קרבן העדה/סנהדרין/ח/ב

קרבן העדה סנהדרין ח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' תרטימר. בגמרא מפרש לה:

יין האיטלקי. שהוא משובח ומימשך אבתריה אבל חמרא אחרינא אינו חייב בחצי לוג:

אכל בחבורת מצוה. בסעודה של מצוה אכל לתרטימר זה אפי' גנבו משל אביו וכן אם אכלו במניין שהיו נקבצים לעבר החדש שהיו רגילין לסעוד שם הואיל ובמצות קא עסיק לא מימשך:

אכל מעשר שני בירושלים. כיון דכדרך מצותו הוא דכתיב ביה בבקר ובצאן וביין ובשכר לא מימשך:

אכל נבלות כו'. כגון שאכל רוב חצי מנה מבשר בהמה והשלימה בבשר עוף כשר חייב אבל השלים בנבלות וטרפות כו' פטור ובגמרא מפרש טעמא:

דבר שהוא מצוה. דרבנן לאתויי תנחומי אבילים דאי מרישא ה"א חבורת מצוה היינו כבנים שאוכלים קדשים או אכילת פסחים:

ודבר שהוא עבירה. לאתויי תענית ציבור שאסירו מדברי סופרים:

אכל כל מאכל. לאתויי דבילה קעילית אע"ג דמשכרא לא מיחייב עלה דלא ממשיך:

שתה כל משקה כו' לאתויי דבש וחלב דמשכרי:

אע"פ שאין ראיה לדבר. דדלמא ממאכל אחרינא נמי מיקרי זולל ושלמה אהא אזהיר דממשיך טפי:

זכר לדבר. דבבשר מקרי זולל וביין מיקרי סובא:

גמ' חצי ליטרא. כלומר חצי מנה:

עד שיאכלנו מהובהב. דהיינו בשיל ולא בשיל:

אכלו חי. אכילת:

כלב הוא. ולא מיחייב עלה ולא מיקרי אכילת אדם אלא האוכלו מבושל:

הסוקים. החתיכות הקטנות הנופלים מן הבשר ומבדרין בקדירה ובבבלי פ' העור והרוטב קורא אותו פירמא ומיבעיא ליה מי מיקרי אוכל בשר או לא א"נ ה"ג אכל הסוקים מהו והן העצמות הרכים ראויים לאכילה מיבעיה ליה אם מיקריין בשר או לא:

גידים הרכים. גידים שבצואר הגדי והטלה שהן רכים וכשמזקינין סופן להיות קשים א"נ גיד שדרה שהן רכים לעולם מה הן נחשבין לבשר או לא:

רי"א נימנין עליהן. פלוגתייהו דר"י ור"ל היא בפסח אם יוצאין בהן וקאמר ר"י שנמנין על כזית מהן ויוצאין בהן משום אכילת פסח:

איתפלגון. פליגי:

דתנינן תמן. פ' העור והרוטב:

אלו שעורותיהן. מטמאין כבשרן עור האדם ועור החזיר של יישוב עור הראש של עגל הרך:

אר"י לא שנו. שעורות של אלו כבשרן אלא לאיסור שאסור לאכול העור ולטומאה שמטמא כנשר דכתיב אלה הטמאים לכם לרבות העור כבשר:

אבל ללקות. משום אכילה כגון שאכל עור של עגל הרך נבלה אין לוקה עליו לפי שסופו להקשות אין דינו כבשר:

משנה. שלימה שנה ר' כלומר מדתני ר' סתם ולא חילק ש"מ דסובר לכל מילי מיקרי עורן של אלו בשר:

ופריך מחלפה שיטתיה דרשב"ל. כלומר קשיא דרשב"ל אדרשב"ל התם בעיר עושה אותה כבשר ש"מ דסובר כל הדבוק בבהמה בשר מיקרי:

וכא. והכא בפסת הוא אומר שאין נימנין על גידים הרכים ש"מ דלא מיקרי בשר. שנייא היא תמן. שאני התם שהוא עור ועור סופו להקשות משא"כ גידין אין סופן להקשות כל כך:

ופריך כ"ש. דקשיא דרשב"ל אדרשב"ל דהשתא עור שסופו להקשות קאמרת כבשר הוא גידין לא כ"ש ואפ"ה אמר שאין נמנין עליהן:

ה"ג אר"א טעמא דרשב"ל ואכלו את הבשר ולא גידים וכ"ה בפסחים. וה"פ לעולם בשר הן ובפסח אין נמנין עליהן דהתורה מיעטתו דהמ"ל ואכלו אותו כדכתיב בסמוך ליה ואכלו אותו אלא ללמד בשר דוקא ולא גידים אבל לשאר דברים ודאי בשר מיקרי:

ה"ג ויסרו אותו ולא ישמע בקולם יצא זה כו'. וה"פ מדלא כתיב ולא ישמע בקולם דומיא דרישא דכתיב איננו שומע בקול אביו וכתיב ולא ישמע אליהם ללמד שלא יהא בדבר שמיעה להמקום שגם הוא נקרא אביו וכדאמרינן בעלמא שלשה שותפין באדם:

יצא זה. האוכל בחבורת מצוה שהוא שומע לקולו של מקום שהרי עושה מצותו:

אם הזכירוך לפני השרים ברח לך מעבר לירדן משום אל תתוודע לרשות:

ה"נ קבלין רשות להיפטר מכולי וה"פ ועוד יש מנזקי ההתודעות לרשות היותו משועבד שכשרוצה להיפטר ממנה צריך נטילת רשות:

לוין ברבית. דרבנין לסעודה שעושין בחבורת מצוה דהיינו בעיבור שנה ויש גורסין לסעודת מצוה דהיינו סעודת שבת:

ולקידוש החדש. ולצורך סעודה שעושים בשעת קידוש החדש:

ר"י היה. נכנס לבית הכנסת בשחרית כלומר למחרת היום אחר שקידשו שם אתמול את החדש וליקט הפירורין שנפלו מהם בשעה שאכלו הסעודה ואכלן מחמת חיבוב המצוה ואמר יהא חלקי עם מי שקידש הירח כאן אתמול:

ה"ג איננו שומע בקולינו יצא זה כו'. וה"פ איננו שומע בקולינו מיעוטא הוא לאפוקי האי דאף בקולו של מקום אינו שומע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף