קרית ספר/שבועות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
מעשה רקח
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אחד הנשבע א' מד' מיני שבועות אלו שהם שבועת שקר ושבועת שוא ושבועת הפקדון ושבועת העדות מפי עצמו או מפי אחרים וענה אמן או מה שענינו אמן הרי זה כנשבע לכל דבר כדאשכחן גבי סוטה דמשביע לה כהן והיא עונה אמן כדכתיב ואמרה האשה אמן ואי לאו דדמיא כמוציאה שבועה מפיה אמאי מבדקת אפילו מושבע מפי אחרים אין כאן.

ב[עריכה]

ואחד בשם המיוחד ואחד בכל כינויים כגון במי ששמו רחום וכיוצא בו הרי זו שבועה גמורה דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא יכול אין חייבים אלא על שם מיוחד בלבד מנין לרבות כל הכינויין ת"ל ולא תשבעו בשמי לשקר כל שם שיש לי וחללת את שם אלהיך אני ה' מלמד ששבועת שוא חילול. וכן אלה וארור הרי הן שבועה בשם או בכינוי דאין אלה אלא בשבועה כדכתיב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואלה בלא שבועה ושבועה בלא אלה נפקא לן מדכתיב ושמעה קול אלה מדהוה ליה למיכתב ושמעה אלה ושמעת מינה דהיא שבועה כל שיש בה אלה וכתב קול יתיר' למדרשיה לחייבה באחת משתי הקולות וגלי קרא הכא וה"ה בשאר שבועות דילפינן מינה.

ד[עריכה]

לא הזכיר שם ולא כינוי לא הוי שבועה למלקות דשם כתיב בקרא ובסוטה נמי באלה כתיב יתן השם אבל אסור בדבר שנשבע עליו דהא לישנא דארור דאמרינן דהוי כשבועה ומפקי' לה מדכתיב ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש וגו' וכתיב ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם משמע דארור בו שבועה והתם לא שם ולא כינוי אדכר ואם בארור אמרינן הכי מפני לשון שבועה כ"ש בשבועה עצמה שלא הזכיר בה שם דאסיר מיהא אף על גב דלא לקי ונראה דאע"ג דילפינן מדברי קבלה אסיר מדאוריתא והלכתא גמירי לה ואסמכי אקרא כדאמרינן בכמה דוכתי דהא כד אדכר שם בלשון ארור דאמרינן דלקי מהכא ילפינן דארור הוי לישנא דשבועה ולקי הכי נמי ילפי' דאף על גב דלא אדכר שם אסיר מיהא מדאורית' כדאמרינן ואיפשר לומר דלאו ילפותא הוא אלא גילוי מילתא בעלמא דארור איקרי שבועה.

ה[עריכה]

וידות שבועה הוו כשבועה דאיתקוש לנדר כדכתיב כי ידור נדר או השבע שבועה וגו' ונדר יליף מדהקישו לנזיר דכתיב נדר נזיר להזיר וגו' ובנזיר דרשינן ידות מדכתיב להזיר. ולא שבועה בלבד אלא כל כינוי שבועה כיון שאמר לשון שמשמעו וענינו שבוע' הרי זה חייב כמי שהוציא לשון שבוע' דכינוי שבועה כשבועה דכת' או השבע וגו' ככל היוצא מפיו יעשה ולא היה צריך אלא לומר דכינוי נדר כנדר ונראה דאיצטריך האי קרא לומר דבטל מקצתו בטל כולו וכינויין לא צריכי קרא. וכן האומר לאו לאו או הן הן ב' פעמים דרך שבועה והזכיר שם או כינוי הרי זה כנשבע מאחר שהחזיר דבריו וילפינן לה מדכתיב ולא יכרת עוד כל בשר ממי המבול ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח ולא אשכחן שבועה אלא הני תרי זמני לאו ומדלאו תרי זימני הויא שבועה סברא היא דהן הן תרי זימני הויא שבועה ובלא שם או כינוי נמי אסור כיון שמכוין לשבועה אלא שאינו לוקה כדאמ' לעיל. וכן ימין שבועה ושמאל שבועה דכתיב נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו מדבימינו הוי ימין שמאל הוי זרוע וקרי לה שבועה וכן מבטא הוי שבועה דכתיב לבטא בשפתים. וכן איסר לה' בלשון שבועה שאעשה או שלא אעשה הוי כשבועה דאיסר זה הטילו הכתוב בין נדר לשבועה דכתי' ואם בית אישה נדרה הרי נדר או אסרה איסר הרי איסר על נפשה בשבועה הרי שבוע' ואיסור אם הוציאו בלשון נדר שאמר איסר ככר זו עלי הוי נדר ופטור מקרבן ואם בלשון שבועה הוי כשבועה וחייב בקרבן עולה ויורד.

ח[עריכה]

מתפיס בשבועה בין התפסה דגברא אגברא בין התפסה דחפצה אחפצה פטור ממלקות וקרבן דלא איתרבאי התפסה אלא בנדרים כדכתיב כי ידור נדר וגו' ואף על פי כן אסור לו לאכול אותה הפת שהתפיסה בשבועה נראה דלרב ז"ל הוי איסורא דאוריתא אף על גב דפטור מקרבן משום דכתי' או השבע שבועה עד שישבע בדבר המושבע והיינו מתפיס וריב' אותו לבל יחל אבל לא לקרבן כדאמרינן.

י[עריכה]

גמר בלבו על דבר פלוני שיהא אסור עליו בשבועה אינו אסור עד שיוציא בשפתיו דכתיב לבטא בשפתים ואף על פי שהוציא בשפתיו אם לא גמר בלבו להוציא בשפתיו דבר זה הרי זה מותר דלאו מבטא שפתים מיקרי כיון שלא הוציא אלא בטעות ובעינן פיו ולבו שוים כדאמר דמבטא נראה דמשמע שהוא בוטה מה שהוא נסתר בלבו ומוציאו בפה לפיכך אם אמר כשהותרו אותו על מה שנשבע שלא היו פיו ולבו שוים במה שנשבע אינו לוקה אלא א"כ נודע שהוא משקר בין בנדרים או שבועות עצמו בין הפרת בנדרי אשתו.

יד[עריכה]

גמר בלבו להוציא בשפתיו פת חטים והוציא פת סתם אסור בפת חטין דכתיב לכל אשר יבטא האדם ודרשינן ליה לכל אשר יבטא האדם דאזלינן בתר דברים שבלב כשאין הפה מכחיש דפת חטים פת סתם שמה והרי פיו ולבו שוים.

טו[עריכה]

מי שנשבע על דעת אחרים אינו יכול לומר כך וכך היה בדעתי שהרי לא נשבע אלא על דעת אחרים והרי לבם של אלו ופיו שוים והוי כפיו ולבו שוים דכתיב ולא אתכם לבדכם אנכי כרת וגו' לא כשאתם במחשבה לבדכם אנכי כורת וכולה אלא על דעתי משמע דהיכא דנשבע על דעת אחרים לא מצי למימר כך וכך היה בדעתי.

יז[עריכה]

מי שחזר ממה שנשבע תוך כדי דיבור הרי זה מותר ונעקרה שבועתו דכיון דבעי' פיו ולבו שוים כיון שמיד חזר בו נראה דלא גמר בלבו ואלא דומה לטועה ואית דאמרי דתקנתא דרבנן היא ואינה חזרה עד שיוציאנה בפיו כמו בשבועה שאינה שבועה עד שיבטא אותה בשפתים כדכתיב לבטא בשפתים.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.