קבא דקשייתא/ק

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

קבא דקשייתא TriangleArrow-Left.png ק

קושיא ק
[עריכה]

תמוה לי על התוס' כתובות (דף כ"ו) ובקידושין (דף ס"ו) גבי ינאי שהקשו על רש"י רק מכח המ"ד דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה. ואיני יודע מה זה ענין לפלוגתת ר' יוחנן ור' אלעזר והלא אף ר' אלעזר דסובר דהבת פסולה היינו רק הבת שנולדה מביאה זו שאנו מסופקין ואז כיון שהספק חל על האם ועל הבת ביחד סובר ר' אלעזר דהאם בחזקת כשרות והבת נשארה פסולה. אבל ודאי מודה ר' אלעזר דאם האם נישאת אח"כ לכהן ודאי דהבת שתלד ממנו כשר כיון שכבר פסקנו עלי' שהיא כשרה מכח חזקת כשרות. וכמש"כ הקדמונים הרמב"ן נדה (דף י"ח) וריטב"א עירובין (דף ל"ו) בשם הר"מ בר שניאור ובמל"מ סוף הל' טומאת מת ובטו"ז ופמ"ג ביו"ד סי' א' ואפי' לשיטת התוס' עירובין (דף ל"ו) ד"ה העמד. היינו רק היכא שבדבר הב' יש חזקה להיפוך. משא"כ אם הדבר הב' אין חזקה לא להיתר ולא לאיסור ודאי דאזלינן בתר חזקה הראשונה וא"כ בינאי שנולד אח"כ מכהן שנשאה והאם היתה כשרה מכח חזקת כשרות. א"כ גם לר' אלעזר כשר הולד:

וגם יותר מזה מבואר דאף בתרי ותרי הנישאת לאחד מעדים ואומרת ברי לי הבנים כשרין כמש"כ הב"מ סימן קנ"ב. הגם דשם יש לדון עפ"י דברי הירושלמי פ' האשה שלום סוף הל' ד' דקאמר אין ברי דהיא שרי' לך אבל הוי יודע דבנו דהאי גברא ממזרים עיי"ש. אשר לפי הנראה הירושלמי מיירי בנישאת לאחד מעדים וסובר דגם בגלוי לכל העולם אמרינן תרי כמאה ולא כש"ס דילן ומבואר דלא כהב"מ. אבל בנידון דנן דנישאת מטעם חזקה בזה בודאי לכו"ע הולד מותר ג"כ. ואף דבנישאת במים שאין להם סוף דלא תצא אם מת הבעל שוב אסורה להנשא לאחר דלא כהרדב"ז כמבואר ברמב"ם פ"ב דיבום וחליצה הל' כ"א ונתקדשה לכהן עיי"ש. ועיין בש"ס סוף נדרים דקאמר ומודה רב ששת שאם נתארמלה אסורה לאכול בתרומה. אף דאכלה עד השתא דליכא לעז דיאמרו כו'. וכן הוא במשנה דדמאי חשכה מוצ"ש לא יאכל עד שיעשר אבל אין זה ענין לנ"ד דשם כל שאנו מתירין בשעת הדחק כיון שאזיל השעת הדחק שוב אסורה. אבל ודאי לא אמרו חכמים שתדור עם בעלה ותוליד חללים וממזרים ומכש"כ בנ"ד דכבר התרת אותה בשביל חזקה. ודברי התוס' צע"ג מאוד:

ודע דהמעיין ברא"ש סוגי' דפ"פ מבואר דסובר דהא דר' יוחנן מכשיר גם בבתו לאו מטעם דחזקת האם מועיל להבת. רק מטעם ברי לבד אף בלא חזקה כלל מועיל להתיר עיי"ש במסקנת הרא"ש שהסכים לדברי הר' יונה. ומה שכ' הרא"ש מקודם דטעו תלמידיו לכתבו בשמו כי לא אמרה מעולם כוונת הרא"ש כיון דהתלמידים כתבו זאת מהמימרא דר' אלעזר בפתח פתוח ע"ז שפיר כ' הרא"ש דטעו כיון דר' אלעזר גופי' סובר דף י"ג ע"ב) דהבת פסול כיון דאין בו חזקה דכשרות. ולמה תהי' נאמנת לומר נאנסתי והרי אין כאן חזקה. ומה דתמה הקרבן נתנאל דלמה אין כאן חזקה נ"ל בכוונת הרא"ש דטעמו מכח ספק טומאה ברה"י כיון דאסורה מחמת טומאה משא"כ בפנוי' אבל אח"כ מסיק הרא"ש לדינא דקיי"ל כר' יוחנן דכשר אף בלא חזקה כלל. כנ"ל בכוונת הרא"ש וע' בנוב"י תנינא [אה"ע] סי' י"ד. ודע מה שמסופק הפמ"ג הנ"ל בנאסר מספק ובדבר הנולד אח"כ יש חזקה אי אזלינן בתרה כיון שהספק רק על דבר שאין לו חזקה יש להוכיח מדברי ר"ש ריש נדה שסובר במקוה שנמדד דתולין אם המקוה היתה ברה"י ואם המקוה ברה"ר טהור כמבואר ברש"י גיטין (דף ל"א) הרי דאין אנו משגיחין על הטהרות של אח"כ ומדר' שמעון נשמע לרבנן בדבר שא"א להיות או בספק איסור דלעולם לא אזלינן רק בתר לידת הספק ואף דמתוס' מנחות (דף כ"ג ד"ה שחיטה) מוכח להיפוך היינו כיון דשם נולד הספק גם עכשיו אם נגע בחתיכת הנבילה או בשחיטה:

אך באמת ז"א. כיון דכבר הי' שני החתיכות טמאים מספק ודאי דאינו מועיל מה שנעשה עכשיו ספק טומאה ברה"ר כמש"כ הש"ך ביו"ד (סי' קי"א ס"ק ד'). וע"כ צ"ל דהספק על החתיכות נולד רק עכשיו אחר שנגע באחד מהן ול"ש כבר אסרת. וכיון שכן אפשר דדברי התוס' הנ"ל נכונים. כיון דספיקא דתרי ותרי נולד רק עכשיו על ינאי. ובזה שפיר לר' אלעזר נשאר ינאי פסול. ודוקא אם היינו דנין על האם קודם שנשאת לכהן אז כבר חל עליה פסק ב"ד שהיא כשרה והולד הנולד אח"כ כשר. משא"כ אם הספק נולד אחר שנולד הולד:

אבל באמת כ"ז ליתא דהרי לפום ראייתו מר"ש במקוה שנמדד ושם נמצא המקוה חסרה אחר שכבר עשו טהרות ועכ"ז אין אנו משגיחין על הטהרות היכן נעשו. רק על המקוה היכא עומדת בשעת טבילת הטמא. דאז שפיר חל על הטובל שם ספק כיון דא"א לעמוד עליו וכמש"כ הישועות ישראל סי' ל"ה לחלק בין מסוכן לבקעה דש"ס ב"ב (דף קנ"ג) וסברתו הוא כעין סברת הרמב"ן גבי מה שהנחת אתה נוטל . ולזאת דברי התוס' דקידושין וכתובות וגם דברי התוס' מנחות (דף כ"ג) הנ"ל צע"ג:



שולי הגליון


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף