קבא דקשייתא/ה
|
< הקודם · הבא > |
קושיא ה [עריכה]
קשה לי טובא, הא דפסחים (דף ל"א ע"ב) האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש כיון דלפי מדה משלם. או דאתיא כרבי יוסי הגלילי דחמץ בפסח מותר בהנאה. והרי כיון דקיי"ל דהבודק צריך שיבטל. א"כ אין התרומה של הכהן ובאוכל תרומת עצמו כתבו התוס' כתובות (דף ל: ד"ה זר) דמעכב הקרן לעצמו ואף דקיי"ל בירושלמי פ"ו דתרומות (ה"א) באוכל תרומה של אבי אמו הכהן ואח"כ ירשו. דסובר רבי יוחנן דמשלם לשבט והיינו כיון דבשעת אכילה היה התרומה של אבי אמו הכהן אבל אם בשעת אכילה אכל את של עצמו גם רבי יוחנן מודה דמשלם הקרן לעצמו. כמבואר ברמב"ם (פ"י דתרומות הכ"ב) ואפילו לרבי דסובר נתינתה מקדשתה היינו רק היכא שיש עליו חיוב ליתנו לכהן. אבל בדבר שאינו זקוק ליתנה להכהן אף רבי מודה דהפרשתה מקדשתה כמבואר בירושלמי תרומות שם עיי"ש דדמי להא דספק פדיון פטר חמור לרבי אליעזר בסוף פ"ק דבכורות (יב:) ועיין רי"ט אלגאזי הל' חלה (אות י"א).
ואף אם נאמר דבאוכל תרומה שלא בא ליד כהן מחוייב לשלם גם הקרן לכהן ורק באוכל תרומת עצמו אינו משלם כדמוכח קצת מפ"ו דתרומות משנה ב'. מ"מ יקשה סיפא דבמזיד פטור מחמת חמץ. והרי בלאו הכי למאן ישלם והוי כמזיק מתנות כהונה ובודאי אין הכהן נאמן לומר לא בטלתי להוציא ממון. ומוכח מזה כדברי הר"ן ריש פסחים דבימי המשנה עדיין לא היה מבטלין רק בימי רב נתקן זה. אבל הרי התוס' ריש פסחים (#אור|ב. ד"ה אור) וכל הפוסקים לא סברי כן וצע"ג: