קצות החושן/חושן משפט/הקדמה
אשתחוה לאלהי קדם. רוכב בשמי שמי קדם. יושב הכרובים מלכי מקדם. הגדלת חסדך עלי צעיר רודם. למען אבותי אשר התהלכו לפניך בתמים. יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. בעצתך תנחני. ברעב זנתני. מחרב הצלתני. מדבר מלטתני. ומחלאים רעים ונאמנים דליתני. כל אלה ראתה עיני. יסור יסרני. ולמות לא נתנני. ולנצח אל יטשני. לא בצדקתי וביושר לבבי. כי אם בזכותא דידהו ובזכות אבא מארי מרי' דעובדן וחד מבני עליה אדמ"ו מוהר"ר יוסף הכהן זלה"ה ויורני מדרכיו. לילך באורחותיו. לשמור את הדרך דרך עץ חיים.
אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כי יצפנני בסוכו. בזוהר בראשית ר"ש פתח ואשים דברי בפיך כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילא בגין דקב"ה ציית לקליהון דאינון דמתעסקין באורייתא כו' על ידא דההוא דאשתדל באורייתא עביד רקיעא חדתא. תנן בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש ההיא מלה סלקא ואתעתדא קמיה דקודשא בריך הוא וקב"ה נטיל לההוא מלה ונשיק לה וכו' והוא קרי לון שמים חדשים שמים מחודשים סתימן דרזא דחכמתא עלאה וכל אילין שאר מילין דאורייתא דמתחדשין קיימין קמי קודשא בריך הוא וסלקין ואתעבידו ארצות החיים כו' אמר ר' אליעזר מהו ובצל ידי כסיתיך אמר ליה בשעתא דאתמסר אורייתא למשה אתו כמה רבוא דמלאכי עלאין לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון עד דחפא עליה קב"ה והשתא דהאי מלה סלקא ואתערא וקיימא קמי קב"ה איהו חפי על ההוא מלה וכסי על ההוא בר נש דלא אשתמודע לגבייהו ולא יקנאון עד דאתעבידו מההיא מלה שמים חדשים וארץ חדשה הה"ד ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ. וזה הוא שאלתו ובקשתו של דוד המלך ע"ה שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' הוא פנימיות התורה וסודותיה ולבקר בהיכלו הוא נגליות התורה ושלא יקנאון ביה אמר כי יצפנני בסוכו. אמנם לזאת יחרד איש פן ידבר בתורה בדברים אשר לא כן ושכל האנושי לואה להשיג האמת ובפרט כוונת התורה שרפים ואופנים לא השיגו אלהים הבין דרכה. וההוא דמשקר העונש ר"ל מבואר בזוהר היכן ההיא מלה סלקא ושתיקתם יפה מדיבורם שלא יכשלו בשנונם. אך לא נתנה התורה למלאכי השרת ואל האדם נתנה אשר לו שכל האנושי ונתן לנו הקב"ה התורה ברוב רחמיו וחסדיו כפי הכרעת שכל האנושי גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים.
וכבר האריך הר"ן בדרשותיו דרוש שביעי במה שאמרו פרק השוכר את הפועלים רבה בר נחמני הוי יתיב אגוזאי דדקלא וקא גריס שמע דקא מפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדמה לבהרת טהור ספק הקב"ה אומר טהור ומתיבתא דרקיעא אמרי טמא אמרי מאן נוכח רבה בר נחמני דהוא יחיד באהלות. וע"ש שהקשה אחר שהשיגו מהשי"ת שהיה מטהר איך טמאו הם עד שהוצרכו להכרעתו של רבה בר נחמני וע"ש שכתב בישוב שאלה זו וז"ל כי אם היותם שספק טהור על דרך האמת היו אומרים טמא שאחר שהכרעת התורה נמסרה להם בחייהם ושכלם היה מחייב לטמא היה מן הראוי שיהיה טמא אף על פי שהוא בהיפך האמת שכן חייב שכל האנושי והשאר אף על פי שהוא אמת אין ראוי לעשות מעשה כן בדרכי התורה כמו שלא טהרו בעלי מחלוקתו של רבי אליעזר אף על פי שנתנה עליהם בת קול מן השמים שהלכה כמותו ולא נסתפק להם שהענין מאת השי"ת ואף על פי כן לא בשמים הוא ולפיכך אמרו מאן נוכח רבה בר נחמני ולא באה אליו ההכרעה מן האמת כי לא נסתפקו בזה כמו שכתבנו אלא שהכריע ששכל האדם מחייב וכו' ומה שהיו הם מטמאים לא היה רק מקוצר שכלם בערך השכל האנושי או מהתרשלם בלימוד התורה בחייהם ע"ש.
וכל הרואה זה ישתומם ולבבו יחרד. אם בני עליה שזכו להיות מבני מתיבתא העליונים. לפני אדון האדונים. לא השלימו שכלם שכל האנושי מפני עומק המושג וקוצר המשיגים. או מהתרשלות בלימוד התורה בחייהם ואם הראשונים כמלאכים ומה יעשו חלושי השכל כמונו אשר בטרדת הזמן טרודים. ובעתות הפנאי שוכן ענן העצלות עליהם. בהתרפות מן התורה ידיהם. ואפילו דבר קלה. במסכת כלה. לא ידעו השיב בתורה. אוי לנו מעלבונה של תורה. ובדרוש י"א ז"ל גם כן נאמין שאם הסכימו הפך האמת ונדע זה ע"י בת קול או נביא אין ראוי שנסור מהסכמת החכמים וזה הוא ענין ר"א הגדול עם החכמים שאע"פ שנתן אותות גדולים וחזקים שהאמת כדבריו ויצאה בת קול מן השמים ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום אף על פי כן כשלא רצה להסכים לדבריהם נמנו עליו וברכוהו לפי שלא מסר ה' יתברך הכרעת ספיקות התורה לנביא ולא לבת קול אלא לחכמי הדור וכו' ומפורש עוד בתמורה שאין צריך לומר שאין ראוי שימשך אחר הנביאים הפך הסכמת החכמים אבל גם כן אם יסופקו החכמים בדבר מה אין לנו שנקח ביאור הספק ההוא על פי נביא אבל יותר טוב שישאר הדבר בספקו שאמרו שם בימי אבלו של משה נשתכחו וכו' ואמרו לו ליהושע שאל ואמר להם לא בשמים הוא ונאמר עוד שם שעמדו עליו כל ישראל ואמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר לך וטורדם במלחמה ע"ש.
ובזה יובן הא דאיתא בזוהר מחידושי אורייתא דבורא ארץ חדשה ומי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו ולחדש דבר מעתה והכל ברא הקב"ה חוץ מן השקר שבני אדם בודין מלבן ומאן דמשקר ח"ו אין זה חידושי תורה והאמת כבר היה אבל הקב"ה בחר בנו ונתן לנו את התורה כפי הכרעת שכל האנושי אף על פי שאינו אמת ואם כן המחדשו הוא חידוש גמור רק שיהיה אמת בהכרעת שכל האנושי וזו שהראה הקב"ה למשה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כי נתחדשו הדברים על פי התלמיד המחדשו.
ובמדרש בראשית רבה אמר ר' סימון בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתות כתות מהם אומרים יברא ומהם אומרים כו' שנאמר חסד ואמת נפגשו חסד אומר יברא שכולו מלא חסדים ואמת אומר לא יברא שכולו מלא שקרים כו' מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכה ארצה שנאמר ותשלך אמת ארצה אמרו לפניו רבש"ע אתה מבזה תכשיט שלך אמר הקב"ה רצוני שתעלה אמת מן הארץ. והיינו משום דידוע דשכל האדם ילאה להשיג האמת בהיות בארץ שורשו ולזה אמרו אתה מבזה תכשיט שלך כיון שעיקר הבריאה עבור התורה והאדם בשכלו האנושי מהנמנע להשיג האמת האמיתי וכאשר יתנהגו העולמות כולם מעלמא ועד עלמא ע"פ תורת האדם ולא יהיה ע"פ האמת הרי אתה מבזה תכשיט שלך שחותמך אמת ועל זה השיב הקב"ה זהו רצוני שתעלה אמת מן הארץ והאמת יהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי ולשכון כבוד בארצינו וע"ד שאפרש בסמוך האמנתי כי אדבר. וזו היא ברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת שיהיה האמת אתנו וחיי עולם נטע בתוכינו לפי מה שהקשה בר"ן שם כיון שיש לכל מצוה כח להחיות חיי עולם ובעבירה להמית מיתת עולם אם כן אם הרופאים יסכימו על הסם המזיק שהוא טוב ומועיל וכי מפני זה לא יעשה הסם שלו ולא יזיק אם בטבעו להזיק וע"ש שכתב כי בסגולת כח המצוה הזאת אשר אנחנו שומעים לדברי החכמים יש בה כח להחיות גם אם אין מכוונין האמת וע"ש לשון הר"ן וזה שאנו מברכין שנתן לנו תורת אמת שיהיה האמת אתנו ושמא תאמר אם אינו אמת יזיק ח"ו לזה אנו מברכין וחיי עולם נטע בתוכינו ומתוכינו יפרה וירבה חיי עולם וכבר אמרו בגמ' לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל פה שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ואת ישראל והוא כריתת ברית והאהבה הנפלאה שנתן לנו תורה שבעל פה במתנה גמורה ממדבר מתנה כפי הכרעת החכמים ואמרו בש"ס תורה רובה בעל פה ומיעוטה בכתב שנאמר אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו והיינו דאם היה הכל בכתב מיד ה' עלינו השכיל אנחנו כמו זר נחשבו כי מה לשכל האנושי להבין בתורת ה' אבל בתורה שבעל פה משלנו הוא.
ואפשר לומר במה שאמר דוד המלך ע"ה אתהלך לפני ה' בארצות החיים האמנתי כי אדבר דמלה דאתחדש באורייתא אתעבד ארצות החיים וקאים לפני ה' כמ"ש בזהר והיינו דאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים אך שכל האנושי לואה להשיג האמת ומאן דמשקר הדברים הולכים למקום שהולכים ר"ל. לזה קאמר האמנתי כי אדבר כי התורה ניתנה על פי הכרעת שכל האנושי והאמת והאמנה כי אדבר ועל דיבורא דידן קא סמיך בעה"ב. והיינו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה משום דתורה שבעל פה ניתנה כפי הכרעת החכמים אף על פי שאינו אמת ונקרא תורת חסד וכדאיתא בש"ס אם חסד אינו אמת. ומ"ש בזוהר העונש מאן דמשקר במלין דאורייתא ע"ש ז"ל האי דלאו אורחיה ארחי דאורייתא וחדש מלין דלא ידע על בוריין כדקא יאות ההוא מלה סלקא ונפיק לגבי האי מלה איש תהפוכות וכו' ע"ש היינו מאן דלא ידע אורחי דאורייתא אבל מאן דאית ליה ידיעה בארחי דאורייתא דהיינו שרואה כמה פעמים שכוון אל דברי הראשונים דאינון קשוט ואורייתא דלהון קשוט לזה ראוי לחדש כפי שכלו וכחו. והגם כי מיעוט ערכי ידעתי ואיש כמוני לא היה ראוי לילך בגדולות ונפלאות אך אמנם ידוע כי נפשות בית ישראל מן התורה נאצלות ולולא החומר המעכב לא היו פוסקות מדברי תורה אפילו שעה אחת ולזאת בודאי אינו ראוי לגזול ממנה את אשר כבר עשתה בחפץ כפיה ואל תגזול דל כי דל הוא וכבר אמרו חז"ל אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה והרמ"א בסוף הגהותיו לאו"ח כתב במה שנכנס לחיבורו ז"ל והנה אמרו בסוף פיאה כל מי שצריך ליטול ואינו נוטל שופך דמים הרי קמן שאין טוב לאדם להיות תמיד מן הביישנים ואם בצרכי הגוף כך בצרכי נפשות על אחת כמה וכמה ע"כ. והרבה יגעתי בחיבורי זה בדרישות חקרתי ובבדיקות בדקתי אחר כל מקור וחוצב ההלכה בתכלית העיון ואחר שיצא לאור עולם ספר אורים ותומים וראיתי שהגאון המחבר הפליא לעשות עברתי על הקונטריסים שלי וכל מה שמצאתי מהן בספר הנזכר העברתי קולמסי עליהן ואגב עיוני הצצתי בו בין החרכים וראתה עיני בדברים הנוגעים לעיקרא דדינא אשר לבבי לא כן ידמה וכל כה"ג ראיתי להזכיר טעמו וטעמא דידי והרואה יבחר. וראיתי לקצר בהרבה דברים שסמכתי על המעיין ומה שנוגע אל קו הפלפול לא הבאתי על מזבח הדפוס ומעט הנמצא על דרך הפלפול בדברים הנוגעים לדינא הוא כי חידושי תורה ראוי להיות מהודר ומסולסל כדכתיב סלסלה ותרוממך ואמרו בש"ס לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה עד דהוו שמעי אמתא דרבי דחזיתיה לההוא גברא דקא מהפך במזייה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך והיות חידושי תורה ממקום גבוה מעל גבוה מנמין דרישא דמלכא על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות ראוי להיות מסולסל וקב"ה חדי בפלפולא והיינו סלסלה בחידושין ותרוממך: וקראתי שם החיבור הזה קצות החושן על שם עניינו וגם כי חידושי תורה מקווצותיו תלתלים כנזכר.
והנה בזמן עסק הדפוס היטיב לעשות עמי אחי החכם השלם טוביינ' דחכימי מוהר"ר יהודה הכהן ש"ן שתקע אהלו בק"ק לבוב כל ימי משך הדפוס. ראה ויספרה ויחקרה ודבר אמת והקרוב אליו יקריב על מזבח הדפוס. וכל מה שהוא מדרך הפלפול לא ירצה ועליה דידיה קא סמיכנא הפליא עמי חסדו. בנפשו וגופו ומאודו. יהי ה' מגן בעדו. ותהי כזית הודו. הנה כי כן יבורך גבר מחותנו הגביר הנגיד והטפסר הרבני מו"ה בנימין יצ"ו מק"ק נאדבורנא אשר עזרני עוז ישע בסך מסוים להחזיק ידי לקרבה אל המלאכה. אתה ה' תברכהו ותנשאהו על גפי מרומי הצלחות. בשובע שמחות. עם זרעו זרע ברך. וביחוד חתנו הוא בן אחי הנ"ל היניק האברך. יקר הערך. המופלא מוהר"ר יוסף מרדכי הכהן. פאר יכהן. יאריכו ימים ושנים. עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים. ויקוים בהם ברכת כהנים. א"ס: ולמען שלמות מלאכת החיבור הזה ומעשהו הצגתי בסופו קונטרס הספיקות אשר טפחה ידו וימינו של אחי. ריח ניחוחי. טוביינ' דחכימי מוהר"ר יהודה הכהן ש"ן הנ"ל בעניני ספיקא דממונא אשר בכל יומא האי שמעתתא בפומן תנייתי להני כללי דכייל יהודה אחי כי היטב לראות בהן נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת.
ועתה ברוך ה' שעזרני עד כה ומה אשיב לה' ויהא רעוא מן שמיא שאזכה ללמוד מתורתו נפלאות ושיהיה נחת רוח ליוצרי בלימודי וכשיתקבלו הדברים בעיני חכמי הדור עוד חזון למועד להעלות על הדפוס חלק שני מספרי קצות החשן וספרי שב שמעתתא ושאר חידושיי. והערב נא ה' אלקי את דברינו בפיות עמך ישראל וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה ודבר נביאיו ישלים ואתם כהני ה' תקראו והיה הנותר בציון וגו'. וקרן ישראל תצמי"ח.
אריה באמ"ו המנוח מוהר"ר יוסף הכהן זלה"ה.