קרית ספר/טומאת אוכלין/א

קרית ספר ‏ טומאת אוכלין א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קפז שצונו לדון בדין טומאת אוכלין ומשקין והכשרן כמו שכתוב בתורה. כל אוכל המיוחד לאדם מקבל טומאה וכל שאינו מיוחד לאדם אינו מקבל טומאה אלא אם כן חשבו עליו ויחדו למאכל אדם וכדתנן פרק שמיני דטהרות כל המיוחד למאכל אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב וכל שאינו מיוחד וכו' טעמא משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל ודרשינן בת"כ יכול אף אוכלי בהמה יהו מטמאים באויר כלי חרס תלמוד לומר האוכל דהוי אוכל אדם דהאוכל משמע האוכל המיוחד יכול שאני מוציא אוכלי בהמה שחשב עליהם לאדם תלמוד לומר כל אוכל יטמא יכול כל אוכל ת"ל אשר יאכל פרט לאוכל סרוח וכו'. ואין מקבל טומאה עד שיבלל תחלה כדתנן פרק ג' דעוקצין כל האוכלין המיוחדים לאדם צריכין הכשר ואינם צריכין מחשבה וכתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם וכו' וכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבואו עליו מים פעם אחת ואפילו הוא נגוב עתה כדדרשינן בת"כ ממים על זרע ונפל מנבלתם עליו דמשמע בתר הכי אף משניגב שלא הקפידה תורה אלא שירד לו הכשר טומאה פעם אחת דשוב אינו נעקר ממנו. והשבעה משקין הן המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש דכתיב בסיפיה דקרא דאשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ויש לדרוש המקרא כך אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל וכל הני נמי משקה נינהו יכול מי תותים ומי רמונים ומי פירות ת"ל אשר יבא עליו מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל היין השמן והדבש והחלב והדם שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי פירות שיש להם שם לווי ודבש דבורים אין לו שם לווי דבש סתם מיקרי דדבש צרעין לא הוי דבש סתם ובתוספתא דשבת תניא מנין לדם שהוא משקה שנאמר ודם חללים ישתה ומנין ליין דכתיב אשקך מיין הרקח וכתיב ודם ענב תשתה חמר ודבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן דכתיב משתה שמנים וכו' וחלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו וטל דכתיב וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים ודם דכתיב את מקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה ובת"כ אשר ישתה זו הדם דכתיב ודם חללים ישתה וגו'. ואינם מכשירים עד שיפלו על האוכלים ברצון הבעלים כדדרשינן בת"כ וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו' טהור הוא וכי יותן מים על זרע וגו' טמא הוא כתיב זרע בטהור וטמא וזרע משמע בין מחובר בין תלוש בין אוכל אדם בין אוכל בהמה ונתינת מים משמע בין מתן בידי שמים בין מתן אדם ולהכי מוקמינן לקרא דטהור במחובר ובאוכל בהמה ובמתן בידי שמים דאי מחובר מכשיר ליכא זרע שלא הוכשר ואי אוכל בהמה אפילו אוכל אדם חזי לבהמה ואי מתן בידי שמים טמאת הכל דכולהו זרעים מן מי גשמים קא רבו ואם כן קרא דטמא הוי בתלוש ובאוכל אדם ובמתן בידי אדם דהוי כרצונו דאי שלא מרצונו אפילו מתן בידי אדם לא מכשיר דכתיב כי יתן וקרי כי יותן דכי יותן דומיא דכי יתן מה כי יתן לרצונו ולדעתו אף כי יותן שנתרצה והמשקה סרוח אינו מכשיר כדתניא בתוספתא דטהרות פ"ט וטעמא כדמשמע בת"כ משום דכתיב אשר ישתה דמשמע ראוי לשתות אדם כאוכל שהוא ראוי לאדם ועוד דאית ליה שם לווי דלאו מים סתמא מיקרו וכו' וכיון שהוכשר האוכל אף על פי שהוא נגוב עתה מקבל טומאה כדילפינן וכן שאר מי פירות ילפינן לעיל דאין מכשירין דאית להו שם לווי כדאמרינן וכן אין מקבלין טומאה כלל כדתנן פ' בתרא דתרומות.

ד

שבעה משקין טמאים ושאר כל המשקין טהורין והראב"ד ז"ל כתב שלא מצא ששאר משקין לא יקבלו טומאה כלל והרי מתני' היא שאר כל המשקין טהורים ואי ר"ל דאינם מכשירים הוה ליה לתנא למיתני אינם מכשירים בפירוש וילפינן טומאת משקין מדכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא סוף פרק קמא דפסחים כרבי מאיר וכן בפרק רביעי דטהרות ספק משקין ליטמא טמא משום דטומאת עצמן מן התורה לטמא אחרים דרבנן כתנא קמא דרבי יוסי.

ה

זתים וענבים שלא הביאו שליש אין משקה שלהם מכשיר ואינו מקבל טומאה כדדרשי' לענין מעשר מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שתזרע ותצמיח יצא פחות משליש שאינו מצמח כדילפי' פרק קמא דראש השנה ואמר בשם רבי התם בירושלמי דזתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהן אינם מכשירים דכיון דילפינן לענין מעשר דאינם חייבים לא חשיבי נמי משקה להכשיר וה"נ לקבל טומאה וכו'.

ו

דברים שאינם נאכלים לאדם מפני הנאת גופן אלא מפני טעם שנותנים במאכלות או מפני הריח או המראה אינם מקבלים טומאה כדתנן פ"ג דעוקצים ומייתי לה פרק בא סימן ואמר נמנו וגמרו דאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין דכל מידי דלא עביד לאוכל אלא להטעים הקדרה לא מטמא והוא הדין לריח ולמראה דלאו אוכל הוו וקרא אוכל קאמר מכל האוכל אשר יאכל וכו'. השבת משנתן טעם בקדרה אינו מתטמא כדתנן פ"ו דעוקצין משום דהשליך כל כחו בתבשיל ונשאר כזבל. ותמרים וגרוגרות בקדרה עדין הן מתטמאין עד שיפסלו מאכילת אדם כדתניא בתוספתא. העוקצים והקור דהוו כעץ תנן ליה נמי התם ושלקן וטיגנן אמר וכו' בכל מערבין דהוו אוכל וחרצנים וזגים תניא בתוס' אף על פי שכנסן לאוכלין בטלה דעתו וזתים וענבים הקשים אם כנסן לאוכלין מקבלין טומאה ובתוספתא מצאתי דבטלה דעתו. וכפניות ופגין ובוסר וקצח הוו אוכל כדתנן להו התם וכו'. לולבי זרדים וחרובין תניא להו נמי התם דמשימתיקו טמאים טומאת אוכלין ושל ערל ועלי הלוף השוטה והתם תניא עלי הלוף בהדי חרדל ותרמוסין ושאר כל הנכבשין דמטמאין טומאת אוכלין אפילו לא המתיקו דהוו אוכל ונראה דהוי טעות דבמתני' תנן התם עלי לוף שוטה בהדי של ערל ולולבי זרדין וכו'. עלי הזתים שכבשן אינו אוכל וכן כשות של כשות והנץ.

יח

דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין כדתניא פרק הספינה דהא דתניא לא אוכל ולא משקה משני אביי התם דלא נצרכה אלא לשתי חלות ואם רדה הדבש משירסק הוי משקה כדתנן סוף עוקצין לב"ה דבש הזב מכוורתו מתטמא טומאת אוכלין אם חישב עליו לאוכלין כדתניא בריש ברייתא דטהרות וכדמשמע פ' הספינה.

יט

השמן הקרוש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו ובתוספתא תניא לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו וע"כ כשהוא קרוש מיירי דאי אינו קרוש בכל דוכתא משמע דשמן חשיב משקה וכמו שכתב ר"ת פרק הקומץ רבה דהא דפסקי' התם הלכתא כרבי שמעון שזורי דיין דוקא הוי תחלה ולא שמן ודבש איירי בקרוש ואם כן מה שכתב הרב ז"ל בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו היינו בקרוש וחזר ונמחה כמו שהוסיף הר"ש ז"ל על דברי ר"ת ז"ל פרק שלישי דטהרות אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם וכמו שכתב הרב ז"ל ריש פרק תשיעי ובתוספתא דקתני לאוכלין מטמא וכו' איירי שנטמא קודם שקרש ולא נימוח אחר כך וכן הדם שקרש חשב עליו למשקין בטלה דעתו כדתניא התם בתוספתא בהדי שמן וכן דבש כדתניא נמי התם בההיא תוספתא גופא ומייתי לה הר"ש ז"ל פרק שלישי דטהרות ושאר כל מיני פירות לא אוכל ולא משקה וחשב עליו לכל בטלה דעתו כדתניא בההיא תוספתא. והשלג חשב עליו לאכילה בטלה דעתו דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל כדתניא נמי התם ומייתי לה פרק כל היד ניטמא מקצתו לא ניטמא כולו דאינו חבור אלא כל קורט בפני עצמו חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה נטהר מקצתו כגון חשב עליו למשקה ונטמא טומאת משקין סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים ולא משום טבילה דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלים אבל יין ולא שום משקה אין להם טהרה אלא מים ומשום זריעה דכי משיק להו הוו להו חיבור מים שבכלי עם מי המקוה ובטילו להו גבייהו כדתנן שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהור מלטמא אלמא מטהרת להו זריעה ומים במים זו היא זריעתן כן כתב רש"י ז"ל פרק כל היד העבירו על גבי כלי חרש הטמא מטמא כולו שם פרק כל היד אקשינן סיפא דקתני נטהר כולו למימרא דניטמא כולו והא אמרת נטמא מקצתו לא ניטמא כולו ושני אביי כגון שהעבירה על אויר תנור ושרץ בתוכו דהתורה העידה על כלי חרש אפילו מלא חרדל דכולו אפילו מה שאין נוגע בו טמא מן האויר כדכתיב כל אשר בתוכו וגו'.

כג

החלב שבכחל שחשב עליו בטלה דעתו וטהור ושל קבה טמא טומאת אוכלין כשחישב עליו כדתניא בההיא תוספתא.

כד

ענבים משהלך הדורך בהן שתי וערב מתטמאין טומאת משקין והגרגרים השלמים מתטמאין טומאת אוכלין כדתני בתוס' דטהרות פרק עשירי ומייתי לה הר"ש ז"ל התם וכן הזתים משיטענו בקורת בית הבד כתנא קמא דרבי שמעון בההיא תוספתא והגרגרים השלמים הוו אוכל.

כה

הערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל שנשחט ועגלה ערופה בין נשחטה או נערפה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב ובשר פרה אדומה והפגול והנותר אע"פ שכולן אסורים בהנאה מתטמאין טומאת אוכלין:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.