צדקת הצדיק/רסג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[רסג] המחשבה דבור ומעשה דתורה ומצות הם לבושי כבוד לאדם כמ"ש (שבת קיג.) דמאני מכבדותא. ובמתאי שמאי (שם קמה:) היינו במקום שורש הנפש הכבוד הוא כפי עצם מעלת הנפש. ובלא מתאי היינו בעוה"ז וכן בג"ע תותבאי הכבוד כפי הלבושים דמחשבה דבור ומעשה בתורה ומצות שמסגל. ועיקר הכבוד מדברי תורה כמשאז"ל (שמו"ר פר' לח) מיעבץ כי גם בעוה"ז לבוש הת"ח משונה כמ"ש בפסחים (קיא:) סודרי' דמר כי צורבא מרבנן ובשבת (עז:) סודרא סוד ה' ליריאיו פי' דזהו המלבוש של תורה מורה על הסוד והפנימיות כנ"ל אות רס"ב דבדברי תורה יש ג"כ הרגשת הסוד שהוא ה' ר"ל אמיתות הש"י והדבקות בו הוא העונג שמעין עוה"ב. ואינו דומה לגמילות חסדים ושארי דעונג דשם הוא עונג דעוה"ז וכנ"ל שם והוא ליריאיו כמ"ש בשבת (לא.) אפ"ה אי יראת ה' היא אוצרו כו'. דהרגשת העונג מדברי תורה מצד החכמה והשכל כמו שמרגיש מכל דבר חכמה חיצונית דעוה"ז זהו שלא לשמה. הגם דמ"מ מקרי מצוה ומזין לנפש מצד העונג מ"מ זה עונג דעוה"ז דוגמת עונג דגמילות חסדים ואין לו שייכות לעונג דעוה"ב מזיו השכינה כלל. רק כאשר העונג מצד שהיא תורת ה' ושדבוק על ידה בהש"י וזהו רק ליריאיו. פי' ירא הוא החסר כנודע דהיראה מצד החסרון והתורה משלמת. וזהו יראת ה' אוצרו שהיא אוצר וכלי קיבול שהוא מקבל התורה הוא רק באוצר היראה פי' להשלים חסרונו וליישרו אז הש"י הוא בסודו. וע"ז הוא הסודרא חלוקא דרבנן הנעשה ממחשבות ודבורים דדברי תורה שמורה על הפנימיות כטעם והלבש אותך מחלצות שראיתי מכת"י פי' מלבוש המחליץ ומסיר הלבוש שמראה ומגלה הפנימיות וחליצת הלבוש. וזהו היתרון של לבושי מחשבה דבור ומעשה דתורה על לבושים דמצות שהם ג"כ לבושי כבוד רק אינם מחלצות ר"ל שיהי' מראה ג"כ הפנימיות דעוה"ב. וזה טעם שאז"ל (ב"ב י:) ואנן היכי איתינין התם כו' פי' אנן בני תורה דכבוד שמחמת ד"ת הוא כמו כאן כן בעוה"ב. כי הלבושי כבוד הנמשך מזה מגלה הפנימיות שבו משא"כ הכבוד שמחמת מעשה המצות שאין מגלה הפנימיות בזה יוכל להיות עליונים למטה כו' כמ"ש תוס' שם דהוא בשמואל ור"י מצד דין שדחה שהוא מצד המעשה הי' ר"י גדול ולא כבעוה"ז ועוה"ז הוא עולם העשי' שהמעשה ניגלית. ובאמת הוא בהיפך שהמעשה באמת נעלם מצד פנימיותה אין נגלה ונעו מעגלותי' וגו' ואין ניכר בעוה"ז האמת מי מעשיו גדולים לעוה"ב לענין שילום שכר דהיינו קבלת העונג שיש בה. ודברי תורה שאינו במעשה גולמית דעולם עשיי' זה ניכר יותר בעוה"ז כי לבושי כבוד שלו נקרא מחלצות. ושם בכתוב נאמר זה ביהושע כהן גדול על בגדי כה"ג כי ענין בגדי כהונה דכהנים רבה בהן הכתוב מצות יתירות דעיקר עבודתן לכפר על בני ישראל מעונותם. וזה טעם אהרן שושבינא דמטרוניתא. ובזה הנפש מתלבשת במחשבה דבור ומעשה בעת עבודתם במקדש. וכפי לבושין דמחשבה דבור ומעשה כך הם בגדי כהן גדול דלכן אמרו ז"ל (זבחים פח:) שג"כ מכפרים. כי בגדים שציותה התורה ודאי הם רומזים ונעשים מכח מחשבה דבור ומעשה המלביש נשמתם והרי כל מחשבה דבור ומעשה שלהם הוא רק לכפר. ומצנפת שעל הראש נעשה ממחשבה דבמוח ומכפר על גסות הרוח שזהו מהמוח כנודע דכבוד נגד מוח כמ"ש במק"א על קנאה תאוה וכבוד שהם נגד מוח לב כבד. ואבנט על הרהור הלב מצד הדבור כי הלשון שליח הלב ונמשך מן הרצון שבלב. ומכנסים על המעשה וסוף המעשה הוא בג"ע וזהו עיקר עבירות דלכן קורין ביוה"כ פ' עריות כמשאז"ל (מגילה לא. ופירש"י). וגם עד"ה נודע דבצורת הקומה נקרא סוף יציאת המעשה לפועל ביסוד. וכתונת על שפיכות דמים הוא המכסה כל הגוף זהו נגד כח הפועל שבנפעל. כי המחשבה דבור ומעשה לבושים לעצם החיות ומ"מ יש במחשבה דבור ומעשה עצמם מצידם כח הפועל ר"ל כח המחשב והמדבר והעושה דהיינו עצם החיות יש כח נפרד ממנו בהלבושים. וכח נפשי זה הכללי המלביש לנפש הוא מכפר על שפיכות דמים ר"ל נטילת נפש אדם שזה לא מצינו לו כפרה במזיד. רק בכתונת ר"ל מצד כח עצם נפשי דכהנים לכפר על בני ישראל הוא עד"ש (ברכות מד:) נפש משיב את הנפש וכל אלו מצד מצות לבדה. והכהן הגדול שנכנס לקדשי קדשים דהש"י מגלה לו סתריו וסוד ה' דלכן אמרו (יומא יח.) דצריך שיהי' גדול בחכמה הוא הלובש מחלצות כנ"ל. והם ד' בגדים הנוספים שהם לעומת ד' הנזכר. רק שהם מחלצות וסודרא דרבנן. ציץ בראש נגד המצנפת לבוש מחלצות דמחשבה בסוד ה'. מכפר על עזי פנים שהוא עשיי' ביד רמה ובפרהסיא ולא בסתר. וזה מחליץ ומגלה הסתר דכנס"י בכלל הוא רק להש"י שזהו שורש כפרת כל העבירות דהיינו דבאמת רצונינו לעשות רצוניך. ומצד גלוי עומק הסתר הוא כפרת התגלות היותר עצום דרע. כי כפי התגלות הרע ביותר כך הטוב נעלם ביותר. וע"י עזי פנים ויד רמה הרי הטוב בתכלית ההעלם ולבוש המחשבה הוא היותר נעלם. דדבור ומעשה גלוי ומחלצות דמחשבה הוא גלוי היותר נעלם. וחשן נגד הלב כאבנט מכפר על הדינין הוא כטעם מאז"ל (מגילה טו.) לרוח משפט זה הדן את יצרו וזה כל ענין דינין ומשפטים שבדברי תורה כנ"ל אות רל"ז. ומחלצות דדבור לגלות הסוד שבלב דשם משכן ב' היצרים מכפר ע"ז. וזה טעם שמות בני ישראל גו' לזכרון כי באמת יצר לב וגו' ואלמלא הקב"ה עוזרו כו' (כמ"ש סוכה נב:) וצריך לזכרון להזכיר הש"י על העזר שהוא מצידו ומצד שמות בני ישראל כנ"ל אות קפ"ד שזהו כללות התורה והתורה תבלין. וגם מצד שמותם ר"ל שרשם בחלק ה' עמו הוא עזר הקב"ה ולכך צריך מחלצות לגלות שורש הנעלם דשמות בני ישראל דהיינו שורש נפשם. ואפוד על ע"ז שהוא שורש כל מעשים רעים הכלולים בלא יהי' לך ועבודה היינו מעשה ועובדא ובע"ז הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה כמשאז"ל (קידושין מ.). והיינו דמה דמחשבה רעה אינה מצטרפת היינו דבאמת הנסתרות לה' אלהינו וחלק ה' עמו וכמ"ש בברכות (יז.) גלוי וידוע כו' ומי מעכב כו' אך בע"ז דכופר ח"ו בה' ממילא גם מחשבה רעה מצטרף וא"א לכפר רק ע"י מחלצות דהיינו גלוי הסוד דאע"פ שחטא ישראל הוא (כמ"ש סנהדרין מד.) דא"א לנתק השורש כלל הגם שכופר בשורש מ"מ עומק פנימיותו הנעלם גם ממנו הוא להש"י. וזהו מצד מחלצות דמעשה כי ע"ז עיקרה העלם מצד המעשה בעולם העשי' ומעשה הוא גשמיות ביותר עד דבדברי תורה כמעט לא שייך מעשה כלל זולת מעשה הכתב דהותר בדורות אחרונים משום עת לעשות וגו' כנודע פי' שעת להכניס דברי תורה ג"כ במצות המעשה לתקן מדרגות היותר תחתונות של עולם העשי' משום דהפרו תורתיך. וע"י מחלצות דמעשה שהוא התגלות דגם בסוף מעשה הכל מהש"י באמת לאמיתן ואין ניתק בשום ענין. זהו תיקון מדריגות היותר גרועות במעשה העבירות. ומעיל שהוא מכסה כל הגוף נגד הכתונת הוא על עצמיות כח הפועל שבנפעל ומגלה הסוד ה' שבעצם כח הנפש דחלק אלוה זהו על לשון הרע שהוא נגד שפיכות דמים כמ"ש חץ שחוט וגו'. רק דזה כבר כרתן דוד ברוה"ק כמ"ש בערכין (טו:) וצריך לדורשי רשומות דפ' חלק (סנהדרין קה.) שגם להן יש חלק לעוה"ב ולכשיבוא דוד המלך ע"ה עלי כו' ע"ש. ופי' רשומות הוא הרשימו דנפש עצמה הנגלה מכח הפועל שבנפעל ודורשי הם העומדים על גילוי ומחלצות סוד ה' שבו הם מבינים מכח גלוי עמקות שורש הנפש הישראלית ודבוקה באלהים חיים שאין לה שום ניתוק כלל בסוף הכל כשיעדרו כל מיני לבושים דבחירה שהם הכל לבושי עוה"ז מצד עצמיות הנפש דחלק אלוה ממעל שבכל נפש פרטית מישראל היא מקושרת לגמרי בהש"י. וזהו כפרה על כריתת השורש ח"ו ג"כ. והנה ע"י דברי תורה אדם זוכה ג"כ ללבושי מחלצות ע"י מחשבה דבור ומעשה בדברי תורה ולכך גם אהלים מעלים מכל טומאה כו' (כמ"ש ברכות טז.) וגם על לשון הרע אז"ל תקנתי' יעסוק בתורה (כמ"ש ערכין שם) ובדברי תורה זוכה ג"כ לכל בגדי כהן גדול לבושים לכפר על נפשו מכל מיני רע לגמרי כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |