קינת סתרים/איכה/א

קינת סתרים ‏ איכה א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

וזה החלי. בעזר אל מחוללי. ואזעק בקול מר. ואתחלחל ואומר:

א

א אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַּבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס:

איכה ישבה בדד וגו'. להיות שבכל הפעולות צריך שיהיה המתפעל דומה לפועל לכן יען היות עצמותו יתברך בלתי בעל תכלית לברוא את ברואיו בעלי תכלית. הוצרך להאציל ממנו ית' אלו עשר ספירות כדי שיהיו מעט קרובים ומתדמים אלינו בהשתלשלותה וירידתה מעלה לעלול עד טבור הארץ כדי שיהיה המתפעל דומה מעט לפועל ותחלת המחשבה באצילות היא לסוף המעשה דהיינו להאציל המדה האחרונה הפועלת הפעולות כלם ולכן על ידי המדה הזאת עולות ויורדות כל ההנהגות אם לחסד אם לרחמים או להפך וכדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ה וז"ל אוף הכא עת לעשות אשתאר בלא תיקונא ובלא שלימו מ"ט משום דהפרו תורתך בגין דאתבטלו ישראל לתתא מפתגמי אוריתא בגין דההוא עת הכי קיימא או סלקא או נחתא בגינהון דישראל עכ"ל.

הגהה המדה הזאת היא ה' אחרונה שבשם נקראת מלכות היא השכינה ונקראת שכינה מטעם שהיתה שוכנת עם ישראל תמיד משעת עשיית המשכן כאמור ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם עיין בשערי אורה שער א וכתב בראשית חכמה שער היראה פרק ה' כי היא נקראת שכינה מפני ששוכנת בתחתונים ובישראל דוקא עיין שם.

רצו לומר כי העת הזאת דהיינו המדה האחרונה הזאת אינה עשויה כלומר מתוקנת אלא צריכה לעשותה ולתקנה ולקשטה לה לפי שהפרו תורתך ואז היא פירשה נדה וע"י קיום התורה תחזור לאיתנה והמקרה הזה יקרה לה להיותה עולה ויורדת יען היא שורש לכל נשמותיהם של ישראל הקדושות וכל דיוקנותיהם מחוקקים בה וכדאיתה בתיקונים תקונא קדמאה וכשישראל למטה עוסקים בתורה ובמצות שורשי נשמותיהם המושרשים בה מתנוצצים ומאירים כזוהר הרקיע ואז עולה התעוררות התחתונים ומגיע עדה ומתראה פנים אל פנים אל המלך הקדוש ומראה בנים לו ואומר' חזי במאי ברא אתינא לקמך בסוד מיין נוקבין כמבואר פרשת ויקרא דף י"ג ובזה עולה עמו ואינה יורדת כי אם בסבת עונותיהם של ישראל דכד אסגיאו חייבין בעלמא פוגמים אותם השרשים אשר בה מושרשים.

הגהה כתב בשערי אורה כי כל מיני הבריכות והשפע והאצילות נמשכים אליה כדמיון הנחלים וזהו סוד כל הנחלים הולכים אל הים עיין שם.

וכמ"ש בתקונים גרים למהוי ההוא נהר יחרב ויבש מסטרא דנשמתי' וזה מחמת קטרוג המקטרגים במדורן המקיפים מחוץ והיכלות ואז משפיעים בה כחות הגבורות העליונות ואז יורדת להשפיע דינין לעולם ואוקידת עלמא בשלהובתא עד אשר תמהר ממקום דינים ותשוב אל ביתה ואל שדה של תפוחין קדישין ומתקשרת בשלשה גוונא דעינא ובת עין בתוכם ואתבסם עלמא.

ובהקדמה זו אל יפול לבך עליך לומר מה זאת עשה אלקים שהמדה הזאת סלקא ונחתא מה זה ועל מה זה היאמין כי יסופר אדם מן האדמה יצא יביא אלוק' בידו ומה גם היותה מעותדת לכמה מקרים כאשר הובא בפירוש המגלה הזו כאשר נבאר וכדאיתיא בפרשת עקב ברעיא מהימנא ז"ל בתר דחבו ישראל ואתחרב בי מקדשא אתמר בשכינתא אמא קדישא איכה ישבה בדד וכו' הלבב ילך ויתר ממקומו האמנה בהקדמה זו שאמרנו נתקנו הדברים ולכן המקונן בראותו הפגם אשר פגמנו בעונותינו הרבים התחיל לקונן עליהם איכה.

איכה ישבה בדד העיר כלומר איכה נהיתה הרעה הגדולה הזאת שישבה בדד העיר, דהיינו המדה האחרונה הנקראת עיר קטנה ישבה בדד משני פנים, האחד ישבה מקבוץ הנשמות אשר היו מתקבצים בה כל לילה ולילה לחסות תחת צל כנפיה בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך כדאיתא בזוהר פרשת תרומה וכן ישבה בדד מנשמתין דאזלים מתתרכין והב' מבלי דוד' ע"ד ה' למבול ישב כביכול כמה דאת אמר בדד ישב כדאיתא בזוהר והכי איתא בתיקונים דף קמ"א איכה ישבה בדד דאיהי חשיבא שכינתא בגלותא כמצורע דאתמר בדד ישב מחוץ למחנה מחוץ ודאי דא גלותא דאיהי לבר מארעא דישראל ובזוהר פרשת בראשית איתא איכה ישבה בדד א"י כ"ה וכו'.

כנגד הא' אמר העיר רבתי עם דהיינו ריבוי הנשמות שהיו מתקבצים בתוכה בסוד רבה אמונתך כאמור, א"נ אותם הנשמות דאזלין מתתרכין משכינתא כדאיתא בתיקונים דף ג' וז"ל קום אליהו נביאה ליקרא דקודשא בריך הוא ושכינתיה ויתערון עמך שאר נביאי ועביד ליה קינה האי חיבורא ולכל משריין שאזלין מתתרכין בתר קודשא בריך הוא ושכינתיה לחברא לון בהאי חבורא לאשתכחא ביה נייחא לאלין משריין דנשמתין דאזלין מתתרכין משכינתא דאיהי יחידאה איכה ישבה בדד ולאשתכחא ביה נייחא וכו' עכ"ל.

ומתוכו למדנו למוד רב כמה נחת רוח עושה ליוצרו העוסק בהאי חיבורא דהיינו ספר הזוהר.

וכנגד השני' אמר היתה כאלמנה שאין לה בעל וכמ"ש בתיקונים דף צ"ז ההוא זמנא אסתלק קודשא בריך הוא משכינתיה ואשתארת בת יחידה הה"ד איכה ישבה בדד עכ"ל. מורה על מה שאמרנו.

רבתי בגוים שהיו הגוים מגדלים ומרוממים שמה, כמ"ש די ימר שלו על אלההון כו' אתוהי כמה רברבין וכו' אלהך די אנת פלח ליה בתדירא וכו'. ובסנחריב בכתבו שנית שלם לאלהא רבא אם כן רבתי מלשון ויהי רובה קשת שהיא היתה מורה חצים ובלסטראות במצרים בעשר מכות וכמ"ש והנה לא שמעת עד כה דאיהי כ"ה איקרי כשכוללת כ"ב אתוון וג' אבות שהם כ"ה.

הגהה כתב בשערי אורה שער ראשון ולפי שהמידה הזאת היא עשתה מכת בכורות במצרים והוציאה לישראל נקראת מדה זאת כה עיין ז' בכנוי כה.

א"נ רבתי בגוים שהיא שולטת ומתרברבת על ע' שרים של ע' אומות בסוד מלך אלקים על גוים כדאיתא בסבא פ' משפטים.

שרתי במדינות. שבעה היכלות היצירה המובאים בזוהר סוף פרשת פקודי ולכן קראה מדינות בלשון נקבה שכן נקראים ז' נערות והיא שולטת עליהם כמו שאמר הכתוב רבות בנות עשו חיל דהיינו הז' נערות ואת עלית על כלנה וזהו שרתי במדינות. וא"ת והרי קראה לעיל עיר ואיך יתכן שהעיר שהיא עיר קטנה תהיה שרתי במדינות שהם (מטרופילון) [מטרופולין] וי"ל כי המדה הזאת כשהיא מתעלית למעלה על ידם כמ"ש מובאות לך מביאות כתיב נעשית נקודה קטנה וזהו שחורה אני נעשיתי דלית בה חיוורי וזהו שבחא דילה ואז כשמקבל' נעשית נאוה כמבואר בזוהר שיר השירים ולכן המקונן בקינתו קראה עיר כלומר עיר קטנה הלזו שהיתה (מנד) [מנגד] קטנותה זה שרתי במדינות איך היתה למס.

א"נ מדינות שלשה עולמות אשר תחתיה עולם הבריאה הוא עולם הכסא ועולם היצירה ועולם העשיה ולכן קראה מדינות מטרופולין על שם שכוללים כל אחד ואחד כל עולם האצילות והנהגותיו כמדינה הזאת הכוללת כמה מינים.

הגהה ועל יסוד זה נאמר ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף אנ"י ויסרתי אתכם אף אנ"י ורבותינו ז"ל אמרו חביבין ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה וגו' לבבל שנאמר למענכם שולחתי וגו' לעילם שנאמר ושמתי כסאי וגו' לאדום שנא' מי בא זה וגו' וכשהן חוזרין שכינה עמהם שנאמר ושב על כן נאמר ואף גם זא"ת בהיותם וגו' כי אנ"י ה' אלהיכם עיין בזוהר דף ך"ו עמוד ק"ג בפסוק ראו עתה כי אני ראו עתה כי אני הוא דא קודשא בריך הוא ושכינתיה דאתמר ביה אני והוא. ואין אלהים עמדי דא סמאל ונחש. אני אמית ואחיה אני אמית בשכינתיה למאן דאיהו חייב ואני אחיה בה למאן דאיהו זכאי.

היתה למס ולמשסה בירידתה בסוד הגלות כמ"ש ואני בתוך הגולה ובתיקונים דף מ"א פירש מלת בדד פירש אחר שנשארה בדד אמא תתאה מאמא עלאה וז"ל דבקדמיתא ותלכן שתיהן תרין ההין כד אסתלקא ה' עילאה אשתארת ה' תתאה יחידה וזהו איכה ישבה בדד ברתא בלא אמא. עוד בתיקונים דף ק"ט ז"ל איכה ישבה בדד איך ה' ישבה בדד ע"כ ופירושו כי למדה זו יש ה' בחינות, א' ה' סוד העושר וא' ד' סוד הדלות כמבואר בזוהר שיר השירים בסוד א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ. תמה המקונן ואמר איך אפילו הבחינה הנקרא ה' ישבה בדד. ונאריך בע"ה לקמן בפסוק גלתה יהודה מעוני:

ורז"ל פירשו בדד מלשון בגדי בדדין. ואפשר לפרש שהם אותם שעוסקים בבית הבדים של שמן שבגדיהם הם מלוכלכים ומזוהמים מלבד היותם בלים ומטולאים שק ובלויי הסחבות ולפי דרכנו יאמר איכה ירדה העיר הזאת המהוללה הידועה בשערים שמה להיותה מתלבשת בחיצונים לבושי שק המזוהמים ומלוכלכים בחלאת טומאתה כבדד הזה והכי איתא בתיקונים דף ל"ו אחר שקרא להם שמותר אמר באלין קליפין מתלבש קודשא בריך הוא ושכינתיה לקיימא בשכינתיה ומלכותו בכל משלה וכו'. ואתלבש בהון בגין לנטרא לישראל דאנון מתלבשין באלין קליפין ודא איהו בכל צרתם לו צר וכו' עכ"ל ולמדנו משם כי הגם שהיא מתלבשת בבגדי בדדים הללו משם משקפת על ישראל שלא יבלעום כשאול חיים וזהו הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה וכו' כי היא מתלבשת בהם לתברא תוקפיהון וזהו נמי סוד ישראל שבח"ל עע"א בטהרה פירש טהרה השכינה המתלבשת בתוכם שמשם משפעת שפע לישראל אבל הוא על ידי שר האומה אשר גלו תחתיה והם מקבלים על ידי השר ולא מידו של הקדוש ברוך הוא ממש מה שאין כן בארץ ישראל שאין שם שום שר שרחוקים הם ממחיצות הרקיע המבדילות בין רקיע ארץ ישראל ובין רקיע של ארץ העמים אלפים אמה כמבואר פרשת ויקהל בארוכה וכמ"ש עיני ה' אלקיך בה וכו' וזהו סוד השוכן אתם בתוך טומאותם, הטהרה מלובשת בטומאה:

עוד פי' רז"ל רבתי בגויים רבתי בדעות. ולפי דרכנו יאמר שרמזו ז"ל בדבריהם הקדמה מעולה והיא שכבר ידעת שסוד הדעת מתעלם ויורד בכל עשר ספירות. והנה לכל ספירה וספירה משפיע לה מחלקו אשר מגיע לו נמצא שמלבד חלקה אשר הגיע לה אעפ"י שקל איהו יש לה עוד חלק מכל ספירה וספירה והשתא לא קשה ההיא דפרשת שלח דף ק"ע על ששאל ר"ש אמאי דעתן של נשים קלה והשיבוהו ז"ל דעתא אתיא בשית דרגין וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהי ע"כ דאה"נ מה דאשתאר לה לחלקה קל איהי ע"כ דאה"נ מה דאשתאר לה לחלקה קל איהי אבל ממה שנותנים לה כל השש קצוות יש לה רב כי כל אחד ואחד נותן לה מחלקו נמצא שיש לה שבעה חלקים והשתא אתי שפיר רבתי בדעות. ולדעתי זהו פירוש מאמר דפרשת אמור דף צ"ו ז"ל למלכא דהוו ליה בנין וברתא חדא אתקין סעודתא לכלהו בנין וההיא ברתא לא אשתכחת תמן וכו' א"ל חייך ברתי מנא דילך ישתבח על חד תרין מכלא ע"כ רמזו ז"ל במלה זו דאמר מכלא כל מה שאמרנו:

עוד פי' ז"ל היתה למס וז"ל א"ר יוחנן לפי שישראל עברו על תנאי שקבלו מסיני לפיכך היתה למס. הוא סיני הוא למס אותיות דדין כאותיות דדין עכ"ל. יובן במאמר אחר מס' הבהיר לעשרה מלכין שמא לא יוכלו לדבר על פה אחד נגע בבית וכלל בה כל הי' ע"כ רצו לומר שהמדה שדברה הדברות בסיני היתה המלכות הלזו ובזה יאמר איכה ישבה בדד העיר שהיא רבתי ושרתי ואותה שהיתה בסיני כלומר אותה שדברה בסיני ולפי זה אתי שפיר שלא הפסיק בפורענות שהרי התחיל בפורענות ישבה בדד והיתה כאלמנה ואחר כך חזר למעלותיה שרתי רבתי ושוב חזר לפורענות היתה למס שהיה לו לומר איכה ישבה בדד והיתה למס העיר וכו' ולפי מה שפירשתי יתורץ כי אין מלת למס פורענות אלא מעלה אחרת על היותה שרתי ורבתי גם הייתה אותה שדברה בסיני והיינו למס כאמור:

ב

ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים:

בכה תבכה בלילה וגו'. בזוהר פרשת בשלח דף ל"ח פירשו עד לא קבילת דכורא עלה אתקריאת ליל כד קבילת דכורא עלה אתקריאת לילה. עתה קונן במר ואמר בכה תבכה בלילה בוכה וחוזרת ובוכה בשביל שהלילה שאבד ממנה שכבר דודה פנה אליה עורף ולא פנים ואינה נקראת אלא ליל שמורה חסרון והעדר ...

· מעבר לתחילת הדף