קרית ספר/טומאת צרעת/ז

קרית ספר ‏ טומאת צרעת ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מי שהיתה בו בהרת והוחלט באחד מסימני טומאה ונהפך כולו לבן אפילו מקום המחיה אי הוה סימן טומאה שבו מחיה בין מתוך הסגר בין מתוך החלט הרי זה טהור ואם לאחר הפיטור שהוא טהור נהפך טמא וכדתנן ריש פרק ח' הפורח מן הטמא טהור ומן הטהור טמא וכתיב צרעת נושנת היא בעור בשרו וגו' כי טמא הוא ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וגו' מראשו ועד רגליו וגו' וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור הוא דמשמע דאינו מטהר ההופך כולו לבן אלא מתוך טומאה ותניא בת"כ כולו הפך לבן טהור הוא מה תלמוד לומר שיכול אין לי פרחה אלא אחר החלט דבתר החלט משתעי קרא מנין נולדו לו מחיה ושער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ושני לאחר הפיטור או פסיון בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור תלמוד לומר וטהר את הנגע טהור הוא לרבות את כולם יכול הפורח בתחלה יהא טהור תלמוד לומר דהיינו כשנטהר אחר הסגר ואחר כך פרחה צרעת בכולו והבא בתחלה כולו לבן יהא טהור תלמוד לומר הוא הוא הטהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא דמתוך טומאה הוא דטהור הפורח כולו לבן כדא' ומתוך הסגר נמי הוי טהור דמוסגר טמא הוי דאין בין מוסגר למוחלט אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפורים.

ב

הבא בתחלה כולו לבן אם היתה מחיה או שער לבן מחליטין אותו מיד ואם לאו טעון הסגר שבוע אחד כדתנן התם לא נולד בו סימן טומאה טעון הסגר שבוע שני לא נולד בו טהור שדין בהרת זו הגדולה כדין הקטנה כדתנן פרק שמיני נולד לו שער לבן או מחיה טמא לא נולד טהור ותניא בת"כ באדם להביא את הבא כולו לבן שתהא המחיה מטמאתו דבמחיה משתעי קרא דכתיב בתריה ומחית בשר חי בשאת וגו' ואם פרוח תפרח וגו' שער ילפינן ממחיה כדאיתא לעיל ולא שנא בהרת גדולה מבהרת קטנה דמטמאה בסימנין כדאמרן והא דממעטינן מדכתיב הוא הבא בתחלה כולו לבן דאינו טהור אלא טמא היינו בסימני טומאה דומיא דהופך כולו לבן מתוך טומאה דהיינו בסימני טומאה שנחלט בהם דמתוך הסגר ולאחר הפיטור נמי אינו טהור ההופך כולו לבן אלא בנולדו סימני טומאה בתוך הסגר או לאחר הפיטור ואח"כ הפך כולו לבן ומדברי הרב ז"ל נראה דמתוך הסגר אפי' לא נראו בו סימני טומאה ופרחה בכולו הוי טהור דכיון דמצורע מוסגר הוי טמא במוחלט החליטו לבא כולו לבן בתחלה כשער לבן והשחיר או הקציר אפילו אחד מהן נסמך או הקיף השחין אפילו אחד מהן חלקן השחין או המכוה או מחייתן או הבוהק הרי זה טהור כדתנן במתני' פרק ח' משום דליכא שתי שערות לבנות ואם נולד לו שער לבן אחר או מחיה טמא דהא איכא סימני טומאה ובא כולו לבן בתחלה דהוי טמא כדאמר'. אחד שפרחה הצרעת בכולו כא' ואחד שפשתה ופרחה מעט מעט עד שהלבין כולו אם מתוך הסגר או החלט טהור ואם אחר פיטור טמא כדילפינן דמתוך טמא טהור ומתוך טהור טמא ואם בתחלה יסגיר כשאין בה סימני טומאה כדאמ' ותניא בת"כ ואם פרוח תפרח אין לי אלא בזמן שפרחה כולו כא' מנין לפורחת וחוזרת ופורחת ת"ל תפרח אין לי אלא מלמעלן למטן איפכא מנין ת"ל תפרח ואם פרוח תפרח. אחד שהיה כולו מראה אחד או מד' של לובן או של פתוך הכל מצטרפין בין לטהרו ובין לטמאו דתניא בת"כ וכסתה הצרעת את כל עור וגו' מה תלמוד לומר הא כתיב ואם פרח תפרח הצרעת שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא מן השאת בלבד דקרא דאם פרח תפרח בשאת משתעי מנין לרבות שאר מראות תלמוד לומר והנה כסתה הצרעת דלהכי מהני בה קרא לרבות שאר מראות דפריחה מטהרת בהו כדאמר'.

ג

היתה בו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה והוחלט במחיה ופרחה הצרעת בכולו ואח"כ הלכה המחיה או שהלכה המחיה תחלה ואח"כ פרחה בכולו הרי זה טהור ודוקא הלכה המחיה שפשתה הנגע עליה אבל הניחה מחיה במקומה טמא כדתניא בתוספתא דאין פריחה מטהרת אלא בכולו כיון דנשארה מחיה במקומה אינה ככולו והיינו כשהיה מתחלה בהרת במחיה ופרחה אחר כך בכולו אבל בא בתחלה כולו לבן עם מחיה או אחר כך נולד לו מחיה טמא אף על גב דאינה פריחה בכולו במקום מחיה ואפילו נולד לו שיער לבן כדתנן במתניתין פרק ח' בפלוגתא דרבי יהושע וחכמים ואף ע"ג דילפינן לעיל דפורח מן הטמא דוקא הוא דטהור אבל פורח מן הטהור הוא טמא והכא פורח מן הטהור הוא כיון שהלכה לה מחיה ואחר כך פרחה בכולו היינו פורח מן הטהור שהיה לעולם טהור אבל הכא שהוחלטה כבר במחיה אף על גב דהלכה לא הוי כמן הטמא טהור בממה נפשך הוא טהור אי אית ביה מחיה הרי הוא טמא ובפריחה הוי טהור ואי לית ביה מחיה הוי כבא בתחלה כולו לבן דאינו טמא בלא סימן טומאה כדאמ' לעיל אף על גב דטעון הסגר היינו משום דבא בתחלה אבל הכא דאינו בא בתחלה כולו לבן והוה ביה נמי קודם מחיה הוי כמן הטמ' טהור כדאמ' ולהכי אם נולדה בו מחיה טמא דבא בתחלה כולו לבן בלא סימן טומאה ואחר כך נולד בו סימן טומאה טמא אבל נולד בו שיער לבן טהור כחכמים דפליגי ארבי יהושע דבתר קרא דכולו הפך לבן טהור הוא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ודרשינן בתוספתא ובת"כ בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר להופך כולו לבן טמא דשער לבן דמטמא להופך כולו לבן היינו כשבא מתחלתו כולו לבן ובו שער לבן או שבא כולו לבן והסגירוהו ונולד בו שער לבן טמא אבל אם היה שער לבן בבהרת כגריס קודם פריחה והלך השער ופרח כולו לבן וחזר שער לבן או שלא היה מתחלה שער לבן בבהרת ואחר שהפך כולו לבן בא שער לבן אינו מטמא והיינו דילפינן מדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא דמחיה החוזרת מטמאה ולא שער לבן החוזר ולא איקרי שער לבן החוזר אלא כשבא קודם בבהרת והלך ופרח בכולו וחזר שער הלבן או בשלא בא קודם בבהרת ובא עם הפריחה אבל אם בא קודם כבא בתחלה כולו לבן והלך ואחר כך חזר הוי טמא דלא ממעטינן ליה אלא דומיא דבשר חי החוזר דמיירי קרא שהיה מחיה קודם בבהרת או בשאת כדכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' וסמיך ליה ואם פרח תפרח הצרעת בעור וכסתה וגו' כולו הפך לבן טהור הוא וביום הראות בו בשר חי יטמא והרי היתה מחיה קודם פריחה אלא ע"כ לומר שהלכה לה ואחר שפרחה הצרעת בכולו חזרה המחיה כדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ודוקא חזרה מחיה כדאמרינן אבל חזר שער לבן כי האי גוונא שהיה קודם פריחה בבהרת והלכה ואחר פריחה חזרה או שלא היה קודם בבהרת ועתה בא עם הפריחה אין חזרתו מטמא אבל אם בא קודם בבא כולו לבן וחזר מטמא כדאמרינן וכמו שכתב הרב ז"ל לעיל החליטו בשער לבן להופך כולו לבן והשחירו שתיהן או אחד מהן וכו' טהור נולד לו שער לבן אחר או מחיה הרי זה טמא מפני שבא כולו לבן בתחלה ע"כ הרי ששער לבן שוה למחיה בחזרה כי האי גוונא הכל בבא לבן מתחלה כדאמ'. היתה בו בהרת ובה שיער לבן והוחלט בשער ואחר כך פרחה הצרעת בכולו אף על פי ששער לבן במקומו עומד טהור כדתנן התם וכדילפינן לעיל פורח מן הטמא שהוא טהור דדוקא במחיה מתטמא ההופך כולו לבן אחר החלט או אחר הסגר ואינו מטמא בשער לבן וכל שכן אי השתא אינו עומד במקומו שהוא טהור נמי כיון דנטהר כבר בפריחה מתוך טומאה בהרת שבה שער לבן החליטו בפסיון ואחר כך פשתה ופרחה בכולו טהור ואם נראית בו מחיה טמא כדתנן פרק שמיני בהרת ובה פסיון פרחה בכולו טהור ונראה דהיינו כשפשת ופסקה מלפשות ואח"כ אי זה זמן פרחה בכולו דאי פושה וחוזר ופושה מיד עד שפרחה בכולו הא ילפי' דאחר שפרחה בכולו כאחד או פרחה מעט מעט דהויא פריחה בכולו ואי הויא מתוך פטור בלא סימן טומאה הוי טמא ואי פריחה מעט מעט הויא פריחה ליכא פריחה דמטמאה בפורח מעט מעט כיון שמה שמתחיל לפשות הוי פסיון סימן טומאה והדר פורח בכולו והוי טמא אלא ודאי כדאמרינן ולא תימא דאשכחן פריחה דמטמאה מתוך טהור כשפרח בבת אחת אבל בזה אחר זה לא דהא מרבינן ליה לפורחת וחוזרת ופורחת מפרוח תפרח דומיא דפורח בבת אחת משמע דתרוייהו כי הדדי נינהו לטמא או לטהר אי נמי אשכחן פריחה דמטמאה מתוך טהור אפילו כשפרחה מעט מעט בשלא הספיק בהן להחליטו בהתחלת פסיון ופריחה עד שפרח בכולו ואם נראית בו מחיה טמא כדילפינן לעיל. ואף ראשי איברים שאינם מטמאין משום מחיה שבתוך הבהרת מטמאים ומעכבין את הנהפך כולו לבן אם נשאר באחד מראשי איברים כעדשה בשר חי שלא נהפך לבן או שהפך כולו לבן וחזר כעדשה בשר חי אפילו מראשי איברים הרי זה מוחלט כדתנן פ"ח וכולן שחזרו בהן ראשי איברים טמא ותנן נמי התם כל פריחת ראשי איברים שעל ידי פריחתן טהרו את הטמא שנשלם הפיכת כולו לבן אם חזרו ונתכסו טהור שהרי הפך כולו לבן חזרו ונתגלו טמא אפילו מאה פעמים ומשנה יתיר' הוא אלא איצטריך לאשמועי' אפילו זימני טובא כדקתני אפי' מאה פעמים ותניא בת"כ וראה הכהן הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא מה תלמוד לומר שיכול אין לי אלא ראשי איברים שנתגלו שיהו טמאים אלא אחר פריחת חלוט מחיה בתחלה מנין אחר פריחת חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור אחר פריחת חלוט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ושני ואחר הפיטור אחר פריחת חלוט פסיון בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור אחר פריחת הסגר ת"ל וראה הכהן הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא לרבות את כולם ותניא נמי התם או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן הרי זה בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהו טהורים ומנין אפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא תלמוד לומר כי ישוב או כי ישוב כלומר לכתוב ישוב הבשר החי אי נמי כי ישוב מאי או כי ישוב לרבות את כולן דאפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא נהפך כולו למראה צרעת חוץ מכעדשה אפילו בראש אחד מן האיברים שנהפך לבוהק שאינו מארבע מראות הרי זה טמא מוחלט כדתנן התם פרחה בכולו אבל לא בבוהק טמא דבוהק הוא למטה מד' מראות ומעכב את הפריחה שהרי אינו כולו לבן מארבע מראות ותניא בת"כ וכסתה הצרעת ולא הבוהק שהייתי אומר הואיל והוא סימן טהרה בסוף תהא סימן טהרה בתחלה תלמוד לומר וכסתה הצרעת ולא הבהק אפי' היה מקצת העדשה בשר חי ומקצתה בהק הרי זו סימן טומאה דבהק אפילו פחות מכעדשה סימן טומאה בתחלה ואין סימן טומאה בסוף כחכמים דפליגי ארבי מאיר וכיון דהאי בתחלת פריחה טמא שלא פרחה בכולו כיון שנשאר אפילו פחות מכעדשה בוהק ותשלום העדשה בשר חי כדכתיב וכסתה הצרעת ולא הבוהק והא אית קצת בוהק וקצת בשר חי כעדשה ואינו מכוסה כולו בצרעת ואם נהפך כולו לבן ואחר כך חזר בו כעדשה טהור ומקצת העדשה בוהק ומקצתה בשר חי נמי טהור כיון דפרחה בכולו מתחלה השתא בסוף אינו סימן טומאה כחכמים כדאיתא לעיל דלא ממעט קרא בבוהק שלא יטהר אלא בתחלת הפריחה אבל בשכבר פרח בכולו אף על פי שחזר בו בוהק ונשאר בטהרתו דאין החוזר אחר פריחה מטמא אלא כשהוא בשר חי כעדשה כדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא אבל בוהק לא.

ה

כל טמא שפרחה הצרעת בכולו טהור כדאמר' נתגלה כעדשה מבשר חי יטמא חזר ונתכסה נטהר אפילו מאה פעמים כדילפינן מדכתיב או כי ישוב התחיל להתגלות והולך ומתגלה טמא עד שיתמעט בהרת מגריס כל הראוי ליטמא בבהרת מעכבת ההופך כולו לבן ושאינו ראוי אינו מעכב כדתנן פרק ח' ומפרש להו במתניתין דעור הבשר ראוי ליטמא וראש וזקן והנהו דחשיב התם דאינם מטמאים בבהרת אינם מעכבים את הפריחה ואפי' חזרו אלו ונעשו כעור הבשר שנקרחו הראש והזקן ונעשו צרבת השחין והמכוה שהרי הם ראוים ליטמא בבהרת אין מעכבין את הפריחה כדתנן נמי התם דכיון דבשעת פריחה לא הוו ראוים ליטמא לא מעכבי וטהור פרחה בכולו אבל לא בפחות מכעדשה סמוך לאלו וחזרו ונעשו ראויים אף על פי שמקום המחיה שהוא מה שנשאר סמוך לאלו נעשה בהרת טמא עד שתפרח בכולו כדתנן התם וטעמא דפריחה קמייתא לאו פריחה היא כיון דאישתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש או לאחרים ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיב פריחה כיון שכבר חזרו אלו ונעשו כעור הבשר ראוים לבהרת ולא מהני עד דפרח נמי עליהו והכא דאמרינן לעיל דבשר חי כעדשה שלא נהפך לבן מתחלתו מעכב את הפריחה הא פחות מכעדשה אינו מעכב היינו כשאין פחות מכעדשה זה סמוך לאחד מאלו דא"א לו להיות כעדשה אבל כשהוא סמוך לראש או לאחרים טמא שאם תחזור הראש להיות כעור הבשר כגון שנקרח כולו או קצתו אצל זה הפחות מכעדשה יצטרף עמו להיות כעדשה ויטמא ובשלא נשאר אפילו פחות מכעדשה סמוך לאלו טהור דהא פרח בכולו ואפילו נקרחו הראש והזקן אח"כ כדתנן במתניתין דכיון דבשעת פריחה לא היו ראוין לא מעכבי וטהור והרב ז"ל השמיט בבא זו וצ"ע למה השמיטה. היו בה שתי בהרות א' יש בה סימן טומאה וא' טהורה בסוף שני לאחר הפיטור ופרחה מזו לזו אפילו מטהורה לטמאה ואחר כך פרחה בכולו טהור כדתנן התם פרק ח' משום דטהורה נעשת טמאה כשפרח ממנה לטמאה שהרי פשתה וכי פרחה אח"כ בכולו הוה ליה פורח מן הטמא והוא טהור כן כתב הרא"ש ז"ל והרב ז"ל כתב מפני שכבר היה מוחלט בטומאה ואף על פי שלא הפרחה ממנה הוי פורח מן הטמא ולא עוד אלא אפי' היה אחת משתי בהרות אלו (כ"ש) [א'] בשפתו העליונה וא' בשפתו התחתונה או בשתי אצבעותיו וב' ריסי עיניו וכשנדבקין נראין כבהרת אחת הואיל ופרחה בכולו טהור דהוי מן הטמא טהור כיון דאחד ממנה טמאה ורבותא אשמועינן דאפילו שלא פרחה בכולו אלא מן הטהורה וכללה כל הגוף מן הצד הא' עד שהגיעה הפריח' לטמא' שאצלה הוי פורח מן הטמא כיון שכבר היה טמא בטמאה ולהכי טהור דמבבא דלעיל לא שמעי' אלא כשפרח מן הטהור' ואחר כך מן הטמא' פרח בכל הגוף עד שהגיע לטמא' כדפי' ולהכי נקט לישנא דולא עוד אלא אפילו היו וכו' ובפי' המשנה נראית שמפרשה הרב ז"ל פירוש אחר בבבא זו דלענין פריחה בכולו אף על פי שאינו נראה לבן כולו כשמתפרדין איברים אלו זה מזה אפילו הכי הוי פריחה בכולו כיון שכשמדבק זה לזה הן נראין כא' והם לבנים הוי פריחה בכולו דבמתניתין לא תנן בהדיא אחד בשפתו העליונה וא' בשפתו התחתונ' אלא בשפתו העליונ' ובשפתו התחתונ' וכו' הרא"ש ז"ל פי' דלאו לענין פריחה תנן אלא לענין צירוף שאם היה חצי גריס בהרת בשפתו העליונ' וחצי גריס בשפתו התחתונ' וכשסוגר פיו נראה בהרת כגריס הוא דאינו מצטרף כיון שכשפותח פיו אינו מחובר חצי גריס לחצי האחר.

ז

יש מראה נגע לכהן ונשכר מפני שהקדים להראותו כמי שהיה מוחלט והלכו סימני טומאה ולא הספיק להראותו עד שפרח' בכולו הוי כפורח מן הטמא וטהור כיון שהחליטו הכהן קודם ולא ראה אותו אחר כך עד שפרח בכולו דאלו קדם והראה קודם שפרח בכולו אחר שהלכו סימני טומאה הוה טהור ואחר שפרח בכולו הוי פורח מן הטהור והיה טמא והשתא שהיה טמא כבר על ידי כהן ואחר כך לא ראהו הכהן עד שפרח בכולו הוי טהור דהוי פורח מן הטמא והיינו שנשכר מפני שהקדים להראותו קודם לכהן שהחליטו לטומאה ולכך טהרו אחר שבא לפניו כולו לבן דאילו לא הקדים והראהו קודם ולא היה מחליטו והיה פורח כולו לבן ובא לפני כהן היה צריך הסגר והיינו דקתני ויש מראה ומפסיד שנתאחר להראותו קודם עד שפרח דהוי טמא וצריך הסגר ב' שבועות דאלו קדם והראה קודם שפרח היה מסגירו והיה פורח מתוך הסגר שבוע אחד וטהור כדאמ' לעיל דפורח מתוך הסגר (טמא) [טהור] דאין בין מוסגר למוחלט אלא תגלחת וצפרים ולמאי דאמרינן לעיל דפורח מתוך הסגר בלא סימני טומאה לא הוי (טמא) [טהור] צריך לומר נמי הכא שהיה פורח מתוך הסגר ובסימן טומאה והיה טהור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.