קרית ספר/נזירות/ו

קרית ספר ‏ נזירות ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

נזיר ששתה יין ואכל מן היוצא מן הגפן אינו סותר מימי נזירותו אפילו יום א' דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת ואין היין סותר ותגלחת רוב ראשו אפילו באונס סותר שלשים יום דאין גידול שער לגילוח טהרה אלא שלשים יום ורוב ראשו דבעי' הכא ולא סגי בשערה אחת הלכה היא דלסתור בעי' רוב ראשו ומונה שלשים יום עד שיהא לו פרע ואחר כך מתחיל למנות ממקום שפסק בין בנזירות מועט בין בנזירות מרובה דכיון דאם גלח בסוף ימי נזירות בעינן שלשים יום לגדל שער משום גילוח טהרה כי גלח נמי תוך זמן נזירותו דאיכא שלשים יום או יותר לתשלום הנזירות אע"ג דהוי גידול שער לא עלו דבעינן גידול שער מיום נזירות כל משך ימי נזירותו ואם גלח יסתור שלשים יום כדי גידול שער כדאמר' וכל דקדוקי נזירות עליו אלא שאין עולין לו מן המנין:

ג

מצוה סח שיגלח הנזיר על כל הקרבנות כשישלים נזירותו או כשיטמא דכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו וכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד. נזיר שנטמא בין בזדון בין בשגגה ואפילו באונס סתר הכל כדכתיב והימים הראשונים יפלו וכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג וכן הוא אומר ואם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס כדכתיב ויאמר ה' פתאום אל משה דבעל כרחם יצאו שלשתם על פי הדיבור ופתאום נמי משמע מזיד כדכתיב ופתאים עברו ונענשו דהיינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד ומשמע נמי שוגג דכתיב פתי יאמין לכל דבר ואצטריך פתע לשוגג משום דאי כתב פתאום בלחוד הוה אמינא אף על גב דפתאום דעלמא משמע תלת מזיד ואונס ושוגג כדאמר' פתאום דנזיר מדמייתי קרבן עליה ש"מ דשוגג הוא מידי דהוה אכל התורה דרוב הקרבנות על השגגה באין להכי כתוב פתע דהוי שוגג לגלויי עליה פתאום דאונס ומזיד הוא ואפ"ה חייב רחמנא קרבן עלייהו. ומגלח תגלחת טומאה ומביא קרבנות טומאה ומתחיל למנות כדכתיב והימים הראשונים יפלו דהיינו כל הימים הקודמים עד יום הבאת חטאתו שמשם מתחיל למנות ואפילו נטמא ביום מלאת בסוף היום סותר הכל דהא טמא נזירותו וכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו.

ד

נטמא יום הבאת קרבנות שהוא אחר יום מלאת סתר שלשים בלבד והאי סתירה בשלשים כתבו בתוספו' דהויא דרבנן בעלמא גזירה אטו נטמא ביום שלשים בסתם נזירות אבל מדאוריתא הוי כנזרק עליו אחד מן הדמים דאינו סותר כלום ואפילו שלא גלח עדין מפני שכבר שלמו ימי נזירות. נטמא ביום שנדר או בשני אינו סותר אלא משלים עליהם אחר שיביא קרבן טומאה דכתיב והימים הראשונים יפלו עד שיהיו שם ימים ראשונים ולא תימא דנפק חד ועיילי תרין דכתיב נמי יפלו דמשמע ימים שלמים לפיכך אם נטמא משלשים והלאה סותר כל הקודמין.

ז

נזירות חלה על טמא מת ואם נטמא פעם אחרת או גלח או שתה יין לוקה דאף על גב דהוא טמא כיון דחל עליו נזירות בגילוח ויין כדילפינן לעיל מדכתיב מיין ושכר יזיר אפילו לא נזר אלא מיין הוי נזיר אם כן חל עליו נמי לכל האסור לנזיר ואם שהה בטומאתו כמה ימים אין עולין לו עד שיזה ומונין לו מיום שביעי דכיון דטבל והוי טהור מתחיל למנות בו ביום לפי שאינו מביא קרבנות ונזיר טהור שנטמא אינו מתחיל למנות אלא מיום שמיני שמביא קרבנותיו וכן נזר בבית הקברות חל עליו כדאמר. ולוקה על שהייתו דלא הוי כלאו שאין בו מעשה דהא לאו שיש בו מעשה הוא כיון שאינו יוצא משם כשנדר בנזיר ואם הפרו בו שלא יזיר שם אינו מגלח שערו כשיצא משם דאין בו תגלחת טומאה ואפילו נטמא שם בטומאות שהנזיר מגלח עליהם שהם שתים עשרה ואין בית הקברות מכללם אינו מגלח ואינו מביא קרבן דנזיר טהור שנטמא הוא דטעון גילוח וקרבן כדכתיב וטמא ראש נזרו שהתחיל למנות ימי נזירות בטהרה ואח"כ נטמא כדכתיב והימים הראשוני' יפלו אבל נזר בטומאה ובקבר אינו טעון גילוח ולא קרבן טומאה כדאמ'. נכנס לשם בשדה תיבה ומגדל ופרעו עליו המעזיבה ונטמא אינו לוקה מדאוריתא דספק בנזירות להקל כדאמר' לעיל. יצא מבית הקברות ושהה ימים וחזר ונכנס אין אותן הימים עולין לו לפי שלא נכנס אחר טהרה אלא הטומאה מחוברת בו וכאלו לא יצא דאין עולין לו ימי טומאה לימי נזירות כטהור שנטמא דאין עולין לו ימי טומאה לימי נזירות כדכתיב והימים הראשונים יפלו דהוו כל הקודמין בין ימי נזירות טהרה בין ימי טומאה יצא והזה ושנה וטבל וטהר ומנה ימים מנזירותו וחזר לבית הקברות אותן הימים שמנה עולין לו דאין בית הקברות סותר ימים הקודמים ואפילו נכנס ביום שמיני שלו הרי השביעי שלו שטובל בו עולה לו מן המנין של נזירות דהואיל ואינו בר קרבן כדאמר' מתחיל למנות מבו ביום ואם נטמא שם בא' מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהם מביא קרבן וסותר ומגלח דכיון דטהר יום א' ועלה ממנין ימי נזירות הוי כנזיר טהור שנטמא דסותר ומביא קרבן ומגלח כדאמר' והא דאמרינן דסותר היינו כשנטמא אחר שעלו לו שני ימים מהנזירות דבלאו הכי אפילו נזיר טהור מעיקרו שנטמא תוך שני ימים אינו סותר כדילפי' לעיל מדכתיב והימים הראשונים יפלו עד שיהו שם ימים ראשונים.

יא

תגלחת טומאה כיצד היה מזה עליו בשלישי ובשביעי כדכתיב ביום טהרתו וכתיב בטמא מת והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וטובל אחר הזייה כדכתיב בטמא מת וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וגו' ומגלח בו ביום כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו יכול אפילו לא הזה ת"ל ביום טהרתו ומביא קרבנותיו ביום השמיני והם שתי תורים או שני בני יונה אחד לעול' ואחד לחטאת וכבש בן שנתו לאשם כדכתי' וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני יונה וגו' והביא כבש בן שנתו לאשם וגו' וסותר ימי' הקודמי' כדכת' והימים הראשוני' יפלו ומתחיל למנות נזירותו כדכתיב וקדש את ראשו ביום ההוא לחזור ולהתחיל מנין נזירותו והזיר לה' את ימי נזרו יחזור וימנה בתחלה והימים הראשונים יפלו ואם גלח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דנזיר טהרתו תלויה בימיו בשביעי שלו דכיון שהוזה וטבל הוי טהור כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו דמשמע שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח ואפילו אינו מגלח בו ביום ומשיביא חטאתו הוא שמתחיל למנות דחטאתו הוא דמעכבא ולא אשמו דאף על גב שכל אשמות שבתורה מעכבי הכא שאני דכתיב והזיר לה' את ימי נזרו והביא אשמו לה' לפיכך הקדים הכתוב והזיר להבאת אשמו לומר לך אף על פי שלא הביא אשם נזיר ועולה דלא מעכבא לא בעיא מיעוטא דהא לא אתיא אלא משום דורון בעלמא. הרי שהזה ולא טבל כשיטבול יעריב שמשו ויביא קרבנותיו למחר דאינו מביא קרבנות אלא במערב שמש דטהרתו תלויה בימיו כדכתיב ביום טהרתו דהוא יום שביעי וביום הח' יביא קרבנות ואם איחר קרבנותיו אינו מעכב אותו למנות אלא חטאתו בלבד כדאמר.

יד

פתח מקדש ושריפת שער תחת הדוד לא כתיבי בתגלחת טומאה אלא מגלח בכל מקום ושערו אסור בהנאה וטעון קבורה דהא לא כתיבא שריפה אלא בנזיר טהור ואפילו הכי אסור בהנאה ואפרו נמי אסור דמשיך איסוריה כיון דלא נשרף ואיסור הנאת שער ילפינן מדכתיב בשער נזיר קדוש יהיה חסר וי"ו הוא קדש כתיב למידרש ביה דגידולו יהיה קדש וזה אחד מי"ג חסרים במסורת ומהא דאמרינן דאם השליכן תחת דוד האשם יצא דכתיב בנזיר טהור אשר תחת זבח השלמים זבח לרבות חטאת בנזיר טהור ואשם בנזיר טמא דאם השליך תחת זבח שלו דהיינו אשם יצא משמע דאסור ליהנות ממנו ודין קבורה איפשר דהוי מדברי קבלה.

טו

נזיר שנטמא טומאות הרבה קודם הבאת חטאתו הבא בשביל טומאה אינו מביא אלא קרבן א' אבל אם כבר הביא חטאתו ואחר כך נטמא אף על פי שלא הביא עדין אשמו ועולתו חייב בקרבנות אחרות דאין מעכב אותו למנות אלא חטאתו.

טז

נזיר שגלח תגלחת טהרה ואחר כך נודע לו שטמא היה בטומאה ידועה סתר הכל ומביא קרבן טומאה ומגלח ומונה ימי נזירות ומביא קרבנות טהרה ואם בטומאת התהום נטמא אינו סותר והלכתא גמירי לה לטומאת התהום בנזיר ועושה פסח דאינה מטמאה ואם עד שלא נזרק א' מן הדמים של קרבנות טהרה נודע שהוא טמא אפילו בטומאת התהום סתר הכל דכי גמרי הלכתא בטומאת התהום דלא סתרה דוקא בשנודע לו אחר זריקת אחד מן הדמים אבל נודע לו קודם סותר דבזריקת דם תליא מילתא דסתירה דכיון שנזרק עליו אף על פי שלא גלח לא סתרה טומאת התהום דבזריקה הותר הנזיר ביין וטומאה דכתיב ואחר ישתה הנזיר יין וכתיב אחר התגלחו את נזרו מה התם אחר מעשה יחידי עביד תנופה אף כאן אחר מעשה יחידי ישתה יין.

יח

טומאת התהום דגמרי הלכתא שאין אדם בעולם מכירה ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד אבל הרוג לא דהא ידע ביה מי שהרגו. המת שהוא גלוי אינו טומאת התהום מושקע בקרקע המער' הויא טומאת התהום. טמון בתבן או בצרורות טומאת התהום דהא איפשר שלא הכיר בו אדם מעולם שהרי תבן יכול להתגלגל עליו על ידי רוחות וצרורות עשויין להתגלגל ממקום למקום אבל במים ובאפלה ובנקיקי הסלעים אינו טומאת התהום דיכולין להסתכל בהם באור ונקיקי הסלעים נמי הואיל והן חלולין יכול אדם להסתכל בהם על ידי הדחק והוו גווני דטומאת התהום הלכתא גמירי להו דכל שאיפשר שלא הכיר בו אדם הוי טומאת התהום. נזכר שנטמא במת וירד לטבול והביא קרבנות טומאה ומנה נזירות וגלח בטהרה ונודע לו שמת היה מושקע במערה אף על פי שהיא טומאת התהום סותר מפני שהוחזק לטומאת מת ודאי שטבלו עליו ואינו יוצא מחזקתו דחזקה דאוריתא כדילפינן בכמה דוכתי לא היה טמא מת אלא שירד להקר חזקת טהור טהור עד שידע שנגע בטומאה נמצא המת על פני המים חזקתו שנגע ולא הויא טומאת תהום:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.