קרית ספר/נזירות/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png נזירות TriangleArrow-Left.png ז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חשק שלמה
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

יש טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח ולא סותר אע"פ שנטמא טומאת שבעה דלא כתיב ביה וכי יטמא לנפש אלא וכי ימות עליו מת עד שיטמא בטומאות שהם מעצמו של מת יביא קרבנות טומאה ויגלח ויסתור. ואלו טומאות שהן מעצמו של מת נפל שלא נתקשרו איבריו בגידין וכזית בשר מן המת וכזית נצל עצמות רוב מנין עצמות רוב בנין וחצי קב עצמות וכלם ממת א' ועל השדרה ועל גלגולת המת ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהם בשר שראוי לעלות בו ארוכה בחי הבאים ממת אחד ולא משני מתים כגון הזרוע או השוק שיש בו שתי עצמות והא' בה ממת א' והאחר ממת שני וקרויין אבר א' ועל חצי לוג דם ממת א' ועל מלא חפניו רקב המת שנקבר שלם בארון של שיש טחן את המת או שהרקיב בעודו חי ספק טמא ורובו עצמות מהשדרה או מהגלגולת באהלו ספק טמא כל אלו השתים עשרה טומאות שמנינו נילף טומאתן בדוכתיה בס"ד ושיעוריהן כלם לטומאה ולטומאת נזיר הל"מ בכלל שיעורין הל"מ וכלן מטמאים במגע ובמשא ובאהל חוץ מרקב שאינו מטמא באהל ועל עצם כשעורה שנגע או נשא מגלח הנזיר אבל על שאר טומאות אע"פ שטמא טומאת שבעה ומזה אינו מגלח ואינו מביא קרבן ולא סותר וימי הטומאה אין עולין לו מימי נזירותו דהני טומאות לא הוו מעצמו של מת וכי כתיב קרא דמביא קרבן ומגלח היינו בטומאות הבאים מעצמו של מת כדכתיב וכי ימות עליו ולא כתיב וכי יטמא לנפש כדאמר' ואע"ג דלא סתרי הני טומאות אינן עולין לימי נזירות דימי נזירות כולהו בטהרה בעיא כדכתיב קדוש יהיה. ואם נגע באהל המת או בכלים הנוגעים במת אינו מזה בנזיר ועולין לו לימי נזירות.

ט[עריכה]

נזיר שנצטרע והוחלט ימי חלוטו וספרו אין עולין לו לימי נזירותו וימי הסגר אין עולין לו דאין לי שאינן עולין לו מן המנין אלא ימי טומאה דכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא ואח"כ והזיר לה' כל ימי נזרו והימים הראשונים יפלו ומעכשיו התחיל להזהיר לה' ימי נזרו לאחר שהביא כפרתו ימי חלוטו מנין שאין עולין לו אמרת ק"ו ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת טהרה שאינו מגלח ומביא קרבן טומאה כדאמ' לעיל אלא מגלח לסוף שלשים יום בשביל נזירות ואע"פ כן אין ימי בית הקברות עולין לימי נזירותו כדאמ' אלא כשיוצא יתחיל למנות ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת טהרה שכן צריך לגלח בשביל צרעתו אינו דין שלא יעלו לו מן המנין ימי ספרו מנין שלא יעלו לו לימי נזירות דין הוא מה ימי חלוטו טעון תגלחת כדמפרש ביה קרא אף ימי ספרו לאחר שנתרפא חוזר ומגלח ואז הוא נטהר לגמרי ומה ימי חלוטו אין עולין לו כדילפינן מק"ו אף ימי ספרו הואיל ותרוייהו טעונין תגלחת כדאמר אבל ימי הסגרו שאין טעונין תגלחת עולין לו וכן ימי זיבת איש ואשה עולין למנין ימי נזירות אע"פ שהן טמאים ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא ואין צריך לומר שאר טומאות שעולין לו ואין סותר כלום. נטמא במת בתוך ימי צרעתו סותר שהרי בנזירותו הוא עומד דלכי מתרפא משלים על מה שכבר מנה קודם שנצטרע ואע"פ שהוא טמא.

יא[עריכה]

הנזיר מותר בטומאת מת מצוה ובתגלחת מצוה ואסור ביין המצוה כיין הרשות. טומאת מת מצוה דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא מכדי כתיב על כל נפשות מת לאביו למה לי אלא להכי הוא דאתא דלאביו הוא דלא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. תגלחת מצוה דמצורע דכתיב וגלח את כל שערו ראשו מה ת"ל בכלל שערו הוא אלא לפי שנא' גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן ת"ל ראשו להתיר למצורע נזיר לגלח דמקרא מלא דבר הכתוב ל"ש הוא נזיר ול"ש אינו נזיר. איסור יין מצוה כיין הרשות שאם נשבע שאשתה ואח"כ נדר בנזיר אסור דכתיב מיין ושכר יזיר יתירא דאי משום דדרשינן דאפילו לא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולן כדאמר' לעיל לימא קרא מיין מאי ושכר ש"מ תרתי לאסור יין מצוה כיין רשות וכדאמר'. מת מצוה הוא שפגע במת שאין שם מי שיקברנו הרי זה מטמא לו ודברים אלו הם גם כן דברי קבלה והאי דהותר בטומאה היינו שאינו עובר אבל לענין סתירה והבאת קרבן היינו כנטמא בלא מצוה דלא פקע מיניה טומאתו לנזירותו בלאו הכי כתגלחת מצוה דמצורע נמי דבעי להשלים שלשים יום נזירות כי היכי דליהוי גידול שער ואף על גב דלא גלח אלא תגלחת מצוה.

יג[עריכה]

כהן ונזיר נזיר מטמא ולא כהן דהוי קדושתו קדושת עולם נזיר עולם ונזיר לזמן קצוב נזיר לעולם עדיף דקדושתו חמורה שניהם לזמן קצוב מי שכלה זמן נזירותו קודם הוא מטמא.

טו[עריכה]

תגלחת מצורע כשנרפא מצות עשה דכתיב וגלח את כל שערו ונזיר שגלח בימי נזרו עובר בלא תעשה ועשה דכתיב תער לא יעבור על ראשו וכתיב גדל פרע שער ראשו ובכל מקום אין עשה דוחה אלא ל"ת גרידא ככלאים בציצית ולמה דוחה עשה של תגלחת נגע לנזירות דאית ביה עשה ולא תעשה מפני שכבר נטמא בצרעת ואינן עולין לו ימי חלוטו כדאמר והרי אינו קדוש בהם ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא לאו דתער לא יעבור על ראשו ולפיכך יבא עשה של תגלחת מצורע ודוחה אותו והא דאמרן לעיל דראשו דמצורע אתא להתיר למצורע נזיר לגלח אתי לרבי אליעזר ולרבנן נמי איצטריך משום דאיכא נמי לאו דהקפה ומנ"ל דלידחי עשה דגילוח מצורע לתרי לאוי ועשה להכי אתא ראשו דמקרא מלא דבר הכתוב ראשו ל"ש הוא נזיר ול"ש אינו נזיר וכדאמרינן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.