קרית ספר/מאכלות אסורות/ט

קרית ספר ‏ מאכלות אסורות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת קלה שלא לבשל בשר בחלב דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו וכל בשר בהמה במשמע דכתיב וישלח יהודה את גדי העזים כאן פירש לך הכתוב שגדי זה מעזים היה הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו שאר בהמה במשמע מדאיצטריך לפרושי כדאמר. ואסור בהנאה דג"פ כתיב לא תבשל גדי א' לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול אבל אינו לוקה על איסור הנאה דאין ראוי למנותה מצוה בפני עצמה מפני שהיא והאכילה ענין א' כי האכילה מין ממיני ההנאה היא. וקוברין אותו ואפרו אסור הקבורה מדברי קבלה וכיון דלא הטעין הכתוב לשורפו משיך איסורייהו לעולם ולהכי אפרו אסור דאלו היה טעון שריפה הרי נעשה מצותו כיון שנשרף והוה אפרו מותר ומי שיבשל משניהם כא' ואפילו חצי זית מזה וחצי זית מזה לוקה דכשם שלוקה על אכילתו בכזית דעירוב שניהם אסרה תורה בשיעור אכילה דהיינו כזית כך לוקה על בישול בכזית משניהם:

אזהרת קלו שלא לאכול בשר וחלב שנתבשלו ביחד והוא אמרו פעם שנייה לא תבשל גדי בחלב אמו ר"ל איסור אכילה והאוכל כזית משניהם אע"פ שהוא לא בשלו לוקה דכתיב לא תבשל דהיינו אכילה כדאמרינן ולא שתק הכתוב מלאסור האכילה בפי' אלא מפני שאסר הבישול כלומר אפילו בישולו אסור ואין צריך לומר אכילתו כמו ששתק מהבת משאסר בת הבת.

ג

אין אסור מן התורה אלא (אסור) בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו וגדי הוא כולל ולד השור ולד השה ג"כ עד שיפרוט הכתוב גדי עזים כדילפינן לעיל וגדי בחלב פרה ורחל דאינה אמו מנין ת"ל בחלב אמו דמאחר שכתוב בא' מהם בחלב אמו היה יכול לכתוב בב' האחרים באמו והייתי יודע שר"ל בחלב אמו ומשמעות הכתוב נמי הכי הוא דכתיב בקרא גופיה לא תאכלו כל נבלה וסמיך ליה לא תבשל גדי משמע כל שנוהג בו איסור נבלה יש בו איסור בשר בחלב דהיינו בשר שור כשב ועז וחיה ועוף טהורים הא אימעיטו היא עצמה בחלבה מנין ת"ל פעם שלישית בחלב אמו כדאמרינן ולא נאמר גדי בחלב אם אלא שדבר הכתוב בהווה. אבל אם א' משניהם הוא טמא אין חייבים על אכילתו משום בשר בחלב דכתיב גדי ולא בשר בהמה טמאה שבישל אפילו בחלב טהורה וכתיב בחלב אמו קמא דמשמע דלא נאסר חלב אלא ממין שנאסר בשר וגדי הא איתרבאי ביה כל בהמה טהורה ולא טמאה הילכך חלב כגדי דהא אמו כתיב וקא ממעט חלב טמאה אפילו הבשר טהור ומותר בבישול והנאה כדאמרינן.

ד

וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה כ"ש בישול והנאה דכתיב גדי פרט לעוף שאינו בהמה גדי פרט לחיה שאינה בהמה דאף על גב דחיה בכלל בהמה אתא קרא ומיעטה וכ"ש דגים וחגבים דמותרים בחלב דלאו בהמה נינהו.

ו

המעושן והמבושל בחמי טבריה וכיוצא בהן פטור ממלקות דמספקא לן אי הוי בישול אי לאו והויא ספיקא דאוריתא ולחומרא. המבשל במי חלב מותר מן התורה דלאו חלב מיקרי ובחלב מתה ובחלב זכר נמי לא אסיר מן התורה דכתיב בחלב אמו ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב שחוטה ואע"ג דדרשינן לתלתיהו מן התורה לעיל התם דרשינן מבחלב דתרי מינייהו מייתרי דהוה מצי למיכתב באמו ואנא ידענא דבחלב אמו קאמר כיון דבחד מינייהו הוה כתיבא בחלב אמו והכא דרשינן גופא דקרא דאף על גב דלא הוה כתוב אלא באמו הוה ידענא דבחלב אמו קאמר וא"כ דרשי' שפיר בחלב אמו ולא בחלב זכר ושחוטה דאף על גב דלא הוה כתיב בחלב הוה משמע דבחלב קאמר כדאמר. ודם שבשלו בחלב נמי לא אסיר מן התורה דדם לאו בשר הוא אבל המבשל בשר מתה או חלב וכיוצא בהם בחלב לוקה על בישולו דהא הוי גדי בחלב אמו ואם לאו משום בשר בחלב לא הוה אסיר בישולו ואינו לוקה על אכילתו דהא בלאו הכי אסיר משום נבלה וחלב ואין איסור בשר בחלב חל עליהם דאין איסור חל על איסור כשאינו כולל או מוסיף או בת אחת. שליל בחלב חייב כבישול ואכילה דבכלל גדי הוי אבל שליא עור גידים ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים בחלב פטור דלאו בשר הויין דכתיב גבי טמאים מבשרם לא תאכלו על בשרם באזהרה ולא על עצמות גידים וקרנים וטלפים משמע דלא הוו בשר.

ח

בשר וחלב שנתבשלו ביחד ונתנו טעם זה לזה הבשר אסורה ולוקה עליה מן התורה דהא נתערב גוף החלב בבשר ויהב בה טעמא ולא בטיל אפילו באלף מדאוריתא ומצטרף מיעוט החלב להשלים שיעור כזית בשר דעירוב שניהם אסרה תורה ובשאר איסורין לא לקי בגופה וטעמא עד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס אבל איסורא מדאוריתא מיהא איכא דכתיב ושקץ יהיו לכם לאסור את ערוביהם אם יש בנותן טעם והרב ז"ל נראה דסבירא ליה דהוי אסמכתא בעלמא והחלב אסורה מן התורה ואינו לוקה עליה דהא לית בה אלא טעם בשר ולא ממשות ואיסורא מדאוריתא מיהא נראה דאית בה אפילו לדעת רש"י ז"ל דקאמר דבעלמא טעם כעיקר לאו דאוריתא דהתם היינו טעמא דכיון דלית בה ממשות איסור בטיל מדאוריתא אפילו מין בשאינו מינו אע"ג דאית ביה טעמא אבל הכא כיון דאית ביה טעמא ודרך עירוב שניהם אסרה תורה אסיר מדאוריתא ולר"ת דסבר דבעלמא טעם כעיקר מן התורה הכא דהוי מין בשאינו מינו ועירוב שניהם אסרה תורה מלקא נמי לקי וטעמו ולא ממשו דמייתי תלמודא עלה דמתני' דטפת חלב שנפלה על החתיכה וכו' דמשמע דאפילו בבשר שיש בה טעם חלב הויא טעמו ולא ממשו לא היא דבבשר ממשות חלב נמי אית בה ולא בעי למילף איסור טעמו ולא ממשו דאוריתא אלא משום חלב גופה דמשמע נמי ממתני' דאסירא אף על גב דלית בה אלא טעמו של בשר ולא ממשו כדכתבי' וביטול בשר בחלב ואף על גב דבשר וחלב דרך עירוב אסרה תורה ככלאים דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי ודרך עירוב אסרה תורה ולהכי לא בטיל כלל והכי נמי הוה לן למימר הכא דלא ליבטיל כלל כיון דדרך עירוב אסרה תורה לא היא דשאני הכא דדרך בישול אסרה תורה פירוש דאיכא נתינת טעם.

יא

קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם אסיר דטעם כעיקר כדאמרינן בגיעולי גוים בכלי מדין דכתיב כל דבר אשר יבוא באש וכו' כדילפינן פרק י"ז.

טז

העמיד גבינה בעור קבה לא אסיר מדאוריתא דדרך בישול אסרה תורה כדכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו אבל העמיד בעור קיבת נבלה וטרפה או טמאה ויש בגבינה טעם בשר אסורה מדאוריתא למ"ד טעם כעיקר דאוריתא.

יט

עוף בחלב לא אסיר מדאוריתא כדאמרינן לעיל גדי פרט לעוף:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.