קרית ספר/ערכין וחרמין/ד

קרית ספר ‏ ערכין וחרמין ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצוה ע לדון בערכי שדות דכתיב ואם משדה אחוזתו יקדיש ואם לא משדה אחוזתו בשדה אחוזה והיה ערכך לפי זרעו ובשד' מקנה וחשב לו הכהן את מכסת הערכך. והמקדיש שדה אחוזתו מודדין אותה וערכה הוא הקצוב בתורה זרע חומר שעורים בחמשים שקלים לכל שני יובל ואין שנת היובל מן המנין דכתיב משנת ולא שנת היובל בכלל ואחד שדה טובה או רעה כך מעריכין אותה דלא קפיד קרא אלא אבית זרע שראוי לזרוע חומר שעורים בזריעה בינונית בין בשדה טובה או רעה.

ג

השקל הוא הסלע וגרה הוא המעה דעשרים גרה מתרגמינן עשרים מעין והוסיפו על השקל שתות שהוא הסלע נמצא הסלע עשרין וארבעה מעין ומגיע לכל שנה סלע וחצי מעה דכתיב גבי ערכין עשרים גרה יהיה השקל ודרשינן מנין שאם רצה להוסיף עליו מוסיף ת"ל יהיה דמשמע עוד הויה אחרת בתוספת מיקרי שקל.

ד

החומר הוא הכור דחמר מתרגמינן כור שהוא שלשים סאה וכתיב ביחזקאל מעשר הבת מן הכור עשרת הבתים חומר משמע דכור וחומר כי הדדי נינהו וכתיב האיפה והבת תבן אחת וכו' מעשר החמר הבת ועשירית החמר האיפה הרי איפה אחד מעשרה בכור שהיא שלש סאין נמצא החמר שהוא כור שלשים סאה בית סאה היה חמשים על חמשים נמצא בית כור שהוא שלשים סאה ע"ה אלף אמה באורך על רוחב אמה רע"ד על רע"ד בקירוב הקירוב הוא ס"ח אמות יותר.

ה

דרך החשבון בערכי שדות אם הקדיש שדה אחוזתו ונשאר ליובל שמנה שנים כל הרוצה לפדותה מיד הקד' נותן לכל זרע חומר שעורים שמונה סלעים ושמונה פונדיונים סלע ופונדיון לשנה כדאמרינן כדכתיב ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן וגו' ונגרע מערכך והיינו גירוע שאינו נותן חמשים שקל שלמים ואם הבעלים פודים אותה מוסיפין חומש שהם עשר סלעים ועשר פונדיונים כדכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וגו' נמצא שהוסיף רביע הקרן כדכתיב וחמישיתו יוסף עליו שיהא הוא וחומשו חמשה וכן אם פדתה אשתו או אחד מיורשיו מוסיפין חומש דכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו יגאל לרבות את האשה את לרבות את היורש ואינו נותן שנה בשנה אלא נותן הכל כאחד דכתיב וחשב לו הכהן את הכסף עד שיהא הכסף כולו כאחת. נשאר בינו ובין היובל שנה אינו יכול ליתן סלע ופונדיון דכתיב וחשב לו הכהן על פי השנים הנותרות דמשמע דאינה נפדית בגרעון כסף אלא קודם ליובל בשתי שנים או יותר. נשאר בינו ובין היובל שנה וחדשים אם רצה הגזבר לחשוב החדשים שנה ויתן ב' סלעים וב' פונדיוני' יתן לפי שאין מחשבין חדשים להקדש דכתיב וחשב לו הכהן על פי השנים הנותרות שנים אתה מחשב להקדש ואי אתה מחשב חדשים ליתן כנגדם אלא שנים בלבד ומנין שאם לא נשאר אלא שנה וחדשים כדאמרינן דאם רצה כהן לחשוב חדשים שנה כדי שיהיו שתי שנים שמותר דכתיב וחשב לו הכהן מ"מ.

ט

אין ראוי לאדם להקדיש שדהו בפחות משתי שנים דכתיב על פי השנים הנותרות ואין שנים פחות משתים ואם הקדישה אינה נפדית בגרעון כסף אלא אם רצה יתן חמשים שקל ואם לא רצה יוצאה לכהנים ביובל כמו שיתבאר.

י

הקדיש שדהו בשנת היובל עצמו אינה מקודשת וכהן ולוי שהקדישו בשנת היובל קדושה דכשם שגואלין לעולם כדכתיב גאולת עולם תהיה ללוים כך מקדישין לעולם ואפילו בשנת יובל עצמה כדאמרינן. המקדיש שדהו אחר היובל אינה נפדית עד שיגמר שנה שאחרי היובל אלא א"כ יתן חמשים שקל דאין מחשבין חדשים כדאמרינן.

יג

כשמודדין אין מודדין אלא הראוי לזריעה כדכתיב זרע שעורים דמשמע דבעינן ראוי לזריעה דמה שאינו ראוי לזריעה אינו נמדד עמו דאף על גב דכתיב חומר שעורי' לתך ותרקב נמי קדשי דכתיב שדה דהוה ליה למיכתב ואם מאחוזתו יקדיש איש לה' מה ת"ל שדה לומר שדה מכל מקום.

טו

היו בה אילנות הקדישם דכל המקדיש בעין יפה הוא מקדיש אילנות לבד וקרקע לבד ולא שיפדה אילנות אגב קרקע אלא פודה אותן בשויין והקרקע בערכו הקצוב. שדה (יו)[ט]רשין פודה אותה בשוויה דערך הקצוב היינו בראוי לזרע כדכתיב זרע שעורים והאי לאו בת זריעה הוא וכן האילנות בשוויין. ג' אילנות תוך בית סאה ולא פירש הרי הקרקע והאילנות הוקדשו דקרקע שביניהם צריך להם אבל ג' אילנות ביותר מבית סאה אין קרקע שביניהם צריך להם ובפחות נמי לא הקדיש קרקע דאין זה סדר נטיעת אילנות ולא הקדיש אלא אילנות וכן זה אחר זה שאין קנין קרקע אלא לג' אילנות. הקדיש אילנות ואחר כך קרקע פודה אילנות בשויין והקרקע כפי מדתה.

יט

הקדיש שדה ולא נפדית והגיע היובל הכהנים נותנים את דמיה ותהיה אחוזה להם דכתיב ואם לא יגאל את השדה המקדישו ואם מכר את השדה גזבר לאיש אחר וגו' והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' [לא] שישוב להקדש בדק הבית אלא כשדה החרם הניתן לכהנים דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה אף זה תתחלק לכהנים. ונתינת דמים גמרינן קדש קדש ממקדיש בית דכתיב כי יקדיש את ביתו קדש וכתיב נמי הכא קדש לה' מה בית לא תצא לעולם מיד הקדש בלא דמים כדכתיב והעריכו הכהן וגו' אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא דמים הילכך כי פריק לה אחר הרי דמים לבדק הבית הקדש וכי מטי יובל נפקא בחנם לכהנים שכבר נפדית מיד הקדש וכתיב ואם מכר גזבר את השדה לאיש אחר וגו' והיה בצאתו מיד הלוקחו מן הגזבר כדרך שאר שדות שיוצאות מיד לוקחיהן ביובל קדש לה' וגו' כשדה החרם לכהנים וגו' ולא ילפי' גזירה שוה דקדש קדש אלא היכא דלא נפדית לאחר דלא תצא מיד הקדש בחנם אבל כשנפדית מיד הקדש נפקא בחנם כדאמ' והיינו כשלא גאלה בעל מיד הקונה אלא שיצאה ביובל להקדש כדכתיב בצאתו ביובל אבל אם גאלה מיד הקונה חוזר לו לעולם. וכן אם גאלה הוא או בנו מן ההקדש חוזרת לאביו ביובל ולא להקדש דכתיב ואם מכר את השדה לאיש אחר ולא לבן שאם גאלה בנו אינה יוצאה לכהנים אלא לאביו או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש הרי אח אמור שיהא כאחר ותצא לכהנים הא מה אני מקיים אחר ולא לבן שבן קם תחת אביו ליעידה דאמה העבריה שאין צריך לקדשה בכסף אחר אלא באותו כסף שנתן בה אביו כשקנאה היא מקודשת לו ולעבד עברי דעובד את הבן כדאמ' התם הכא נמי מוקמינן בן במקום אב לשדה אחוזה דכי היכי דאין יוצאה מיד אביו לכהנים אם גאלו בנו נמי אין יוצאה להתחלק לכהנים ביובל כדאמ' מה שאין כן באח דאין קם ליעידה ולעבד עברי דאף על גב דקם ליבום אין יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין יבום ואם כן בן עדיף מאח ולהכי אוקמי' ריבויא דאיש לאח ומיעוטא דאחר לבן כדאמ' ובת נמי כיון דלענין נחלה במקום בן כי אחר דמיא לא הויא כבן להא מילתא ואם היה המקדיש כהן או לוי גואל לעולם אפילו לאחר היובל דכתיב גאולת עולם תהיה ללוים.

כב

אשה שהקדישה שדה אחוזתה וגאלה בעלה הוי ספק אי חוזר לאשה שכן בעלה יורשה כבן שיורש את אביו או דילמא דוקא בן שנוטל בראוי כבמוחזק כדאמרינן בדוכתיה הוא דהוי כאביו אבל לא בעל ולהכי המוציא מחברו עליו הראיה בין האשה בין הכהנים.

כג

כהן שגאל שדה אחוזה שהקדיש ישראל לא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים הרי היא תחת ידי ותהא שלי דאם בשל אחרים אני זוכה אלו גאלה ישראל היתה יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחי בשל עצמי לא כל שכן שלא תצא כלל מתחת ידי תלמוד לומר לכהן תהיה אחוזתו ואיכא למידרש הכי אחוזתו של כהן שירש מאביו תהא שלו אבל זו אינה שלו הא כיצד יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים שבמשמר שפגע בו היובל דכתיב בשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו וגמר לכהן לכהן מגזל הגר דכתיב האשם המושב לה' לכהן ודרשינן לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר או אינו אלא לכל כהן שירצה כשהוא אומר מלבד איל הכיפורים אשר יכופר בו עליו הרי בכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר דהכי קאמר קרא שלכהן המכפר בו באיל הכיפורים יהא קרן וחומש אם כן רישיה דקרא נמי לכהן שבאותו משמר כדאמרינן וגמרינן לכהן לכהן כדאמ' וביובל שהיה ר"ה שלו בשבת דמשמר יוצא ומשמר נכנס תנתן למשמר היוצא שברשותו התחיל היובל אמש.

כה

הקדיש אילנות אינם יוצאים ביובל לכהנים דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל וגו' לכהן וגו' ואין זה שדה אבל טרשים יוצאים לכהנים דכתיב והיה השדה והרי אלו שדה.

כו

שדה מקנה שהקדישה וגאלה אחר או שהיא עדין ביד הקדש אינה יוצאה לכהנים ביובל אלא למי שמכרה למקדיש שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וקרקע זו לא היתה שלו אלא עד היובל ואם פודה אותה אפילו המקדיש אינו מוסיף חומש אלא בשוויה ופדיונה לבדק הבית כשאר ערכין ודמים ותהיה לבעלים הראשונים דכתיב ואם את שדה מקנתו אשר וגו' יקדיש לה' בשנת היובל וגו' לאשר לו אחוזת הארץ מירושת אבות שמכרה למקדיש וחומש לא כתיב אלא בשדה אחוזה לא בשדה המקנה.

כז

הכרזת קרקע ששים יום נראה דהוי מדרבנן דהא דאמרינן דאין להקדש אלא מקומו ושעתו כדילפינן מביום ההוא נראה דלא הוי אלא במטלטלין כדדייק קרא דכתיב ונתן ביום ההוא במידי דבר נתינה מיד ליד כמטלטלין הוא דבעינן ביום ההוא.

כח

הלוקח שדה ממורישו והקדישה אפילו בחיי מורישו ואחר כך מת מורישו הרי זו כשדה אחוזה דכתיב ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצאת זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.