קרית ספר/מטמאי משכב ומושב/ו

קרית ספר ‏ מטמאי משכב ומושב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

משכב ומושב אחד הוא ובתרוייהו כתיב יכבס בגדיו ורחץ במים וכתיב בפ' נדה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו ודרשינן בת"כ דעל הכלי לרבות את המרכב דכתיב בנגעו בו בסיפיה דקרא דמהדר אמרכב דרבינן מעל הכלי ואם כן משמע דמשכב ומושב חד הוא דכתי' ואם על המשכב הוא אשר היא יושבת עליו דעל הכלי אמרכב מהדר כדאמר' וכו' ולמה נאמרו משכב ומושב שהמשכב ראוי לשכיבה והמושב לישיבה כדדרשי' בת"כ מדכתיב אשר ישכב עליו יכול אפילו שכב על עריבה ועל הדלת תלמוד לומר משכב וגו' וכל כלי אשר ישב עליו וגו' יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה תלמוד לומר כלי וגו' שישב על המשכב או שכב על המושב טמאהו כדמרבי' בת"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל כלי אשר ישב עליו יטמא יטמא ריבה וכו' המרכב הוא הראוי לרכיבה כמרדעת וטפיסן כדאמרינן בת"כ. וכולן אבות הטומאה ומטמאין אדם וכלים במגע ואת האדם במשא אלא שהנוגע במרכב אינו מטמא בגדים ולא כלים אפילו בשעת מגעו דמגעו חלוק ממשאו במרכב מה שאין כן במשכב ומושב כדכתיב בהו יכבס בגדיו ובמרכב כתיב וכל המרכב וגו' וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא ולא כתיב יכבס בגדיו וכתיב והנושא אותם יכבס בגדיו נמצאו הזב והזבה והיולדת והנדה משכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם נדה וזיבה ויולדת וזובו של זב כל אחד מאלו הוא אב כדילפי' לעיל פ' ראשון ואדם שנגע באחד מאלו או נשאן מטמא בגדים וכלים בשעת נגיעתו או נשיאתו ואינו מטמא אדם ולא כלי חרש כדתנן פרק בתרא דזבין ותניא מנין לעשות שאר כלים כבגדים דלא כתיב אלא יכבס בגדיו תלמוד לומר וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרש ת"ל בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרש ותניא נמי ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים וכל שלא נאמר בו יכבס בגדיו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו.

ג

כל הכלים שינשאו למעלה מן הזב הם נקראים מדף ואינם מטמאים אוכלים ומשקים כדתנן פרק ד' דזבין וכדא' פרק בנות כותים מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלים ומשקים וכו' וכתב הרב ז"ל שטומאת מדף מדבריהם והראב"ד ז"ל כתב דטומאת מדף זו מדאוריתא ובת"כ יליף לה רבי שמעון מדכתיב כל כלי עץ ישטף במים דלכלי שטף לא איצטריך דהא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכל שמטמא בגדים כלים נמי מטמא דבגדים נמי כלים נינהו ואם הנוגע בזב מטמא כלי שטף כדאמר' כל שכן הוא עצמו אם כן למה נאמר וכל כלי עץ ישטף במים אלו אוכלים ומשקים וכלים שעל גבי הזב דהיינו מדף ומשום דהויא טומאה קלה דלא מטמא אדם לטמא בגדים קרי לה מדף כדכתיב קול עלה נדף מידי דלית ביה מששא כדא' פרק קמא דנדה וכו'.

ד

הזב והזבה והנדה והיולדת ומצורע שמתו הרי הן מטמאין משכב ומרכב אחר מיתתן מדרבנן כדתנן פרק תנוקת ובת"כ יליף שאין זב מת מטמא משכב דכתיב וזב ולא המת ורבי שמעון יליף מדכתיב אשר ישכב ואשר ישב משמע את שיש לו שכיבה וישיבה אבל מת שאין לו שכיבה וישיבה אינו מטמא משכב ומושב.

ה

אחד ממטמאי משכב ומושב שישב על אבן ותחתיהן אפילו אלף מרכב ומושב ניטמאו הכל כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מטמא וכדתניא בת"כ והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפילו על גבי אבן מטמא תלמוד לומר אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא דאשר ישב עליו הזב משמע ראוי לישב עליו אף על גב דלא ישב גביה בחיבורין כגון הכא דישב על גבי אבן מטמא וכדכתיב והתות אבן חדא ושומת על פום גובא ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקם כמלא דהיינו בזמן שאין יושב עליו כיושב עליו תלמוד לומר בכלי בין מלא בין ריקם. וכן אם היו אוכלין ומשקין וכלים ואדם על גבי האבן ואחד ממטמאי משכב למטה מן האבן האוכלים וכו' הם וולד הטומאה והוי מדרבנן כדא' לעיל לדעת הרב ז"ל וכל שיהיה למטה מן הזב ולא יגע בו טהור חוץ מן האדם שהוא ראשון לטומאה וחוץ מכלי העשוי למשכב או מרכב דהוי אב הטומאה כדילפינן בת"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו משכב הוא טמא תחת הזב לטמא אדם ולטמא בגדים ואין אדם מטמא תחת הזב לטמא אדם ובגדים ומה שאינו ראוי למשכב ומושב ולא נגע בו אלא שהיה תחתיו טהור דכתיב ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומר עמוד ונעשה מלאכתנו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.