קרית ספר/מטמאי משכב ומושב/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png מטמאי משכב ומושב TriangleArrow-Left.png ח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושי רבנו חיים הלוי
מעשה רקח
קרית ספר
שרשי הים
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

אין טומאה שתסיט את הטהור ותטמא אלא הזב וחבריו בלבד ולא מצינו כמותה בכל התורה כולה כדתניא פ' ר' עקיבא ותנן בזבין הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין שהרי הסיטן זה והיסט של זב כי האי גוונא בין בכלים בין באדם בין באוכלים ומשקין טמא דבכלים כתיב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ותניא בת"כ יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו א"כ למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרס מאוירן כיון דכתיב גבי שרצים למה לי למכתביה הכא אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא הסיטו שמסיט אותו וגבי אדם נמי כתיב וכל אשר יגע בו הזב ואי משום מגע הא כתיב נוגע בבשר הזב אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא היסטו וגבי אוכלים ומשקין תניא וכל כלי עץ ישטף במים מה בא זה ללמדנו וכו' אלא להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאים על גבי הזב דבסיפיה דקרא דאשר יגע בו הזב כתיב דאוקמניה (דאוקמיניה) דמשתעי בהיסט והיינו דתנן כל הנישא ע"ג הזב טמא ואם כרעו הם שנשאו הן את הזב טהורים כדתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב שמיוחד לישיבה כדאמרינן לעיל וכי כתיב משא הזב באדם כתיב והנושא אותם וגו'.

ג[עריכה]

ומה שאינו מטמא באהל המת בצמיד פתיל מיטמא בהיסט הזב דהא מסיט ליה לכוליה ככלי חרס שהוא נבוב כדתנן פ"ב בעדיות וכמחט בלועה בתוך העץ וטבעת בתוך הלבינה וכדתנן פרק ט' דכלים. זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרש הואיל ולא נגע בו ולא הנידו טהור שאין מטמאים לאיברים.

ה[עריכה]

זב המסיט בבית הסתרים טהור כדאמרינן פ' יוצא דופן בזב שהיה קנה אחוז תוך קומטו והיסיט בקצה הקנה ויליף לה מדכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף וכו' זהו הסיטו של זב כדאמר' לעיל וכתיב וידיו דדרשינן ביה הכי היכא דהיסיט בו הזב בידיו כלומר בגלוי ומדאפקיה בלשון נגיעה ילפינן נמי לכל נגיעות דאין מגע בית הסתרים מטמא אבל טהור שהסיט את הזב ניטמא שהרי הסיטה דהוי כנושאה וגבי טהור שהסיט את הזב דנפקא לן מקרא אחרינא לא כתיב ביה ידיו ולהכי לא בעיא גלוי.

ו[עריכה]

הזב בכף מאזנים וכלי העשוי למשכב ומושב בכף שניה כרע הזב הרי הן ככלים שנגע בהן שהרי הסיטן כרעו הן טמאים משום משכב ובפ"ד דזבין תנן כרע הזב טהורים כרעו הן טמאים ופי' הרב ז"ל שם שאין המשכב או המושב טמאים מדרס והוא אומר טהורים אבל טמא משום הסט וכן פי' התוספות שבת פ' רבי עקיבא ואם היו שאר כלים או אוכלים בכף שניה כולן ראשון לטומאה כדתנן התם טמאים ולא פליג בין כרע הוא בין כרעו הם ורש"י ז"ל גריס כרע הזב טמאים כרעו הם טהורים כדאמרינן לעיל.

ז[עריכה]

הזב והטהור שישבו על הספסל או על הנסר בזמן שהן מחגירין דנשען הטהור על הזב והזב על הטהור כשנוטים הספסל או הנסר לכאן ולכאן וכן אם עלו באילן שכוחו רע או סוכה או סולם מצרי או כבש או קורה או דלת שאינם מחוברים בטיט הרי זה טמא משום היסט זב כדתנן פ"ג דזבין אבל כשאין יכול להסיט כמו אם כחן יפה טהור כדתנן נמי התם. זב וטהור שהגיפו או פתחו פתח כאחד טהור אחד מגיף ואחד פותח ניטמא כיון שזה מושך לסגור וזה לפתוח וכו' העלו זה את זה מן הבור ניטמא כדתנן נמי התם לת"ק דר' יהודה ומפשילים בחבלים אם היה זה מושך אילך וזה מושך אילך טמא כדתנן התם וחכמים אומרים עד וכו'. היו אורגים בין עומדים בין יושבין או טוענין או טוחנין או פורקין אם משאן כבד טמא כדתנן נמי התם דבכולהו איכא היסט. טהור שהיה מכה את הזב הרי זה טהור וזב שהכה את הטהור טמאהו שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל כדתנן התם ולכך נחשב המכה דהיינו הזב כנשען על הטהור וכתב הר"ש ז"ל דתימה הוא דמהאי טעמא נמי יהא טמא טהור המכה את הטמא דהוי כנשען על הזב ואי הוה מפרשינן דהכא לענין טומאת מדרס איירי ניחא דטהור מטומאת מדרס אבל טמא המכה את הטהור בגדי הטהור טמאים טומאת מדרס וכן משמע בתוספתא דלענין בגדים תנן ע"כ וכן נראה גם כן מלשון הרב ז"ל שכתב ולפיכך אף בגדי הטהור טמאים. זב שנישא מקצתו על הטהור שהניח אצבעו עליו או טהור על הזב ניטמא אף על פי שלא נגע וכן חיבורי' שהם שינים או צפרנים שנישאו על אחד מהם טמא כדתנן פרק בתרא דזבין וכתב הרב ז"ל שם שלא נצטרך שינשא או ישא הרוב אלא במשכב לבד כדא' לעיל לא כאדם ואפ"ה כתב כאן שנראה לו שטומאה זו מדבריהם דמן התורה נראה דבעיא עד שינשא רובו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.