קרית ספר/יבום וחליצה/ד

קרית ספר ‏ יבום וחליצה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצוה נא לחלוץ אם לא רצה לייבם שנא' וחלצה נעלו. היבמה הולכת אחר היבם במקום שהוא שם שנאמר וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה והם קוראים ונותנים לו עצה ההוגנת לו ולה שנאמר וקראו לו זקני עירו ודברו אליו. וצריכין לקבוע מקום שישבו בו ואח"כ תחליץ לפניהם שנאמר ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים השערה מקום מזומן לכך משמע ולמצוה ולא לעכב.

ה

וחליצה כתחלת דין ביום ולא בלילה כדכתיב ביום הנחילו את בניו וחליצה דין הוא לגבות כתובה שכתב לה. ובפני שלשה דכתיב ועלתה יבמתו אל הזקנים הרי שנים דמיעוט רבים שנים ואין בית דין שקול דכתיב אחרי רבים להטות מוסיפין עליהם עוד א' הרי ג' ואפילו הדיוטות שיודעין להקרות כשרה דהדר כתיב וקראו לו זקני עירו ריבה אפי' זקני הדיוטות ואם היה א' מהן גר פסול עד שיהא אביו ואמו מישראל דכתיב ונקרא שמו בישראל משמע שיהא ישראל מכל צדדין.

ו

מצות חליצה מביאין לו מנעל של עור דנעל הוי של עור כדכתיב ואנעלך תחש דהוא מידי מגין ויש לו עקב דכתיב נעלו אין לי אלא נעלו נעל של כל אדם מנין ת"ל חלוץ הנעל נעל מ"מ א"כ מה ת"ל נעלו הראוי לו פרט לגדול שאין יכול להלך בו ולקטן שאין חופה רוב רגלו ופרט לסנדל ושוליים שאין להם עקב ואינו תפור בפשתן. ולובשו בימין וקושרו ועומד ומקרין ליבמה בלשון הקדש מאן יבמה וגו' וליבם לא חפצתי ונועץ רגלו בארץ והיא מתרת הרצועה וחולצת ומשישמט רוב העקב הותרה לזרים.

ז

ועומדת ויורקת בארץ כנגד פניו רוק נראה לדיינים ומקרין לה ככה יעשה לאיש וגו' בלשון הקדש כדכתיב ככה בלשון הזה וילפינן נמי דכתיב הכא וענתה וכתיב התם וענו הלויים מה התם בלשון הקדש הכא נמי בלשון הקדש ועונין אחריה חלוץ הנעל ג' פעמים כדכתיב ונקראו שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ומצות קריאה שיהיו עומדים מדכתיב ועמד ואמר מלמד שאין אומרים דברים אלו אלא בעמידה ואית דסבר דהוי אסמכתא בעלמא כיון דלא מעכבת. וצריך שתתכוין היבמה שתחלוץ לו ויתכוין הוא שיחלוץ לה ויעשו מעשים אלו לשמן. והסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק והיינו למצוה ולא לעכב.

ט

וכל מקום שנאמר אינה חליצה או לא עשה כלום או אינה כלום הרי הוא כאלו לא נחלצה לו ומותרת להתיבם. וכל מקום שנאמר חליצתה כשרה מן התורה הרי זו פסולה מדרבנן לכהונה ונאסרו קרובותיה ונאסרה לאחים ואינה מותרת להנשא לזר ומן התורה אינה מתיבמת. וכל מקום שנאמר חליצתה כשרה או הרי זו חליצה כשרה אף מדרבנן. סדר חליצה קוראה מאן יבמי וכו' ואח"כ קורא הוא לא חפצתי דכתיב בתר הכי ואח"כ תחלוץ דכתיב וחלצה בתר לא חפצתי ואח"כ תרוק כדכתיב בתר הכי וירקה ואח"כ ככה יעשה לאיש וכו' ונקרא שמו וכו' דהוי קרא בתרא. ואין הסדר מעכב דהא דכתיב ככה יעשה לעיכובא היינו בדבר שהוא מעשה באיש בגופו של איש לאפוקי רקיקה דלאו מעשה של איש הוא ולכך חלצה בלבד ולא קראה ולא רקקה חליצתה כשרה אבל אלם ואלמה שחלצו אין חליצתן כשרה אלא מן התורה ואינם כחרש וחרשת שחלצו שאין חליצתם כלום לפי שאלו אינם בני דעת ואנן בעינן שיתכונו שניהם וכדאמר לעיל וגם שיש בחליצה ריבוי דברים ואין בהם דעת לעשות כלל ע"פ ב"ד ומדממעיטינן מדכתיב איש בפרשה משמע דאיש בן דעת בעינן.

יד

רקקה בלבד ולא חלצה או שקראה ורקקה ולא חלצה הרי זו אינה כלום מן התורה שהמעשה באיש שהוא החליצה הוא שמועיל כדכתיב ככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה באיש.

טו

חלצה ורקקה וקראה והם יושבים או מוטים על צדיהן או שהיה שרוך הנעל קשור על שוקו מן הארכובה ולמטה או שחלצה בפני ג' שאינם יודעים להקרות וכן הסומא שחלץ חליצתו כשרה דלמצוה הוא דבעיא כל הני ולאו לעיכובא.

טז

חלצה בלילה או שחלצה בפני ב' או בפני ג' וא' מהם קרוב או פסול או שהיה המנעל קשור למעלה מן הארכובה או שהתיר הוא ושמטה היא או שהתירה היא ושמט הוא או שלא נתכוון אלא א' משניהם וכן קטנה שחלצה לגדול וכן אם חלצה בפני יחיד ואפילו בינו לבינה ובלילה כל הני חליצתן כשרה מן התורה דמעשה החליצה הוא שמועיל אבל חרש שוטה וקטן שחלצו וכל החולץ למי שהיא פטורה אינה חליצה.

יז

יבם שרגלו ימנית חתוכה ובעיא רגל ימין דיליף ג"ש רגל רגל ממצורע דכתיב רגלו הימנית אם חלצה מעל שמאלו כשרה מן התורה דלית עיכובא אלא בחליצה לחודה כדאמרינן. רגלו עקומה או הפוכה או שהיה מהלך על ראשי אצבעותיו אם חלצה חליצתה כשרה מן התורה ויבמה שידיה חתיכה חולצת ואפילו בשיניה שלא נאמר וחלצה בידה. חלצה במנעל של בגד אינה חליצה דשל עור בעינן דמגין כדכתיב ואנעלך תחש אבל חלצה במנעל שאין לו עקב או תפור בפשתן או של שער וסיב ושעם או עץ או שהיה גדול ואין יכול להלך בו או קטן שאין חופה רוב רגלו או פרום או נפחת שאין מקבל רוב הרגל חליצתה כשרה מן התורה ונעל שאינו שלו כשרה דנעל נעל ריבה א"כ למה נאמר נעלו פרט לגדול שאין יכול להלך בו ולקטן שאינו חופה רוב רגלו והיינו למצוה לא לעיכובא.

כ

חלצה בסנדל המוסגר שפרחה בו צרעת ובמוחלט ושל ע"ז שמניחין אותו ברגלי הצורה חליצתה כשרה מוסגר דשיעוריה קאי ולאו בר שריפה הוא ומוחלט אע"ג דבר שריפה הוא הא גלי קרא דאפילו בשעת שריפה קרוי בגד ושל ע"ז נמי משמשי ע"ז אי' להו ביטול ולאו לשריפה קיימי ואי משום איסור הנאה חליצה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות ניתנו. אבל של תקרובת ע"ז ושל עיר הנדחת ושל מת שנקבר בו אין חליצתה כשרה אלא מן התורה דאינו עומד להלך כיון דלשריפה קאי דכתיב בתקרובת ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה כדילפינן שם שם מעגלה ערופה אף זבחי מתים אסורים בהנאה ועיר הנדחת נמי עומדת לשריפה כדכתיב ושרפו את העיר וכו' ומדאוריתא נראה מיהא דכשרה דהא חלצה נעל מעל רגלו.

כא

קרעה המנעל מעל רגלו או ששרפתו או שהיה לבוש שני מנעלים וחלצה העליון אע"פ שקרעה התחתון עד שנתגלתה רגלו הרי זו חליצה כשרה מן התורה.

כב

יבמה שאכלה שום או גרגיר וכיוצא בזה שהיה הרוק זב מפיה אינה כלום דירקה מעצמה בעי' והרי לא עשתה כדין תורה. אם מצצה ורקקה דם כשר שא"א לדם שנמצץ בלא צחצוחי רוק רקקה ולא הגיע לכנגד פניו שקלטתו הרוח לא קיימה מצות רקיקה ואם לאחר שהגיע נגד פניו או לא ראו הדיינים הרוק כשיצא מפיה כשר.

כד

חליצה מוטעית כשרה מן התורה דאע"ג דבעינן שיתכוונו שניהם לחליצה היינו למצוה אבל לא לעכב מן התורה. ואם אמרו לו חלוץ ע"מ שתתן לי מאתים זוז או על תנאי כך אע"פ שלא נתנה ולא נתקיים התנאי חליצתה כשרה שהרי נתכוון לחלוץ לה דכל תנאי שאינו כתנאי בני ראובן ובני גד אינו תנאי והרי הוא כאלו לא התנה והמעשה קיים והתנאי בטל דתנאי בני גד ובני ראובן אפשר ע"י שליח והאי לא אפשר ע"י שליח לחלוץ בעדו.

כה

המוסר מודעא על החליצה חליצתו כשרה מן התורה כיון שגמר אח"כ לחולצה ואם עשו אותו ישראל כדין חליצתו כשרה ואף שלא כדין כשרה מן התורה ושלא כדין גוים מעצמם אינה כלום כדין גט עצמו דכמו דהתם בעיא דעתו כדכתיב וכתב לה ונתן בידה ה"נ כתוב וחלצה נעל דמשמע מדעת וכמו דהתם עשו אותו ישראל כשר דהוי כזביני' דגמר ומקני הכא נמי כדפי' התם ה' אישות פי"ב ושלא כדין דגוי' דלפניהם ולא לפני גוים כתיב כדפי' סוף פ"ב.

כח

יבמה שגדלה בין האחים מותרת להתיבם ולא חיישינן שמא חלצה לא' מהם בינו לבינה והוי חליצה כשרה מדאוריתא אלא הרי היא בחזקתה כמו שהיתה אבל ראינוה שחלצה נעלו של א' מהם נראה דהוי ספיקא מדאוריתא שמא נתכוונה לחלוץ ואע"פ שלא נתכוון הוא אמרי' לעיל דכשרה מן התורה ונראה דכוונת א' מהם מיהא בעינן לשתהא חליצה כשרה מן התורה ומשום האי ספקא צריכה חליצה כשרה להתירה לזר. ואין הדיינים חולצים אלא א"כ מכירים שניהם כדמשמע פשטיה דקרא דעלתה יבמתו אל הזקנים וזקני עירו דמכירים אותם שהיא יבמתו והוא יבמה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.