פתחי תשובה/יורה דעה/שעב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ללמוד תורה. עי' בספר מראה הפנים על הירושלמי פ"ג דברכות ד"ה ר' יוסי הוי יתיב מתני שכתב בכהן היושב ושונה בבית שאין בו אלא טומאה דרבנן (כגון בסוף טומאה לצאת לדעת הש"ך שהביא הבאר היטב סק"ב וכמ"ש שם סק"ג) אפשר דאינו מחויב להפסיק ולצאת ע"ש. ועי' בתשו' חות יאיר (ס"ס קי"ב) שכתב שראה בכמה קהלות ביו"ט שבא השמועה שנפטר ילד סמוך לבהכ"נ מיד רצים כל הכהנים חוצה ומבטלין מצות דוכן אף שיש מקום לפקפק מאחר שאין כאן רק טומאה דרבנן כמ"ש הש"ך וגם לא נקרא הכהן השוהה עובר בל"ת בפועל רק דבזה י"ל דאין עבירה כלל אפי' בעשה כו' ע"ש מיהו אם השמועה באה לאחר שקרא הש"ץ כהנים צ"ע:
(ב) לעבור. עבה"ט ועי' בתשו' בתי כהונה בית דין סי' כ"ג שכ' דמה שנהגו איזה כהנים להשתטח על קברי צדיקים אין להם על מה שיסמוכו דאי סמכי אהא דאיתא במדרש הובא בילקוט משלי סי' ט' דאמר אליהו אין טומאה בת"ח ליתא שכבר כתבו התוס' בפ' המקבל (בבא מציעא דף קי"א) ובפ' הבע"י דף ס"א שהיה דוחה אותו ועיקר טעמו משום דהוי מת מצוה והאריך לבאר מי הכריח להתוס' לפרש כן ואי סמכי אהא דאיתא פ' מי שמת מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' א"כ ה"נ כיון דרוב ארונות יש בהם חלל טפח הרי אין כאן טומאה דאורייתא ולהשתטח על קברי צדיקים לא גזרו הא ליתא דהנך כולהו משום מצוה או כבוד הבריות אבל להשתטח על ק"צ לא מצינו בזה מצוה ידועה או כבוד חכמים ועוד דילמא לא נקברו כלל בארונות או נרקבו והוי כקבר סתום דהוא טומאה דאורייתא ולכן שלא כדין עושין הנוהגין כן ע"ש באריכות:
(ג) עם המת. עיין באר היטב סק"ב בשם ש"ך ועי' במגן אברהם סימן שי"א ס"ק י"ד שחולק על הש"ך במ"ש דבבתים הסמוכים ליכא אלא טומאה דרבנן דזה אינו ע"ש [גם בתשובת שער אפרים ס"ס צ"ג תמה על עמיתו הש"ך בזה ועי' בשערי תשובה באורח חיים סי' קכ"ו סק"ה שכתב דבדברי שמואל סי' רמ"ח מיישב דגם] הש"ך מודה בזה ולא איירי אלא בסוף טומאה לצאת כמ"ש וכ"כ בס' חכמת אדם. [וכ"כ בתשובת חתם סופר סי' ש"מ ותמה שם על הפ"י בחי' לברכות ט' וסוכה י' וי"א ור"פ הישן שנמשך אחר פשטות דברי הש"ך ועייל פילא בקופא דמחטא ע"ש ועי' בתשו' משכנות יעקב (ס"ס ע') מ"ש בזה. עוד האריך בתשו' חתם סופר שם בדין טומאה הנמשכת ע"י ביבים הקמורים ובאים תחת הקרקע דהוא ג"כ דאורייתא ודלא כתשובת פ"י שהובא בס' מאמר מרדכי ע"ש] ועי' בתשו' שער אפרים סי' צ"ג במעשה שהיה רחוב מוקף בתים והלך שם כהן אחד לבית א' ואמרו להכהן שיש פה מת ויצא מן הבית ועמד תחת הרקיע באמצע הרחוב ולא יוכל לצאת מן הרחוב כיון שהוא מוקף אהלים וזה היה בחודש שבט בעת שהקור גדול ושבת היה ומוכרח לעמוד שם כל יום השבת וליל מוצאי שבת עד יום א' אחר חצות אם רשאי לעבור תחת האוהל לילך לאיזה בית או לא והאריך לבאר אם יש כאן איסור דאורייתא או לא שנוכל להתיר לו ולא נמצא שם סיום התשובה מאת הרב המחבר ז"ל ובנו בהג"ה שם צידד להתיר ע"ש ועי' בת' חות יאיר (סי' קצ"א) שנשאל על ענין כזה ממש והעלה ג"כ להתיר לרוץ החוצה דרך בית אחד וכתב דכ"ש אם יצטרך הכהן הלז לנקביו אם אין בחצר בית הכסא של כבוד ונראה שאפילו אם יצטרך לקטנים כו' ע"ש ומשמע דה"ה אם בימות החמה והחמה זורחת עליו או גשמים יורדים עליו דמותר ג"כ עיין באורח חיים סוס"י ת"ד בהג"ה ובסי' ת"ו. ועי' בס' הר אבל ענף י"ח שכתב בשם ס' נוהג כצאן יוסף בכהן שהוא בבית המוקף מחיצות ובנוים בתים סביביו והכהן הוא דרך משל בחדר שבצד מזרח והמת הוא בחדר שבצד מערב ואז אין הכהן יכול לצאת לחוץ לרה"ר או לחדר אחרת. תקנתו שיניח קרש אחת מפתח החדר שהכהן שם או מחלון אותו החדר עד שער החצר ואז יכול הכהן לילך מהחדר תחת הקרש עד שיבא לשער החצר דאז חשיב הכל אוהל אחד ויכול לילך תחתיו עד שיגיע תחת תקרת שער החצר ואז יכול לצאת לרה"ר ע"ש:
(ד) אבל אם כבר כו' כהן שהוא ישן כו'. עי' בס' משנת חכמים ריש הלכות יסוה"ת בצפנת פענח שם אות ט"ז שכתב דממרוצת לשון הרמ"א ומבעל תה"ד בתשובה וממהרי"ל מבואר דאף שנכנס תחלה בהיתר שהיה חי בעת ההיא ומת אח"כ ואף שמת פתאום דלא עשה שום איסור בהליכתו לבית ולכאורה יש לדון בזה כיון דתחלת כניסתו בהיתר לא יהא השהיה ששוהה אח"כ כמעשה ובשב וא"ת אמרינן דגדול כבוד הבריות ודוקא אם הכניסה היה באיסור אף שהיה שוגג חשיב השהיה כמעשה אבל אם היה בהיתר לגמרי לא חשוב השהיה כמעשה עיין ביבין שמועה שם שהאריך בזה:
(ה) אסור להמתין. עי' בדגמ"ר שחולק ע"ז וכתב דעכ"פ מותר ללבוש הכתונת דלא כתה"ד ורמ"א ע"ש וכן בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז השיג על הרמ"א בזה גם הגאון מהר"ר עוזר ז"ל בחידושיו למס' ברכות חלק על מהרא"י והעלה דינא דיכול הכהן לשהות עד שילבש החלוק ובתי שוקיים אבל אסור לשהות כדי ללבוש גם שאר הבגדים אך בתשובת יריעות האוהל סי' ל"ב האריך בזה והשיג על מהר"ר עוזר הנ"ל והעלה הלכה למעשה כדעת מהרא"י והרמ"א ז"ל דאסור לו להשהות כלל אלא ילך משם תיכף בהיותו ערום ע"ש גם בתשובת חות יאיר (סי' צ"ה וצ"ו) יישב הקושיא על הרמ"א ז"ל [ועי' בתשו' משכנות יעקב (סי' ע') מ"ש בזה] ועי' בתשו' תפארת צבי חי"ד סי' נ"ז ובתשו' מקום שמואל סי' ז' ועי' במגן אברהם סי' י"ג סק"ח:
(ו) נכון ליזהר. עי' בתשובת ושב הכהן (סי' ע"ה) שהעלה דמדינא יש לפסוק הכי ע"ש ועי' בתשובת פאר הדור להרמב"ם סי' נ"ז:
(ז) מלילך עליהם. עמ"ש לעיל סי' שע"א ס"ק י"ג:
(ח) שיש מקילין. [עבה"ט ועי' בתשו' חתם סופר סי' של"ט ע"ד כהן שיש לו חולי נכפה ר"ל מסוכן מאד ולפעמים נופל באחת הפחתים ונמצא בספר שיתן ידו ליד מת ויאמר לחש קח ממני החולי שאינו מזיק לך ולי אתה מטיב וכבר ניסה א' רפואה זו ונתרפא אם מותר הכהן לסמוך לטמא עצמו במגע על מת ואם היה הרפואה בדוקה פשוט דכיון שיש סכנת נפשות בהחולי (עמ"ש בת' הנ"ל סי' ע"ו הובא לעיל סי' קנ"ה ס"א בד"ה סכנה) אין לך דבר שעומד בפני פ"נ אך נראה שאין הרפואה בדוקה כ"כ אי יש לסמוך על הספק. והעלה להתיר לעשות פעולה הנ"ל אם יארע יום שמת עליו מת ישראל בשכונתו באופן שנטמא באותו יום ושוב יש לסמוך ארש"י ור"ת כו' ע"ש ועי' בס"ק שאח"ז]:
(ט) ונכון להחמיר. עי' בדגמ"ר שכתב וז"ל ולדעת הראב"ד פ"ה מנזירות הלכה י"ז דהיכא שכבר טמא שוב אינו מוזהר על הטומאה א"כ כהנים בזה"ז אינם מוזהרין על הטומאה ואף דלא קי"ל כהראב"ד מ"מ במת עובד כוכבים איכא ס"ס כו' ולכן נלע"ד דמי שרוצה לסמוך בזה להקל לענין טומאת אהל אין מוחין בידו. ושוב כתב דכל מה שכתבתי נמשכתי אחר דברי המל"מ פ"ג מחבל דלדעתו סובר הראב"ד שאין איסור כלל לכהן שכבר נטמא לטמא עצמו אבל עכשיו נתתי אל לבי שאולי לא אמר הראב"ד אלא לענין חיוב מלקות כו' ולכן הדרנא בו מלהתיר לכהן לילך על קברי כו' עכ"ל ע"ש. [ועי' בתשו' חתם סופר סי' של"ט כתב עליו שלא ירד לעומק והביא דהראב"ד בתמים דעים סי' רל"ו פסק להדיא כהרמב"ם ורוב הפוסקים ע"ש וגם בתשו' הקודמת בד"ה ומ"ש. עוד הביא שם דברי הרא"ש בהלכות טומאת כהנים סי' ו' דמייתי דעת ר"ת (בשבועות י"ז ע"א ד"ה נזיר ועי' בהגהות מהר"י ברלין שם) דבאותו יום שנטמא הכהן שוב אין באותו יום תוספת טומאה ומה"ת מותר לטמאות עצמו עוד. וכתב דר"ת מפרש סוגיא דנזיר מ"ב ע"ב כפירוש רש"י שם נמצא לר"ת ורש"י אי נטמא כבר באותו היום שוב אין כאן איסור דאורייתא וכ"פ ר"א ממיץ בס' יראים סי' שי"א ע"ש והמל"מ בפ"ג מאבל לא ידע אלא דעת הראב"ד ולא דעת רש"י ור"ת ורא"מ. ומסיק במקום ספק סכנה (עי' בס"ק שלפני זה) יש לסמוך כו' ע"ש היטב. ועי' בתשו' שבות יעקב (ח"ב סי' צ"ח) במ"ש בענין כהני ח"ל אי מותרים לטמאות בטומאה דרבנן. וגם בתשו' חתם סופר סי' של"ז מ"ש בזה]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |