינו ועל בהמתנו ועבדינו ובאזהר' יתבארו בע"ה כל המלאכות שהם מדאוריתא ויש מהם מדרבנן נסמכים על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:

אזהרה ס הזהירנו מעשות מלאכה בשבת אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת ואם יש שם עדים והתראה נסקל ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה. כרת דכתיב ונכרתה הנפש ההיא דהוה במזיד התראה בעינן בכל ד' מיתות ובמלקות דכתיב ואיש כי יקח את אחותו וגו' וראה את ערותה וכי בראיה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר ואם אינו ענין לחייבי כרת דהא דין שמים הוא ולא בעי התראה דקמי שמיא גלי אם שוגג הוא או מזיד תנהו ענין להתראת מלקות. דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו ואם הזיד לא נאמר אלא וכי יזיד משמע תמיד הוא בזדונו. דבי ר' ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים שקושש עצים לא נאמר אלא מקושש דאחר שראוהו ומצאוהו והותרו בו מעין מלאכתו ועדיין היה מקושש. דבי ר' תנא על דבר אשר ענה על עסקי דיבור התראה. וכולהו צריכי כדאיתמר התם פ' היו בודקין. סקילה דכתיב במקושש עצים ביום השבת רגום אותו באבנים. קרבן חטאת קבועה דכתיב נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ואין חטאת בא אלא על דבר שזדונו כרת דיליף מע"ז וחטאת קבועה כתיב בפר' דאינו בא בדלות ולא בדלי דלות. וכל מקום שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה חייב הוא כרת או סקילה או חטאת וכל מקום שנאמר פטור הוא פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן אבל אסור מדברי סופרים הרחקה מן המלאכה והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות מדרבנן.

ה

אף על גב דכל דבר שאין מתכוין מותר מדאוריתא דמלאכת מחשבת אסרה תורה דהכי ילפינן לה ממשכן לפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אפילו הכי אי הוי פסיק רישיה חייב דאוריתא אף על פי שלא נתכוין דהוה ליה מתכוין כיון שאי אפשר אלא לעשות המלאכה באותו מעשה והוי מלאכת מחשבת. ומלאכה שאינה צריכה לגופה נמי חייב מדאוריתא דהואיל וצריך לעשות אותה המלאכה לדבר אחר מלאכת מחשבת היא וחייב. אבל מתכוין לעשות מלאכה אחת ונעשה מלאכה אחרת שלא נתכוין לה פטור דלא הוי מלאכת מחשבת אף על גב דנתכוין לשם מלאכה בעלמא. ואפילו נתכוין לעשות מלאכה אחת ונעשת לו אותה המלאכה עצמה בדבר אחר שלא חשב או אפילו חשב בשניהם אלא שחשב לעשות זו קודם זו ונהפך לו הדבר פטור שהרי לא נתקיים מחשבתו בכל אחד מהם שחשב לעשות אחת ועשה האחרת וכן בשניה ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת. ואם נעשת מחשבתו כעין הדבר שחשבה לעשותו אף על פי שלא נעשית בדבר עצמו נמי שחשב ללקוט תאנה זו ולקט תאנה אחרת כמותה חייב שהרי נעשת מלאכה שחשב לעשותה. אבל נתכוון לעשות שני מלאכות זו קודם זו ונהפך לו הדבר ממה שחשב פטור שהרי בכל אחת לא נעשת מלאכתו שחשב לעשותה. ואם נעשו בבת אחת שתיהן אף על פי שכוון לעשות זו קודם זו חייב שהרי לא נתאחרה זו לזו ושתיהן נעשו כאחת והוי נתקיימה מחשבתו. כל העושה מלאכה כמתעסק ולא נתכוון לה פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה דומיא דמשכן והאי לאו מלאכת מחשבת הוא.

יב

כל המתכוון לעשות מלאכה ונעשת ביותר על כוונתו חייב דהא ניחא ליה והוי מלאכת מחשבת. בפחות מכוונתו פטור דאנן סהדי דלא ניחא ליה והוי כמתעסק דלא הוי מלאכת מחשבת. ואם מתחלה היה ראוי ליעשות בפחות מכוונתו [כגון] בסינר חייב דידע דסופו להתהפך והוה ליה מלאכת מחשבת.

יד

כל המתכוון לעשות מלאכה בשבת והתחיל בה ועשה כשיעור חייב אף על פי שלא השלים כל המלאכה שנתכוון להשלימה שהרי נתקיים מחשבתו כשיעור דכתיב בחטאת ועשה אחת דמשמע כל המלאכה וכתיב מאחת מהנה דמשמע מקצתה הא כיצד אינו חייב עד שיעשה שיעור מלאכה והיינו אחת מאחת בערך מה שנתכוון להשלימה.

טו

כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות בין בזה אחר זה כגון עוקר ומניח בין בבת אחת מתחלה ועד סוף פטורין דכתיב בחטאת בעשותה אחת דהוו תרי מיעוטי חד לזה עוקר וזה מניח וחד לזה יכול וזה יכול דאינם חייבים חטאת. ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו שנים שניהם חייבים דלכל חד מינייהו קרינן בעשותה יחיד כיון שאין חברו יכול לעשותה כולה הוה ליה כאלו הוא (שסייעו) עשאה וכן האחר אי נמי כיון דאין כל אחד יכול לעשותה לבדו ועשו שניהם אורחייהו בהכי ובמשכן נמי הוה זה אינו יכול וזה אינו יכול כגון שנים שנושאים את הארון ולהכי לא בעינן אלא שיעור אחד לשניהם זה יכול וזה אינו יכול ונשתתפו שניהם זה שיכול חייב דעליו קרינן בעשותה והאחר פטור דלא עשה דבר.

יז

כל המקלקלין פטורין משום דלא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת דומיא דמשכן דסמוך ליה פרשת שבת וכל היכא דמקלקל לאו מכוון בכל לבו לאותה מלאכה הוא כמו שמכוון במלאכה שהוא נהנה ממנה ולהכי לא הוי מלאכת מחשבת אבל אם מקלקל על מנת לתקן חייב דהרי מלאכת מחשבת היא כיון שמכוין ליהנות לבסוף ושיעורו כשיעור המתקן כיון דמשום דדעתו לתקן היא דמחייב במקלקל הוי שיעורו כמתקן.

יט

העושה מלאכה בשוגג דחייב חטאת ובמזיד דחייב כרת ובעדים והתראה דנסקל הוי בשעשה כל המלאכה מתחלתה ועד סופה בשוגג או במזיד אבל עשה מקצתה בשוגג ומקצתה במזיד או אפכא פטור דבחטאת כתיב בעשותה ודרשינן נמי דמשמע עושה אותה כולה ולא מקצתה ומשמע עושה אותה כולה בשוגג ולא מקצתה אי נמי דפשטיה דקרא דנפש כי תחטא בשגגה משמע דעושה כל החטא בשגגה ומזיד נמי כתיב כל העושה בו מלאכה יומת דמשמע עושה בו מלאכה שלימה במזיד יומת:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.