פתחי תשובה/חושן משפט/רה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בין בקרקע שמפני אונסו כו'. כתב בספר שער משפט ויש להסתפק בתלוהו וזבין ולקח דמי המקח ועדיין לא נתן לו שטר והוא במקום שכותבין את השטר אי נקנה הקרקע או לא אם לשאר מכר מדמינן ליה דאינו קונה בכסף לבדו במקום שכותבין כמבואר בסי' ק"צ ס"ז או דילמא כיון דשם הטעם משום דלא סמכא דעתיה דלוקח עד שיתן לו השטר א"כ בכהאי גונא דחזינן שהלוקח רודף אחר המקח לאנסו עד שימכור לו הקרקע דעתו לקנות בכל מה שיוכל ודמי לאם פירש הלוקח שרוצה לקנות בכסף לבד שקונה כו' ולזה הדעת נוטה וצ"ע ע"ש:
(ב) שטר עליו. עבה"ט עד ודלא כמ"ש בסמ"ע ועיין בתשו' בית אפרים חח"מ סי' כ' מ"ש בזה:
(ג) הרי המכר בטל. ע' בתשו' חות יאיר סי' מ' באמצע התשובה בדיני בכור. מבואר שם דלאו דוקא רא בן המוכר והמוכר מודעא מצי לבטל המכר אלא ה"ה שמעון מצי לבטל המכר לאחר שנודע לו שראובן מסר מודעא משום דהוי מקח טעות דאיליו ידע דחבירו מצי אחר זמן לחזור בו גם הוא לא גמר ויהיב דמי ולא דמי למה דקי"ל בסי' רכ"ז דאין המאנה יכול לחזור בו אם המתאנה רוצה לקיים המקח משום שלא יהא חוטא נשכר שאני התם שבא לישכר מצד החטא והוא מה שאינהו משא"כ הכא שאין ביטול במקח מצד החטא והוא שאנסו שהרי קי"ל חלוהו וזבין זביניה זביני רק מצד מעשה חבירו והוא מסורת המודעא שבזה ביטל כל ענין המכר. אך דוקא במודעא כשרה ע"פ הדין כו' וה"ה בפשרה כה"ג דקי"ל פשרה דינה כמכר כו' ע"ש וע' בקצה"ח שהביאו ופקפק עליו ומ"מ כתב שלדינא דבריו נכונים כו' עש"ה ועמ"ש לעיל סי' ק"צ ס"ז סק"ה:
(ד) במתנה או מחילה. ע' בנה"מ שכתב וה"ה דאונס בלא מודעא מבטל המתנה אמנם זה דוקא כשאנסו בפירוש ליתן מתנה זו אבל אם אנסו סתם והוא נתן לו מתנה להפטר מהאונס תלוי בשני תירוצים שתירץ הב"י על הך דסיקריקון כו' ובמהרח"ש מסיק כתירוץ הראשון ולכך באנסוהו ונתן מעצמו מתנה להיפטר מהאונס הוי מתנה כו' עכ"ל. ולע"ד כן מוכח נמי דעת הרמ"א ז"ל בד"מ אות א' שכ' מ"כ במרדכי ישן כו' עד וכן נ"ל דמאחר דידעינן באונסיה אלא דלא ידעינן אי מסר מודעא מסתברא דמודעא זו נכתבה קודם המכר או מתנה כו' ע"ש ודוק. ומהא דבהגהת ש"ע לקמן ס"ט נקט רק מכר והשמיט או מתנה עיין בזה לקמן ס"ט סק"ח ועמ"ש בפ"ת לאה"ע סי' קל"ד סקי"א:
(ה) פשרה דינה כמכר. עבה"ט שכתב ע"ל סי' י"ב סי"א ובב"ח סט"ז מ"ש בזה. וכונתו דלכאורה יש סתירה מסי' י"ב סי"א דשם איתא אם ראובן הפחיד את שמעון כו' ועשה פשרה בקנין וביטול מודעא יכול לחזור בו. משמע דא"צ אפי' למסור מודעא דממילא בטל. וכאן איתא דפשרה דינה כמכר א"כ הוי כמו תלוהו וזבין דצריך מסירת מודעא אך בדברי הב"ח סט"ז מבואר ישוב לזה שכתב על דין דהכא וז"ל מיהו דוקא בא' שיש לו דין על חבירו ואיני יודע אם יהיה זוכה בדין או לאו וה"ל כאילו מוכר כ"א לחבירו כל זכות שיש לו בתביעה זו בסך שמתפשרים ביניהם אבל אם ידוע שאין לראובן זכות בדין והפחידו כו' פשרה כזו ה"ל כתלוהו ויהיב והקנין וביטול מודעא הכל היה מחמת אונס וחייב להחזיר מה שנתן לו ע"פ פשרה זו וכ"כ ב"י בשם הרשב"א כו' עכ"ל וכמו כן בס' קצה"ח סק"ב דהכא מיירי בדין מסופק שאין ידוע להיכן נוטה או בדבר שיש הכחשה ועסק שבועה ביניהם וה"ל תורת פשרה אבל בסי' י"ב מיירי שהיה הדין ברור כו' ע"ש (וע' בנה"מ סק"ט מ"ש בזה) ובהגה שבבה"ט בשם הגאון מוהר"ר עוזר ז"ל מחלק בענין אחר דהא דאמרינן פשרה דינה כמכר דוקא לענין שצריכים לידע שהוא אנום כו' ע"ש וע' בתשובת ושב הכהן סי' כ"ה מענין זה באריכות. וע' בתשו' חמדת שלמה סי' י"ג שנסתפק במי שכפאוהו ליתן שטר חיוב ובענין דהוי תלוהו וזבין שקיבל הוא טובה בשביל זה אי מהני כמו תלוהו וזבין או אפשר נומר דע"כ לא אמרי' תלוהו וזבין זביניה זביני רק היכא דהוציא תיכף דבר מרשותו כגון מכר או קדישי אשה או גירושין דהמעשה נגמר תיכף אבל היכא דכפאוהו להתחייב עצמו בדבר מה כיון שלא הוציא שום דבר מרשותו לרשות הלה י"ל כיון דהוי אונס לא מהני ואח"כ מצא בהגהת מיי' סוף הל' שבועות שכתב להדיא כן דתלוהו וזבין לא מהני רק היכא דהוציא דבר מרשותו אבל בנתחייב ע"י כפיה לא מהני כו'. וכת' דעפ"ז אפשר ליישב ג"כ קושיא הנ"ל מסי' י"ב די"ל דשם מיירי שעדיין לא נתן מש"ה לא מהני מה שחייבוהו הפשרנים אבל כאן י"ל דמיירי שכבר נתן או שהפשר היה על דבר ידוע והחזיק השני תיכף במה שזיכוהו הפשרנים וקמ"ל דהוי כמו תלוהו וזבין ע"ש:
(ו) אין שומעין לו. כתב הסמ"ע דחיישינן לב"ד טועין שיראו בידו כתיבה זו ולא יחקרו אחר עדים כו' וכ"כ הב"י על דעה זו ע' במ"ש הרא"ש בפמ"ח גבי הא דאמר רבא אין חולצין אא"כ מכירין משום דחיישי' לב"ד טועין עכ"ל וכ"כ הלבוש והב"ח ע"ש וע' בתשו' אא"ז פמ"א ח"ב סי' ב' שתמה ע"ז מהא דאית' בפי"נ דף קלח ע"ב שכ"מ שאמר מנה יש לי אצל פלו' העדים כותבין אע"פ שאין מכירין דחין חוששין לב"ד טועין ופריך מהא דאין חולצין אא"כ מכירין משום דחוששין לב"ד טועין ומשני ב"ד בתר ב"ד לא דייקי ב"ד בתר עדים דייקי וכ"כ הטור וש"ע בר"ס רנ"ה אלמא דלא חיישי' לב"ד טועין שלא ידקדקו אחר עדים ע"ש עוד וע' בס' שער משפט שהביאו וכ' עליו דבשט"מ פח"ה העתיק לשון רבינו יונה בעליות ומבואר שם טעם נכון לדין זה שאין לנו לכתוב חנם מסירת מודעא שמוסר ולאורועי כח המכר שהמכר ודאי ואחזוקי עליה אונסא בלי שום אמתלא לא מחזיקינן ואי כתבינן עליה מודעא תתזיל ארעיה מפני שיאמרו בני אדם לא לחנם חתמו עדים על מודעא זו ויחושו ב"א שמא נמצא לו עדות על האונס ויתבטל המכר ע"י מודעא זו ע"ש ולפ"ז ניחא דלב"ד טועין ל"ח אבל לסתם ב"א טועין ודאי חיישי' וזילי נכסיה עכ"ד. וכה"ג כתב הסמ"ע לקמן סי' רלח סק"ה בהא דאין כותבין שטר ללוקח כו' דאפי' אם יכתבו שכך אמר לנו כו' מ"מ יהיה קצת קול ויזולו נכסיה ע"ש:
(ז) או במחילה כו' אע"פ שאינו אנוס. ע' בתשו' נו"ב תניינא סי' ל"ה אודות א' שמסר שט"ח לשליח להתפשר עם הלוה בעיר פלו' וסך פלו' והשליח שינה ונתפשר בפחות כו' (הובא לעיל סי' קכג ס"ה סק"ב) וכתב בסוף וז"ל וע"ד מסירות מודעא שמסר המלוה ג"כ קשה שיועיל ואיזה הכרה באונסו יש כו' הי"ל להרשות את השליח שיתבענו ללוה שם בעירו לדון ואפי' אם יאמר השליח שהיה מדחהו והיא תקיף בעירו הי"ל להשליח למסור מודעא וכיון שהשליח לא מסר מודעא הפשר קיים ובפרט שהלוה יאמר למלוה לאו בע"ד דידי את ואולי מכרת השטר להשליח או נתת במתנה עכ"ל ובהגה מבן המחבר שם תמה עליו עמ"ש שצריך הכרה באונסו דהא פסקי' בסי' רה ס"ו דבמחילה א"צ הכרת אונס וסגי בגלוי דעת הנותן שאינו נותן בכל לבו וכ' ואפשר כיון שהיה ע"י שליח דומה טפי לפשרה ע"ש. ולפמש"ל ס"ג בהגה שבבה"ט מהג' מוה"ע ז"ל דהא דפשרה דינו כמכר דוקא לענין שצריכין לידע שהוא אנוס אבל אי ידעי' באונסו אפי' לא מסר מודעא כו' ע"ש א"כ לא הועיל הרב ז"ל בתירוצו דאכתי א"צ מסירת מודעא רק עדי אונס ועמ"ש לעיל ס"ג סק"ה ועיין בנה"מ שם:
(ח) מסתמא מסר. עבה"ט שכתב היינו טעמא דמוקמינן העדים על חזקתן כו' (וכ"כ בלבוש) ועיין בתשובת שיבת ציון סי' קי"א שהביא דבתשובת מהרי"ט ס"ב סימן מ"ג מקפח על טעם דעדי המודעא אין צריכין לחקור אם עדיין לא מכר והעדים מעידין רק על האונס בלבד ואח"כ יברר המוכר שהמודעא היה קודם ולכן כ' טעם אחר דכיון שיש ספק אימת נעשה אמרינן יד בעל השטר על התחתונה (וכיוצא בזה כתב הב"ח ס"ו וז"ל אלא נראה הטעם דכיון דאיכא ספק אי נעשית קודם המכירה או אח"כ אין להוציא מיד המוחזק ואוקי קרקע בחזקת מרא קמא והמכירה בטילה עכ"ל) והוא ז"ל כתב דהפקפוק של מהרי"ט נכון באם היה המודעא על דבר שאין לו קול כגון במכירת מטלטלין או עסק אחר שאין לו קול בזה צדקו דבריו שאין על העדים לחקור אם עדיין לא נעשה דבר אבל אם היה המודעא על מכירת קרקעות שיש לו קול בזה צדקו דברי הסמ"ע דמוקמינן העדים אחזקה כו' דאילו היה המכירה קודם מסתמא היו יודעין העדים ממכירה זו ולא היו רשאין לכתוב המודעא שהיא שלא כדין והיה להם להרחיק מדבר שקר דהא לשון המודעא בל' עתיד שהוא אנוס למכור כו'. וע"ש עוד שכתב דהרמ"א כאן דנקט רק מכר ובאמת בד"מ כתב דין זה בשם מרדכי ישן וכן נקט בלשונו מכר או מתנה י"ל משום דבחידושי אנשי שם הנדפס בגליון המרדכי פ' חזקת הבתים סי' תקמ"ד מביא ג"כ דין זה של מרדכי ישן וכ' על זה ז"ל ורבינו יצחק ור"מ הודו במכירה אבל לא בשטר מתנה משום דבמתנה אין לעדים לחקור שום דבר הואיל ואין צריכים לכתוב וידענו באונסיה משא"כ במכר עכ"ל ולפ"ז י"ל דגם הרמ"א בהגהת ש"ע ס"ל כן מש"ה השמיט מתנה ונקט רק מכר אולם לטעמא שכתב הסמ"ע דמוקמינן העדים על חזקתן דלא היו חותמין כו' גם במתנה שייך טעם זה (וס"ל דהרמ"א לאו דוקא נקט רק מכר. כן צ"ל לפי דרכו אך באמת אין מובן לי ונראה דרבינו יצחק והר"מ ס"ל ג"כ טעם הסמ"ע ומ"מ כתבו דבמתנה לא שייך זה והיינו כיון דבמתנה אין כותבין עדותן שיודעין בעצמם רק מה שאמר להם אין להם לחקור כלל אולם לטעם הב"ח ומהרי"ט הנ"ל פשוט דגם במתנה הדין כן וצ"ע) ועוד יש נפקותא לדינא בין טעם שהביא רמ"א ובין טעם הסמ"ע באם העדים לא כתבו המודעא רק שהעידו בעל פה בפני ב"ד שפלוני מסר מודעא בפניהם ולא ידעו הזמן אם הוא קודם המכירה או אח"כ דלטעם הסמ"ע לא שייך בזה חזקת העדים דהא לא חתמו כלל א"כ אין עדות המודעא מבטל המכר אמנם לטעם הרמ"א דמאחר דידעינן באונסיה מסתמא מסר קודם לכן המכר בטל. ועפ"ז כתב בנדון השאלה שם בראובן שיש לו טו"ת על שמעון וכאשר תבע אותו הוציא שמעון פטורים מראובן שמחל לו על כל התביעות וראובן מביא עדים שמסר מודעא בפניהם שהוא מוכרח ליתן לשמעון פטורים מחמת שיש בידו כתבים שיכול להעליל עליו והעדים העידו בב"ד על זה אבל לא כתבו כתב מודעא ולא נתברר אם הפטורים קדמו או אם נעשה המודעא קודם ופסק דאין במודעא זו ממש לא מבעיא לדעת רבינו יצחק והר"מ שהביא בחידושי אנשי שם שחולקין על המרדכי ישן במודעא שהוא על המתנה בודאי המודעא בטילה דהא מטילה מתנה היא כמ"ש בש"ע ס"י אלא אפילו לדעת המרדכי ישן דמשוה מתנה למכירה היינו היכא שהעדים חתמו המודעא בזה שייך טעמא שכ' הסמ"ע דמוקמינן העדים אחזקה דלא היו חותמין כו' משא"כ היכא דעדים לא חתמו המודעא רק שעתה מעידין בפני ב"ד ליתא להאי חזקה כלל גם לא שייך לומר כיון שמידי ספיקא לא נפקא יד בעל השטר דהיינו שמעון שבידו הפטורים על התחתונה זה אינו כיון דשמעון הוא המוחזק וראובן בא להוציא ממנו ע"י המודעא על ראובן להביא ראיה אימת מסר מודעא וכל זמן שלא נתברר הרי הפטורים שביד שמעון בתוקפו כו' עכ"ד ע"ש. ולכאורה בנד"ז דהיה המודעא לא על מתנת קרקע רק על מחילת תביעות של ממון אפילו אם היה המודעא חתימה גם כן היה המודעא בטילה כל זמן שלא נתברר שמסר המודעא קודם הפטורים לפי מה שהחליט הרב ז"ל בעצמו בריש דבריו דאם היה המודעא על דבר שאין לו קול בזה צדקו דברי מהרי"ט שאין על העדים לחקור כו' וצ"ל דהרב בעל שיבת ציון לרווחא דמלתא קאמר דבכה"ג שלא חתמו המודעא גם הסמ"ע מודה אבל לדינא גם במודעא חתימה הדין כן דעל התובע להביא ראיה. וע' בקצה"ח דמשמע מדבריו ג"כ שמסכים לטעם הב"ח (ומהרי"ט) הנ"י וכתב ז"ל ולפ"ז בפשרה שדינה כמכר אם התובע הוליא מסירת מודעא כזו אוקי ממונא בחזקת הנתבע והפשרה קיימת עכ"ל ור"ל אפילו המודעא חתימה. וע' בס' עטרת צבי (וכן במאמר קדישין) ס"ק י"ב שהביא טעם הסמ"ע דמוקמינן העדים על חזקתן כו' וכתב ז"ל ונ"ל באם שנראה לדיינים שהעדים אינן יודעין זה שצ"ל המודעא מתחלה יש להסתפק לכן נראה בכמה תקנות שהמסירת מודעא אינו מועיל רק לפני הרב התופס ישיבה ונכון הוא עכ"ל ולע"ד לדינא אפי' אם ברור לן שהעדים אין יודעים זה אפ"ה המכירה בטילה מטעם הב"ח ומהרי"ט הנ"ל אלא נראה טעם התקנות הנ"ל משום דהעדים צריכין לידע שהוא מוכר מפני אונס כו' כדלעיל ס"א וכמה פעמים העדים אין יודעים אם הוא אנוס ממש וכמ"ש מהר"ם אלשיך סי' ע"א הובא בנה"מ סק"ו דעבידי עדים דטעו בכה"ג לכן תיקנו שיהא דוקא לפני הרב וצ"ע:
(ט) הרי המודעא בטילה. עבה"ט וע' עוד בתשו' מהרי"ט חח"מ סי' מ"ג ובתשו' משה רוטנבורג (חח"מ סי' כ"א) עש"ה:
(י) וזביניה זביני. עבה"ט עד אבל לגזלן עצמו כו' וע' בתשו' בית שמואל אחרון (חאה"ע סי' י') מ"ש בזה:
(יא) אבל אנסוהו לקנות. ע' באה"ע סי' מ"ב ס"א בח"מ וב"ש שתמהו על דין זה והוכיחו מדברי הרמב"ם דאין חילוק בין קונה למקנה ע"ש גם בס' שער משפט כ' דכן מבואר בחי' הרשב"א רפ"ק דקדושין דאי אגב אונסוה גמר וזבין כ"ש דגמר וקני ע"ש וע' בפ"ת לא"ה (שם סק"ב) בשם ת' ח"ס אה"ע סי' קי"ב שכ' דבחדושיו עשה סמוכים לדברי רמ"א כאן בשם בעל העיטור דמי שכופין אותו ליקח לא מהני כו' ע"ש וע' בנה"מ מ"ש בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |